רש"י על סנהדרין י״ד

1 בטלו דיני קנסות - דכיון דליכא סמיכה בטלו:

2 בין שתי עיירות גדולות - ולא בתוך העיר שאם יוודע שלא יחריבו את העיר:

3 לונביאות - חניתות:

4 ולא קבלו - לפי שעדיין היה בחור:

5 אילימא דלא דיינינן דיני קנסות בחוצה לארץ - והכי קאמר אין סמיכה מועלת בחוצה לארץ ואפילו סמכוהו בארץ:

6 פשיטא סומכין בחוצה לארץ ונסמכין בארץ - אם בני בבל נותנין רשות לאחד שבא"י לדון קנסות:

7 הא אמרן דלא - דאין סמיכה בחוצה לארץ וכיון דאי הוה גבן הכא לא מצינו למסמכיה כל שכן היכא דליתיה גבן:

8 סומכין בארץ ונסמכין בחוצה לארץ מאי - אם הסומך עומד בארץ והנסמך עומד בבבל וליתיה גבי סומך מי מהני כאילו איתיה גביה בשעת סמיכה ומצי למידן בחוצה לארץ כדתנן סנהדרין נוהגין בחוצה לארץ או דילמא כיון דליתיה גבייהו בשעת סמיכה לא מהניא ליה:

9 לא הוה מסתייע מילתא - כשהיו אצלו לא היה מוצא שנים שיצטרפו עמו לסומכו ואנן תלתא בעינן:

10 משתקיד - מחזר ומצפה לסומכו כמו ירמיהו א׳:י״ב כי שוקד אני:

11 מנין שאין נסמכין לבית עלי - שאינן זוכין להיות נסמכין:

12 זקן ממש - בא בימים:

13 הכתיב כל מרבית ביתך ימותו אנשים - כשבאין לכלל אנשים בן שמנה עשרה שנה למה לי למיהדר ומכתביה:

14 אלא סמיכה - שאפילו חכמים הבאים לכלל זקנה כגון על ידי תורה וגמילות חסדים כדאמרינן בראש השנה דף יח. בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בתורה ובגמילות חסדים מכל מקום לא תהא תורת זקנה עליהם להיות ראויים לסנהדרין:

15 הוי קבל - אפל:

16 וקיים - ותחיה כלומר הרחק מן הרבנות שמקברת את בעליה אפילה מתרגם קבלה שמות י:

17 כחל - לעינים:

18 שרק - לפנים:

19 פירכוס - לשיער שיר הוא לכלה נאה שמעלת חן בלא קישוט:

20 כל מן דין - כל כמו אלו וכיוצא בהן היו סומכין לנו שראויים הם לסמיכה:

21 סרמיסין - לשון הפכנים כמו סרס את המקרא מסופו לראשו ב"ב דף קיט: שמהפכין את טעמי תורה:

22 סרמיטין - לשון סמרטוט כלומר שאין נותנים טעם הגון לדבריהם:

23 חמיסין - חמסנין שמונעין מלומר טעמי תורה:

24 טורמיסין - לא איתפרש:

25 רבה דעמיה - נשיא בעמיו:

26 מדברנא - מנהיג על שם שהיה פרנס וקרוב למלכות:

27 בוצינא דנהורא - על שם שהיה גדול בנוי כדאמרינן בהשוכר את הפועלים ב"מ ד' פד: שופריה דר' אבהו מעין שופריה דר' יוחנן:

28 בריך מתייך - ברוך בואך:

29 מיוחדים שבשופטיך - שיהו מזקני סנהדרי גדולה:

30 מה להלן מיוחדין שבעדה - כדפרישית לעיל סנהדרין דף יג::

31 ליגמרה לכולה מילתא - ואפילו מניינא דחמשה מהתם תיפוק דהא תניא לעיל שם וסמכו שנים זקני שנים:

32 אלא - לעולם לא גמר גזירה שוה ושופטיך למיוחדין איצטריך ומניינא מרבויא דוי"ו:

33 ה"ג אלא וי"ו דושופטיך למניינא ורבי שמעון וי"ו לא דריש:

34 בעליל לעיר - במפורסם לכל שקרוב הוא לעיר זו מכל עיירות:

35 בית פגי - מקום לפנים מן חומת העיר ונדון כירושלים לכל דבריו:

36 מצאן - זקן ממרא לסנהדרין חוץ ללשכת הגזית שהיתה בהר הבית:

37 יכול תהא המראתו המראה - לידון בחנק:

38 אילימא - דנפוק מקצתן והורו אותן שבחוץ והמרה על דבריהם מאי איריא מקום גורם תיפוק לי דפטור משום דילמא הנך דבלישכה כוותיה סבירא להו:

39 שררך אגן הסהר - כתיב ודרשינן באחד דיני ממונות ד' לז. אל יחסר המזג אם נצרך אחד מהן לצאת אם יש שם עשרים ושלשה כנגד סנהדרי קטנה יוצא ואם לאו אינו יוצא:

40 על העיר - על ירושלים וצריך לקדש התוספת בשתי תודות ובשיר כדאמרינן בשבועות ד' יד.:

41 הקרים - החמיץ:

42 החלידו - דרוייל"א בלע"ז:

43 לקוחות - סוחרים בקיאים בשומא:

44 בת אבא סוראה - אשת רב פפא כדאמר בכתובות פ' אלו נערות כתובות ד' לט. אמר רב פפא אמרה לי בת אבא סוראה כו' והיתה עושה לעצמה:

45 צינורא - מזלג קטן שטוין בו זהב:

46 כשמואל - לקמן בשמעתין:

47 עשרה כהנים כתובין - בפדיון הקדישות שלשה בפרשת ערכין שהיא ראשונה ושלשה בפדיון בהמה וארבעה בקרקעות:

48 אילימא משום דכתיב בהו - שלשה כהנים בפדיון בהמה דהיינו פדיון הקדש והוא הדין לשאר הקדשות:

49 תסגי בארבע אלמה תנן הקרקעות תשעה וכהן - אלא משום הכי בעי קרקעות עשרה משום דפרשה אחרונה היא וכדשלים פרשת הקרקעות כבר נשלמו י' כהנים ותלמד תחתונה מעליונה לכהן תהיה אחוזתו לא ממניינין דלאו בשומא כתב אלא והעריכו הכהן כערכך הכהן וחשב לו הכהן וכיוצא בהן:

50 הקדשות - דהיינו פדיון בהמה טמאה שהיא אמצעית ומשלמי בה שיתא כהנים דהא איכתיבא לה פרשת ערכין גבה ניבעי שיתא:

51 ערך - לא שייך גבי כלים אלא באדם ונותן לפי שניו כמו שכתוב בפרשה: