רש"י על סנהדרין ל׳

1 וכל לישני דבי דינא - כל דבריהם היו כתובין בלשון ב"ד ולא היו חתומין אלא שנים:

2 ולא הוה כתיב ביה במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי - כדמצרכינן בכתובות דף כב. בשלשה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהם:

3 היינו דריש לקיש - דאמר חזקה אין ב"ד כותבין שטר אלא כדת וכהלכה והני וודאי תלתא הוו:

4 לבית דין טועין - סבורין שיהו שנים כשרים לדון:

5 בי דינא - הכל יודעין שאין שנים קרוים ב"ד:

6 בי דינא דרבנא אשי - דאינהו ודאי ידעי שאין ב"ד קרויין בשנים:

7 ואמר לן רבנא אשי - לכתוב כך דכיון דהוא היה שם מסתמא לא צוה לפחות משלשה לכתוב והאי דנקט רב אשי לפי שבית דינו היה ראש בימי רבינא ושניהם סידרו גמרא של תלמוד בבלי כדאמרינן התם בהשוכר את הפועלים דף פו. רב אשי ורבינא סוף הוראה ובימיו נאמרו דברים הללו והוקבעו בגמרא:

8 בבית לא אמר כלום - אינו נאמן לפי שאין בידו ליטלן:

9 בשדה דבריו קיימין - דמה לו לשקר אם רוצה נוטלן ונותנן לאותו שהוא מעיד עליו:

10 אם כמוסר - אם נראה להם כמוסר דבריו לבניו באמת בלשון צוואה:

11 כמערים - שהוא מתיירא שלא יטלם בחייו או שלא יחזיקוהו כעשיר להוסיף על יציאותיו:

12 שהניח לו אביו - ולא אמר להו היכן הם:

13 בעל החלום - שר המראה חלומות בלילה:

14 כך וכך הם - מגיד לו כמה יש:

15 לא מעלין כו' - ויכול להוציאם במקומן:

16 מיכתב היכי כתבינן - פסק דין במקום שיש מחלוקת ונטו אחרי הרבים:

17 זכאי - פלוני:

18 מדבריהם נזדכה - משמע שהיה מחלוקת ביניהם ומתוך דבריהם נזדכה:

19 לשלומי איהו מנתא בהדייהו - אם טעו השנים וחייבין לשלם מביתם פליגי הנך רבנן בדיין השלישי אם ישלם חלקו עמהם:

20 מאן דאמר זכאי - כתבינן ולא כתבינן פלוגתייהו דקסבר כולם שוין ואף השלישי ישלם עמהם דאי לא הוה איהו בהדייהו בתרי לא הוה מיפסיק דינא:

21 לשלומי אינהו - לבעל הדין חלקו של דיין שלישי:

22 למאן דאמר פלוני ופלוני מזכין כו' לא משלמי - דלהכי כתבינן פלוגתא בהדיא לאודועי דבתרי נגמר דינא ולא קיבלו עלייהו כולי דינא:

23 התם קיימי - דהא לא קתני מתני' שיוציאום לאחר ששמעו דבריהם:

24 לימא דלא כר' נתן - דהא מתני' קתני דלעיילינהו לסהדי משום דמתחילה כשבדקום שמעו דבריו של זה בלא זה:

25 עד שיראו שניהם כאחת - את העדות ולקמן יליף טעמא:

26 אין עדותן מתקיימת בב"ד - לפסוק הדין על פיהם:

27 עד שיעידו שניהם כאחת - וסתמא היא ולא ר' יהושע בן קרחה קאמר לה:

28 ור' נחמיה היא - דאמר בשעת משא ומתן הוו מפקי להו לבעלי דינים:

29 במאי קמיפלגי - ת"ק ור' יהושע:

30 אמנה דקא מסהיד האי כו' - זה אומר בפני הלוהו מנה וזה אומר בפני הלוהו מנה זה לא ראה של זה נמצא שאין כאן עדות שלם במנה אחד:

31 ואידך - מ"מ תרווייהו מסהדי דמנה קא רשי ביה:

32 והוא עד - והאי קרא בשני עדים משתעי לגבי קרבן שבועת העדות דאילו השביע עד אחד ולא העידו פטור:

33 דתניא ממשמע שנאמר כו' - עד אחד משמע:

34 ואפקיה רחמנא בלשון חד - דכתיב והוא עד:

35 לשבועה אתי - עד אחד אינו מחייבו ממון אלא שבועה הלכך כשהעיד זה יחידי וזה יחידי לא שייכא תורת ממון בעדותן ולא מצרפינן להו דהא לאו לחיוביה ממונא אתו:

36 ודכולי עלמא - תנא קמא ור' נתן:

37 כרבנן דפליגי אדר' יהושע בן קרחה - סבירא להו דאמרי בעינן שיראו שנים כאחד וילפינן טעמא מוהוא עד דליחזי כחד וגבי הגדה פליגי תנאי דסיפא באקושיה הגדה לראיה כדכתיב ויקרא ה׳:א׳ או ראה אם לא יגיד בחד קרא:

38 משתקיד - מצפה ומחזר ושוקד לסומכו:

39 דין ידע - זה יודע ורבי יוסי בר' חנינא היה:

40 שמודה ר' יהושע לר' נתן - דכי היכי דלא בעי ר' יהושע ראיה כי הדדי הגדה נמי כי הדדי לא בעי:

41 בין בקרקעות - זה אומר בפני הודה לו שקרקע זה שלו וזה אומר אף בפני הודה לו:

42 בין במטלטלין - זה אומר בפני הלווהו מנה וזה אומר בפני הלווהו מנה ואע"פ דאמנה דקמסהיד האי לא מסהיד האי מ"מ תרווייהו מסהדי שחייב לו מנה:

43 הלכה כמותו בקרקעות - שמוטל הקרקע בפנינו ושניהם מעידין עליה:

44 אבל לא במטלטלין - דאין עדות שלימה לא על זה ולא על זה:

45 מכלל דפליגי - עליה רבנן בקרקעות:

46 בעדות בכור - תנן בבכורות דף לה. כל מומין הראויין לבא בידי אדם רועים כהנים אין נאמנין לומר מאליו נפל בו מום זה לפי שנחשדו כהנים להטיל מומין בבכורות בזמן הזה כדי להתירן בשחיטה ואם הביא בכור להראותו לחכם צריך שני עדים עמו שמאליו נפל בו מום זה אם הביא עד אחד על מום זה ועד אחד על מום אחר בבכור זה מצטרפין ואית דאמרי בעדות בכור להעיד שהתירו חכם ולאו מילתא היא דהא חד נאמן דעד אחד נאמן באיסורין ואפילו כהן שהוא בעליו נאמן דתנן שם דף לו. נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל מום הוא דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר:

47 ובעדות חזקה - זה אומר בפני אכלה שלש שנים ראשונות של שמיטה וזה אומר בפני אכלה שלש שנים אחרונות מצטרפי דאחד קרקע מסהדי חזקה מעלייתא:

48 וכן - לענין שתי שערות שבבן ושבבת וכי פליגי בהלוואת מנה פליגי משום דלאו אחד מנה קמסהדי:

49 גברא אגברא - רבי אבא ור' אידי אדעולא:

50 בגבה - בין קישרי אצבעותיה:

51 חצי דבר וחצי עדות - עד א' הוא חצי עדות שיער אחת הוא חצי דבר:

52 אלא אחד אומר שתים בגבה - דתרווייהו מסהדי דגדולה היא:

53 בקרקעות אבל לא במטלטלין - הלכה כמותו דלא בעינן דחזו תרווייהו כחד בקרקעות משום דכי מסהדי בבי דינא תרווייהו ידעי דאחדא מילתא מסהדי וקרינא ביה והוא עד ואע"ג דבשעתא דחזי לא ידע חד בחבריה אבל לא במטלטלין דכי מסהדי קמן לאו אחד מנה מסהדי:

54 רב - דאמר אבל לא במטלטלין משום דלאו בחד מנה מסהדי:

55 לטעמיה דאמר רב הודאה אחר הודאה - זה אומר בפני הודה לו על מנה באחד בשבת וזה אומר בפני הודה לו עליו בשני בשבת:

56 הודאה אחר הלואה - זה אומר בפני הלוהו מנה באחד בשבת וזה אומר בפני הודה לו מנה בשני בשבת:

57 מצטרפי - דאיכא למימר בחד מנה קמסהדי וכדמוקי לקמן:

58 הלואה אחר הודאה - מנה אחרינא הוא ולא מצטרפי אע"ג דתרווייהו אמרי שחייב לו מנה:

59 הודאה אחר הודאה נמי - דילמא מנה דאודי ליה קמי האי לאו היינו מנה דאודי ליה קמי האי:

60 ואכתי בתרא ידע - דאמנה דקא מסהיד איהו מסהיד אידך אבל קמא לא ידע דאחד מנה קמסהדי הלכך לא קרינא ביה והוא עד דמשמע תרווייהו כחד:

61 לאו היינו הודאה אחר הלואה - כיון דבעינן דידע סהדא בחבריה על כרחיך הודאה אחר הלואה נמי הכי מוקמת לה דאמר ליה לבתרא מנה דמודינא קמך יזיפי קמי פלניא והדר אמר ליה לקמא מנה דיזיפי קמך אודאי ליה קמי פלניא ותרתי למה לי לרב למימר:

62 היינו דשמיע לי - על בני עירך:

63 דרמיתו דיקלי וזקפיתו ליה - שאתם משונים קוצצין דקלים וחוזרין ונוטעין אותן כלומר בונים וסותרים שפירשתם לי קושיא וחזרתם וסתרתם:

64 מצטרפין - דמ"מ הן מעידין שחייב לו מנה:

65 בבדיקות - שאינה משבע חקירות באיזו יום באיזו שעה שהזמה תלויה בהן אבל בכליו שחורין וכליו לבנים שאין דין הזמה תלויה בהן:

66 מנה שחור - סלע ישנה:

67 אין מצטרפין - הואיל ובעיקר גוף העדות מתכחשי:

68 וארנקי שחורה - דלאו בעיקר גוף העדות מתכחשי דכוותיה בדיני נפשות לא בתמיה:

69 בארירן - יושרמ"א בלע"ז:

70 אין זה נכון - אין עדות זו מכוונת ולישנא דקרא נקט והנה אמת נכון הדבר דברים י״ג:ט״ו דמהאי קרא נפקא לן בדיקות לקמן סנהדרין מ::