רש"י על סנהדרין ג׳

1 שנאמר משפט אחד יהיה לכם - ממונות כנפשות וכיון דכתיב דרישה וחקירה בדיני נפשות דכתיב דברים י״ג:ט״ו ודרשת וחקרת הוא הדין לדיני ממונות:

2 שלא תנעול דלת - שימנעו מלהלוות שמא יכפור והעדים יטעו ולא תהא עדותן מכוונת ויפסיד והכא נמי שמא לא ימצא מומחין לכופו לדין:

3 אלא מעתה טעו - הדיוטות בדיני ממונות לא ישלמו דכיון דברשות רבנן קא נחתי הוו להו כמומחין וכל המומחה לב"ד אם טעה פטור מלשלם כדלקמן באחד דיני ממונות סנהדרין דף לג. הא שאינו מומחה חייב:

4 כל שכן שאתה נועל דלת - דסבר דלמא טעו בי דינא ופטרי ליה ומפסידנא:

5 אי הכי - דבהודאות והלואות שלשה בעינן למה ליה לרבי אבהו לאוקומה למתניתין במה הן קתני:

6 תרתי קתני - מצי למימר דיני ממונות דהיינו הודאות והלואות בשלשה כל דהו וגזילות וחבלות בג' מומחין ומשום דחלוקין בדיניהן לא כללינהו בחד כללא:

7 ועוד - אי חדא קתני למה לי למיתני תרי זמני שלשה הכי איבעי למיתני דיני ממונות שהן גזילות וחבלות בג':

8 תרתי קתני - דודאי ג' בעינן דעירוב פרשיות כתיב כאן ומיהו בהדיוטות סגי משום דרבי חנינא והכי קאמר דיני ממונות דהיינו הודאות והלואות בשלשה הדיוטות וגזילות וחבלות בשלשה מומחין:

9 מדאורייתא חד נמי כשר - בהודאה והלואה דכתיב תשפוט לשון יחיד ואין עירוב פרשיות כאן ומתניתין ודאי תרתי קתני כדאמרן ומיהו שלשה בהודאות והלואות לאו מדאורייתא אלא מדרבנן:

10 גזירה משום יושבי קרנות - תגרין שאין בקיאין בטיב דינין ויזכה את החייב ויחייב את הזכאי:

11 דגמיר - ששמע מחכמים ומדיינין הלכות דין מלוה:

12 טעו לא ישלמו - דהא ברשות נחתי אפי' מדאורייתא:

13 כל שכן דנפישי יושבי קרנות - דלא איכפת להו למיגמר:

14 בית דין חצוף - שעברו על תקנת חכמים:

15 לרבא - דאמר מדאורייתא תלתא בעינן לית ליה דשמואל דאמר דיניהן דין:

16 היינו נזק היינו חבלות - מאי קרי נזק ומאי קרי חבלות הא נזק אחד מחמשה דברים של חבלות הוא וליתני חבלות ולא בעי נזק:

17 חצי נזק נמי היינו חבלות - דשור תם שחבל אינו משלם אלא חצי נזק וכיון דתנא חבלות אף חצי נזק במשמע:

18 חבלות ממונא הוא דאפחתיה לדמי' חצי נזק קנסא הוא דסתם שוורים אינם נוגחים ולא היה לבעלים לשמרו כל זמן שלא הועד ולא בעי לשלומי מידי אלא קנסא הוא דקנסיה רחמנא כדי שירבה בשמירת שוורים:

19 פלגא נזקא ממונא - בפרק ארבעה אבות ב"ק דף טו. פליגי בה דקסבר סתם שוורים נגחנים הם ומדינא כולהו בעי לשלומי דהוה ליה למינטריה ורחמנא הוא דחס עליה:

20 שאינו משתלם בראש - שמשלם יותר מן הקרן וחצי נזק משלם פחות מן הקרן בראש היינו קרן דכתיב ויקרא ה ושלם אותו בראשו:

21 אין דורשין תחלות - למניין דלגופיה אתא דלבעי מומחין דאלהים לשון גדולה ורבנות:

22 ואין ב"ד שקול - אין עושין ב"ד זוגות דצריך לקיים בו אחרי רבים להטות ואם יתחלקו לחצאין אין כאן רבים:

23 א"כ - דלא למידרשיה אתא לכתוב אל השופט:

24 לגבי דיינא - אצל דיין הרגיל ולא אצל הדיוט:

25 ור' יאשיה - דבעי קרא לאתויי שלישי מי לית ליה ב"ד נוטה שצריך שלא יהא בית דין שקול כדי שיתקיים בו הטייה אחרי רבים ולדידיה ארבעה או ששה כשרין דאי בעי בית דין נוטה קרא לאיתויי שלישי למה לי:

26 והתניא כו' - והא קרא דריש:

27 סבר לה - רבי יאשיה כרבי יהודה דאמר סנהדרי גדולה שבעים דהוו להו זוגות וקרא מוקי לה לקמן לדרשה אחריתי:

28 דכתיבי קראי - לקמן סנהדרין דף יז'. בשילהי פירקין:

29 סמיכת זקנים - על ראש פר העדה:

30 ואין ב"ד שקול - וסתם זקנים בית דינא משמע:

31 עדיפא מדר' יהודה כלומר ר' יאשיה חיזק את דבריו יותר מדר' יהודה:

32 אלא האי לנטות מאי עביד ליה - בשלמא לר' יהודה מוקי לה בשאר בית דין:

33 בדיני נפשות - שתתקיים בו הטייתך לטובה על פי אחד כדאמרה במתניתין ואי הוי זוגות ליכא הטייה בפחות משנים:

34 לימא דלא כר' יאשיה - דאי כר' יאשיה כיון דשלישי מקראי יליף להו ולאו משום נוטה צריך שתהא דעת שלשתן שוה:

35 אפי' תימא ר' יאשיה - מודה דהיכא דחלוקין אזלינן בתר רובא:

36 כדי שיגמר הדין - אם יחלקו שיהא שלשה רוב ונלך אחריהם:

37 אטו - כי הוו תלתא מעיקרא מי לא גמיר דינא בתרי:

38 מפני גמר דין - שצריך שלשה בגמר דין:

39 אלא מעתה - דקראי בגמר דין קיימי:

40 תהא סנהדרי גדולה כו' - אלא מאי טעמא לא אמרת הכי:

41 דאספה לי כו' - ר' אבהו קאמר לה לכולה מילתא ובלשון קושיא:

42 ושפטו העדה - וילפינן מיניה במתניתין כ"ג לסנהדרי קטנה:

43 ונקרב בעל הבית אל האלהים - דילפינן מיניה משעת קריבה קאמר:

44 ירשיעון - לשון רבים:

45 למטה - ירשיעון אלהים:

46 למעלה - עד האלהים יבא וההוא דונקרב לא קחשיב דקסבר אין דורשין תחילות: