רש"י על סנהדרין כ״ט

1 קרובים ונתרחקו הוו - שמתה אחותם אשת מר עוקבא:

2 בקבא דקירא אידבקי בכו - בקב של שעוה נדבקתי בכם בתמיה כלומר איני דבוק בכם כלל אלא אתון לא צייתיתון דינא:

3 מיום ראשון ואילך - בטלה שושבינות וכשר להעיד:

4 והוא לא אויב לו יעידנו - דהאי והוא אעד קאי דמעיד שהוא חייב גלות והעד לא אויב לו לרוצח דאי ברוצח הא כתיב דברים ד והוא לא שונא לו וקראי אחריני טובא:

5 ולא מבקש רעתו ידיננו - דסמיך ליה ושפטו העדה וקאמר ר' יהודה דהאי לא מבקש רעתו אשופטים קאי ולשון זה מצאתי בברייתא דסיפרי ולא בסיפרי שלנו והוא לא אויב לו העד ולא מבקש רעתו השופט:

6 חד לדיין - דבדיין מודו רבנן דשונא לא ידון דלא מצי חזי ליה זכותא:

7 ואידך - לפסול בדין אחד שני דיינין ששונאין זה את זה:

8 מתני' מאיימין עליהם - מפרש בגמרא:

9 הוא אמר לי - הלוה אמר לי:

10 לא אמר כלום - דעביד איניש דאמר פלוני נושה בי כדי שלא יחזיקוהו עשיר:

11 הודה לו - שהיו שניהם בפנינו להודות נתכוון להיות לו עדים בדבר:

12 שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב זכאי - דכתיב שמות כ״ג:ב׳ אחרי רבים להטות:

13 אפילו שנים מחייבין או מזכין והשלישי אומר איני יודע יוסיפו הדיינין - ואע"ג דאי הוה פליג עלייהו הוי בטל במיעוטא כי אמר איני יודע הוי כמי שלא ישב בדין ונמצא הדין בשנים ואנן תלתא בעינן:

14 מכניסין אותן - לבעלי דינין ובגמרא פריך הא לא אפקינהו:

15 גמ' היכי א"ל - לעדים כשמאיימין עליהם:

16 נשיאים ורוח וגשם וגו' - בשביל מתהלל במתת שקר דהיינו מעידי שקר גשמים נעצרים ואפילו כשהשמים מתקשרים בעבים ורוח להוריד גשמים אין הגשם בא:

17 אמר רבא - מאי איכפת להו אם לא ירדו גשמים אמרי בלבם משל הדיוט שב שני הוה כפנא ואבבא אומנא לא חליף על פתח מי שיודע אומנות ובעל מלאכה לא עבר הרעב:

18 מפץ וחרב וגו' איש עונה וגו' - בעון עדות שקר דבר בא ויתייראו שלא ימותו:

19 אאוגרייהו זילי - השוכרים אותם מבזים אותם וקלים הם בעיניו:

20 והושיבו שנים אנשים בני בליעל - גבי נבות היזרעאלי כתיב שיועצי המלך היו יועצים לשוכרם והיו קורין אותם בני בליעל:

21 בפנינו - משמע שעשאונו עדים:

22 פטור - ואע"פ ששמעו עדים אתמול שהודה לו הואיל ולא אמר אתם עדיי:

23 משטה אני בך - שוחק הייתי בך בשביל שהיית שואלני מה שלא היה:

24 הכמין - החביא כמו וארב לו דברים יט ויכמון ליה:

25 ואין טוענין למסית - המסית חבירו לעבודת כוכבים אין טוענין אותו ב"ד בשבילו טענת זכות אלא אם כן טוענה הוא:

26 ואם לא טען - משטה הייתי בך כשהודיתי אלא אמר לא אתן לך הבא עדים שהלוית לי אין טוענין בשבילו אלא אומרין לו אחרי שהודיתה לך שלם:

27 ובדיני נפשות - אם יש טענת זכות והוא אינו יודע לטעון טוענין לו:

28 לפי שלא טען - הנחש לא טען הקב"ה בשבילו:

29 ולא תגעו בו - הקב"ה לא הזהירם על הנגיעה ומתוך תוספת גירעו שדחף הנחש את חוה על האילן עד שנגעה בו אמר לה ראי שאין מיתה על הנגיעה אף על האכילה לא תמותי:

30 אמתים - דל אל"ף מהכא קרי ביה מתים הוי שתי מאות אמה כל אותיות שבתורה הברתם ככתיבתם כמו ועשית ואמרת כאלו כתובה בה"א וכן אתה חסר כמו אותה מלא:

31 עשתי עשרה - דל עיי"ן מהכא הוו להו שתים עשרה:

32 לא היו דברים - לא הודיתי לך והרי עדים ששמעו:

33 הוחזק כפרן - ואינו נאמן עליו בשבועה:

34 כל מילי דכדי לא דכירי אינשי - דברים של חנם כלומר הואיל ואותה הודאה דברי רוח היו שהשטה בו לא דכירי אינשי ושכח אותה הודאה:

35 כילתא - יריעה הפרוסה סביבות המטה:

36 עירי ושכבי ליהוו עלך סהדי - רוצה אתה שיהו כל השומעין מעידין בין ניעורין בין ישינים שהיה מכיר זה בו שלא יודה בפני עדים אמר בלבו שמא יהא סבור שכולם ישינים ויאמר הן:

37 קב רשו - מלא קב שטרות יש עליו:

38 מאן מסיק בי - למי אני חייב כלום:

39 אדם עשוי - לומר לבריות חייב אני מעות לפלוני להתרחק מעין הרע:

40 שלא להשביע - שלא ליראות שבע מממון:

41 עכברא דשכיב אדינרי - עשיר שלא נהנה מממונו כעכבר זה ששוכב על דינרי זהב ואינו נהנה מהן:

42 ניזול וניהדר - נשלם החצי שקיבלנו:

43 כבר הורה זקן - ר' ישמעאל שקיבלתם על פיו ולא אחלוק על מה שעשה:

44 וקנו מידו - כותבין שטר הודאה ואע"פ שלא אמר כתבו דסתם קנין לכתיבה עומד:

45 ואם לאו אין כותבין - ואע"ג דאמר להו אתם עדיי וחייב לשלם לו אפילו הכי ניחא ליה מלוה על פה ממלוה בשטר:

46 שלשה - עשאן בית דין והפקירן הפקר ויכולין לשנותו לעשות מלוה בשטר ולהיות במקום הלוה לעשות שליח לכותבה:

47 אודיתא - שטר הודאה בפני שלשה שלא קנו מידו:

48 כניפי ויתבי - שלשה שהיו יושבין ובא והודה לו בפניהם הואיל ולא זימנום וקיבצום לכך לא נעשו ב"ד אלא עדים דדילמא אי לא הוו אלא תרי הוה מודי ליה קמייהו ולא הוה מהדר אחר ב"ד:

49 כנפינהו איהו כתבינן - דמדכניף תלתא דעתא אבי דינא:

50 דקבעי דוכתא - כדרך הדיינין:

51 ושלחו - שליח בשמייהו ללוה למיתי קמייהו לדינא ואודויי והואיל ועומד בדין נעשית כמלוה בשטר שגלויה לכל הלכך כתבינן:

52 במקרקעי - קרקע שהיה ראובן מוחזק בה והודה לשמעון שהיא שלו:

53 כותבין - דהא כיון דאודי ליה דידיה הוא ולא מיחסרה גוביינא דבשלמא מטלטלי מלוה להוצאה ניתנה וחוב בעלמא הוא ומלוה על פה ריעא ממלוה בשטר ולא ניחא ליה לאלומה אבל הכא גלויי מילתא בעלמא הוא:

54 לדימהריא - שם מקום:

55 איתנהו בעינייהו - בשעת הודאה:

56 מאי - מי אמרינן כיון דצבורין ומונחין ואודי ליה כל היכא דאיתנהו דידיה הוו או דילמא כיון דמלוה להוצאה ניתנה שמא יוציאה ולא ניחא ליה למיהוי שטרא עילויה ובהודאה בפני שני עדים קאמר:

57 ההיא אודיתא - שנים חתומים עליה:

58 נעשה גדול - המוכר דקיימא לן ב"ב דף קנו. ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים הכא נמי כיון דשנים לא מצי כתבי אלא ברשותו ודאי איהו אמר להו:

59 דאנן לא ידעינן - כלומר יש דיינין הרבה שאין בקיאין בהלכה זו שאמרנו דשנים שלא קנו מידו אין כותבין:

60 דוכרן פיתגמי - לא היה כתוב בה זכרון עדות בלשון עדים אלא בלשון זכרון דברים והוא לשון דיינין: