רש"י על סנהדרין ק״ב

1 ואף אחיה השילוני טעה בדבר - דסבר לנסויינהו אתי וחתם באותו מעשה:

2 שנאמר ויאמר ה' אל יהוא וגו' לעשות הישר וכתיב ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה' - ואמרינן מאי גרמא ליה ואמר רבא חותמו של אחיה השילוני ראה וטעה מכלל דהוא טעה:

3 ושחטה שטים העמיקו - שטים עובדי כוכבים על שם ששטים אחריה לשחוט לעבודת כוכבים:

4 העמיקו - והחמירו שאמרו שכל מי שעולה לרגל ידקר בחרב כדי שילכו וישחטו לפני העגלים:

5 ואני מוסר לכולם - כלומר אנכי לא חשתי כל כך לכבוד עצמי לומר כל מי שאינו עולה לרגל ידקר בחרב כמו שחשו הם לכבוד עבודת כוכבים אלא יסורין בעלמא יסרתים כלומר דעבר בעשה ל"א שטים כלומר שטיות שלהם שסרו מאחרי העמיקו עד שחיטה שחייבו מיתה כל מי שעולה לרגל ומניח את העגלים. ושחטה לשון שחיטה:

6 מזומנת לפורענות - ששם נחלקה מלכות ישראל דסמיך ליה ויקח את השלמה ויקרעה לשנים עשר קרעים וגו':

7 וביום פקדי - בתשעה באב שבכל השנה מאותן מ' שנה שעמדו . במדבר יום מזומן לפורענות בו חזרו מרגלים בו נחרב הבית בראשונה ובשניה:

8 ויהי בעת ההיא וירד יהודה - מזומנת לפורענות שתמר נתחייבה שריפה ומתו שני בניו:

9 בשכם מכרו אחיו את יוסף - כדכתיב בראשית לז הלא אחיך רועים בשכם ודותן דכתיב בקרא היינו כפר הסמוך לשכם ונקראת על שם שכם אי נמי כמדרשו שהיו דנין עליו להרגו:

10 בשכם נחלקה מלכות בית דוד - כדכתיב במלכים א יב:

11 מפתקה של ירושלים - מכללה שלא לחזור בה לעולם ולא ליטול חלק בעבודה:

12 מפתקה - כגון ב"מ דף פו. נפל פתקה מרקיעא כלומר מחזקת של ירושלים הכתוב וחתום בה:

13 שום דופי - גימגום בגמ':

14 שחדשו - דרשו דברי תורה בין ירבעם לאחיה:

15 יצתה בת קול ואמרה - כשהמליכו את ירבעם:

16 מי שהרג - דוד:

17 את הפלשתי - וע"י כן היה מוריש לכם גת לכן תתנו שלוחים לבניו שתעזבו מלכות בית דוד ותמליכו אחרים:

18 בתי אכזיב לאכזב - למלכי בית דוד אתם מכזבים והלכתם אחר מלכי ישראל לפיכך תהיו נמסרין לאכזב ביד עובדי כוכבים שהן שטי כזב:

19 אין אביו אלא הקב"ה שנאמר וכו' - ואין גזילה כלפי מעלה וכלפי כנסת ישראל אלא זו בלבד שמונע מלברך כנסת ישראל הוא גוזל להקב"ה שחכמים תקנו על כל דבר ודבר ברכה כדאמר התם ברכות דף לה. כל הטועם ואינו מברך נקרא גזלן שנאמר לה' הארץ ומלואה:

20 כשתי מקלות המתיזות זו את זו - כאדם שיש בידו מקל א' ומכה בו מקל אחר ומתיזו ומשליכו ברחוק כך הדיח ירבעם את ישראל מאחרי ה' בעל כרחם:

21 ודי זהב - איידי דאיירי עד השתא בעגלים של ירבעם מפרש האי קרא:

22 מתוך קופה של בשר - כשיש לו הרבה לאכול הוא נוהם:

23 עד ירבעם היו ישראל יונקים מעגל אחד - לוקין על חטא עגל אחד שעשו במדבר:

24 ה"ג מכאן ואילך היו יונקין משלשה עגלים - שנים מירבעם ושלישי של המדבר ולפי מה שכתוב בספרים שנים ושלשה עגלים ניחא כלומר משנים שעשה ירבעם ושלישי שנעשה במדבר ושלשה היינו שלישי כמו משלי ל׳:י״ח שלשה המה נפלאו ממנו וארבעה לא ידעתים:

25 אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא - לאו דוקא אלא כלומר דבר מועט מאד כמה שכף המשקל נוטה לצד זה יותר מצד זה ב"ב דף פט. כמה הוי הכרע ליטרא:

26 לאחר כ"ד דורות - למעשה העגל:

27 פסוק זה - דכתיב בעגל וביום פקדי והכא בימי צדקיה כשחרב הבית כתוב קרבו פקודות העיר קרב אותו מעשה שנאמר וביום פקדי וממעשה העגל עד צדקיה כ"ד דורות דבימי נחשון נעשה העגל צא וחשוב כמה דורות מנחשון עד צדקיה נחשון שלמון בנו בועז בנו עובד בנו ישי בנו דוד בנו שלמה בנו רחבעם בנו אביה בנו אסא בנו יהושפט בנו יורם בנו אחזיה בנו יואש בנו אמציה בנו עוזיה בנו יותם בנו אחז בנו חזקיה בנו מנשה בנו אמון בנו יאשיה בנו יהואחז ויהויקים בניו ומלכו זה אחר זה ודור אחד הם יהויכין בנו של יהויקים הרי כ"ד יהויקים לא סיים מלכותו שהוגלה לבבל עם החרש והמסגר והמליכו צדקיהו דודו במקומו והלכך לא קא חשיב צדקיה דור באפיה נפשיה דהוא מלך בדור כ"ד:

28 דהוה דריש בשלשה מלכים - דהוה קאי במתני' דשלשה מלכים אין להם חלק:

29 איתפח - נתרפא:

30 אמרו לו - תלמידיו לא קבלת עילווך וכו':

31 אמר אינהו מי הדרו בהו - מדרכם הרעה דאנא אהדר לי מלדרוש:

32 אוקי אשלשה מלכים - אוקי סיום הך פירקא עד שהגיעו לג' מלכים:

33 אמר למחר נפתח בחברין - נדרוש בחברינו שהיו תלמידי חכמים כמותנו ואין להם חלק לעתיד:

34 א"ל - מנשה בחלום:

35 חברך וחברא דאביך אנן - כלומר וכי סבור אתה שנהיה חבירך וחבירי דאבוך:

36 מהיכא בעית למשרא המוציא - אינך יודע מאיזה מקום בפת אתה צריך לבצוע המוציא:

37 וחבירך קרית לן - ואתה קורא אותנו חבירך:

38 מהיכא דקרים בשולא - דרפתא ממקום שנקרמין פניה של פת בתנור דהיינו מלמעלה או מסביבות הפת או משוליו אבל באמצע לא שאם הביאו לפניו פרוסה של לחם לא יהא בוצע ומברך אלא משולי הפת ולא מאמצעיתו ל"א מהיכא דקדים כלומר מהיכא שמקדים לאפות והיינו הך ל"א מהיכא דגמר בשולא ממקום שהלחם אפוי יפה ולא מאותו מקום שקורין בשו"ל וראשון נראה:

39 הוית נקוט שיפולי גלימך - היית מגבה שפת חלוקך מבין רגליך כדי שתהא קל לרוץ והיית רץ לשם מפני יצר עבודת כוכבים שהיה שולט:

40 נפתח ברבוותא - נתחיל לדרוש ברבותינו ולא אמר בחבירינו:

41 אח לשמים - רע לשמים כדאמרינן מגילה דף יא. באחשורוש אח וראש:

42 דכתיב ואח לצרה יולד - ווי לצרה אלמא אח לשון רעה ווי:

43 אב לעבודת כוכבים - שהיה אוהבה ביותר דכתיב כרחם אב אלמא אב מרחם והני קראי בכדי נקט להו:

44 ויהי הנקל - באחאב כתוב כלומר קלות היו לאחאב כל חטאותיו של ירבעם:

45 מפני מה תלה הכתוב בירבעם - דבכמה מקומות כתיב לא סר מכל חטאת ירבעם ולא כתיב אחאב אע"פ שהיה רשע ממנו:

46 תחלה לקלקלה - שהיה מלך ראשון שהקדיח את תבשילו:

47 גם מזבחותם - הכי רישיה דקרא בגלגל שוורים זבחו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי:

48 משתין בקיר - ת"ח משית בקירות לבו:

49 ומניין שכבד את התורה דכתיב והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם והיינו ספר תורה ועל זה השיבו את הדבר הזה לא אוכל לעשות:

50 ודילמא - מחמד עיניו היינו עבודת כוכבים:

51 לא ס"ד - מדקאמרי ליה זקנים לא תשמע ולא תאבה ואי עבודת כוכבים מי הוו אמרו ליה הכי:

52 סבי דבהתא - זקנים שפלים שהיו רשעים כמו שמצינו באבשלום דקרי ליה לסבי דבהתא זקנים:

53 שקול היה - מחצה עונות ומחצה זכיות מדמהדרי כולי האי מי יפתה את אחאב משמע דבקושי גדול נענש:

54 רוחו של נבות - שלפי שהוא הרג נבות היה רוחו מחזר לפתותו ולהפילו:

55 דפרע קיניה - קנאה הפורע נוקם חמתו וקנאתו מחריב ביתיה כרוח של נבות שנקם כעסו מאחאב ויצא ממחיצתו של הקב"ה:

56 קודר אזכרות - מוחק שמות שבתורה:

57 וכותב שם עבודת כוכבים תחתיהן - לפיכך היה מתחבא שאילו היה עושה בפרהסיא לא היו מניחין אותו לעשות כן קודר כמו עירובין נח. מקדרין בהרים ל' נוקב מחטט ונוקר:

58 שנשה יה - ששכח הקב"ה:

59 שהנשי - השכיח:

60 מה אחאב אין לו חלק - כדאמרן עזוב לעולם הבא:

61 ושניהם - רבי יהודה דאמר יש לו חלק ורבנן דאמרי אין לו חלק: