1המשך התוכחות והייעודים הרעים לבני דורו, ובשורת הגאולה העתידה וקבוץ הגליות, והתפשטות אמונת היחוד בקרב כל גויי הארץ. כה אמר ה' השמים כסאי, Eichhorn ראה כי הדברים האלה אין להם ענין עם אנשי הגלות' ואמר כי מכאן ועד פסוק י"ז היא נבואה נאמרה באחד מן הזמנים בעוד הבית קיים, והנה הכל רואים כי לא יתכן שיהיה פסוק י"ח ואנכי מעשיהם ומחשבותיהם תחלת ענין, אבל הוא מחובר לענין שלפניו, ומאחר שלאחריו הוא מדבר על קבוץ הגליות, בהכרח גם תחלת הענין נאמר על הגאולה, ונאמר בזמן הבית; ורוז' חשב כי הסימן הזה מאוחר בזמן לנבואות שלפניו, ושנאמר אחר שהוחל בנין הבית השני, ושהנביא מנחם את בני עשרת השבטים, שהיו בני יהודה ובנימין מרחיקים אותם מלבנות עמהם, והוא אומר לעשרת השבטים ונראה בשמחתכם, ואומר על יהודה ובנימין והם יבושו, וקורא להם אויבי ה' משלם גמול לאויביו; וכל זה לא יתכן, ראשונה כי עזרא וחבריו מעולם לא הרחיקו מעליהם את אנשי עשרת השבטים, אלא אנשי הנכר, אנשי עמון ומואב, והכותים אשר באו שם מאשור, וכלם לא מבני ישראל המה; שנית גם אם תמצא לומר כי עזרא ונחמיה לא יפה עשו להרחיק את הכותים ואת העמונים מעליהם, היה לו לנביא זה יהיה מי שיהיה להוכיח את בני עמו, ולא להתחבר אל הנכרים ולנבא רע על אנשי יהודה, אחרי כל הנבואות שאמר להם עד עתה לטובה, ובפרט כי כבר היו חגי וזכריה הנביאים מחזקים ידי הבונים, ואיך מלאו לבו של הנביא הזה לדבר כאלה על עם ה'? שלישית, אף אם יונח שהיה הנביא הזה נביא שקר, ושהשתתף עם צרי יהודה ובנימין, הנה איך היה שקבלו אנשי יהודה ובנימין את דבריו ומסרום לבניהם בחזקת נבואות אמת, ובהפך הכותים אין להם שום נביא אחר משה ויהושע; ורביעית, באמרו שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה וגו', הורה בפירוש שלא היה מצרי יהודה ומן הכותים, ולא מאנשי עשרת השבטים, שלא היו מחבבים כלל את ירושלם; וגיז' מודה כי נאמרה הנבואה הזאת קודם גאולת בבל, ואמר שהנביא באמרו שוחט השור מכה איש, עשה עצמו כאלו עומד בזמן בנין הבית השני; ואני בבחרותי בה"ע תקפ"ט עמוד 84, 85 חשבתי כי מכאן עד אמרו אחיכם שנאיכם הם דברי נבואה מזוייפת שישעיה נותן בפי הכותים, ומחשבתי זאת בטלה ומבוטלת, ראשונה כי לא יתכן שיהיה הסימן הזה על גאולת בבל, כי כתוב בה והביאו את כל אחיכם מכל הגוים, והזכיר תובל ויון, ואנשי גלות בבל לא נתפזרו בכל הגוים, ולא היה להם דבר עם יון; שנית, צרי יהודה ובנימין לא היו אחיהם, גם לא היו מכנים עצמם אחיהם, כי היו אומרים שהם מן הגוים שהגלה אסנפר והושיבם בערי שמרון; ושלישית, צרי יהודה לא היו אומרים להם אין חפץ לה' בבית מקדש ובקרבנות, אך היו מבקשים להשתתף עמהם, ואחר שלא קבלום, עמדו עליהם לשטן, ואח"כ בנו להם מקדש אחר בהר גרזים. אמנם הדרך אשר סקלתי לפני בסימן הקודם הוא עצמו יעמוד לנו גם עתה בפירוש תעלומות הנבואה הזאת, והוא כי ישעיה כתב הנבואות האלה בסוף ימיו, בתחלת מלכות מנשה, ואז חזרו העם לעבוד ע"ז, וישעיה היה זקן, ולא היה בו כח להוכיח את העם בקהל, על כן בכתבו הנבואה הזאת ואותה שלפניה שעיקר ענינן לאחרית הימים, הכניס בהן ציור פשעי ישראל לא כפי מה שהיה הוא יודע שיהיו באחרית הימים וכמו שציירם הוא עצמו למעלה סימן נ"ח ואותי יום יום ידרושון, למה צמנו ולא ראית, הן לריב ומצה תצומו, ושאר הענין, אלא כפי מה שהיו בימיו. והנה ידוע כי עובדי ע"ז להיותם מאמינים ברבוי אלֺהוֺת, לא היו מתרחקים ונמנעים מהעלות עולות וזבחים גם לה' במקדשו, ע"כ ישעיה אומר כנגדם כאשר אמר שמואל החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה' הנה שמוע מזבח טוב, אלא שישעיה אומר הדבר הזה בדרכי מליצתו הרמה, מתחיל דרך הפלגה ואומר השמים כסאי והארץ הדום רגלי ואיך תוכלו אתם לבנות לי בית ע"ד הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי, וכל הנמצא הוא מעשה ידי, ומה תוכלו לתת לי שלא יהיה שלי, והלא תבינו כי מה שאני רוצה בעולות וזבחים אינו אלא להיותי מקבל תשובת השבים והנכנעים לפני, ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, ועתה אין הענין כן, כי שוחט השור לעולה לפני הוא ג"כ מכה איש, וזובח השה הוא ג"כ עורף כלב לע"ז, וזה לא אוכל לסבול, אלא כמו שהם בחרו בדרכיהם, כן גם אני אבחר בתעלוליהם ואמדוד להם מדה כנגד מדה.2ואת כל אלה ידי עשתה, כל מה שאתם רואים, אני בראתיו, ומה צורך לי לעולותיכם ולמתנותיכם.3ויהיו כל אלה נאם ה', כל אלה בדבר ה' נעשו דון יצחק.4ואל זה אביט וגו', הקרבנות רצויים לפני כשהמביאם נכנע על עונותיו, וחרד ומשתדל בכל כחו למלאת רצוני ולהתרצות לפני.5וחרד על דברי, כמו למטה החרדים אל דברו, כטעם הנה חָרַדְתְּ אלינו את כל החרדה הזאת מ"ב ד' י"ג; ורוז' וגיז' פירשו ל' יראה ורעדה, ולפ'ז הי"לל מפני דברי, כמו וחרד ופחד מפני תנופת יד ה' צבאות למעלה י"ט י"ו או לדברי, כמו אף לזאת יחרד לבי איוב ל"ז א'.6שוחט השור מכה איש וגו', רוב המפרשים פירשו הרי הוא לפני כאלו מכה איש, וזה רחוק מאד, והנכון כדעת רא"בע,, Lowth גם Eichhorn מי ששוחט השור לפני, הוא ג"כ מכה איש, ומי שהוא זובח לפני שה, הוא ג"כ עורף כלב לע"ז, ומי שהוא מעלה מנחה, הוא ג"כ שעלה דם חזיר לע"ז, ומי שהוא מזכיר ומקטיר לבנה לפני, הוא ג"כ מברך האלילים שהם און והבל, וכל זה נאמר על זמן הבית ועל דורו של מנשה, וגיז' שמפרש כי הכל נאמר בגלות בבל, לא יאבה בזה, ואומר כי הנביא מדבר לזמן שיהיה הבית בנוי, ומודיע להם כי שוחט השור הוא כמכה איש, ואיך יתכן כי אחר כל מה שנבא עד עתה לטוב, ושירצה ה' בעמו, ושבם הנכרים עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחו, יהפך לבו לומר כאלה? גם המה בחרו, דבק עם הפסוק שאחריו, כמו שהם בחרו בדרכיהם, כן גם אני וגו', כמו גם לי גם לך לא יהיה מ"א ג' כ"ו, עיין רש"י. ומלת שקוציהם ראיה ברורה שהנביא מדבר על עובדי ע"ז, ושאין הפסוק הזה דומה בענינו לפסוק למה לי רוב זבחיכם ומה שאחריו, כי שם סימן א' מדבר על עבירות שבין אדם לחברו, ולא על עבודת האלילים, וכאן מדבר על עבירות שבין אדם לחברו מכה איש, וגם על עבודת האלילים; סימן א' נאמר על בני דורו של חזקיה, וכאן מצייר בני דורו של מנשה.7אבחר בתעלוליהם, אבחר בדרכם שהיא דרך תעלולים, ל' כי התעללת בי במדבר כ"ב כ"ט, כי הם מקריבים לפני קרבנות, והם עם זה עע"ז, והנה דרכם דרך שחוק ולעג, וכן גם אני אתעלל בהם.8שמעו דבר ה' החרדים אל דברו, עתה מדבר עם הטובים שהיו בדורו, ואומר להם: הנה ידעתי כי אחיכם שנאיכם מנדיכם, והם פושעי ישראל שהזכיר למעלה, האומרים קרב אליך אל תגש בי רש"י הם אומרים לכם למען שמי יכבד ה' ונראה בשמחתכם והם יבושו, והכל דרך לעג, כלומר יַראה נא ה' את כבודו ואת גדלו למען שמו, באופן שנראה אתכם עבדיו בשמחה ובטוב לבב ואנחנו נבוש רא"בע ואנחנו נבוש הי"לל, אלא שהאל בהזכירו דברי הרשעים שנה ואמר והם יבושו, וכיוצא בזה למען שמו הי"לל, אלא שהאל בהזכירו דבריהם אמר למען שמי; ור"שי ורוז' פירשו למען שמנו יתכבד ה', שאנו חביבים לו יותר מכם; וגיז' פירש אחיכם שונאיכם מנדיכם למען שמי, אומרים לכם יכבד ה' ונראה בשמחתכם, והנביא משיב על זה והם יבושו.9קול שאון מעיר וגו', כנגד מה שהרשעים אומרים דרך לעג יכבד ה' ונראה בשמחתכם, כטעם ימהר יחישה מעשהו למען נראה למעלה ה' י"ט, הנביא מודיע כי קרוב יום ה' עליהם, וכל זה על דורו של מנשה, ומכאן ואילך חוזר לייעודיו על הגאולה העתידה; וגיז' ראה כי לפי שטתו קשה מאד מהיכן הם אלו אויבי ה', כי אמנם הבלתי מאמינים ודבקים בה' נראה שלא רצו לעלות מבבל לא"י, ואיך א"כ יענישם בא"י, וכמו שסיים ויצאו וראו בפגרי האנשים; והקושיא נכונה, והיא ראיה שאין הפרשה אמורה על עולי הגולה; והוא דוחק ומתרץ כי אולי קצת מן הבלתי נאמנים עם ה' עלו לא"י לתקות הטובות החמריות, ועל זה יענשו; ואני אומר שאם לא היו מאמינים לדברי הנביא, לא היו מקוים להשיג הטובות ההנה; והאמת כי אין המכוון מן השמים כסאי עד כאן על עולי הגולה כלל, אלא כמו שפירשתי.10בטרם תחיל, ציון, והוא משל, להורות כי פתאום תהיה הגאולה.11והמליטה זכר, הזכיר הזכר, כי ישמחו בו יולדיו יותר מעל הולדת נקבה רד"ק וכן הביא גיז' מספרי הערביים מפני שהזכר מקיים שם אביו ומעמיד זכרו, ולפיכך נקרא זכר.12היוחל ארץ, נ"ל יוחל במקום יְחוֺלַל, פֻעל מקבל הפעולה מן הפִעל חוֺלֵל ע' בה"ע תק"פח עמול 124, והנה ארץ היא כאן ביחס הפעול אקוזאטיף כמו יֻתַּן את הארץ, על פי הכלל אשר ביארתי בב"הע תק"פז עמוד 178-180, והנה עתה ראיתי כי קדמני בגלוי הכלל הזה החכם Kocher, והוא מוסיף כי כן המנהג גם בל' ערבי.13ארץ, יושבי ארץ אחת.14כי חלה גם ילדה ציון את בניה, נ"ל שיעור הכתוב כן, כי חלה ציון ביום אחד, גם ילדה פעם אחת את בניה; ורוז' וגיז' פירשו כי חלה ומיד ילדה, אך אין מלת גם מורה מיד.15האני אשביר ולא אוליד, וכי אני אביא את אשתי עד משבר, ולא אעשה שתלד, כלומר וכי אני אתחיל בדבר ולא אוכל לגמרו רש"י ורוז'.16אם אני המוליד ועצרתי, ובהיות שאני הוא המוליד, כי בני ציון בני הם, היתכן שאעצור בעד רחמה שלא תלד רוז'.17שמחו את ירושלם וגילו בה וגו', לכו אליה והראו עצמכם שמחים בשמחתה למען תינקו וגו', ומלת למען על מקומה תבא בשלום, ד"מ כאדם האומר לחברו לך אצל פלוני והתראה לו מתערב בשמחתו, כי אז ייטיב לך; וכן מצאנו שהיו נוהגים ללכת אצל מי שהיו גוזזים את צאנו, והיו מראים עצמם שמחים בשמחתו, והוא היה נותן להם מתנות, ע' ש"א כ"ה ח'.18וגילו בה, גילו בטובתה ובשמחתה, כמו שאמר קודם לכן שמחו את ירושלים, וכמו שאמר אח"כ שישו אתה משוש, ואולי ככה שיר השירים א' ד' נגילה ונשמחה בך.19למען תינקו וגו', אחר שהמשיל ירושלם לאשה יולדת, אמר ד"מ שיהיה חלב בשדיה להיניק את בניה רוז'.20משד תנחמיה, כאלו אמר משדיה, כלומר מתנחומיה, וכן מזיז כבודה, מזיזה, כלומר מכבודה ועשרה.21מזיז, קרוב לציץ, ועקר הוראתו זֺהַר, ועליו יציץ נזרו והושאל להורות על יציאת דבר פתאום ויציצו מעיר כעשב הארץ, וכמו בל' רומי emicare, וכאן נאמר על השדים כשהם מלאים חלב, שהחלב יוצא מהם מעצמו, והנה זיז כמו שוד האמור למעלה גיז', וכן בל' איטלקי zizza ענינו שוד, וכן באשכנזי Zitze.22הנני נוטה אליה, לירושלם, ואמר נוטה, ל' הנופל על הנהר והנחל, כנחלים נטיו במדבר כ"ד ו'; ואחר שהזכיר השדים המושכים חלב, הגדיל המשל והזכיר הנהר. והנה לפי דעתי ולדעת שאר המפרשים שלום הוא פעול הנני נוטה אליה שלום כנהר, והוא על דרך ויהי כנהר שלומך למעלה מ"ח י"ח, אך בעלי הנקוד והטעמים לא נתכוונו לכך, שא"כ היה להם לנקד כַנָּהָר בפתח כמו ויהי כנהר שלומך, וכמו כי יבא כנהר צר למעלה נ"ט י"ט, ועוד היה להם להטעים שלום ברביע אל֨יה כנה֜ר שלו֗ם שהוא מפסיק יותר מן התביר שתחת שוטף. והנה לפי הנקוד והטעמים אין כאן אלא פעול אחד, והוא כבוד גוים, ומלת שלום היא תאר לנהר, ותהיה הכוונה כדעת תלמידי מוה"רר יצחק פארדו שיהיה כבוד הגוים בא לישראל כנהר שלום ההולך בנחת ואינו מזיק, וגם כנחל שוטף; ולפי שהנחל מימיו מרובין, אך הוא פוסק, דמה הענין לנהר שאינו פוסק ולנחל שהוא שוטף.23על צד תנשאו, אחר שהזכיר וינקתם המשיך המשל הלקוח מן היונק רד"ק.24כאיש אשר אמו תנחמנו, הפסיק המשל והתחיל פתרונו, ואמר כי האל הוא המנחם, וירושלם תהיה מקום הנחמה.25ועצמותיכם וגו', הפך ורוח נכאה תיבש גרם.26ונודעה יד ה' את עבדיו, תוודע לעבדיו גבורתו רש"י.27להשיב בחמה אפו, הנכון לְהָשׁיב מן נשב Lowth, שאם הוא משרש שוב, יהיה טעמו שקיטת הכעס, כמו והרבה להשיב אפו; וגיז' נדחק לפרש להשקיט כעסו אחרי עשותו נקמתו, וזה לא יתיישב על וגערתו בלהבי אש; והוא משיב על Lowth כי לא מצאנו ל' נשיבה אצל האף, ואני אומר כי טעמו רוח אפו, והנה מלת גערתו תוכיח, כי מצאנו מגערתך ה' מנשמת רוח אפך, והנה הגערה גם היא נשימה, אלא שהיא בפה, וכאן הוא אומר כי רוח אפו נושבת בחמימות, ורוח פיו בלהבי אש, דוגמת עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל. ותרגמתי כדעת גיז', ועודני בספק בין שני הפירושים.28כי באש ה' נשפט, כטעם ותושע לו זרועו שאמר למעלה, והכוונה שישים בארץ משפט, ויעניש אנשי חמס, אלא שכאן ישעיה חוזר לצייר פשעי בני דורו, ואמר המתקדשים וגו'.29המתקדשים והמטהרים אל הגנות, מיני חקים לע"ז ואינם ידועים לנו; ומפני שיונתן תרגם סיעא בתר סיעא וכן בתרגום סורי חד בתר חד, Schelling מגיה אחד אחר אחד, ואין הכרח; ורוז' ואחרים חושבים כי אחד הוא שם האליל, ומלת אחר, כמו לזנות אחרי המלך.30בתוך, רש"י ורוז' מפרשים כי האליל היה מונח באמצע הגינה; וגיז' הביא מה שהיה מנהג הפרסיים וכתוב בספר Zend-Avesta, כי ההטהרות היותר חשובה אצלם היתה נקראת בֵּירַשְׁנוֺם, והיתה נוהגת בגנה מחוץ לעיר, והיה המְטהר כהן קדוש וחכם, והיה צריך שיהיו צ"ג אבנים נבדלות בי"ג חמרים; והנה הוא מפרש אחר אחד, אחר הכהן המטהר, וזה רחוק, כי מסתמא הכהן המְטהר היה יושב אצל המתקדש לטהרו, ולא היה המִטהר הולך אחריו, אבל יושב אצלו; ופירש בתוך, בחצר, שהיה באמצע הבתים ע' ש"ב ד' ו', וזה נכון; והקרי אחת, ורמ"בם פירש מורה ח"ג פל"ג על הזנות; והיותר פשוט לדעתי הוא להגיה אחד אחד, שהיו מתקדשים אחד לאחד בחצר, קודם שיבאו אל מקום שהיו זובחים זבחיהם; והזכיר אוכלי בשר החזיר וכו' דרך התנגדות, כי אחר שהתקדשו והטהרו, אוכלים בשר טמא.31ואנכי מעשיהם ומחשבתיהם באה, על דרך הנה צעקת בני ישראל באה אלי שמות ג' ט', ואמר באה בל' יחיד על מחשבותיהם, על דרך בנות צעדה עלי שור ברא' מ"ט כ"ב, ספתה בהמות ועוף ירמיה י"ב ד', וזה נוהג הרבה בל' ערבי. והכוונה: מעשיהם ומחשבותיהם באו לפני, וזה יביאני לקבץ את כל הגוים והלשונות, ולהראות לכל בני עולם את אחדותי, ושהאלילים אין בהם ממש, ואז החוטאים יקבלו ענשם, וכמו שסיים ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו', ועיין בפסוק שאחר זה.32ושמתי בהם אות, נ"ל באויבי ה' ובחללי ה' שזכר למעלה, וטעם ושמתי בהם אות שֶיַכֵּם דרך פלא, כמו ואת אותותי אשר שמתי בם.33ושלחתי מהם פליטים, וקצת מאותם אויבי ה' אניחם לפליטה כדי שילכו אל הגוים ויגידו את כבודי בגוים, ואז הגוים יביאו את כל אחיכם מנחה לה'.34ובצבים, כמו עֶגלות צב.35ובכרכרות, מין גמל ונקרא כן ע"ש מרוצתו שנראה כמכרכר רד"ק, שולטינס, בושארט ורוז' וגיז'.36כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה', כן יביאו הגוים את ישראל לארצם דרך כבוד.37וגם מהם אקח וגו', השכילו מאד בעלי הנקוד שנקדו לכהנים ללוים בפתח, והנה אין הכוונה כדעת רוז' וגיז' שקצת מן הגוים יהיו כהנים ולוים, שאז היה צריך לומר לְכהנים לִלוים, מלבד כי איך יקראם לוים, והלא אין לוים אלא משבט לוי, ואם היה כתוב לכהנים ולמשרתים החרשתי, מלבד כי אין שום רמז לחדוש גדול כזה במקום אחר לא בנביא זה ולא בשאר נביאים, ובהפך הנה למעלה אמר ואתם כהני ה' תקראו וגו'. אמנם אמתת כוונת המקרא הזה כי קצת מן הסוסים והרכב והצבים והכרכרות ההמה יקחם ה' ויקבלם מיד הגוים ויהיו לכהנים וללוים לצורך בה"מ, כענין שנאמר בנשיאים קח מאתם והיו לעבוד וגו', וחלֵק העגלות והבקר בין הלוים; ומפני שהזכיר כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור, והיה המנהג לפעמים שהמביא המנחה היה מניח גם את הכלי לכהנים, לפיכך הוסיף כי גם הגוים האלה שיביאו את בני ישראל כמנחה לה' יניחו ויתנו מתנה גם את הכלים אשר הביאום בהם.38עמדים לפני, יתקיימו לנצח ברצוני וגזרתי.39לפני, כמו לו ישמעאל יחיה לפניך.40יבוא כל בשר, אנשים מכל הגוים, קצתם בשבת זו וקצתם בשבת אחרת, וטעם כל בשר, בלא חלוק מאיזה עם ואומה המה.41בפגרי האנשים, הם חללי ה' שהזכיר למעלה, ונ"ל כי זה הוא האות שהזכיר למעלה ושמתי בהם אות, כי אותם חללי ה' יצאו מפגריהם תולעים שלא ימותו, ותצא מהם אש שלא תכבה, והפגרים גם התולעים לא ישרפו באש, דראון, נ"ל בחלוף ד"לת וז"ין, כמו והיה לכם לזרא, ובל' ערבי דַרַאַ ענין הרחקה; והנה האות הזה הוא להיות לאות לאחרים, לא שיהיה הפגר המת מרגיש.42ויצאו וראו, זה סיוע לפירושי על כל בשר, כי יבאו תמיד אנשים חדשים שלא ראו האות הזה, ויצאו לראותו. וכאן ראיתי להביא מה שכתב אלי אחד מגדולי חכמי הדור ביום כ"ג שבט תק"צג, וז"ל: בספרי דתי הפרסיים נמצא במקומות רבים ושונים האמונה ברוחות רעות ושדים המורכבים ג"כ מבשר ורוח, והם הרשעים אשר היו מצבאי אחרימן נגד הורמיז וכמות כל האדם ימותון, אך גם יחיו כמוהם בתחיה אחרונה, ורק לחרפתם ולבשתם להראות רוע תארם ונגעיהם ומכאוביהם, ויקוץ כל רואה אותם, ויבהל מפניהם, והם נקראים Darawands בל' רבים ואחד מהם נקרא Darawand, אך גם אות d האחרונה היא מאותיות הנופלות בלשון זינד; ועיקר הוראת שם זה בל' ההוא דבר נמאס ונבזה לכלימת עולם וחרפת נצח, ומבהיל הרואה כמו שעירים אצלינו, פויני וסאטירי אצל היונים, וגם הם מבלים שאול מזבול להם, וזה הוא ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון Scheusal לכל בשר, ובדניאל י"ב ב' ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם - וזאת היתה תשובתי אליו ביום ה' ניסן תקצ"ג: אין דעתי מסכמת עמך בענין השערתך במלת דראון, הואיל ומצד אחד לא הרי דראון כהרי Darawand כי דראון הוא שם מופשט וכמו שפירשת Scheusal ודאראווד הוא שם מין ממיני הרוחות לפי מה שהגדת לי כי אמנם אין ספק שלא נתכוון הנביא יהיה מי שיהיה לחזק אמונת הפרסיים ולומר כי פגרי הרשעים יהיו רוחות ודאראוונד, מלבד שהוא מדבר בפגרים מתים המעלים תולעים ורוח אין בהם, ואמר והיו דראון לכל בשר לא והיו דראון, כמו שהיה לו לומר, אם היתה כוונתו שיהיו רוחות ודאראוונד; ומצד אחר אם תועלת מציאתך היא לפרש מקור המלה, שנגזרה ממלה פרסית ומזה תוציא תולדה לזמן כתיבת ספר הנחמות, אין אנו צריכים לכל זה, כי כבר כתבו רוז' וגיז' שהיא נגזרת מן דַרַא בערבי שענינו הרחיק ואני כבר כתבתי בפירושי כי דראון כמו והיה לכם לזרא, והפעל זרא בערבי ודרא בארמי ענינו פזור והשלכה; ואיננו רחוק שגם Darawand נגזר מן השרש הזה וממלת דראון, ואין מכאן שום ראיה על זמן כתיבת ספר הנחמות. ואב"יי הלא הוא תלמידי חביבי מוה"רר אברהם לאטאש מוסיף כי מזה ג"כ פת הדראה, ונכון. - ועתה בשנת תר"ה ראיתי קונטריס מכונה ירושלים ושם עמוד 59 מובא בשם חכם אחר הענין הנ"ל מהרוחות הנקראים Darawand ודעת הכותב כי תמונת הרוחות ההם הנזכרים בספורי הפרסיים היתה לפני הנביא בתוקף דמיונו באמרו והיו דראון לכל בשר - והנה אף אם יונח שהיתה מלת דאראוונד ידועה בזמן כתיבת הנבואה הזאת, והיתה מפורסמת ומובנת לבני ישראל כמו מלת שֵד; הנני שואל היתכן שיאמר הנביא והיו שד לכל בשר, או ואלה לחרפות לשד עולם? הלא אזן מלין תבחן כי מלת דראון כאן ובדניאל אינה אלא שם מופשט nomen abstractum ואם היתה שם דבר כמו שד, היה הכתוב אומר והיו דראונים לכל בשר, לחרפות לדראונים לעולם או עד עולם. והנה הדבר ברור כשמש כי מלת דראון אינה אלא שם מופשט, וענינה תועבה ומיאוס, ורק במקרה היא דומה קצת למלת דאראוונד, לולא נאמר שמלת דאראוונד ממלת דראון נגזרה.
