רש"י על סנהדרין כ״ד

1 בעדים פסולים ודיינין כשרין - בעל דין פוסל הדיינין והעדים ונמצאו דבריו אמת על העדים ומשום הכי מהימנינן ליה אפי' לגבי דיינין:

2 סיפא - שנמצאו דבריו אמת על הדיינין שפסולין הם ומשום הכי מהימנינן להו אעדים אליבא דר"מ ורבנן לית להו מיגו:

3 איכא בי דינא אחרינא - ואינו נוגע בעדות:

4 רבין סבר - אמרינן מיגו בעלמא כדקיימא הכא טעמא משום מיגו הוא ואי לאו הכי הוא לא הוה פסיל רבי מאיר ולרב דימי לא אמרי' מיגו בעלמא:

5 וטוחנן זה בזה - מטיח ומקיש זה בזה אלמא חריפא טובא הוה מקרי ליה לר' מאיר דרך ענוה פה קדוש:

6 אמר רבינא - ומאי תמהא והלא ר' מאיר עוקר הרי הרים הוא כלומר אלים וגבר טפי טובא:

7 בא וראה כמה - כלומר לא אתמוהי קא מתמהי אלא הכי קאמר בא וראה כמה בני ארץ ישראל מחבבין זה את זה דהא ריש לקיש חריף וחכים טובא הוה וקרי ליה לר' מאיר פה קדוש דקא מחבב ליה ומיישב את הדבר להתקיים:

8 להטמין את הצונן - מים צונן ומתיירא שלא יוחמו אסור להטמינן בחול צונן לצורך שבת בשבת:

9 הורה זקן - ר' יוסי דאזלינן בתריה:

10 ממלא מקום אבותיו - חשוב כאביו:

11 מחבלים - בלשון עז וחמה מקשין זה לזה ובני א"י נוחין יחד ומעיינין יחד ומתקן זה את דברי זה והשמועה יוצאה לאור:

12 משמנין - נוחין כשמן:

13 איפה - זה יצר הרע:

14 שתי נשים - חנופות וגסות הרוח:

15 ורוח בכנפיהם - לשון גסות הרוח:

16 ככנפי החסידה - זו חנופה שמראין עצמם חסידים:

17 לבנות לה בית - ולא כתיב להם אלמא האחת לבדה נתישבה שם:

18 עניות תורה - בעילם היא דניאל בעילם הוה דכתיב דניאל ח׳:ב׳ ואני הייתי בשושן הבירה אשר בעילם המדינה ולא רבץ תורה עזרא הוה בבבל ולמד חק ומשפט בישראל:

19 במחשכים הושיבני - שאין נוחין זה עם זה ותלמודם ספק בידם:

20 מתני' נאמן עלי - להיות דיין:

21 אבא - פסול מן התורה לדונני לא לזכות ולא לחיוב דנפקא לן בפירקין דף כז: מלא יומתו אבות על בנים וגו':

22 דור לי - לשון שבועה:

23 יכול לחזור בו - ולישאל שבועה גמורה:

24 גמ' דקבליה עליה בחד - דיינא ואע"ג דאיכא תרי אחריני בהדיה א"ר מאיר יכול לחזור בו:

25 במחול לך - אי תובע אמר לנתבע נאמן עלי אבא או אביך אם יזכוך יהא מחול לך התם קאמרי רבנן אינו יכול לחזור בו דהא זכה זה במה שבידו מכיון שיצא זכאי:

26 אבל באתן לך - דנתבע אמר לתובע אם יחייבוני אבא או אביך אתן לך:

27 דברי הכל יכול לחזור - דהואיל והממון בידו אין בו כח לתובע להוציא אלא בדיינין כשרין:

28 טעמיה דנפשיה קאמר - ופליג אתרוייהו:

29 באותן הנשבעין - לפטור עצמן שלא ישלמו דתובע קאמר דור לי ואני מוחל לך:

30 הנשבעין ונוטלין - השכיר והנגזל וכיוצא בהן דנתבע קאמר ליה דור לי ואתן לך:

31 והא תנא לה רישא - דאוקמת לה באתן לך ותרתי למה לי:

32 תולה בדעת אחרים - אבא ואביך:

33 בדעת עצמו - של חבירו בעל דין:

34 מי יימר דמזכי ליה - ואי הוה ידע דמזכי ליה לא הוה אמר הלכך הדר:

35 אבל תולה בדעת עצמו - של בעל דין אסיק אדעתיה דודאי נדר ליה כדי להפטר וידע ומחיל:

36 לפני גמר דין - לאחר שטענו בפניהם וקודם גמר דין בא זה לחזור:

37 ה"ג אי אמרת בשלמא ר' יוחנן הכי קאמר לאחר גמר דין מחלוקת אבל לפני גמר דין אפילו לרבנן חוזר:

38 רבא - דפסיק הלכתא דחוזר לפני גמר דין ולא לאחר גמר דין דאמר כר' יוחנן ואליבא דרבנן:

39 אלא אי אמרת - לר' יוחנן בין בזה ובין בזה מחלוקת:

40 רבא דאמר כמאן - בין לריש לקיש בין לר' יוחנן לרבנן לפני גמר דין קאמרי דלא הדר והא ליכא למימר דרבא כריש לקיש ואליבא דר"מ אמרה לשמעתיה דלא שביק רבנן ועביד כר"מ דפסקינן לקמן הלכה כחכמים ולא שייך למימר הכא רבא טעמא דנפשיה קאמר וסבירא ליה דכי פליגי רבנן לאחר גמר דין אבל לפני גמר דין מודו אבל לרבי יוחנן בין בזו ובין בזו מחלוקת דהא לא איירי רבא בפלוגתא כלל אלא מיפסק פסק דינא:

41 וקנו מידו - מתחלה שלא יחזור:

42 מתני' ואלו הן הפסולים - לדון ולהעיד:

43 המשחק בקוביא - כולהו מפרש בגמ' וכולן מעין גזלנין הן והתורה אמרה שמות כג אל תשת רשע עד וכל שכן דיין:

44 וסוחרי שביעית - הואיל וחימוד ממון מעבירו על דברי תורה הוה ליה כרשע דחמס ופסול לדון ולהעיד שנוטה אחרי הבצע:

45 בתחילה היו קוראין אותן כו' - מפרש בגמ':

46 שאין לו אומנות אלא הוא - דהואיל ואין עסוקין ביישובו של עולם אינן בקיאין בטיב דינין ומשא ומתן ואינן יראי חטא:

47 גמ' אסמכתא - היינו דבר דאינו נותן לו מדעתו אלא סומך על דבר שאינו דסבור שהוא יכול לנצח ופעמים שמנצחין אותו:

48 לא קניא - והוה ליה כעין גזילה בידו:

49 כל כי האי גוונא לאו אסמכתא היא - והיכי דמי אסמכתא כגון דאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ב"מ דף עג: וכגון משליש את שטרו דגט פשוט ב"ב דף קסח. דסומך על לא דבר דסבור כל זה בידי לעשות ומרישא כי מתני אדעתא דלא יהיב ליה לאסמכתא קא מתני דטועה וסבור לא יבא לידי כך אבל הכא לא סמיך אמידי דהא לא ידע אי נצח אי לא נצח ואפי' הכי אתני שמע מינה מספיקא אתני גמר ואקני ולא גזילה היא: