רש"י על סנהדרין מ׳

1 מתני' היו בודקין אותן - אסידרא דמתניתין דסליק מיניה קאי אחר שאיימו עליהן היו בודקין אותן:

2 בשבע חקירות - בגמרא יליף להו מקראי:

3 באיזה שבוע - של יובל:

4 באיזה שנה - של שבוע:

5 בכמה בחודש - בעשרים או בעשרים וחמשה:

6 באיזה יום - של שבת אע"פ שאמרו בכך וכך בחודש אעפ"כ שואלין להן באיזה יום בשבת היה לפי שכל השבע הללו באות להביאן לידי הזמה ושמא יש עדים להזימן ואין מעלין על לבן חשבון של חודש אם היו אלו עמהן אותו היום במקום אחר וכששואלין אותן באיזה יום והם אומרים ביום פלוני נזכרים עדי הזמה להזימם:

7 באיזו שעה - של יום שמא אין עדים להזימן לכל היום ויש עדים להזימן אותה שעה:

8 באיזה מקום - שזו היא המועלת להביא את כל החקירות להזמה דבלאו הכי לא מתזמי:

9 רבי יוסי אומר כו' - טעמיה קאמר בברייתא בגמרא:

10 מכירים אתם אותו - את ההרוג שמא נכרי הוא וזו אינה מן החקירות של הזמה אלא כל שאר בדיקות אינו אלא להכחיש שמא לא יאמר כדברי חבירו ותבטל עדותם והוא והם פטורין אבל מן החקירות של הזמה אי אתה מוצא יותר משבעה כדאמרי' בגמ':

11 העובד ע"ז - אם מעידין בכך שואלין את מי עבד פעור או מרקוליס:

12 ובמה עבד - למרקוליס בשחיטה או בהשתחואה:

13 בעוקצי תאנים - שהיו מעידים עליו שהרגו תחת תאנה ובדק בן זכאי תאנה זו עוקציה גסין או דקין. עוקץ זנב הפרי מקום חיבורו לאילן:

14 חקירות אמר אחד איני יודע עדותן בטלה - דשבע חקירות מקראי נפקי לן ובעינן בכולהו שתהא יכול להזימן דהזמה כתיבא בהו וכיון דאמר איני יודע אי אתה יכול להזימו באותה חקירה וכיון דאי אפשר לקיים בה מצות הזמה באותו העד בטלה כל העדות ואפילו הן מאה דאין עדים נעשין זוממין עד שיזומו כולן כדאמרינן במס' מכות דף ה: מניין שאפילו הן מאה תלמוד לומר עדים:

15 בדיקות - אפילו אמרו כולם אין אנו יודעין מצות הזמה ראויה להתקיים בהן דאין הזמה תלויה אלא בחקירות לומר עמנו הייתם באותה שעה במקום אחר:

16 כל עדותן בטלה שבגמרא הוא והן פטורין:

17 שזה יודע בעיבורו של חודש - זה שאמר בשנים יודע שהחדש שעבר מלא היה ויום ראשון של חדש שהוא יום של שלשים מחדש שעבר היה:

18 אחד אומר בשתי שעות כו' - דטעי איניש בהכי:

19 רבי יהודה אומר עדותן קיימת - דכולי האי טעי איניש:

20 נמצאו דבריהם מכוונים - ומעתה צריכין לישא וליתן בדבר:

21 פותחין לזכות - אי לא קטלת לא תדחול כדאמרן בפירקא דלעיל סנהדרין דף לב::

22 אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות משתקין אותו - וכ"ש אם היה בא ללמד עליו חובה וטעמא אמר בפירקא דלעיל סנהדרין דף לג: דעד אחד לא יענה בנפש בין לזכות בין לחובה משום דמיחזי כנוגע בעדות:

23 אמר אחד מן התלמידים - היושבים לפני הדיינים יש לי ללמד עליו חובה משתקין אותו כדאמרן לעיל סנהדרין דף לד. דעד אחד לא יענה בנפש למות למות הוא דאינו עונה הא לזכות עונה:

24 מעבירין אותו למחר - מעבירין את הדין עד למחר משום הלנת דין כדאמרינן בפירקא דלעיל שם:

25 היו מזדווגין - ביום ראשון לאחר שהעבירוהו לדון ממקום הישיבה היו מזדווגין בבתיהן או בשוק ונושאין ונותנין בדבר:

26 כל הלילה - איש איש לעצמו:

27 המזכה - אתמול אומר אני הוא המזכה אתמול ועדיין מזכה אני על כרחו שאינו יכול לחזור בו והמחייב אומר אם לא מצאו הלילה זכות אני המחייב ומחייב אני במקומי:

28 המלמד - אתמול חובה אם מצא לו הלילה זכות מלמד זכות אבל המלמד זכות כו':

29 שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין - והטייתך ע"פ אחד לרעה ליתא הלכך יוסיפו הדיינין אפילו עשרים ושנים מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין דהאי דאמר איני יודע כמאן דליתיה דמי ואין דנין דיני נפשות לא לזכות ולא לחובה בפחות מעשרים ושלשה:

30 שנים שנים - אם נתחלקו השנים שהוסיפו זה לכאן וזה לכאן דאכתי ליכא הטייה לא לטובה ע"פ אחד ולא לרעה ע"פ שנים צריך להוסיף עוד שנים וכן עד שבעים ואחד:

31 עד שיראה אחד מן המחייבין את דברי המזכין - דאיכא הטייה לטובה ע"פ עד אחד וה"ה אם יראה אחד מן המזכין את דברי המחייבין דהוו להו שלשים ושבעה מחייבין ואיכא הטייה לרעה ע"פ שלשה ובשעת גמר דין הא אוקימנא דאף המלמד זכות יכול לחזור וללמד חובה והא דתנן הכי משום לישנא מעליא דאזכות קא מהדר והכי תריצנא בפירקא דלעיל סנהדרין דף לד.:

32 גמ' מנא הני מילי - דעבדינן שבע חקירות:

33 ודרשת וחקרת - משמע יפה יפה יפה. ושאלת לא משמע חקירה אלא עד דכתב היטב בהדיה הא תלתא ובעיר הנדחת כתיבי וביחיד העובד ע"ז כתיב ודרשת היטב הא תרי דאילו ודרשת בלא היטב משמע דרישה מעליא ובעדים זוממין כתיב ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר העד מזהירך הכתוב לדרוש היטב את עדים האחרונים המזימין את הראשונים הרי שבע חקירות:

34 ואימא - לא אמר רחמנא שבע חקירות בחד דינא אלא בכל חדא וחדא עבירה כדכתיב בה בעיר הנדחת תלתא בע"ז תרי ובעדים זוממין תרי:

35 דאם כן - דבעינן שבע ליכתבינהו לכולהו בחדא וניגמרו כל דיני נפשות מינה ומדפלגינהו ש"מ דווקא כתיבי:

36 ומשני כיון דכולהו בהדי הדדי כתיבן מהדדי ילפינן - כלומר כיון דבכולהו כתב בהו דבעו דרישה והשווה אותן להא מילתא ע"כ מהדדי ילפינן ליתן את האמור של זה בזה:

37 והא לא דמיין להדדי - והיכי ילפינן מהדדי:

38 עיר הנדחת להנך תרתי לא דמיא - למילף מינייהו חקירות הכתובות בהן דדין הוא שיהו עדים זוממין ויחיד עובד ע"ז צריכים דרישת העדים המחייבין אותן משום דקילי שכן ממונם פלט אבל עיר הנדחת דחמירא שכן ממונם אבד לא תיתי ביה אלא חקירות האמורות בה:

39 שכן בסייף - עיר הנדחת בסייף ועדים זוממין דפרשתא משמע שמעידין על רוצח מדכתיב דברים י״ט:כ״א נפש בנפש עין בעין וגו' ואי נמי משתעי בכל עדים זוממין דיש מהן בסקילה מיהו הואיל ויש מהם בסייף לא אחמיר קרא עלייהו להמיתן עד שיחקרו המזימין אותן:

40 שכן צריך התראה - הנך תרתי מה שאין כן בעדים זוממין דכתיב שם כאשר זמם וזה חשב להרגו בלא התראה:

41 בהיטב היטב ילפינן מהדדי וגזירה שוה מופנה הוא - כדמפרש ואזיל ואין משיבין עליה שזו היא מדה בתורה גזירה שוה המופנה למידין ואין משיבין:

42 איכא למיפרך - כדפרכינן:

43 מדהוה ליה למיכתב - בעדים זוממין ודרשו וחקרו:

44 ושני בדיבוריה בהיטב ש"מ - שינויא דלישנא לאפנויי ועיקר קרא לדרשא דמניינא:

45 בשלמא הנך תרתי - ע"ז ועדים זוממין דלא כתיב בהו חקירה מצית למימר מדהוה ליה למכתב לשון חקירה וכתב היטב שינויא דלישנא הוא לאקושי לשונות שתיהן למידרש בה גזירה שוה:

46 אלא עיר הנדחת - דכתיב בה ודרשת וחקרת מאי הוה ליה למיכתב במקום היטב למניינא:

47 ש"מ לאפנויי - ליתן את האמור של זה בזה ואיכא שבע בכולהו:

48 ואתו נחנקין - שיהו עדיהן נדרשין ונחקרין בק"ו מנסקלין ומנהרגין מע"ז שהיא בסקילה ומעדים זוממין שהן בסייף דבעינן דרישה וחקירה ובלאו הכי לא מיקטיל חנק הקל מכולן לכ"ש:

49 ואתו נשרפין בק"ו מנסקלין - דסקילה חמורה משריפה אבל מנהרגין ליכא למידרש ק"ו לנשרפין דמה לנהרגין שכן מיתתן קלה:

50 והנה אמת נכון הדבר - בע"ז כתיב וכתיב נמי בעיר הנדחת ומשמע אמת ונכון דרישה וחקירה:

51 הא חד סרי - שבעה דלעיל וד' דהכא:

52 ושמנה מי איכא - הש"ס מהדר אדרבי אבהו מי מצית משכחת שמנה חקירות בדברים המביאין לידי הזמה:

53 ופרכינן אלמה לא וכי לא מצית משכחת חקירה שמינית הא איכא לאיתויי בכמה בשעה:

54 ומשני הניחא לאביי כו' איכא למימר בכמה בשעה מייתי לה לידי הזמה דאי אמר בחציה או בשלישית ואתו סהדי ואמרי אותו חלק עמנו הייתם הרי הן זוממין אלא להך לישנא דאמר אדם טועה בחצי שעה למה לי למימר בכמה בשעה הא אי אמר בחציה ואתו סהדי מזמו ליה לא מיתזם בכל אותה שעה דאמר בתחלת השעה היה והוא טעה מתחלתה עד חציה אי נמי אמרי להו מתחלתה ועד חציה עמנו הייתם לא מיתזמי דאמר שמא בסוף שעה היה והם טעו מסופה לחציה. גמגום. דאביי ורבא בפ"ק דפסחים דף יא::

55 לא בעי באיזה יובל - דאין עדים ממתינים עדותן מיובל על חבירו:

56 כר"ש בן אלעזר - להטריחם דאמר לעיל סנהדרין דף לב: מסיעין היו את העדים ממקום למקום כדי שתטרף דעתן עליהן ויחזרו בהן:

57 קיבל עליו התראה - יודע אני שכן אני מוזהר שלא לעשות:

58 התיר עצמו למיתה - שכשהתריתם בו אל תעבור שאתה מתחייב מיתה פלונית הוא אומר על מנת כן אני עושה דאם לא הפקיר עצמו אינו נהרג כדלקמן סנהדרין דף מא.:

59 המית בתוך כדי דיבור - כדי שאילת שלום שאם שהה לאחר התראה יותר מכדי דיבור איכא למימר שכבר שכח התראה:

60 אטו בראיה תליא - משום דראה אותה מחייב:

61 אלא רואה טעמו של דבר - שהיא ערוה לו והאי קרא גבי כרת כתיב ואם אינו ענין לחיוב כרת דהא דין שמים הוא ולא בעי התראה דקמי שמיא גליא אם שוגג הוא או מזיד: