רש"י על סנהדרין מ״ג

1 ובני ישראל עשו - בההוא קרא כתיב והרי כלל את הכל למה לי ויוציאו שמע מינה למניינא:

2 אלא מעתה - דדרשת ויוציאו דריש נמי וירגמו כו':

3 בלא כסותו - ערום ואע"ג דגבי צוואה כתיב ורגמו אותו דש"מ בלא כסותו איידי דכתיב אבן לדרשה כתב נמי אותו:

4 במקלל כתיב אבן ובמקושש כתיב אבנים:

5 והא האי תנא - דלעיל:

6 נאמר קאמר - מגזרה שוה דפרים יליף לה והיכי אתא רב פפא לאיפלוגי עליה דתנא:

7 והכי קאמר - תנא דברייתא אילו לא נאמר כו' כלומר הא דיליף לה מגזירה שוה לאו דוקא אלא הכי קאמר אי נמי לא הוה נפיק ממשמעותא דקרא אכתי לא הוה יכילנא למימר חוץ למחנה אחת דמייתינא שלש מחנות מגזירה שוה דפרים והשתא אפילו גזירה שוה לא צריך:

8 הוצא - גרידא משמע הוציאו ממקומך וכי הדר כתיב מחוץ למחנה לאפוקי ממחנה ישראל קאמר:

9 ההוא - ובני ישראל:

10 מבעי ליה - לסמיכה ולדחייה דכתיבי בצוואה ולא מיפרשי בעשייה הדר סיים קרא ובני ישראל עשו אף סמיכה ודחייה סמיכה וסמכו כל השומעים דחייה לאו הכא כתיבא אלא מסיני ירה יירה מכאן שאחד מן העדים בא ודוחהו ומפילו מגובה בית הסקילה לארץ דבית הסקילה גבוה שתי קומות:

11 לדידך - דדרשת הוצאה באפי נפשיה ואל מחוץ למחנה באפי נפשה כל הוצאות דפרים הנשרפים מאי דרשת בהו:

12 שתטרף דעתו - ולא ידאג ויתמהמה בהריגתו:

13 ונשתתק - נאלם:

14 מהו - מי אמר אי לא אישתתק הוה ממש בדבריו וצריך לסתור את הדין ולהביא דיינין אחרים:

15 מנפח רב ששת בידיה - כלומר רוח הוא זה שאמרת כיון שנשתתק מה הועיל אי להכי אתית למיחש אפילו אחד בסוף העולם נמי אימא בכל היוצאין ליהרג שמא יש אחד בסוף העולם שידע לו זכות:

16 ופרכינן מי דמי התם לא אמר הכא אמר:

17 שזיכה - שהוציא דבריו וטעמו לאור:

18 תיבעי לך - מי אמר זיכה דוקא או דילמא ר' יוסי אורחא דמילתא קאמר שאין דרך לתלמיד לומר יש לי ללמד זכות ומשתתק וכן מיתה דמסתמא מיד אומר ראיותיו ומיהו היכא דאיתרמי אימא דסבירא ליה נמי הכי:

19 ואפי' אפעם ראשונה ושניה - נמי קאמר ובלבד שיש ממש בדבריו ואי ליכא ממש לא מהדרינא:

20 מנא ידעי - אם יש ממש או לאו וכי שלוחים תלמידים בעינן שיהו סוקלין:

21 דמסרינן ליה - מפעם שניה ואילך שני תלמידי חכמים לילך עמו:

22 מעיקרא - בתחלת הליכתם ולא יחזירוהו אפילו פעם ראשונה אא"כ יש ממש בדבריו:

23 וצריך למימר - נמי שעבר עבירה פלונית ביום פלוני ובשעה פלונית:

24 לפניו אין - דמשמע בהליכתו:

25 מעיקרא לא - ארבעים יום קודם:

26 הוספה מחסרונות הש"ס: יהרג נקי - רוצח הוא נקי זה וראוי ליהרג שהרג במסתרים. ותשובה בעלמא הוא מפני האומות שקרוב למלכות היה והיו צריכים להשיב על כל ראיות של הבל שלהם:

27 זובח תודה יכבדנני - מי שיהרוג תודה יכבדנני:

28 זובח את יצרו - לאחר שהסיתו לחטוא הוא זובחו והורגו ושב בתשובה ומתוודה עליו שני נוני"ן דריש לשני כבודים:

29 זבחי אלהים - לשון רבים משמע:

30 לא תבזה - אין דרכך לבזותו:

31 מתני' כזאת וכזאת עשיתי - בגמרא מפרש שמעל בחרמים אחרים:

32 שהוא מזומם - שהעדים שקרים ובמחשבתם הרעה הרגוהו:

33 יהו כל אדם - אף החוטאים יהו אומרים כן לנקות את עצמן מן הבריות ויוציא לעז על העדים והדיינין:

34 גמ' שים נא כבוד - נא בקשה:

35 דילטור - רכיל:

36 אמר לו - עכן:

37 יהושע בגורל אתה בא - להורגני שלא בעדים:

38 בבקשה ממך - היינו דקאמר ליה נא:

39 שחדיה במילי - השחידו בשוחד דברים עד שהודה שכשאמר לו תן לו תודה סבור שאין מבקשין ממנו אלא הודאה ולא יהרגוהו:

40 אנכי חטאתי - במעל זה:

41 וכזאת וכזאת עשיתי - הרי שלשה:

42 שנים בימי משה - אותה של כנעני מלך ערד דכתיב במדבר כ״א:ב׳ וידר ישראל נדר וגו' והחרמתי את עריהם אסרום עליהם בהנאה וכיוצא בזו עשה בעיירות אחרות ולא נתפרסמו:

43 מאי טעמא לא איענוש - ישראל על מעילתו כי היכי דאיענוש השתא:

44 לפי שלא ענש - המקום את צדיקים שבישראל:

45 על הנסתרות - שביד עוברי עבירה אלא על העבירות הידועות:

46 עד שעברו את הירדן - ושמעו וקבלו עליהם ברכות וקללות בהר גריזים והר עיבל ונעשו ערבים זה בזה כדאמרינן במסכת סוטה דף לז: מיד נענשו זה על זה ואפי' לא ידע זה בעבירות שביד חבירו ובימי עכן כבר עברו את הירדן:

47 והנגלות לנו - קולר תלוי בצואר כולנו ואי לאו נקודה הוה אמינא כך היא המדה לעולם באתה הנקודה לדרוש דאין מדה זו נוהגת לפוטרנו מן הנסתרות אלא עד שעברו את הירדן והיה לו לנקוד את הנקודה הזאת על לה' אלהינו ללמד שלא עד עולם הן לה' אלהינו אבל לאו אורח ארעא לנקוד את השם ונקוד על לנו ולבנינו לומר שאין כאן מקומו ממש אלא למעלה מן הנגלות נמי ניתן לדרוש כך הנסתרות לה' אלהינו ולנו ולבנינו שאף אנו נענשים ומיהו אי הוה כתיב ליה הכי הוה משמע דאף קודם שעברו את הירדן נמי להכי פלגינהו ונקד לומר דלכאן ולכאן הוא נדרש ולומר לך דעד השתא בסוף ארבעים שנה שנאמר להם מקרא זה בערבות מואב לא היו הנסתרות אלא לה' אלהינו אבל מכאן ואילך הם אף לנו ולבנינו ונקודה דעי"ן שבעד לחלק באתה דלא תימא מעולם ועד עולם אלא מעתה מתחלת מדה זו ותנהוג עד עולם:

48 מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו כו' - נראה לי דה"ג מלמד שענש על הנסתרות משעברו ולמאי דגרס נמי שלא ענש עד שעברו היא היא והכי קאמר מלמד שמה שלא ענש על הנסתרות לא נהג אלא עד שעברו אבל משעברו ענש והכי דרשינן לקרא הנסתרות לה' אלהינו משמע עליו לבקש עלבון העבירה וליפרע מן העוברים ואין עלינו עונש בדבר:

49 וכי ענש על הנסתרות - האחרים לעולם:

50 והרי כבר נאמר עד עולם - ואי לאו אפטורא דנסתרות קאי לאשמועינן דעד עולם תנהוג מדה זו דלא תימא משיעברו את הירדן ויקבלו עליהם ערבות יענשו זה על זה למה לי דכתביה אי משום חיובא דנגלות פשיטא דעונש הנוהג עכשיו ינהוג לעולם דלמה יפסוק:

51 אלא - הנקודה לימדתך דהאי דכתיב הנגלות לנו ולבנינו לאו עד הנה נהגה מדה זו אלא מכאן ואילך דכל נקודה למעט דכך לא ענש את אחרים על עונשין שבגלוי עד שעברו את הירדן:

52 אלא - לרבי נחמיה כיון דאף משעברו לא ענש על הנסתרות: