רש"י על סנהדרין מ״ז

1 נבזה בעיניו נמאס - בתהלים כד כתיב מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב וגו' וקחשיב נמי הא:

2 על מטה של חבלים - דרך בזיון מפני שהיה אביו רשע וביזהו לעיני כל כדי שיתייסרו האחרים ולכבוד עצמו לא חש ומפני כבוד אב נמי ליכא למיחש דנשיא בעמך כתיב שמות כב בעושה מעשה עמך נבזה בעיניו הוא עצמו נתבזה ונמאס בפני עצמו שלא חש לכבודו במקום קידוש ה' ואי אמרת כבוד שעושין למת אינו שלו אלא של חיים מ"ט עביד הכי למה ביזה את החיים:

3 אל תספדוני בעיירות - רבינו הקדוש צוה את בניו בכתובות דף קג. בהנושא אל תספדוני כשתוליכו את ארוני למקום קבורתי דהוא מת בציפורי וקבורתו בבית שערים אל תספדוני בעיירות קטנות שתעברו עליהן אלא בכרכים גדולים דאיכא אינשי טובא ומיכנפי מעיירות נמי להתם:

4 מאי לאו לכבודו של מת - אלמא יקרא דעבדי ליה דיליה הוא:

5 ומבית ליה למת - תרגומו של מלין:

6 כי אמר רחמנא לא תלין - ורבינן נמי שאר כל המתים היינו כי משהו ליה לדחוייה בעלמא דלא איכפת ליה ביה דהיינו בזיון ודומיא דתלוי אבל האי דליתייקרו ביה קרוביו לאו בזיון הוא לדידיה:

7 לשמע - כמו שמואל א ט״ו:ד׳ וישמע שאול לשון אסיפה להספידו:

8 סימן יפה למת - כשנפרעין ממנו בעוה"ז לאחר מיתה דיש לו כפרה בכך:

9 ש"מ יקרא דשכבי הוא - דאי לאו יקרא דשכבי אמאי מיכפר בבזיוניה:

10 ויחי ויקם על רגליו - אותו הנקבר נביא השקר היה הוא הנביא אשר השיב את עידו לאכול ולשתות בבית אל ונענש עידו על ידו והמיתו הארי וכשמת לאחר ימים קברוהו אצל אלישע ולא הוכשר אצל המקום שיקבר אצלו והחייהו:

11 נא פי שנים - אליהו החיה את המת והיה לו לאלישע להחיות שני מתים והוא לא החיה אלא בנה של שונמית:

12 לא הלך - ואי משום ברכתא דאליהו הוא היכי מקויימת בהכי:

13 וכשם שאין קוברים כו' - לפרושי טעמא דמתני' מהדר דלפיכך נתקנו שתי קברות שאין קוברין נסקלין ונשרפין שהן רשעים חמורים אצל נהרגין ונחנקין שהן רשעים קלים:

14 וליתקין ארבע - דהא נשרפין אצל נסקלין קלים הם:

15 גמרא גמירי לה - הלכה למשה מסיני:

16 הואיל ונדחה - הקרבן כשהמיר דתו דאין מקבלין קרבן מן המומרים כדתניא מע"ה פרט למומר בשחיטת חולין בפ"ק דף ה: שוטה נמי לאו בר כפרה היא דיקריב אותו לרצונו כתיב ויקרא א:

17 כישן דמי - ככל אדם הישנים בלילה ואינם נדחים בכך לאחר שניעורו:

18 אבל התם - דיש בידו לחזור:

19 אימא לא - הוי דיחוי:

20 היו בה קדשים - בעיר הנדחת אינן נשרפין עם שללה דכתיב דברים יג שללה ולא שלל שמים ומיהו מיקרב לא קרבו משום דכתיב משלי כא זבח רשעים תועבה ואם קדשי מזבח הן ואפילו עולות ושלמים נדבה ימותו:

21 קדשי בדק הבית יפדו - כשאר בדק הבית והפודה אותם יאכלם שהרי לא נאסרו דלאו דידהו הוו ומדקתני ימותו ש"מ משום דנדחו מהקרבה כשהמירו בעליהן הוא דמומר לע"ז לא מקבלינן שום קרבן מיניה כדאמרי' בהכל שוחטין חולין דף ה::

22 דהואיל ונדחו ידחו - דאי משום זבח רשעים הא כיון דאיקטול אית להו כפרה:

23 יכול פירשו - אביו ואמו של כהן:

24 מדרכי צבור - כגון מומר:

25 יטמא - להם במותם ת"ל ויקרא כ״א:א׳-ב׳ לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו וגו' בעושה מעשה עמיו יטמא לו ואם לאו אל יטמא אפי' לשארו אלמא לא כיפרה לו מיתתו אם לא חזר בו:

26 הרוגי מלכות - הני דעובדי כוכבים:

27 הרוגי ב"ד - עיר הנדחת:

28 מיתה וקבורה בעינן - אם נקברו מכפרת מיתתן עליהן ולעולם טעמא דקדשי עיר הנדחת משום דהואיל ונדחו ידחו הוא:

29 רב אשי אמר - לעולם לא בעינן עיכול הבשר אלא צערא דחיבוט הקבר פורתא וטעמא דלא היו מתאבלים משום דאבילות מסתימת הגולל חיילא כדתניא באלו מגלחין. גולל הוא הדף הנתון על הארון לכסוי ואותן שבדפנות קרי להו דופק:

30 הואיל ונדחו - שלא נראו להתאבל בשעת התחלת אבילות ידחו אף לאחר מכאן ואע"ג דגבי קובר את מתו ברגל תנן מו"ק דף יט. מונה שבעה אחר הרגל ולא אמרי' הואיל ונדחו ידחו התם לא אידחו להו לגמרי שהרי עסקי רבים נוהג ברגל שמנחמין אותו כל הרגל כדאמרינן התם כל שהוא משום עסקי רבים אין הרגל מפסיקן:

31 אי הכי - לענין קבורת אבותיו למה לי להמתין עיכול הבשר:

32 משום דלא אפשר - ליטלו משום דנבקע כריסו ומסריח:

33 לאישתא בת יומא - ביום ראשון שלה והן מתרפאין באותו עפר:

34 אמרו ליה לשמואל - משום דמת וכל הנך הנקבר בו איסורי הנאה נינהו דגמר שם שם מעגלה ערופה כדלקמן:

35 יאות עבדין - כדמפרש לקמן שהקרקע אינו נאסר:

36 ע"ז לא מיתסרא במחובר לקרקע - דכתיב אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם:

37 החוצב קבר לאביו - משמת:

38 לא יקבר בו - הבן עולמית דכיון דהוזמן למת נאסר בכל הנאה וקס"ד דה"ה נמי אם חצבו לצורך איש אחר ואורחא דמילתא נקט:

39 בקבר בנין - שבנאו למעלה מן הקרקע והוי תלוש דכוותיה בע"ז בית שבנאו מתחלה לע"ז אסור דתלוש ולבסוף חיברו הוי תלוש לענין ע"ז וקבר נמי איתקש לע"ז:

40 קבר חדש - ולא למת הוזמן אלא חצבו סתם ולכשימות לו מת יקברנו בו:

41 שלשה קברות - חלוקים בהלכותיהן:

42 קבר הנמצא - כגון שהוא חדש ויודע בעל השדה שלא צוה מעולם לקוברו שם ובגזילה נקבר שם:

43 קבר הידוע - שנקבר שם מדעת בעל השדה:

44 וקבר המזיק את הרבים - שקבור במקום הילוך רבים ומטמאין באהלו:

45 מותר - לפנותו שלא קנה את מקומו:

46 מקומו טהור - שאע"פ שגזרו טומאה על הקברות ואע"פ שניטלו משם לא גזרו על זה ובהנאה נמי מותר ואע"ג דאיסורא דאורייתא הוא דאין תורת קבר עליו:

47 מקומו טמא - גזירה דרבנן היא שגזרו טומאה עולמית על הקבר כדי שלא יפנוהו:

48 קבר המזיק את הרבים - ניתן רשות לפנותו מפני נזקו של רבים:

49 פינהו מקומו טהור - דלא גזור עליה מפני הנזק ומיהו אסור בהנאה דאיסורא דאורייתא הוא ולא פקעא:

50 מת מצוה קנה מקומו - מתנאים הוא שהתנה יהושע בכניסתן לארץ בפרק מרובה ב"ק דף פא.:

51 האורג בגד למת - לאחר שמת:

52 הזמנה - שהזמינו לכך ונקרא שם המת עליו:

53 מילתא היא - כאילו כרכו בו:

54 עגלה ערופה בהזמנה מיתסרא - דקי"ל ירידתה לנחל איתן היא אוסרתה בקידושין דף נז. ובכריתות כה.:

55 שם שם - במרים כתיב במדבר כ׳:א׳ ותמת שם מרים ותקבר שם ובע"ז כתיב דברים י״ב:ב׳ אשר עבדו שם הגוים:

56 ע"ז בהזמנה לא מיתסרא - להדיוט דתניא במס' ע"ג דף מד: האומר בית זה לע"ז שור זה לע"ז מותר שאין הקדש לע"ז: