רש"י על סנהדרין ל״א

1 גברא אגברא - דרב חסדא אדרב יהודה:

2 כר' יהושע בן קרחה - דמכל מקום שניהם מעידים שחייב לו מנה:

3 היכא דלא מכחשו אהדדי - כגון זה מעיד על מנה שביום שני וזה מעיד על מנה שביום ראשון ושניהן מודין שזה לא ראה בשל זה אבל היכא דשניהם מעידים על מנה אחד ומכחישין זה את זה מי אמר:

4 הוא דאמר כי האי תנא - נהרדעי אמרו כי האי תנא דאמר זה אומר מנה וזה אומר מאתים דמכחישין זה את זה מצטרפין למנה שיש בכלל מאתים מנה ולא אמרינן שתיהן שקרו אלא הלך אחר הפחות שבהם:

5 נחלקה עדותן - שכיון שהאחד שקרן שוב אין כאן עדות:

6 יש בכלל מאתים מנה - שניהם מעידין על מנה ובאותו מנה אין מכחישין זה את זה:

7 כי האי גוונא - דתרי מיני נינהו וכולי האי מיכחשי הדדי מי אמר:

8 לדמי - זה אומר בפני הודה לו דמי חבית של יין וזה אומר בפני הודה דמי חבית של שמן דתרווייהו מסהדי אדמי חבית יין:

9 בדיוטא עליונה - הלוהו מנה:

10 דיוטא - עלייה הבולטת לרשות הרבים על פני רוחב הבית ובני רשות הרבים עוברים תחתיה:

11 וצירוף עדותן - כר' יהושע בן קרחה דתרווייהו מנה מחייבי ואע"ג דמתכחשי בבדיקות כדרב יהודה:

12 בתר עשרין ותרתין שנין - דאיתמר בי מדרשא אפקיה ההוא תלמידא ודבר לשון הרע היה:

13 מתני' כל זמן שמביא ראיה - הבא לבית דין ולא היה שטר זכותו בידו ויצא מבית דין חייב ולאחר זמן מצא שטר זכותו והביאו:

14 סותר את הדין - בית דינו סותרין לו דינו שפסקו ומחייבין את שכנגדו:

15 הבא ראיה - שטר זכותך:

16 הרי זה אין כלום - שהרי אמר אין לי וחיישינן שמא זייף או שכר עדים:

17 קרבו פלוני ופלוני כו' - אפילו רבן שמעון בן גמליאל מודה שכיון שהיה יודע בהן ואמר אין לי ודאי שקרנים הן:

18 פונדתו - חגורתו:

19 גמ' הלכה כרבן שמעון - אקמייתא קאי כיון דלא אמר אין לי אע"ג דלא מצא בתוך שלשים יום:

20 דאי עבד - כרבנן מהדר עובדא:

21 ממילא ידעינן אין הלכה כרבן שמעון - והכא ליכא למימר כדלעיל מיניה דאי עבד כו' דבשלמא התם אי לאו דהדר ואמר אין הלכה כחכמים הוה אמינא אי עביד לא מהדרינן דאלים כח דברי המרובין אבל הכא כיון דאמר הלכה כחכמים פשיטא דאי עביד כיחיד מהדרינן להו:

22 הא קא משמע לן דבהא - לחודא הוא דאין הלכה כרבן שמעון הא בכל מקום הלכה כמותו אפילו בערב וצידן:

23 ערב - בגט פשוט ב"ב ד' קעג::

24 צידן - במסכת גיטין במי שאחזו קורדייקוס ד' עד.:

25 ראיה אחרונה - הך בתרייתא דמתני' דאילו בקמייתא הילכתא כוותיה:

26 דנפק שטרא מתותי ידה - שהאמינוה הלוה והמלוה לשומרו:

27 אותיות ניקנות במסירה - המוכר שט"ח לחבירו קנה החוב במסירת אותיות ומילתיה דרבי בהמוכר את הספינה ב"ב ד' עו. והכא נמי קנאתו והוי כדידה ונאמנת לומר פרוע:

28 קלתיה - שרפתו הלכך מה לה לשקר:

29 דאיתחזק בבי דינא - שכתוב בו הנפק לא אלימא איהי לאפקועי מעשה ב"ד:

30 סימפון - שובר ויצא מתחת יד לוה כמשפטו:

31 יתקיים - השטר בחותמיו יעידו עדים על חתימות ידיהן וכשר:

32 אין עליו עדים - והרי הוא יוצא מתחת יד שליש ולא מתחת יד הלוה הואיל ושניהם מודים שזה מינהו להיות שליש ביניהם כשר:

33 או שיצא אחר חיתום שטרות - בתוך שטר המלוה נכתב השובר תחת העדים כשר שהרי המלוה עצמו מוחזק בשטרו ואי לאו דפרעיה לא הוה שביק למיכתב תברא בגוויה:

34 עד שיסתתם טענותיו - משמע שאמר בבית דין אין לי לא עדים ולא ראיה וחזר ואמר קרבו פלוני ופלוני שהיו מזומנין שם ומתחילה סותר טענותיו לומר אין לי:

35 הא גופא קשיא - יסתתם טענותיו משמע מכיון שיסתמו שוב אין מביא ראיה ואפילו מצאם לאחר זמן כרבנן והדר קתני קרבו דמשמע דהאי הוא דלא מייתי דאפי' רשב"ג מודה בו אבל מצאם לאחר זמן מייתי כרבן שמעון:

36 ואמר אין לי עדים - ואפילו מצאן לאחר זמן אינו סותר כרבנן:

37 דסקיא - שק של עור שהיו שטרותיו של אביו מונחין בו:

38 התוקף את חבירו בדין - בעל דין קשה ומטריח את חבירו ואין רוצה חבירו לדון כאן אלא למקום וועד תלמידי חכמים הרבה שיהא זה בוש מהם:

39 נתעצמו - שנעשו קשין זה לזה:

40 אפילו מטבריא לציפורי - אע"פ שישיבת טבריא גדולה משל ציפורי הלך אחריו לציפורי:

41 והאמר רבי אלעזר - והא חזינן דפליג עלה ר' אלעזר לעיל ויהיב טעמא למילתיה דמסתבר טעמא:

42 היכא דקאמר לוה - נלך למקום הוועד כופין אותו וידון כאן ולא יוציא זה מנה על מנה:

43 מר עוקבא - אב ב"ד הוה במסכת שבת בבמה בהמה יוצאה דף נה.:

44 לדזיו ליה כבר בתיה - כמשה שהוא בן בתיה למי שמקרין עור פניו כמשה רבינו שגידלתו בתיה בת פרעה לשון אחר כבר ביתיה כמשה שהוא בן בית דכתיב במדבר י״ב:ז׳ בכל ביתי נאמן הוא לדזיו ליה על שם שהיה חכם וכתיב קהלת ח׳:א׳ חכמת אדם תאיר פניו ומצאתי בספר הגדה שהיה מר עוקבא בעל תשובה שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא ונפל בחולי ואשת איש היתה לימים נצרכה ללות ממנו ומתוך דוחקה נתרצית לו וכבש יצרו ופטרה לשלום ונתרפא וכשהיה יוצא לשוק היה נר דולק בראשו מן השמים ועל שם כך קרי ליה ר' נתן צוציתא במסכת שבת דף נו: הכא נמי להכי כתבו ליה הכי על שם האור שהיה זורח עליו:

45 עוקבן הבבלי קבל קדמנא - צעק לפנינו ואמר ירמיה אחי העביר עלי את הדרך איבד ממני דרך בני אדם שסירסו כך שמעתי וי"א העביר עלי את הדרך לא נהג עמי כשורה ועל עסקי ממון היה צועק:

46 אמרו לו - לירמיה להתפייס עמו:

47 השיאוהו ויראה פנינו בטבריא - הכריחוהו והזקיקוהו לבוא כאן לדון עמו:

48 דיני קנסות - אלהים כתיב בהן שמות כב ובעינן סמוכין ובבבל אין סמיכה כדאמרינן בפרק קמא דף יד.: