רש"י על סנהדרין ק״ה

1 דקא אתי מיהודה - דקאמר לו דוד ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי שהיה קורא לאחיתופל מיודעי קרובי שהיה משבט יהודה כדוד:

2 מואב סיר רחצי - דוד דקא אתי ממואב:

3 סיר רחצי - גחזי שסר ונצטרע על עסקי רחיצה:

4 על אדום אשליך נעלי - אנעיל אותם בגן עדן:

5 אם יבא דוד שהרג את הפלשתי - ויצעק לפניך על שאתה נותן חלק לדואג ואחיתופל לעוה"ב מה אתה עושה להפיס דעתו שהם היו שונאין אותו:

6 אמר להם - עלי לפייסן ולעשותן ריעים ואהובים זה לזה והיינו התרועעי לשון ריעות:

7 ושמואל אמר - מאי תשובה נצחת כה"ג באו עשרה בני אדם וכו':

8 עבד שמכרו רבו - ומאחר שמכרנו הקב"ה לנבוכדנצר וגרשנו מעליו יש לו עלינו כלום:

9 מאי דכתיב ודוד עבדי נבוכדנצר עבדי - שקראו לאותו רשע עבד כמו שקראו לדוד דכתיב בסוף ירמיה מב הנני שולח ולקחתי את נבוכדנצר עבדי לא מפני שדומה זה לזה אלא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין ישראל לומר כבר מכרנו הקב"ה לנבוכדנצר לפיכך הקדים הקב"ה וקרא עבדי לנבוכדנצר כדי להחזיר להן תשובה:

10 עבד למי נכסים למי - כלומר נבוכדנצר עבדי הוא וכל מה שקנה לי הוא ועדיין לא יצאתם מרשותי:

11 והעולה על רוחכם היה לא תהיה - כל מה שאתם סבורים לא יהיה:

12 כל כי האי ריתחא - מי יתן ויבא לנו זה הכעס בחימה שפוכה אמלוך עליכם שיגאלנו בעל כרחנו וימלוך עלינו:

13 א"ר אבא בר כהנא - היינו תשובה נצחת דאמרו ליה אלהים יורנו שאין אנו יכולין ליסר אותו:

14 בלא עם - שאין לו חלק עם עם:

15 שבלה עם - שבלבל ישראל בעצתו שהשיאו לבלק כדבעינן למימר לקמן והפיל מהם כ"ד אלפים:

16 בעור שבא על בעיר - שבא על אתונו כמו בהמה דמתרגמינן בעיר:

17 תנא הוא בעור - אביו של בלעם הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי:

18 אחת בימי יעקב - שרדף אחריו ובקש לעקור הכל:

19 ואחת בימי שופטים - לאחר מיתת יהושע דכתיב שופטים ג׳:ח׳ ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד כושן רשעתים:

20 בנו בעור - משמע בעור בנו של בלעם היה:

21 בנו הוא - לבלעם בנביאות שבלעם גדול מאביו היה בנביאות:

22 הא שאר נכרים אתו - כלומר מדקא חשיב תנא דמתניתין דבלעם שהיה נכרי בהדי הדיוטות וקאמר דאין לו חלק מכלל דשאר נכרים יש להם חלק:

23 מתניתין מני וכו' - א״ל ר' יהושע אלו נאמר ישובו רשעים לשאולה בכל הגוים משמע כדקאמרת השתא דכתיב כל גוים שכחי אלהים לא משמע אלא אותן השוכחים אלוה כגון בלעם ושכמותו אבל אחריני אתו כדאמרינן בריש פרקין סנהדרין דף צא: ורעו זרים צאנכם ובני נכר אכריכם לעולם הבא:

24 מאי נינהו כל גוים שכחי אלהים - דמשום הכי בורר הקב"ה הרשעים שבהם ונותן אותם בגיהנם ואין להם חלק לעתיד אבל השאר יש להם חלק:

25 ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו - שאין לו חלק לעתיד:

26 תמות נפשי מות ישרים - אם ימות מיתת עצמו תהא אחריתי כמוהו דודאי יש לו חלק עמהם:

27 ואם לאו - דלא ימות אלא יהרג הנני הולך לעמי לגיהנם:

28 לא היה להם שלום - דכתיב המכה את מדין בשדה מואב:

29 צהובין - כעוסין כאדם שכועס פניו צהובין:

30 כרכושתא - חולדה:

31 כרכושתא ושונרא - אין להם שלום מעולם:

32 ביש גדא - מזל רע:

33 כלום יש אב ששונא את בנו - שהוא סבור שיאמר לו הקב"ה קלל את בני דקאמר בלעם לינו פה הלילה:

34 חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני - דאהני ליה מה שהחציף פניו לומר לשלוחי בלק לינו פה שאמר לו הקב"ה בתחילה לא תלך והדר אמר לך:

35 מלכותא בלא תגא - כלומר שררה גדולה ואינו חסר אלא כתר מלכות:

36 אנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה קשים ממני - כלומר איני גדול מהם אלא משיחת מלכות:

37 שפי - כמו חולין דף נד: בוקא דאטמא דשף מדוכתיה:

38 שפיפון - משמעו שתים:

39 שתום העין - שתום פתוח כמו שתומו ניכר כלומר עינו אחת פתוחה מכלל דהאחרת סתומה והכי נמי מתרגמינן דשפיר חזי אית דמפרשי שתום כמו סתום ולאו מילתא היא:

40 קוסם באמתו - כגון מעלה בזכורו:

41 כרע נפל - מה כריעה דהתם דאית ביה נפילה בעילה היא אף כריעה דהכא דכתיב נופל בעילה היא שבא על בהמתו:

42 דעת בהמתו לא הוה ידע - מאי בעיא לאהדורי כדמפרש דאמרי ליה שרי בלק מאי טעמא לא רכבת אסוסיא:

43 ברטיבא - באחו לרעות עשבים לחים:

44 אמר להו לטעינא בעלמא - לישא משאות ולא לרכוב:

45 אמרה ליה אשר רכבת עלי:

46 אקראי בעלמא - כשאין לי סוס מזומן:

47 אמרה לו מעודך:

48 מעשה אישות - שאתה בועלי:

49 סוכנת - מחממת:

50 מן השטים ועד הגלגל - משחטאו בשטים ועד שנכנסו לארץ וחטאו בגלגל עשיתי עמהם צדקות הרבה:

51 כל אותן הימים - שהיה בלעם מצפה לקללכם בשעה שהקב"ה כועס בה כל הקללות מתקיימות:

52 ה"ג לא זעם ה' - אותן הימים לא זעם ה':

53 אל זועם בכל יום - קרא הוא:

54 כמה זעמו רגע - כדמפיק ליה מקרא כי רגע באפו חיים ברצונו:

55 בתלת שעי קמייתא - של יום זמן קימה שכל שלש שעות זמן קימה לעמוד ממטתו וכועס הקב"ה בשעה שרואה המלכים שמשתחוים לחמה בשעה שמניחין כתריהם בראשם כדלקמן:

56 כרבלתא - קירשת"א בלע"ז:

57 כל שעתא נמי חיורא - רוב שעות מתלבנות ומכספת שאינה כל שעה בחוזק אדמימות:

58 סורייקי סומקי - אפי' כשמכספת יש בה שורות שורות אדומות מאד כרגילותם אבל אותה שעה כולה מכספת:

59 גם ענוש לצדיק לא טוב - אין נכון לצדיק שיהא מעניש ולא הוה ליה איניש נענש בשבילו:

60 אהבה - שאהב הקב"ה את אברהם ביטלה שורה של גדולה שחבש הוא בעצמו:

61 ושנאה - ששנא בלעם הרשע את ישראל ביטלה שורה של גדולה שחבש הוא בעצמו:

62 מ"ב קרבנות - בין פרים לאילים ז' פרים וז' אילים ג' פעמים הרי מ"ב בין פרים ואילים:

63 אורח ארעא למימר הכי - וכי דרך ארץ כן שיאמרו וייטב אלהים שם שלמה משמך והא חלשא דעתיה דאמרי ליה שיהא גדול מאביו:

64 מעין שמך - קאמר ליה ומעין כסאך ולא גדול ממש:

65 נשים באהל - שרה רבקה רחל ולאה שרה ורבקה דכתיב ויביאה יצחק האהלה שרה אמו וגו' רחל ולאה דכתיב בראפית לא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל:

66 אורח ארעא - שאמרה דבורה ליעל שתהא ברוכה משרה ורבקה אלא מעין ברכת שרה קאמרה:

67 ופליגא - האי דמשנינן שם שלמה משמך מעין פליגא דר' יוסי בר חוני:

68 בנו מניין - שאינו מקנא בו:

69 משלמה - דקאמרי ליה לדוד ייטב אלהים שם שלמה משמך:

70 ותלמידו - איבעית אימא דקאמר ליה לאליהו ויהי נא פי שנים ברוחך אלי ונתן לו אליהו ולא נתקנא בו:

71 ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו - אע"ג דהקב"ה לא א"ל אלא וסמכת את ידך עליו חדא אזיל איהו וסמך תרתי:

72 מלאך - שמסרו הקדוש ברוך הוא למלאך שלא יניחנו לקלל:

73 חכה - נתן בפי בלעם שלא היה מניחו לקלל והיינו וישם:

74 מברכותיו אתה למד מה היה בלבו - דכתיב ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה הוא היה רוצה לקללם בכך שלא יהיו בתי כנסיות ולא נתן רשות ואמר מה טובו אוהליך:

75 ריחו נודף - ממצות:

76 וירם מאגג מלכו - מתרגמינן ותתקף מאגג שתהא מלכותו עזה:

77 וכולם - כל הברכות של בלעם חזרו לקללה כמו שהיה כוונתו מתחילה:

78 חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות - שלא יפסקו מישראל לעולם:

79 הקללה לברכה - אחת מן הקללות הפך לברכה שלא חזרה לעולם ולא כל הקללות לברכות שחזרו:

80 נעתרות - נהפכות כמו עתר שמהפך התבואה כלומר נאמנים פצעי אוהב ונהפכות מנאמנות נשיקות שונא: