רש"י על סנהדרין ק״י

1 סתרה למזיה - שערה וישבה על פתח הבית כל מי שהיה בא לקרוא רואה ראשה פרוע וחוזר:

2 מעשר - ראשון דשקליתו אתון אמר הבו חד מי' לכהן:

3 דגייז למזייכו - דכתיב במדבר ח׳:ז׳ והעבירו תער על כל בשרם ומשחק בכם כאילו אתם שוטים:

4 ככופתא - רעי כמו בטולא דכופתא דאמרן לעיל סנהדרין דף צח: כגלל הזה אתם חשובים בעיניו:

5 עינא יהב - עין נתן בשעריכם כדי שלא יהא בכם צורה כמותו:

6 אמר לה - קרח איהו נמי משה עצמו גלח כל שערו:

7 כיון דכולא רבותא דידיה הוא - אינו חושש אם גילח עצמו דקאמר לנפשיה תמות נפשי עם פלשתים אגזוז שערי כמותם ומה לי בכך שהם מקיימין אפילו מה שאני מצוה לשחוק אגזוז עכשיו כמותם כדי להפיס דעתם:

8 ועוד דקאמר לכו - עשו פתיל תכלת בד' כנפות הבגד ואי ס"ד תכלת חשוב מפני מה לא יאמר לעשות כל הבגד כולו תכלת:

9 אפיק גלימא דתכלתא - קח לך בגדים של תכלת וכסינהו לכולהו מתיבתך וכסה בהן בבה"מ אתה וחברותך:

10 קנא לאשתו - אל הסתר תסתדי עם משה. קנוי היינו התראה:

11 ונטה לו מחוץ למחנה - יצא מחוץ למחנה שלא יחשדוהו עוד:

12 מכאן שאין מחזיקין במחלוקת - שמחל על כבודו והוא עצמו הלך לבטל מחלוקת:

13 חולק על רבו - חולק על ישיבתו:

14 אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצותם על ה' - מעלה עליהם הכתוב כאלו היו חולקים כלפי שכינה:

15 מריבה - תגר וקטטה לפטפט נגדו בדברים:

16 מתרעם - אומר על רבו שנוהג לו מדה כבושה ומדת אכזרית:

17 מהרהר - מחפה עליו דברים:

18 אקלידי - מפתחות:

19 וקולפי - מנעולים:

20 דגילדי - כולם המפתחות והמנעולים של עור היו ואעפ"כ היו שלש מאות פרדות טעונות ל"א דגלדא לצורך שקים והמרצופין וכיסין של עור היו:

21 לא מן הבלועין ולא מן השרופין - אלא במגפה מת:

22 ולא קרח - ר"נ היו לבד קרח דכתיב חמשים ומאתים מחתות ואתה ואהרן איש מחתתו:

23 מן הבלועים ומן השרופין היה - שנשרפה נשמתו וגוף קיים ואח"כ נתגלגל עד מקום הבלועין ונבלע דכתיב בפרשת פנחס ותבלע אותם ואת קרח עמהם ורבי יוחנן דאמר לא מן הבלועין ולא מן השרופין דריש ליה להאי ואת קרח לאחריו ואת קרח במות העדה במגפה:

24 וקרח בהדייהו - מדכתיב ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת וקרח ממקריבי הקטרת הוה דכתיב חמשים ומאתים מחתות ואתה ואהרן איש מחתתו א"נ ואת לרבות קרח עמהם:

25 שמש ירח עמד זבולה - לעיל מיניה כתיב ותבקע ארץ בשעת בקיעת הארץ שנבלעו בקרקע שמש וירח עלו לאותו רקיע ששמו זבול ואמרו להקב"ה אם אי אתה עושה דין לבן עמרם מקרח ועדתו:

26 לא נצא - ונאיר לעולם:

27 בכבודי לא מחיתם - שהרי בכל יום מלכי מזרח ומערב בשעה שמניחין כתריהן בראשם משתחוים לחמה:

28 והאידנא לא נפקי עד דמחו להו - שכך גזר עליהם המקום כן שמעתי ל"א והאידנא לא נפקי מאחר שראו שהקפיד הקב"ה על שלא מיחה לכבודו עד דמחו להו לא נפקי שחשו לכבוד המקום על בני אדם שמשתחוים לשמש וירח:

29 אין כל חדש תחת השמש - ואי גיהנם לא אברי עד ההוא שעתא הוה ליה חדש:

30 לקרובי פתחה - שיקרב פתחה של גיהנם ותפתח הארץ במקום שהן:

31 נתבצר - מלשון ישעיהו כ״ז:י׳ עיר בצורה התקין להון הקב"ה מקום גבוה שלא העמיקו כל כך בגיהנם ולא מתו:

32 טייעא - סוחר ישמעאל:

33 בלועי - מקום שנתבלעו לשם עדת קרח:

34 בזעא - ראה נקב שממנו יצא עשן:

35 גבבא - גיזה:

36 אמשיה - שרה אות' במים לשון ברכות דף יד: משי ידיה:

37 וכל שלשים יום. חוזר לגיהנם ועולה לשם:

38 אמר ליה - ההוא טייעא:

39 כל תלתין יומין מהדר להו גיהנם - הכא:

40 ואמרי הכי משה ותורתו אמת - שנסה כמה פעמים וראה שכל שלשים יום עשן יוצא משם ושומע שאומרין משה ותורתו אמת וכו':

41 באפי - לא גרסינן:

42 שנאמר - לעיל מיניה קרא ארבעים שנה אקוט בדור דהיינו דור המדבר:

43 כורתי בריתי עלי זבח - והיינו דור המדבר שכרתו ברית של מקום עלי זבחים ושלמים דכתיב שמות כד ה ויזבחו זבחים שלמים, וכתיב שמות כד ח ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם:

44 נשבעתי וחוזרני בי - והיינו אשר נשבעתי באפי מפני כעסי נשבעתי ומתחרט אני:

45 אלו חנניה מישאל ועזריה - שמסרו עצמן למיתה בשביל בריתו של מקום:

46 ופדויי ה' - אלו דור המדבר שנפדו ממצרים:

47 שבקיה ר' עקיבא לחסידותיה - שרגיל לזכות את ישראל והשתא מחייב להו דאמר לעיל סנהדרין דף קח. דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא ולקמן מפרש מאי חסידותיה:

48 שנאמר הלוך וקראת - כלומר שהרי היה יכול לדרוש שיש להם חלק לעולם הבא דכתיב הלוך וקראת וגו':

49 מתני' עשרת השבטים - שהגלה סנחריב שנאמר מלכים ב יח יא וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי:

50 אין עתידים לחזור - ממקום שגלו והא דאמרינן בגמרא דירמיה החזירן לא שהחזירן כולן אלא מקצתם החזיר:

51 שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה - שכך גזר להם הקב"ה שכיון שעוזבין את תורתו הוא מגלה אותן:

52 כיום הזה מה היום מאפיל - בבוקר אפל ובצהרים מאיר אי נמי בערב אפל והולך ולמחרתו מאיר אף עשרת השבטים אין עתידין לחזור להיות להם חלק לעולם הבא לא בבניהם ובני בניהם קאמר אלא אותן שגלו עצמן אין להם חלק שרשעים גמורין הם אבל בניהם ודורות הבאים זוכין ומזכין. מ"ר:

53 וישליכם — משמע שיהו כולם גולין במקום אחד אל ארץ אחרת והיינו עשרת השבטים שהגלם סנחריב והושיבם במקום אחד כדאמרינן לעיל סנהדרין צד, א שהוליכם למדינת אפריקי אבל שני השבטים לא גלו למקום אחד אלא נתפזרו בכל הארצות ועליהם הוא אומר אשרקה להם ואקבצם זכריה י ח:

54 הכי גרסינן מתניתין עשרת השבטים אין עתידין לחזור:

55 גמ' תנו רבנן עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ויתשם ה' מעל אדמתם וגו' - ואית דמפרשי עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא היינו לימות המשיח שלא יקבלם משיח עם שאר גליות לפי שספרו בגנות ארץ ישראל כדאמרן לעיל שם. כי מטו שוש וכו' ובדבר הזה נענשו מרגלים:

56 ר"ש אומר - מאי כהיום הזה לומר לך אם מעשיהם כהיום הזה לא יהא להם חלק לעולם הבא:

57 ואם לאו - שיחזרו בתשובה יחזרו גם הם מגלות ויש להם חלק לעולם הבא:

58 האובדים בארץ אשור - אלו י' השבטים והנדחים בארץ מצרים אלו דור המדבר וכן לשון התוספתא ולא שמעתי עוד:

59 שובה משובה - שכל ישראל עתידין לחזור:

60 קטני בני רשעי ישראל - רשעי ישראל עצמן פשיטא דאין להם חלק לעולם הבא כדאמרינן בפרק בתרא דכתובות דף קיא: רפאים בל יקומו מי שמרפה עצמו מדברי תורה אבל בנים שלהם קטנים ולא חטאו פליגי בהו:

61 שורש וענף - אלו בנים קטנים שלהם:

62 שורש בעולם הזה - שימותו נפלים:

63 וענף לעולם הבא - שאף על פי שאבותיהם היו רשעים הם לא חטאו:

64 עיקר שרשוהי בארעא שבוקו - אלו הבנים הקטנים שאף על פי שאבות אין להם חלק תקנה יש להם:

65 שלא יניח - להם הקב"ה:

66 לא מצוה ולא שיורי מצוה - לא מצוה חמורה ולא מצוה קלה הכל יהא מעביר ומשלם שכרם לאלתר כדי לטרדן מן העולם:

67 זו נשמה - שמעמדת הגוף כשרש שמעמיד האילן:

68 אבל קטני בני רשעי אומות העולם - דוקא קאמר רשעי דאילו חסידי אומות העולם פליגי בה ואיכא למאן דאמר הן עצמן באין ואיכא למאן דאמר אינן באין כדאמרן סנהדרין קה א ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים מכאן שאין להם חלק אמר לו ר' יהושע וכי נאמר בכל גוים והלא לא נאמר אלא כל גוים שכחי אלהים הא אין שכחי אלהים יש להן חלק לעוה"ב:

69 הכי גרסינן אבל קטני רשעי אומות העולם דברי הכל אינן באין:

70 מותאבד כל זכר למו נפקא ליה - כלומר לתנא דברייתא והאי דנפקא ליה דברי הכל היא דהא שורש וענף מיבעיא ליה למר כדאית ליה ומר כדאית ליה:

71 זרע יעבדנו יסופר לה' לדור - זרע המסופר יעבדנו לה' לדור ודור שיחזור לו ויחיה:

72 משעה שנזרע - משעה שנקלט הזרע במעי אשה אפילו הפילה אמו ונמחה יש לו חלק לעתיד דכתיב זרע יעבדנו והכי אמר בכתובות בפרק בתרא דף קיא. נבלתי יקומון לרבות נפלים:

73 עני אני וגוע מנוער - אף על פי שאני עני גויעתי חשובה גויעה וראוי לומר עלי ויגוע ויאסף כלומר שזוכה אני לעתיד לבא כצדיקים שנאמר בהן גויעה ומאימתי משעה שאני נושא אמיך ופחדך אפונה מתגלגלת ושכונה עלי והיינו מילה שבבשרו שאנו משמרים מאימתו של הקב"ה:

74 אפונה - לשון אופן: