רש"י על סנהדרין ז׳

1 מצוה למימר להו - ברישא אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו דפתחינן להו בפשרה:

2 היינו ת"ק - דאמר נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע הא מקודם גמר דין רשאי לבצוע וה"נ רשות הוא:

3 איכא בינייהו מצוה - להזכיר פשרה לת"ק ליכא מצוה:

4 איכא בינייהו משתשמע דבריהם - לת"ק אפילו שמע דבריהם רשאי לבצוע עד שיגמר הדין ויאמר זה זכאי וזה חייב לר"ש בן מנסיא משתשמע את דבריהם וידעת להיכן נוטה אע"ג דלא נגמר אין רשאי לבצוע:

5 מקרא זה - ובוצע ברך:

6 אלא כנגד מעשה העגל - שעשה אהרן פשרה בינו לבין עצמו והורה היתר לעצמו לעשות להם את העגל:

7 ויבן מזבח - הבין מהזבוח לפניו שהרגו את חור על שלא עשה להם:

8 אהרן - כהן ונביא היה:

9 ולא הויא להו תקנתא - דהא סופן לעשות כן בזכריה בן יהוידע ויחרב בית המקדש על כך:

10 והני תנאי - דלית להו משתשמע דבריהם אי אתה רשאי לבצוע האי פוטר מים מאי דרשי ביה:

11 תחילת דינו - לעתיד לבא:

12 על דברי תורה - שלא עסק בתורה:

13 פוטר מים - שפוטר התורה מעליו הוא ראשית מדונו תורה נמשלה למים דכתיב ישעיהו נ״ה:א׳ הוי כל צמא לכו למים:

14 לצינורא דבידקא - כשהנהר גדל פעמים שהוא יוצא לשדות שעל אגפיו כעין ניגרים וצינורות קטנים ואם אינו סותמו מיד הולך ומרחיב ושוב אינו יכול לסותמו והיינו דקאמר קרא פוטר מים ראשית מדון כלומר ראשית מדון ומריבה דומה לפוטר מים פוטר פותח כמו פטר רחם שמות יג:

15 לגודא דגמלא - דפין של גשר בתחילה כשדורסין עליהם מנענעות וסוף מתחזקות ונקבעות במקומן והכי נמי כשאדם מרבה בקטטה מתחזקת ובאה ולא מקרא נפקא:

16 טוביה דשמע ואדיש - אשריו ששומע חרפתו ושותק ומרגיל בכך ואדיש כמו דדש דש גיטין דף נו::

17 חלפוה בישתיה מאה - הלכו להם בשתיקתו מאה רעות שהיו באות עליו על ידי התגר:

18 פוטר מים - המתחיל מדון ופותח בקטטה הוא תחילת מאה דיני:

19 מדון - נוטריקון מאה דני ל"א מדון בגימטריא מאה:

20 אתרי תלת גנבא לא מיקטיל - כלומר אם עובר אדם עבירה פעמים ושלש ולא באה עליו פורענות אל יתמה דאתרי תלת גנבא לא מיקטיל וסופו ללקות באחרונה:

21 שב בירי לשלמנא - שבע בורות כרויות לרגלי איש שלום ומכולם ינצל:

22 וחד בירא לעביד ביש - לעושה רשעה:

23 יפול - בתקלה ראשונה הבאה לו:

24 דמבי דינא שלקוה גלימי' - מי שנטלו ב"ד טליתו לפורעה לאחר:

25 ליזמר וליזל - הואיל ודין אמת דנו לא הפסיד כלום אלא גזילה הוציאו מידו:

26 כל העם הזה - ביתרו כתיב ומשמע לא שנא זכאי ולא שנא חייב כולן במשמע:

27 היא ניימא ודיקולא שפיל - כשהאשה מנמנמת הסל שעל ראשה שהיא נותנת בו פילכה ומלאכת ידיה בו שפיל כלומר מתוך שהיא עצילה אין מלאכתה ניכרת וכולן משלות הן:

28 אדייה לגזיזיה וקם - הרים אגרופו עלי ועמד לנגדי:

29 רחימתין הוה עזיזא - כשאהבתינו היתה עזה ביני לאשתי:

30 אפותיא דספסירא שכיבן - על רוחב הסייף היינו שוכבים שנינו:

31 לא סגי לן - לא די לנו:

32 הרי כאן עשרה - גובה מן הקרקע הרי שהקב"ה משרה שכינתו בעשרה טפחים סמוך לקרקע ועוד באורך הכפורת באמתה וחצי:

33 ולבסוף - בבהמ"ק היה גבוה שלשים אמה ואורכו ששים וכשחטאו נאמר להם איזה בית אשר תבנו לי שתוכל שכינתי להיות מצומצמת בתוכו:

34 עתה אקום - אסתלק משער ב"ד:

35 מטתו שלשלמה - שכנו של מקום:

36 ששים גבורים - תלמידי חכמים וששים לאו דוקא:

37 מלומדי מלחמה - מלחמתה של תורה:

38 אם ברור לך - הדין כבקר שהוא מאיר:

39 אומרהו - והכי משמע דינו לבקר הוציאו לאור משפט:

40 קולר תלוי - עונשה של הטייה:

41 לתלמיד היושב לפני רבו - ובא דין לפני רבו והוא לא נזקק לדבר נענש אם שתק והוא מבין ברבו שטועה:

42 דנמטיין שיבא מכשורא - שיגיענו נסורת קטנה מן הקורה כלומר שאם נטעה ישתלש העונש בין כולנו ויקלו מעלי:

43 שיבא - נסורת כמו הושע ח׳:ו׳ כי שבבים יהיה עגל שומרון ומתרגמינן לניסרי לווחין:

44 טבחי - בקיאין בטריפות:

45 אם דומה הדיין למלך - שבקי בטיב דינין ומלא חכמה כמלך זה שהוא עשיר:

46 שמחזר על הגרנות - לשאול תרומותיו ואף זה צריך לחזר לשאול ב"ד:

47 קום עליה באמורא - להשמיע דרשה לציבור מה שילחוש לך:

48 וה' בהיכל קדשו - סמוך להאי קרא דהוי אומר לעץ הקיצה עורה לאבן וגו' הוא יורה הנה הוא תפוש וגו' כתב הס מפניו כל הארץ יכלה על עון הזה את כל הארץ:

49 כל עץ - משמע דיין דכתיב דברים כג כי האדם עץ השדה ומוקמינן ליה בתלמיד:

50 אצל מזבח - ות"ח מכפרין ומגינין כמזבח:

51 אלוה הבא בשביל כסף - דיין שהעמידוהו ע"י שנתן ממון למלך על כך:

52 לדינא - לדון:

53 לקטלא - לישא עליו חטא ועל עצמו היה אומר:

54 וצבי ביתיה לית הוא עביד - צרכי ביתו אינו עושה כאן:

55 וריקן לביתיה עייל - שאינו משתכר כאן כלום:

56 ולואי שתהא ביאה - שאחזור לביתי כיציאה שיצאתי מביתי בלא חטא שלא אטעה ואענש:

57 אמבוהא - סיעת אנשים:

58 אם יעלה לשמים וגו' - כדי שלא תזוח דעתו עליו היה אומר כך:

59 כגללו - גלל רעי:

60 מכתפי להו - נושאין אותן על הכתף שהיו זקינים ואינם יכולין לרוץ ומטריחין את הציבור לעמוד בפניהם לפיכך היו עבדיהם נושאין אותם מהר:

61 בשבתא דרגלא - שבת ששואלין בו בהלכות הרגל והיינו שלשים יום קודם הרגל:

62 מתונים - רגילין בהמתנה כדי לעיין בה יפה קודם שתחתכוהו:

63 במעלות - בחזקה ובמרוצה:

64 על ראשי עם קדש - שכשהיה המתורגמן דורש היו הציבור יושבין לארץ והמפסיע ביניהן לילך ולישב במקומו נראה כמפסיע על ראשן:

65 וסמיך ליה ואלה המשפטים - כלומר אף לשופטים אני מזהיר:

66 כלי הדיינים - דשייכא בהו שימה דבר המטלטל:

67 רצועה - למלקות:

68 מקל - למכת מרדות עד שיחזור בו:

69 שופר - לשמתא ונידוי:

70 סנדל - לחליצה:

71 ואצוה - כל צואה לשון זירוז הוא דתניא קדושין דף כט: כל מקום שנאמר צו אינו אלא לשון זירוז ועל מה זירז על המקל ועל הרצועה שיהו מטילין אימה על הציבור לשם שמים:

72 שמוע בין אחיכם - כשיהיו שניהם יחד שמעו דבריהם ולא תשמעו דברי זה בלא זה שמסדר דברי שקר כדברי אמת לפי שאין מכחישן ומכיון שלב הדיין נוטה לו לזכות שוב אין לבו מהפך בזכות השני כל כך:

73 שמע - דבריך בין אחיכם כשתהיו שניכם יחד משמע:

74 לא תשא - לא תקבל שמע שוא אזהרה לדיין וקרי ביה נמי לא תשיא אזהרה לבעל דין:

75 בין איש ובין אחיו - שנפלה להם בית בירושה אל תאמר טול אתה בית ואחיך עליה ומה בכך הרי לכל אחד יש לו דירה אלא העלה אותן בדמים והשווה חלוקתן ע"י מעות:

76 בין גרו - לשון מגור תשמישי דירה אל תאמר יטול זה תנור וזה כירה שהרי תנור עודף על הכירה וצריך להוסיף דמים:

77 לא תכירהו - אם הוא אוהבך:

78 לא תנכרהו - אם הוא שונאך לא תעשה לו כנכרי לחייבו:

79 אמר ליה - ההוא גברא לרב:

80 ולאו אושפיזכני את - כלומר אין אתה זכור שעשיתי עמך חסד:

81 א"ל - רב אין:

82 אמר ליה ההוא גברא דינא אית לי - ורוצה אני שתהא דיין: