רש"י על סנהדרין פ״א

1 לא תימא ליה לאבוך הכי - להודיעו בהדיא שהוא טועה משום דמכסיף ומצטער:

2 אלא אמור לו אבא כך כתוב בתורה - קס"ד בתמיהה קאמר וכי כך כתיב בתורה:

3 סוף סוף היינו הך - דמביישו ואומר וכי יפה אתה עושה:

4 אלא - בניחותא אומר לו מקרא האמור בתורה ואומר לו אבי מקרא כך וכך כתוב בתורה והוא עצמו ישים על לבו על מה זה מזכירו והכי נמי אין לך לומר לאביך לא תתנייה הכי:

5 מתני' עבר עבירה שיש בה שתי מיתות - כגון חמותו והיא אשת איש:

6 בזיקה הראשונה - בגמרא מפרש לה:

7 גמ' פשיטא - דבחמורה נדון שהרי אף בה נתחייב דהיכי סליק אדעתן לידון בקלה וכי אתגורי אתגר במה שעבר שתי עבירות אילו לא עבר אלא על החמורה היה נדון בה ועכשיו שהוסיף לעבור עמה עבירה אחרת נדון בקלה:

8 אמר רבא - ודאי אי מקמי דאתא לקמן עבדינהו לתרוייהו לא איצטריך לאשמועינן כי איצטריך למתנייא כגון דנגמר דינו תחלה לקלה סד"א וכו':

9 מנא הא מילתא וכו' - ואע"ג דנגמר דינו לקלה:

10 בסקילה - דכל דמיהם בם בסקילה דהיא חמורה ואי דלא נגמר דינו קודם לכן לא איצטריך קרא לאשמועינן:

11 בן סורר ומורה - וקרי ליה שופך דם על שם שסופו לשפוך כדאמרי' לעיל סנהדרין דף עב. שעומד בפרשת דרכים וכו':

12 דאהדריה משה - במשנה תורה:

13 אל ההרים לא אכל - סיפיה דקרא צדיק הוא חיה יחיה לומר זה צדיק גמור וע"כ משום דלא עביד הני לאו צדיק הוא אם עבר עבירות אחרות אלא לאו כמשמעותיה מדריש:

14 אל ההרים לא אכל - שלא נצטרך לזכות אבותיו מתוך שהוא חסיד:

15 שלא נהנה מקופה של צדקה - שהוא דבר גנאי לאדם הגון:

16 בזיקה הראשונ' - באותו איסור שהוזקק זה תחלה להזהר בו ולפרוש ממנו הוא נדון אבל לא באיסור הבא עליו אחרון אע"פ שהוא חמור דקסבר ר' יוסי אין איסור חל על איסור ואפי' חמור על הקל הלכך אין כאן שתי מיתות:

17 חמותו ונעשית אשת איש - כגון נשא בת אלמנה ונאסרה אמה משום חמותו ואחר כך נשאת ונאסרה עליו משום אשת איש נדון בחמורה בשריפה דהיא קדמה אבל אם היתה אשת איש ונעשית חמותו הואיל כשנשא בתה כבר היתה זו אסורה עליו משום אשת איש תו לא חייל אסור חמותו אאסור אשת איש ואינו נדון אלא בחנק:

18 דאמר ר' אבהו - ביבמות בפ' ד' אחין:

19 מודה ר' יוסי באסור מוסיף - ומחדש דבר על האשה הזאת לאסור בה דבר חדש או לאסרה על מי שלא היתה אסורה עליו מתחלה כגון הכא כשהיתה אלמנה והיא חמותו היתה אסורה לו משום חמותו ומותרת לכל אדם וכשנעשית אשת איש הוסיף בה השם הזה איסור שאסרה לכל העולם וכי האי גוונא מודה ר' יוסי דאסור חל על אסור מגו דחייל אכולא עלמא שהיתה מותרת להם עד עכשיו חייל נמי אהאי ואע"פ שאסורה לו ועומדת:

20 אמר ליה אדא ברי בתרי קטלי קטלת ליה - בתמיהה אמת שחלו שתיהן עליו ועבירה שיש בה שתי מיתות הוא נדון בחמורה והיאך אתה בא לדונו אף באשת איש וכי תהרגנו שתי פעמים וכי חייל אשת איש אחמותו לרבי יוסי לענין שוגג הוא ולהתחייב שתי חטאות:

21 מתני' מי שלקה ושנה - שלקה שתי פעמים על שתי עבירות:

22 גמ' של כריתות - לאו שיש בו כרת והתרו בו למלקות:

23 דגברא בר קטלא הוא - בידי שמים יכרתוהו:

24 וקרובי הוא דלא מקרב קטלא - עדיין לא נתקרבה מיתתו:

25 דמוותר נפשיה - דמפקיר עצמו לעבירות:

26 של כרת אחת - שעבר אותה עבירה עצמה שלש פעמים על השתים לוקה ובשלישית יכנסוהו לכיפה:

27 דרבן שמעון - ביבמות נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא דעד תלתא זימנין לא הויה מוחזקת לקבור את בעליה:

28 לימא מתניתין - דבשתי מלקיות מחזקת ליה רשע ובעי כיפה דלא כרבן שמעון בן גמליאל:

29 עבירות מחזיקות - אותו בחזקת רשע הוא ובהתראה ולא מלקות הלכך בשלישי כונסין אותו לכיפה דהא איתחזק ליה בשלש עבירות:

30 מיתיבי - לרבינא דמהדר לאוקומה למתני' כרבן שמעון בן גמליאל מדפליג אבא שאול ואמר כר' שמעון בן גמליאל מכלל דת"ק לאו כרשב"ג:

31 ומר סבר לא הוחזק עד שילקה שלש מלקיות - וכיון דלקי על השלישית אע"ג דאיתחזק השתא רשע לא מעיילינן ליה לכיפה דבתרי דיני לא דיינינן ליה:

32 התרו בו ושתק - שהראה בעצמו כמקבל התראה ומיהו לא התיר עצמו למלקות בהדיא וכן בהרכין בראשו ורמז שהוא מקבלה אע"פ דלא לקי בהתראות כי הני דלא התיר עצמו למלקות מ"מ התראות נינהו להחזיקו רשע ופעם ראשונה מתרין ביה ושבקינן ליה וכן בעבירה שניה ושבקינן ליה ובשלישית מתרין ביה למלקות וכונסין אותו לכיפה עליה שהרי הוחזק רשע בשלש עבירו' של התראת מלקות:

33 אבא שאול אומר וכו' - והא הכא מלקות ליכא דלא התיר עצמו למלקות שהרי שתק דנימא טעמא בדאבא שאול משום דמלקיות מחזיקות ולא הוחזק עד שילקה וכיון דלקה על השלישית לא עייל ליה לכיפה:

34 במאי קא מיפלגי - והא לא לרבינא מותיב דהא לדידן נמי קשיא דבפלוגתא דרבי ורשב"ג לא מצינו לאוקומה דהא ע"כ עבירות מחזיקות סבירא להו דהא אין כאן מלקות ואמאי בעי אבא שאול רביעית:

35 אמר רבינא - בין הכא בין במתניתין קמייתא בכיפה צריכה התראה קא מיפלגי ודכולי עלמא כרשב"ג ולא הוחזק עד שלש עבירות של התראת מלקות מקובלות או בפיו או בשתיקה או בהרכנת ראש וקמיפלגי בכיפה אי צריכה התראה ת"ק סבר כיון שהוחזק רשע על שלש התראות של מלקות כונסין אותו לכיפה ואע"פ שלא הותרה על כך ואבא שאול סבר על ג' התראות של מלקות הוחזק רשע ולא על השתים ומהשתא בעינן עבירה רביעית להתרות בו אם תעבור תכנס לכיפה:

36 מלא קומתו - גובה:

37 והיכא רמיזא - ודאי הלכה למשה מסיני היא הך עונש דכיפה ומיהו היכא רמיזא מקצת:

38 תמותת רשע רעה - מי שהוחזק רשע תמיתתו רעתו אלמא מוחזק רשע בר מיתה הוא:

39 במצודה רעה - איידי דאיירי הכא ריש לקיש בהאי קרא מייתינן לאידך דרשא דר"ל:

40 מאי מצודה רעה חכה - אמ"ו בלע"ז שהוא רע וחלש וקטן ואוחז בו דגים גדולים פתאום ואינו רואה ואינו דומה לנאחז ברשתות ע"י מארב ותחבולות:

41 מתני' שלא בעדים - שלא ניתן לב"ד להרגו:

42 לחם צר - לקמן בעי מאי שנא בכיפה קמייתא:

43 גמ' מנא ידעינן - הואיל וליכא עדות:

44 בעדות מיוחדת - דשנים מעידין עליו ועדותן אמת אלא שאין מיתתו מסורה לב"ד כגון שנים רואין אותו אחד מחלון זה ואחד מחלון זה דאמר במסכת מכות דף ו: דלא מיקטל עליה ומיהו הכא תנינן דעייל לכיפה אבל על פי עד א' מוציא דבה בעלמא הוא:

45 בעוקצי תאנים - בדיקות יתירא הוא ונהי דבן זכאי פטר ליה בההוא הכחשה מקטלא מיהו עדות אמת הוא ועייל לכיפה:

46 מעייניה - בני מעיו:

47 והדר מאכילין אותו שעורין - שנופחין בתוך מעיו ומתוך שהוקטן מעיינו הוא נבקע:

48 מתני' הקסוה - מפרש בגמרא:

49 ארמית - בת עובד כוכבים:

50 קנאין פוגעין בו - בני אדם כשרין המתקנאין קנאתו של מקום פוגעין בו בשעה שרואין את המעשה אבל לאחר מיכן אין מיתתו מסורה לבית דין והלכה למשה מסיני הוא:

51 פוגעין - ממיתין כמו לך ופגע בו מלכים א ב׳:כ״ט:

52 גזירין - פקעין אשעל"ש בלע"ז:

53 גמ' והיכא רמיזא - דשייכא בה מיתה:

54 כבלע את הקדש - לשון גנב שמבליעין ומחביאין ורמז בעלמא הוא ולא מקרא נפיק דעיקר קרא בלוים כתוב שהוזהרו שלא לראות בסלוק מסעות בשעת הכנסת כלים לנרתק שלהן שהיו אהרן ובניו מכסין הארון והמזבחות כמו שכתוב שם ובא אהרן בנסעם והורידו:

55 יכה קוסם את קוסמו - שמקלל כלפי מעלה בקוסם יכה הקוסם זה את קוסמו היינו כלפי מעלה שנותן קסמים האלו בלבו קסבר המקלל דקא מחשב ליה האי קוסם בעיניו שהוא ראוי ויש בו כח לקלל בו:

56 יכהו קוסם - מקלל את חבירו ואומר יכהו הקוסם הזה:

57 לו ולקונו ולמקנו - דהיינו כלפי מעלה שהוא קונה את העולם ומקנה לבריותיו את טובו: