רש"י על סנהדרין ס״ג

1 ה"ג א"ר אמי זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד וכו' - ול"ג והשתחוה דהשתחואה לאו בכלל שאר עבודות היא דעל כרחך לית ליה לר' אמי השתחואה לחלק יצאה מדקאמר אינו חייב אלא אחת:

2 מ"ט דר' אמי - דלית ליה השתחואה לחלק יצאה:

3 לא תעבדם - כללן כולן כאחד ולא תעבדם יתירי כתיבי ודרשינן חד מינייהו להכי:

4 מי אמר אביי - כרבי אמי דאינו חייב אלא אחת:

5 שלש השתחואות - לא תשתחוה להם דעשרת הדברות שמות כ׳:ה׳ כי לא תשתחוה לאל אחר שם לד לא תשתחוה לאלהיהם שם כג והשתחואה דדברות אחרונות לא חשיב דאהדורי קא מהדר ליה משה לישראל מה ששמע בסיני:

6 אחת לכדרכה וכו' - דאי כתיב חדא הוה אמינא לא אסר אלא בעבודת כוכבים דדרך עבודתה בהשתחואה:

7 לדבריו דר' אמי קאמר - אביי להך דרשה דלא תעבדם אבל אביי לא ס"ל ומוקים לה ללאוי יתירי ור' אמי מוקי להך השתחואה לומר ללאו יצאה:

8 לכדרכה ושלא כדרכה - שהשתחואה היא להך עבודת כוכבים כדרכה ושלא כדרכה כגון שדרכה לעבוד דרך כבוד ולא בהשתחואה ואי כתיב חד לא הוה מרבינן אלא כי האי גונא אבל משתחוה לפעור לא כתב רחמנא השתחואה יתירא שניה לשלא כדרכה כגון פעור ומרקוליס שעבודתה בבזיון והא דא"ר אלעזר לעיל סנהדרין דף סא. זובח למרקוליס חייב מלא יזבחו ואע"ג דחד קרא יתירא הוא דאיכא ולא מוקים לה בזובח למקטרי' דעבודתו דרך כבוד דסבר כיון דגלי בהשתחואה ק"ו בזביחה מיהו כולה מילתא לא ילפינן מהשתחואה דא"כ הוה מרבינן כל עבודות כבוד אע"ג דלאו עבודת פנים לכך יצאה זביחה לומר שלא חייבה אלא עבודות פנים:

9 כיון דאמר אלי אתה חייב - אע"ג דלא פלחה:

10 לקרבן - אם שגג:

11 ואפילו לרבנן - בתמיה דפליגי רבנן בכריתות דף ז. במגדף עליה דרבי עקיבא דאמרי מגדף אינו מביא קרבן דבעינן מעשה:

12 והתניא אינו חייב אלא על דבר שיש בו מעשה - דגבי חטאת כתיב ויקרא ד ועשה אחת מכל מצות ה':

13 ר' עקיבא היא דאמר דלא בעינן מעשה גמור - דמגדף מחייב משום מעשה זוטא דעקימת שפתיו הוה מעשה והכא נמי כפיפת קומתו הויא מעשה והאי דקתני אינו חייב אלא על דבר שיש בו מעשה לאפוקי הרהורא דלא מחייב עלה:

14 מגדף - מברך את השם:

15 אתקושי אתקוש - אלי אתה בזביחה דכתיב וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל:

16 אלמלא וי"ו שבהעלוך - דהא לא כפרו בהקב"ה לגמרי שהרי שתפוהו בדבר אחר:

17 שאיוו לאלוהות הרבה - אף לאלוהות אחרים וקבלו עליהם:

18 אבל המגפף וכו' עובר בלא תעשה - ואל תלכו אחרי אלהים אחרים ירמיהו כ״ה:ו׳ אי נמי אל תפנו אל האלילים ויקרא י״ט:ד׳ וכגון שאין דרכן בכך:

19 הנודר בשמו - ושם אלהים אחרים לא תזכירו:

20 המקיים - הנשבע דמתרגמינן קיים:

21 לאו שבכללות - דכולהו משתמעי בחד קרא:

22 ועדיין הדם במזרק - הקרבנות:

23 שאין מברין - את האבלים ברחבה כדרך שמברין את האבלים בסעודה ראשונה משל אחרים כדאמרינן במועד קטן דף כז::

24 על הדם - על הנרצח ומסברא מוקמינן לה אהרוגי בית דין שנהרגין על עונש שלא ינהגו בהם כבוד משום כפרה:

25 לבן סורר ומורה - דלא ענש אלא א"כ הזהיר והיכן הזהיר לא תאכלו על הדם לא תאכלו אכילה שתהרגהו עליה:

26 לאו שבכללות - דכל הני משמע מיניה:

27 לומר שאין לוקין עליו - דמשמע שזה עונשו של לאו שאם הותירו ישרפנו ויפטר:

28 לא מן השם הוא זה - כלומר טעם זה אינו מן העיקר:

29 שמור לי - המתן:

30 לא יגרום לאחרים - לעובדי כוכבים:

31 וכל ישראל ישמעו ויראו - ולא יוסיפו לעשות עוד כדבר הרע הזה בקרבך:

32 בת בקלנבו - לן באותה עיר והיא נקראת על שם עבודת כוכבים שבה:

33 ראה אחת מרובה כשלש - זב שראה ראיה ארוכה שהוא שופע כג' ראיות שנעשה בהן זב גמור שהוא כמגדיון לשילה כשיעור מהלך מאותה עבודת כוכבים ששמה גדיון עד שילה שהן שתי טבילות ושני ספוגין שכן נתנו חכמים שיעור בין ראיה לראיה כדי לטבול ולהסתפג באלונטית דהיינו בין ראיה ראשונה לשניה טבילה וספוג וכן בין שניה לשלישית:

34 קרס - נתרז כלומר כרע על ברכיו ונתרז דהיינו ליצנותא דאישתעי ביה קרא לא יוכלו מלט משא הרעי שבנקביהם לא יוכלו לסבול ונתרז:

35 לעגלות בית און - על עגלים שבבית אל:

36 יגורו שכן שומרון - ידאגו שוכני שומרון:

37 כי אבל עליו עמו - שיטלם סנחריב וילך לו:

38 וכמריו - שהיו נושאין אותו:

39 עליו יגילו - ששמחים על כובד משא שגלה מהם:

40 אלא כבידו - משא עגבותיו וריעי שבהן ואע"ג דלאו בעלי חיים נינהו ואין להם ריעי משתעי בהו קרא ל' גנאי:

41 מרעיבים את העגלים - בעלי חיים שהיו עובדין אותן והיו מרעיבין אותן ועושין דמות עצביהם של בעלי ממון כלומר דמות דיוקנם ומעמידין אותן בצד אבוסיהן של עגלים ומחמת שהיו רואין את הדמות תמיד היו מכירין אותן ורצין אחריהם וממשמשין בהן כלומר האכילנו ואומרין להם הכומרים עבודת כוכבים חפץ בך וכו':

42 זובחי אדם - משמע אותן שזבחו האדם:

43 עגלים ישקון - לאחר מכאן לעגלים ישקון:

44 ישקון לזבוח אדם מבעי ליה - להם הם הכומרים אומרים עגלים הללו נושקין אתכם לזבוח עצמכם להם:

45 ואנשי בבל עשו את סכות בנות - פסוק א' בס' מלכים באותן אומות שהושיב סנחריב בשומרון ובעריה ועשו להם עבודת כוכבים:

46 תרנגולת - לדמות תרנגולת היו עובדין ובלשונם קורין לתרנגולת סוכות בנות:

47 ברחא קרחא - עז. ברחא קרוי כל צאן והעז קרי ליה קרחא ע"ש שאין לו צמר כל כך:

48 נבחן - כלב נובח:

49 דאדר ליה למריה - מהדר את אדוניו ומכבדו שמשליך עליו משאו שהיה צריך לטעון על צוארו אדר מלך מהדר את מלכו כלומר את אדוניו:

50 לעשות לו כן - לשורפו באש כמו הספרוים:

51 סלמנדרא - חיה קטנה שיוצאה מתנור שהאש בוערת בו שבע שנים והסך מדמה אין האור שולט בו ובאחז מצינו כתוב מלכים ב ט״ז:ג׳ גם את בנו העביר באש ולא מצינו לו בן אלא חזקיהו:

52 אלא להתיר להם עריות בפרהסיא - שהיה יצרן תקפן על עריות אמרו נפרוק כל עול תורה מעלינו ואל יוכיחונו על העריות אבל על עבודת כוכבים לא תקפן יצרן:

53 כזכור בניהם מזבחותם - משמע שהיו להם געגועין עליהם כאדם שיש לו געגועין על בנו ובזכרו נאנח והכי משמע כזכור בניהם דומה להם זכירת מזבחותם ואשריהם:

54 בתר דאביקו ביה - אחר שנתקשרו בהן מעצמן תקפה חיבתן עליהן:

55 תפוחי רעב - כמו נפוחי: