שד"ל על ישעיהו ל״ד

1 נבואה על חרבן אדום קרבו גוים לשמוע היא נבואה על שוד ושבר שהיה עתיד לבא על אדום; והנה גיז' אומר שלא נתקיימה כלל, וזה אמנם שקר מוחלט, כי הנה מלאכי שהיה בתחלת בית שני אומר ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה, ואת נחלתו לתנות מדבר, ולא יתכן לומר כדברי גיז' שזו קללה, שמלאכי מקלל את אדום, כי הנה הוא מביא זו לעדות על אהבת ה' את עמו יותר מאדום, ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב נאם הי ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי ואשים וגו' הלא ברור הדבר שאין זו קללה אלא ספור מה שהיה כדבר ידוע ומפורסם גם אין לפרש כרש''י ואת עשו שנאתי שלא נתתי לחלקו ארץ צבי כארץ ישראל אלא הרי שממה ומקומות מדבר כי אות הל"מד אשר במלת לתנות מדבר מורה בלא ספק על חילוף המצב מזמן לזמן, שהאל הפך את נחלת אדום להיות תנות מדבר, וכן ואשים את הריו שממה חסר למד, כמו אשים נהרות מדבר למטה נ' ב', השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים שם נ"א יו''ד וכל עצביה אשים שממה מיכה א' ז'; גם הפסוק שאחריו כי תאמר אדום רששנו ונשוב ונבנה חרבות הוא ראיה ברורה שמלאכי מדבר על חרבן שנחרבה אדום, לא על רוע תכונת הארץ ההיא, ונראין דברי רד''ק כי נבוכדנאצר החריב ארץ אדום, ומלאכי מביא ראיה על אהבת ה' את ישראל, כי ישראל אחר שגלו החזירם ה' על אדמתם ובנו החרבות, ואת ארץ אדום לא השיב לאיתנה. וכמו שמפרש והולך, כי תאמר אדום רששנו ונשוב ונבנה שאנן, אמר העם היושב בירושלם יהיה חפשי מכל מיני רעה ופגע נשוא עון, סלוח עון רשי, כמו אשרי נשוי פשע כסוי חטאה תהלים לב א והטעם כי יושבי ירושלם לא תאונה אליהם שום רעה, ונגע לא יקרב באהליהם, כי יהיו כאדם שנסלחו לו כל חטאיו כי אין אדם אשר לא יחטא ויפק רצון מה' חרבות כה אמר ה' צבאות המה יבנו ואני אהרוס. והנה חיל מלך בבל בא לארץ ישראל מן הצפון, ואדום היא דרומית לארץ ישראל, ובזמן חרבן ירושלם היו אדום בשלוה, ונראה כי הם עזרו לבבליים לרעת בני יהודה, ככתוב זכור ה' לבני אדום וגו' תהלים קל"ז, וכנראה מדברי עובדיה ויחזקאל ל"ה ה', וממה שכתוב בקינות שישי ושמחי בת אדום וגו'. ואחר זמן, אולי כשרצה מלך בבל לכבוש את ארץ מצרים, הכה גם את ארץ אדום הקרובה אל מצרים. והנה לנו קצת ראיה על מפלת אדום בימי גלות בבל, כי עזרא ונחמיה לא הזכירו בשום מקום את אדום בכלל צרי יהודה כמו שהזכירו הערביים והעמונים והאשדודים נחמיה ד' א', ואף הנשים האדומיות לא נזכרו בין נשי הנכר אשר לקחו בני יהודה בימים ההם, כמו שהזכיר נחמיה נשים אשדודיות עמוניות מואביות נחמיה יג כג, ועזרא אמר לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות כתועבותיהם לכנעני החתי הפרזי היבוסי העמוני המואבי המצרי והאמורי עזרא ט' א' ולא הזכיר האדומי, כדרך שנזכר אצל שלמה והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה ומואביות עמוניות אדומיות צדניות חתיות מא יא א'; נראה מכל זה שהיה אדום בימים ההם בתכלית השפלות. וכן אתה מוצא כי מזמן גלות בבל ואילך לא הוזכר בשום מקום שנלחמו בני אדום בישראל וגברו עליהם ונצחום ולקחו מהם ערים והפילו מהם חללים אעפ"י שתולדות הימים ההם מסופרים בארוכה בספרי יוסף פלאויוס, אבל בהפך מצאנו כי יהודה חשמונאי הכה אותם ואח"כ הורקנוס הכריחם להמול, הלא כל זה יורה כי לא היה אדום בימי בית שני ממלכה תקיפה, אבל בהפך היו נבזים ושפלים ולא היה מוראם מוטל על העמים, ובגוים לא יתחשבו. על כן על כל הדברים האלה נ"ל כי זמן מה אחר חרבן ירושלם ע"י בבל גם על ארץ אדום עברה הכוס, ואז נכרתו מארץ אדום אנשים הרבה מאד, והנשארים עזבו את ארצם החרבה והשממה, ועלו וישבו בערי מואב, בערי יהודה אשר היו מאין יושב, ובשוב אנשי הגלות על אדמתם והיו מתי מספר והיתה הארץ רחבת ידים לפניהם, זכרו ברית אחים, וחמלו עליהם, ובפרט בהיותם נבזים ושפלים, והניחום במקומות אשר תפשו להם, וגם האדומיים לענים ושפלותם לא נתחברו עם צרי יהודה להרע להם. רק אחרי קצת דורות פרו ורבו והתחילו להצר לישראל, ואז נלחם בהם יהודה חשמונאי והכה אותם, כי מכל מקום לא היו ממלכה גדולה, ולבסוף נלחם בהם הורקנוס ויביאם תחת יד יהודה.

2 וכל צאצאיה, הצמחים היוצאים ממנה, וגם בעלי החיים והאדם, ונקראים צאצאיה אם מפני שנולדים עליה, ואם מפני שמתחלה נוצרו מן האדמה, וכיוצא בזה למטה מ"ב ה'.

3 על כל צבאם, אינו אומר צבאותם אלא צבאם, כאלו הגוים כלם נאספים לצבא אחד, ע"ד גוי וקהל גוים בראשית לה יא.

4 החרימם, עשה אותם חרם, ואח"כ פירש נתנם לטבח. והנה הקצף הזה והחרם והטבח אינו אלא על אדום, ודרך הפלגת השיר התחיל באלו הקצף על כל הגוים, ואח"כ פירש על איזה גוי הוא.

5 ישלכו, כמו ואתה השלכת מקברך, יהיו מושלכים בדרך ואין קובר.

6 באשם, וכן באשו יואל ב' כ', כאלו הנפרד באש ועקרו באש עמוס ד' יו"ד ועיין פירושי על בגדול זרועך שמות ט"ו יו.

7 ונמסו הרים מדמם, הפלגה.

8 ונמקו וגו', הכל משל והפלגה על עוצם המבוכה והמבוסה אשר תהיה באדום, ואמר כי השמים הנטוים כדוק וכיריעה יתקפלו לאחת הקצוות, ותשאר הארץ מגולה בלא שמים עליה, והכוכבים שהיו בשמים יפלו על הארץ בשעת התקפלם וקרוב לזה אומרים בל' ערב על מי שיבואהו פגע רע, שנהפכו שמיו על ארצו מורה חלק ב' פרק כ''ט וכנובלת, תאנה שנפלה מן העץ קודם בישולה, כמו ששנינו ועל הנובלות, ואמר ר' יהודה כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו ברכות פרק ו'.

9 כי רותה בשמים חרבי, הוא סיום המשל האמור בפסוק הקודם, לומל כי המהפכה הזאת שהזכיר בשמים תהיה מעשה ה' וחרבו הנוקמת, ואח"כ מפרש המשל הנה על אדום תרד.

10 רותה, וכן למטה פסוק ז' אע"פי שהוא פעל הוא פעל עומד, והכוונה רותה את עצמה, ודוגמתו פתחה אזנך למטה מ"ח ח'.

11 עם חרמי, העם אשר הקדשתי חרס וכן איש חרמי מלכים א' כ' מ"ב.

12 חרב לה', חרב ה', כמו מזמור לדוד.

13 הדשנה מחלב, נעשתה שמנה ודשנה מרוב חלב שאכלה. מלת הֻדַּשְׁנָה היא בנין הָתְפָּעַל כמו התפקדו במדבר א' מ"ז, ב' ל''ג, כ''ו ס''ב, ומלכים א' כ' כ''ז, הֻכַּבֵּס ויקרא י"ג נ"ה, הֻטַּמָּאּה דברים כ"ד ד', אלא שהראשון התפקדו רפי, והאחרים דגושים. בנין התפעל הוראתו לפי דעתי היום כ''ה אלול תרכ''ג כבנין פעל, כי הלוים לא התפקדו ענינו כענין אשר פקד על פי משה שמות ל''ח כ''א, הכבס את הנגע ענינו כענין וכבס שנית ויקרא י''ג נ''ח, והטמאה ענינו שהאשה קבלה טומאה על ידי אדם שטמא אותה בשכיבתו, והנה היא מטמאה פעל תולדה דפעל. וכן כאן הדשנה מחלב ענינו כענין מה שכתוב בפסוק שאחר זה ועפרם מחלב ידשן. ונ''ל כי בתחלה הוסיפו על אותיות השרש הברת הת להורות שהפועל פועל על ענמו, והברת הת להורות על קבלת הפעולה מיד אחרים; ואחר זמן השמיטו הברת הת, והטילו תנועתה על פ"א הפועל ואמרו פעל ועדיין תיבת הֻדַּ֣שְׁנָה זרה משני פנים, כי הש"ין היתה ראויה להיות דגושה, והטעם היה ראוי להיות בלמד הפועל הֻדַּשְּׁנָ֣ה; ונ"ל שעשו כן כדי שלא נחשוב שהמלה מענין דשן ואפר כמו ודשנו את המזבח במדבר ד' י"ג, ועולתך ידשנה סלה תהלים כ' ד', ומהטעם הוה עצמו היה לדעתי שלא נכתב ועולתך ידשן, כדי שלא יובן מענין דשן ושמן. ונ"ל כי כשהתיבה נקראת בטעם על הדל"ת השומע נוטה להבין אותה להוראת השמנינות, כי ידמה לו שהיא משרש דוש, והעגלה השמנה נקראת עגלה דשה עיין פירושי למעלה א' ג', ואולי שרש דשן נגזר משרש דוש, מפני שהבהמה הדשה היא שמנה.

14 מחלב, ב' בפסוק זה, בחי''ת סגול ברוב הספרים, והוא שבוש, וצ''ל בצירי ככל חלב שבמקרא, וכן הוא בדפוס רמ"ח ור''נד ור''עה ור"עח ור"ף, וב''כי שבידי ובארבעה כ''י בארפורט.

15 כי זבח רוזי וגיז' תרגמו לשון קרבן, ואינו אלא ענין סעודת כמו וקראת לישי בזבח ש"א י"ו ג', וכן במשל על ההריגה כי הכין ה' זבח הקדיש קרואיו צפניה א' ז'.

16 וירדו, יפלו לטבח.

17 ראמים עמם , עם הכרים העתודים והאילים יפלו גם ראמים שהם בהמות תקיפות, גם הן לא תמלטנה.

18 והיתה ארצה לזפת בוערת, בנביאים כ"י על קלף שבידי ובדפוס רמ"ח ור"נד מלות והיתה ארצה במונח זקף קטון, וכן נכון.

19 לנצח נצחים, לאו דוקא, אך הוא דרך הפלגת השיר וקפוד, עיין למעלה י''ד כ''ג.

20 וינשוף, בדפוס רמ"ח ור''נד וב''כי שבידי ובשני כי ארפורט הוא בשורק.

21 ונטה עליה קו תהו ואבני בהו, משל, כמו שהבנאי בונה ע"י הקו והמשקולת, כן האל יעסוק באדום בקו ומשקולת, אלא שעסקו בה לא יהיה לבנותה אלא לשומה תהו ובהו.

22 חריה ואין שם מלוכה יקראו, החורים והשרים הם אדוקים הרבה בכבוד המלך, כי בכבודו יהיה להם כבוד, והנה אמר כי חורי אדום גם בשעת מפלתה יזכירו ויהללו המלוכה והדר כבוד המלך, וכל זה לריק, כי אין שם עוד מלוכת וגם כל שריה יהיו אפס, יהיו נחשבים כאין וכאפס, ולא יוכלו להנשא עוד על העם.

23 ואין שם, מקומו בסוף המאמר, חוריה יקראו מלוכה, ואין שם, וקרוב לה ואם איננו דומה לו ממש מתאוה ואין נפשו עצל משלי י"ג ד', שפירושו האיש העצל נפשו מתאוה ואין והפירוש הזה מסכים בשלמות עם טעמי הפסוק. והמפרשים הלכו בדרכים אחרות, ורוז' ולפניו Vitringa פירשו חוריה אינם עוד שם, אותם החורים שהיו נקראים למלוכת ורוז רצה להסתייע מסוף הפסוק, יהיו אפס, ואמנם המליצה הזאת אין ענינה שיכרתו ולא יהיו עוד. אלא שיחיו, ולא יהיו חשובים ומכובדים וגיז. פירש אין שם חורים שיקראו ויעמידו עוד מלך ור''שי פירש אין אחד מהם קורא על עצמו שם שררה ומלכות; ור''דק ולפניו יונתן חוריה שהיו קוראים תחלה אין שם מלוכת כי אנחנו מלכים, הם יהיו אפס; ודון יצחק חוריה כי לא יהיה שם עוד מי שיקרא שם מלוכה וכל שריה יהיו אפס, וקרוב לזה Hitzig חוריה כי לא יהיה שם מי שיקראוהו למלוכה וכל שריה יהיו אפס.

24 נוה תנים, עיין למעלה יג כ"ב.

25 הציר, כמו חצר רד''ק והוא כתוב בי''ד כמו בל' ערבי Hitzig, וכן למטה ל"ה ז' בנוה תנים רבצה חציר לקנה וגמא.

26 ציים, חתולים מדבריים, ציון בערבי חתול בושארט ורוז וגיז'.

27 איים, הם הם תנים, עיין למעלה י"ג כ"ב.

28 שעיר, עיין למעלה שם.

29 על רעהו יקרא, על במקום אל, והכוונה ירימו קולם יחדיו, כטעם וקרא זה אל זה, תהום אל תהום קורא; והיטניג פירש ל' פגישה כמו נקרא עלינו שמות ה' ג'. לילית, שם מזיק שהיו הקדמונים מאמינים שבא בלילה בדמות אשה מלובשת בעדי עדיים, וכן בל' סורי לליתא, ופירש Bar Bahlul שאדא דמתדמא באנתתא, שאדא נקביא, וכן Bar Ali שאדא דמתחזא איך אנתתא מזבתתא, וכן בספר אדם הראשון Codex Nasoraeus. ולליתא אזלא לותיון ושכבא, וזרעא מניהון מקבלא, ובטנא, והוין שאדא וחנגא דעל בנת אנשא נפלא, ובתרגום שיר השירים ד' ו' הוזכרו שמות מיוחדים למזיקים הבאים בלילה, בבקר, ובצהרים הוו ערקין מזיקי וטלני צפרירי וטיהרי מביניהון, טלני הם של לילה, ל' צל שתרגומו טל, צפרירי הם של בקר שתרגומו צפרא, טיהרי לשון צהרים שתרגומו טיהרא; ובל' רומי ואיטלקי דוגמת לילית, מצאנו בשם Lamia ובל' ערבית קוראים ללילית גול עול, ונקראת ג"כ עלוק, להיותה מוצצת הדם כעלוקת כי בערוך הערבי הנקרא Kamus בערך אלעלוק פירש אלעׄוּל ודוגמת אמונת לילית זו המוצצת הדם נמצא בגויי אברופא אמונת המזיק הנקרא Vampiro כל זה מגיז', והנביא מדבר לפי מחשבת ההמון.

30 הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח, כי המזיקים לפי מחשבת המאמינים בהם משוטטים בעולם וכן בברית חדשה Matthaeus 43.12 כתוב. ובצאת רוח טמאה מאדם תעבור במדברות לבקש מנוחת ולא תמצא גיז'.

31 קפוז, נקרא כן בל' ערבי קפאז מין נחש העולה על האילן וקופץ משם על האדם והבהמה, וקפז בערבי כמו קפץ בעברי, ושמו בל' יוני acontias וברומי jaculus Bochart ורוז' וגיז' ותמלט, תוציא הביצים, מל' והמליטה זכר.

32 ובקעה, יציאת הולד ע"י בקיעת הביצה, כמו תבקע אפעה למטה נ"ט ה' ודגרה, ישיבת העוף או הנחש על הביצים לחממם ולהבקיעם, כמו קורא דגר ולא ילדירמיה י"ז י"א, והושאל גם על הישיבה על האפרוחים שהאם רובצת עליהם, וכן בל' רומי fovere נאמר על האפרוחים ועל הביצים רבנו סעדיה וגיז'. ורש"י פירש קריאה שהעוף קורא להמשיך אפרוחיו אחריו, ורד''ק פירש ל' אסיפה, וכן ר' יהודה בן קריש הביא סיוע ממלת דגורין בארמית שענינה ל' חמרים, ודעת Bochart רביצה על הביצים, והוא מפרש ודגרה, אחר שדגלה.

33 דרשו מעל ספר ה', אתם אשר תהיו בימים ההם דרשו מעל ספר הנבואות הזה ותראו איך נתקיים דבר ה' רד"ק ורוז' אחת מהנה לא נעדרה, Vitringa פירש על הגזרות האמורות למעלה על אדום, ושאר המפרשים פירשו על החיות והעופות והנחשים הנזכרים למעלה, וגיז' הכריח זה מפסוק שאחר זה והוא הפיל וגו' עד עולם יירשוה לדור ודור ישכנו בה, שנופל על החיות ולא על הגזרות.

34 אשה רעותה לא פקדו, הדבר החסר יקרא נפקד, כי אחרים פוקדים אותו ואומרים איו, ודוגמת זה בלי רומי desiderari ומי שהדבר חסר לו אומרים עליו שפוקד אותו, כלומר דורש ומבקש אותו, והנה אשה רעותה לא פקדו אין אחת מן החיות הנזכרות למעלה פוקדת ודורשת חברתה, כי אחת מהנה לא נעדרה.

35 כי פי הוא צוה ורוחו הוא קבצן, המפרשים פירשו רוחו של פי, ולא יתכן, כי אחריו הוא אומר והוא הפיל וידו חלקתה, א"כ לא האל הוא המדבר, אלא הנביא, ורוז' ולפניו Dathe אומרים כי פי הוא צוה, הוא שמו של הק''בה, והביאו לדוגמא ראו עתה כי אני אני הוא, וזה טעות, וגיז' מוסיף כי זה לא יתכן, שא"כ לא יהיה הוא הראשון כי פי הוא צוה מענין הוא השני ורוחו הוא קבצן והנכון שהקריאה כי פיהו, וכן תרגם יונתן, וכן הוא בשני כ"י ארפורט ודע כי בדפוס רמ"ח כתוב צִוָּם בכנוי, כמו קבצן שאחריו.

36 והוא הפיל להן גורל, הוא נתן ארץ אדום לנחלה לחיות ולעופות אלו היא גורל נחלתן, וכאלו בידו חלק אותה ביניהן בקו המדה.