רש"י על סנהדרין ל״ט

1 אבות יאכלו בוסר - משל הוא שרימה השועל את הזאב ליכנס לחצר היהודים בע"ש ולתקן עמהם צרכי סעודה ויאכל עמהם בשבת וכשבא ליכנס חברו עליו במקלות בא להרוג את השועל אמר לא הלקוך אלא בשביל אביך שפעם אחת התחיל לסייען בסעודה ואכל את כל נתח טוב אמר לו ובשביל אבא אני לוקה אמר לו הן האבות יאכלו בוסר וגו' אבל בא עמי ואראך מקום לאכול ולשבוע בא לו על הבאר ועל שפתו מוטל עץ והחבל מושכב עליו ובשני ראשי החבל שני דליים קשורים נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה ודלי התחתון עלה אמר לו הזאב למה אתה נכנס לשם אמר לו יש כאן בשר וגבינה לאכול ולשבוע והראה לו דמות הלבנה במים כדמות עגול כמין גבינה עגולה אמר לו אני היאך ארד א"ל הכנס אתה בדלי העליון נכנס והכביד וירד ודלי שהשועל עליו עלה א"ל היאך אני עולה אמר לו צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו לא כך כתיב מאזני צדק וגו':

2 בוסר - ענבים קודם בישולם ומקהין את השינים:

3 אמרה לו תנו לי דוכוס אחד - שופט לנקום נקמה:

4 אותביה תותיה בחשא - תחת הרמץ קלינ"י בלע"ז וכן דרך צלייתה ומתוך שראה אותה בגנותה נמאסת עליו:

5 הוה מאיס' ליה - שיראה בחתוכה קודם גמר תקונה:

6 אלהייכו מאי עביד - מכחש הוה וכסבור אין הוא יכול להכחישני:

7 חבושי - קדוני"ץ בלע"ז:

8 ארבילא - קרובי"ל בלע"ז:

9 וקא מהדר ליה - סביב סביב בארבילא:

10 מני לי כוכבי - מנויין לי הכוכבים כלומר יודע אני מספרם:

11 לא ידעת - שצריך אתה למנותם:

12 דאיכא ברקיע ידעת - בלא מנין ולמנותם אינך יכול:

13 מי שברא הרים לא ברא רוח - שזה נקרא יוצר וזה נקרא בורא ושני שמות הם:

14 הכי נמי - מי שברא אבר זה לא ברא אבר זה ואם תאמר כן הוא הא תינח באברים המרוחקים מיהו טפח על טפח יש בו באדם ובאותו טפח יש בו שני נקבים האוזן והעין קרי להאי נוטע אוזן ולהאי יוצר עין תאמר שנתעסקו שנים באותו טפח אמר לו הן:

15 וכי בשעת מיתה שניהם נתפייסו - הבעלים הנוטע והיוצר מסכימין להמיתו:

16 אמגושא - מכשף ויודע אני על ידי כישוף דמחצייך ולמעלה:

17 דהורמיז - שד כדאמר הורמיז בר לילתא בבא בתרא דף עג.:

18 דאהורמיז - הקדוש ברוך הוא קרי הכי:

19 והיכי שביק ליה - אמר לו היאך שביק אהורמיז להורמיז לאעברא מיא סרוחים בארעיה א"כ היאך מניח אהורמיז להעביר מים בארצו שכל מה שאדם מכניס דרך פיו מוציא דרך הנקבים התחתונים:

20 לא מצינן למיהוי כוותייכו - שאי אפשר להיות לנו ערלה:

21 דזכי למלכא - נוצחו ומשתיקו בדבריו ומביישו:

22 לביבר - מקום חיות רעות של מלכות:

23 קרייה - רבן גמליאל לשמעיה דכופר:

24 מחייה באפתקיה - הכהו על צוארו:

25 א"ל - כופר:

26 שמשא אכולא עלמא ניחא - שמשא חמה:

27 גחכן - חוכא דמשחק בנביאיו:

28 מ"ט דשביעית - למה צוה הקב"ה על השמיטה:

29 דשויא לתרוייהו - שתהא מועלת לשניהם כמו אסתר ג׳:ח׳ אין שווה להניחם:

30 כדי שתדעו וכו' - ולא ירום לבבכם בשבח ארצכם ותשכחו עול מלכותו:

31 וכל אשר לא יבא וכו' - דחייה דחייה ודרש להו הכי כל מי שאינו יכול לבא באש מפני שישרף תעבירו במים:

32 כל הגויים כאין נגדו - גם אתכם לא הוציא מן הכלל:

33 מדידכו - נביאים שיצאו מכם דהיינו בלעם שהיה נכרי והעיד עלינו שאין אנו באותו כלל:

34 ובגוים לא יתחשב - כל מקום שהוזכרו שם נכרי לא הוזכרו ישראל בכלל:

35 כשהוא משקה - אינו מונע המים לילך לטובים ולרעים לפי שאינו אלא טורח אחד וכשהוא עודר דהוי טורח לכל אחד ואחד אינו עודר אלא הטובים:

36 עודר - חופר. כך הקב"ה זן טובים ורעים הכל בדבור אחד ממלא את כל העולם כולו טובה שהכל שלו אבל כשבא להגין מן הפורעניות ולשלם שכר אינו אלא לקוויו:

37 ויעבר הרנה - מדלא כתיב רנה משמע הרינה המיוחדת שהיתה עתידה לבא שכבר הוזכרה והיכן הוזכרה:

38 באבוד רשעים רנה - והיה העולם מצפה מתי תבא הרנה איבודו של אחאב וכשנהרג עברה והוזכרה הרנה בפי הכל:

39 בצאת לפני החלוץ - ביהושפט כתיב כשיצא להלחם בעמונים שבאו עליו:

40 כי טוב - משמע כי טוב בעיניו הודאה ושמחה:

41 כן ישיש ה' עליכם להאביד וגו' - ישיש אחרים שונאיכם:

42 והזונות רחצו - באחאב כתיב במיתתו:

43 למרק - ללטוש ולהאיר כלומר רחצו והובררו השתי חזיונות שנאמרו עליו:

44 מצונן היה - לא היה אוהב תשמיש:

45 דמות שתי זונות כו' - והיינו רחצו אותן שתי צורות נרחצו מדמו:

46 לתמם - להשלים:

47 מאי קאמר קרא - מאי ענין עובדיה היה ירא אצל ויקרא אחאב:

48 באברהם כתיב בראשית כ״ב:י״ב ירא אלהים אתה ולא כתיב מאד:

49 מפני מה זכה לנביאות - שהרי גר היה ואין השכינה שורה אלא על המיוחסין שבישראל כדכתיב בראשית י״ז:ז׳ להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך:

50 מאי שנא חמשים - ולא החביא כולן במערה אחת:

51 אין מערה מחזקת - מערות שלו לא היו מחזיקות יותר:

52 מאי שנא עובדיה לאדום - ולא נתנבא נבואה אחרת למה נבחר לו לזו משאר הנביאים:

53 שני רשעים - אחאב ואיזבל:

54 שני צדיקים - יצחק ורבקה:

55 מיניה וביה אבא ניזול ביה נרגא - אבא יער מעצמו של יער יכנס בתוך הגרזן להיות בית יד ויקצצו בו את היער וכן עובדיה לאדום ודוד למואב והוא יצא מרות המואביה:

56 מתוכה מסרחת - מגופה ומתוך עוביה מתחיל הסרחון:

57 כמתוקנים שבהם לא עשיתם - כמו עגלון מלך מואב שהיה מכבד את השם כשאמר לו אהוד דבר אלהים לי אליך המלך מיד ויקם מעל הכסא שופטים ג׳:כ׳:

58 כמקולקלין שבהם - כגון מישע מלך מואב שהקריב בנו לע"ז כך היו ישראל עושין ובאותה שעה נזכר להם אותו עון שהיו רגילים גם הם בו:

59 לארץ - מדלא כתיב לארצם הכי קאמר לשפלות ולתחתית שבו שנגזר עליהם פורענות:

60 ולא מאד בכלל - ובשרה כתיב בראשית י״ב:י״ד כי יפה היא מאד והאי קרא דאבישג נקט למדרש הכא משום דרשה דלעיל דדרש מאד דכתיב בעובדיהו: