שד"ל על ישעיהו מ״ה

1 כה אמר ה', המשך המאמר הקודם, והאל הוא המדבר כמו למעלה אני ה' עשה כל, לכרש רועי, וכל חפצי, והוא עצמו אומר כה אמר ה', כדרך שהתחיל כרש את מכתבו: כה אמר כרש מלך פרס עזרא א' ב', וכמו ואל משה אמר עלה אל ה' שמות כ"ד א' שאמר אל ה' אע"פ שהוא עצמו המדבר.

2 למשיחו, למלכו אשר הקים ברצונו.

3 לרד, משרש רדד, כמו הרודד עמי תחתי תהלים קמ"ד ב' ענין שִטוּחַ, וירקעו את פחי הזהב תרגום ורדידו, ולדעת רד"ק הוא מן הקל, והיה משפטו לָרֹד, ואולי הוא פִעֵל במקום לְרַדֵּד. ומתני מלכים אפתח, היל"ל במקור לְפַתֵחַ, אני אחזיק בימין כרש, לשטוח אני לפניו גוים ולפתח לפניו מתני מלכים; אלא שכן דרך מליצת לה"ק לאהבת החלוף, כמו לשובב יעקב אליו וישראל לו יאסף למטה מ"ט ה', להקשיב לחכמה אזנך תטה לבך לתבונה משלי ב' ב', לנצור ארחות משפט ודרך חסידיו ישמור שם שם ח', הלכף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע ישעיה נ"ח ה'.

4 ומתני מלכים אפתח, רש"י רד"ק ראז' וגיז' פירשו אשבור כחם, כי חגירת המתנים היא מליצה מורה התחזקות, ואולי אפשר לפרש אפיל חרבם מעל מתניהם, אעשה שישליכו איש חרבו, כי יראו כי לא תועיל להם, ומצאנו פתוּח על החרב, אל יתהלל חוגר כמפתח מ"א כ' י"א.

5 ושערים, שערי הערים, והנה ברוב הדפוסים מצאנו כאן זרות גדולה, שבא הזרקא בלא סגול אחריו ע' מ"ש, אך בדפוס ברישא לכורש בסגול. ואולי הזרקא שעל תבת למשיחו טעות היא, וראוי לבא במקומה סגול, ומלת לכורש חוזרת למטה, ויפה היא נקודה במונח, אלא שצריך להוסיף אחריו לגרמיה, כזה: כה⁠־אמ֣ר ה֘' למשיחו֒ לכ֣ורש אשר⁠־החז֣קתי בימינו. אח"כ מצאתי ממש כדברי בנביאים אחרונים עם פי' אברבנאל, פיזרו, שנת ר"ף, כלומר כה⁠־אמר ה֘' למשיחו֒ לכ֣ורש |, ובדפוס רע"ח יש לגרמיה אחר לכורש אלא שלפניו שתי זרקאות. ועתה בשנת תרכ"ד ראיתי דברי רש"י במסכת מגילה דף י"ב עמוד א' ומתוכם נראה ברור כי גם בימיו היה כאן זרקא בלא סגולתא, ולדעתו באה הזרות הזאת בכוונה כדי להפריד תאר משיח מן כרש, כמו שדרשו שם במגילה שהק"בה מדבר עם המשיח ומתרעם על כרש.

6 והדורים, ארחות עקלקלות רש"י ורד"ק וכן בל' תלמוד חולין קי"ג הדורא דכנתא רד"ק, ועיין בה"ע תקפ"ז עמוד 162 שפרשתי כל ענין שרש הדר מל' הֲדַר בארמי שענינו חזרה, וכן הדורים מקומות שהולכים בהם מעט לצד ימין ואח"כ הופכים לצד שמאל; והכל משל על הצלחת כרש, שלא יהיה דבר עומד בפניו, וכמו שאמר למטה וכל דרכיו אישר, וכן היה, כמו שהזכיר הירודוט.

7 אוצרות חשך ומטמני מסתרים, עשר ונכסים שלא היתה יד זרים שולטת בהם, כאלו היו טמונים בחשך, כן נ"ל; והאוצרות האלה שמזכיר הם אוצרות בבל, וגם אוצרות קריזוס מלך לידיאה רוז' וגיז'.

8 למען תדע, באופן שתדע כי יש אלהים בעזרך, ומי הוא האל עוזר אותך, אם לא אני אלהי ישראל הקורא בשמך מלפנים, והנה תבין מזה כי אני אלהי אמת המדבר ומקיים ואני ראוי להקרא ה'; וכן היה, שאמר כרש בסוף ד"ה כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים.

9 ואקרא, הוי"ו קושרת החלק השני עם הראשון.

10 אכנך, כמו למעלה מ"ד ה'.

11 ולא ידעתני, בלי שתכיר אותי, כי עדיין לא נולדת, ודרך מליצת השיר אמר לא ידעתני אע"פ שבטרם הולדו לא היה אפשר שידעהו; או כדעת תלמידי שלום מודינא לא ידעתני לא אתה שלא נולדת ולא אבותיך ואבות אבותיך.

12 אאזרך, הייתי מחזק אותך ומאמיצך בלי שתכיר אותי אבל אחר זמן הכיר ואמר כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים, ויש אומרים כי היהודים הראו לו נבואות ישעיה ואז הכיר.

13 אאזרך, כמו ותאזרני חיל למלחמה תהלים י"ח מ"א.

14 וממערבה, הה"א ראויה למפיק, והכנוי חוזר לשמש, וכן בגליון רע"ח כתוב בה; או תהיה הה"א נוספת והמלה מלעיל, וכן הוא בנביאים כ"י על קלף שבידי.

15 יוצר אור ובורא חשך, כתב רבנו סעדיה כי אמר זה כנגד המאמינים בשני אלוהות אחד טוב ואחד רע, וקבלו דעתו Vitringa, Lowth, Jahn ובעל אוצר השרשים בשרש אור והוסיפו כי אמר זה כאן כנגד הפרסיים שהיו מאמינים כן. ונ"ל כי רחוק הוא שבהיות כל דבריו בשבחו של כורש, ירמוז כאן על בטול אמונתו, אם לא שנאמר כי כורש עצמו לא היה מאמין בשתי רשויות.

16 הרעיפו שמים וכו', אני ה' בראתיו, הנכון כרא"בע ודון יצחק אני ה' בראתיו חוזר לכורש, ופירוש הפסוק לדעתי כך הוא: האל מצוֶה לשמים ולארץ שכמו שהם עוזרים זה את זה בהצמחת הצמחים, כן עתה ישתתפו זה עם זה להצליח את כורש, שהוא ישועה וצדקה לכל העולם, כי יעביר ממשלת זדון מן הארץ, הלא היא מלכות בבל שנתנה חתיתה בארץ חיים. להגדיל את כרש, והישועה שתבא על ידו הוא מצייר כאלו השמים והארץ ישתתפו להקימו ולהצליחו, והוא אומר שלא היה אפשר שיבראהו אלא מי שהוא אדון הכל. וכיוצא בזה חזר ואמר אח"כ אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי, ומיד אחר זה אמר אנכי העירותיהו לכורש בצדק וכל דרכיו אישר.

17 תפתח ארץ, תפתח את פיה, או תפתח עצמה, כמו תפתח ארץ ותבלע דתן.

18 ויפרו ישע, השחקים יפרו ויצמיחו ישע, פרה פעל יוצא כמו שרש פורה ראש דברים כ"ט י"ז Gussetius, ודעת Vitringa ורוז' וגיז' שיפרו פעל עומד, והוא חוזר לישע, אלא שאין ישע מקבל רבוי, לפיכך לא אמר יְשָעִים והכוונה כל מין ישע, כמו תמו רומס מן הארץ למעלה ט"ז ד'.

19 אוי רב את יצרו, המקרא הזה ושלאחריו אמורים כנגד ישראל העומדים בגלות בבל ומתרעמים על גלותם, וקרובין לזה דברי רז"ל ורש"י שפירשו על חבקוק שאמר למה תראני און וכו' וכו'.

20 חרש את חרשי אדמה, מפרשים אותו חרש שוה לשאר חרשי אדמה, ולי נראה כדעת החכם הספרדי Mariana אשר מת בשנת השפ"ד לנקד את חָרָשֵי אדמה, כמו חרש ברזל, וחרש עצים, וחרש אבן, חֶרֶס שהוא מריב עם חָרָשֵי אדמה.

21 ופעלך אין ידים לו, רוז' וגיז' פירשו היאמר פעלך עליך: אין ידים לו, הוא פועל לא בחכמה, כאלו לא היו לו ידים; אמנם אין ידים לו לא יורה על שהמלאכה עשויה לא בחכמה, כי לא כל מי שיש לו ידים יפעל בחכמה; ול"נ ידים לשון ידות הכלים, היאמר חומר ליוצרו: ראה כי הכלי הזה שעשית איננו שלם כי אין לו ידות?

22 הוי אומר, מלת הוי בשני הכתובים האלה אינה זזה מענינה, ל' קריאה, אלא שבפסוק הקודם, אחר הקריאה בא הדבור היאמר חומר ליוצרו, וכאן המקרא קצר, כי אחר שהמשילם לבן הכפוי טובה נגד אביו, לא רצה להוסיף דבר, כי דבר זה אין למעלה ממנו לרוע.

23 תחילין, הנו"ן יתרה והכוונה למה היו לך חבלי לידה, כלומר למה ילדתיני.

24 ולאשה, במקום ולאם, כי אב שזכר מודיע מי האשה.

25 ויוצרו, כמו למעלה מ"ד ב' ומ"ג א'.

26 האותיות שאלוני, שאלו ממני כל מה שתרצו לדעת מן העתידות וצוו אותי שאגיד לכם מה שיקרא לבני שהם פעל ידי רד"ק, ורוז' וגיז' בדפוס שני פירשו יכולים אתם לשאול ממני העתידות אבל על בני הניחו לי ואעשה, כמו ויצוך על ישראל ד''ה א' כ"ב י"ב.

27 יגיע מצרים, רז"ל ורש"י ורד"ק פירשו זה כנבואה בפני עצמה על בִזַת מחנה סנחריב, אך הדבר ברור כי כל הנבואות שלפניה ושלאחריה אינן אלא על אודות כרש, ע"כ הנכון כפירוש ראב"ע שגם זאת על עולי הגולה, והטעם כי כרש או קמביזיס בנו יכבשו מצרים וכוש וסבא, ויגלו אנשים מהם לפרס, ובדרכם יעברו בא"י שהיא אמצעית בין מצרים ועילם כדברי ראב"ע, ואז אנשי הגוים ההם האסורים בזקים יראו בשלות ישראל, ויודו כי ה' הוא האלהים, ויאמרו הלואי והיינו גם אנחנו מאנשי ירושלם.

28 יגיע מצרים וסחר כוש, ברור הדבר כי הכתוב מדבר על בני אדם, לא על עשר ונכסים, כי אמר וסבאים אנשי מדה, ואמר עליך יעבורו, בזקים יעבורו, ואליך ישתחוו וגו', ע"כ נ"ל לפרש יגיע מצרים וסחר כוש, אנשי מצרים שהם אנשי יגיעה, ואנשי כוש שהם אנשי מסחר, וכן תרגם יונתן וְתַגָרֵי כוש; וקרא המצרים אנשי יגיעה כי היו מפורסמים לחכמתם באומניות, ככתוב ובושו עובדי פשתים וגו' למעלה י"ט ט', וכתוב אטון מצרים משלי ז' י"ו, ורק אחרי Psammetichus התחילו להיות אנשי מסחר; וקרא אנשי כוש אנשי מסחר כי כן היו בימים קדמונים, וכן נודע שהיו מפורסמים בעָשרם רוז' בשם Bochart.

29 וסבאים אנשי מדה, כן כתב Agatharchides שהיו הסבאים בעלי קומה גדולה.

30 עליך יעברו, כמו עובר עלינו תמיד מ"ב ד' ט', וירא את המלך ואת עבדיו עוברים עליו ש"ב כ"ד כ'.

31 עליך, כנגד ירושלם מדבר, כפירוש רש"י ורד"ק, ושקר ענה גיז' שרא"בע פירש הכנוים האלה על כרש, כי הוא לא אמר אלא שהענין על מלחמות כרש, וגיז' מום שבו אמר לחברו, כי בספרו Lehrgebäude עמוד 839 תרגם אך בך אל nur du bist Gott כאלו בך ל' זכר.

32 ולך יהיו, יתאוו להיות מיושביך, יאמרו הלואי והיינו מאנשיך, ואמר יהיו על התשוקה להיות, והוא מדרך השיר; ואי אפשר לומר כמשמעו יהיו לך לעבדים, שא"כ לא היל"ל בזקים יעברו, שנראה שבעברם כבר הם עבדים, ומי שהוא עבד לא יוכל עוד לשעבד את עצמו לאחרים.

33 אחריך ילכו, בלבם ותשוקתם.

34 בזקים יעברו, כשיעברו דרך ירושלם יהיו שבויים ביד הפרסיים.

35 ואליך ישתחוו אליך יתפללו, אין תפלה אלא לאל, ע"כ טעו המפרשים כלם שפירשו כמשמעו, ואין הכוונה אלא ישתחוו לשמים ויתפללו לאל ופניהם מוסבים אליך, ובתרגום יוני המיוחס לשבעים זקנים מתורגם ובך יתפללו.

36 אך בך אל, כן יאמרו.

37 אפס אלהים, כפל ענין, והוא מאמר בפני עצמו, אין אלהים זולת אלהיך.

38 אכן אתה אל מסתתר, לדעת רש"י ורד"ק הוא המשך דברי האומות, ויותר נכון כדעת תלמידי מוה"רר אהוד לולי שהם דברי הנביא.

39 מסתתר, עושה עצמו לפעמים כבלתי רואה, ובלתי בעל כח, אתה מסתיר יכלתך, כטעם והסתרתי פני מהם והיה לאכול דברים ל"א י"ז, ואע"פ כן יכלתך לא תחסר, ואתה מגלה אותה כשאתה רוצה, ובאמת אלהי ישראל הוא אל מושיע. ורוז' וגיז' פירשו מסתתר שעצתו נסתרת.

40 בושו, המשך דברי הנביא: כן הוא כי אלהי ישראל מושיע, וכשיגאלו ישראל יבושו עובדי אלילים שלא הושיעום.

41 חרשי צירים, אמני פסילים וציורים, ל' צורה רש"י ורוז' וגיז', ורד"ק פירש ל' צירים וחבלים, כטעם עצבים, ויתכן שבחר במלה בת שתי הוראות ל' צורה ול' מכאוב.

42 נושע בה', גם כאן וגם בפסוק אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' נראה כי מלת נושע בינוני, ולא עבר, והיה ראוי לנקד השי"ן קמץ, לא פתח.

43 נושע בה', כמו נושע ברב חיל, ע"י רוב חיל.

44 בורא השמים, Diodati וגיז' מתחילים מאמר ה' במלות אני ה' ואין עוד, ומפרשים בורא השמים וכו' כמאמר מוסגר, כלם תארים לה' שזכר; ול"נ כי מלת הוא שהזכיר שתי פעמים הוא האלהים הוא כוננה, וכן הפעלים לא תהו בראה לשבת יצרה, מורים שאין אלו תארים בלבד, אבל הם מאמר ה', והטעם מי שברא השמים הוא האל האמתי ומי שיצר הארץ ועשה אותה הוא המעמיד מציאותה, וראיה לזה, כי הנה מי שברא אותה לא בראה תהו כמדבר בלא צמחים ובלא יושב, אבל יצרה באופן שתהיה מיושבת, א"כ מי שברא אותה נתכוון ליישובה ולקיומה ולקיום כל אשר עליה, ומי הוא שעשה כל זה? אני הוא הנקרא ה'.

45 כוננה, מעמידה, כמו וכוננתי את כסא ממלכתו עד עולם ש"ב ז' י"ג.

46 לא בסתר דברתי, מה שהגדתי על העתיד לבא לא אמרתיו בסתר ולא במקום ארץ חשך, במערות וביערים, כדרך כהני האלילים שהיו אוֹרָקוֹלִי שלהם רחוקים על הרוב מן היישוב ובמערות וביערים Vitringa, Lowth, Dathe ורוז', כי אלה היו תחבולות כהני האלילים כדי לרמות את ההמון, ולמען ידעו בטרם יבא איש לדרוש דבר מאתם, מי הוא ומה עניניו; אך נביאי ה' דברו ברחובות העיר באזני כל העם; וראיה שזה נאמר נגד מה שהיו עושים כהני האלילים, כי אחר זה הוא מזכיר הנושאים את עץ פסלם ומתפללים אל אל לא יושיע; וגיז' ממאן בזה, ומפרש כי הכוונה על פרסום הנבואות, שאי אפשר להטיל בהן ספק שמא מזוייפות הן, כי אמנם ידוע הדבר כי קודם גאולת בבל כבר נתנבאו עליה נביאים כגון ירמיה.

47 תהו בקשוני, המפרשים כלם פירשו תהו כמו לשוא, וע"י זה יהיה המאמר קשה ההבנה, אמנם לא מצאתי בשום מקום שתבא מלת תהו להוראת לשוא, אלא הוראתה בכל מקום מִדְבָר, מקום שמם, שאין בו יישוב, ואח"כ הושאל על כל דבר שאין בו מועיל, וכן למעלה לא תהו בראה, לא עשה אותה מדבר ומקום חָרֵב, וכן כאן אחר שאמר לא בסתר דברתי במקום ארץ חשך, פירש ואמר לא אמרתי במקום תהו בקשוני, באו לדרוש אותי במקום מדבר, אך הגדתי העתידות על גפי מרומי קרת.

48 אני ה' דבר צדק מגיד מישרים, מפני שאינני דובר רק האמת והישר, אינני צריך לתחבולות הרמאים.

49 פליטי הגוים, פלטים אין ענינו תמיד אותם שנמלטו, אלא לפעמים ענינו נסים, כגון נתן בניו פליטם ובנתיו בשבית במדבר כ"א כ"ט, קול נסים ופלטים מארץ בבל ירמיה נ' כ"ח, ואל תעמוד על הפרק להכרית את פליטיו עובדיה י"ד, והנה הוא מדבר עם הגוים הנסים מפחד כרש, ואומר להם הגידו היש באלהיכם מי שהשמיע זאת מקדם, הלא לו ידעתם אותה בטרם תבא לא הייתם עתה נחפזים לנוס.

50 לא ידעו, אתם הסכלים אשר לא ידעו ולא יבינו.

51 הנושאים, מצייר כאלו בנוסם נושאים את פסלם ומתפללים אליו.

52 עץ פסלם, פסל עץ שלהם.

53 אף יועצו יחדו, כעין מאמר מוסגר, וכן ואין עוד אלהים מבלעדי הוא מאמר מוסגר, ועקר המאמר: מאחר שלא היה שום אלוה שיגיד זאת בטרם תהיה, הלא אני ה' הוא אל צדיק ומושיע, ואין זולתי.

54 צדיק, כמו ומלפנים ונאמר צדיך למעלה מ"א כ"ו, וכן אני ה' דובר צדק, נאמן בדברו, ודבריו מתקיימים.

55 פנו אלי, והניחו פסיליכם כל אפסי ארץ ובכך תושעו רש"י, ולא תהיו כמו אלה הנסים לפני אויב ומתפללים אל אל לא יושיע.

56 בי נשבעתי, אחר שאמר פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ, הוסיף כי אף אם עתה לא ישמעו לעצתו, עוד ימים באים וישמעו כלם בקולו, כי כבר גזרה היא מלפניו, שתתפרסם אחדותו בכל הגוים, וזה לעתיד לבא.

57 יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב, מאמר מוסגר, ופירוש צדקה מתנה ונדבה, ופירוש דבר גזרה.

58 אך בה' לי אמר, רש"י מפרש על כנסת ישראל אך לי בשם ה' נאמר והובטח צדקות ועז; וראב"ע פירש שהם דברי הנביא, אך בה' הדובר עמי צדקות ועז; ור' יוסף קמחי פירש שהנביא נשבע בה' שהאל אמר לו צדקות ועז; ודעת Dathe, Vitringa וגיז' שהוא המשך דברי ה', אך בה' עלי אומרים צדקות ועז, וזה נכון לפי המשך המקראות, אלא שעדיין מלת לי יתרה, כי מאחר שהזכיר בה', ידוע כי עליו אומרים, גם אמר בל' עבר ובל"י קשה, וראוי היה שיאמר אך בה' יֵאָמַר צדקות ועז, כלומר עוד יבא יום שכל בני עולם יאמרו אך בה' צדקות ועז. והכורם פירש אך בה' לי אמר, לי אמר זה בנבואה צדקות ועז; ועדיין מלות לי אמר יתרות. ורד"ק פירש אך בה' חוזר למעלה, תשבע כל לשון אך בה' לבדו, ולי אמר צדקות ועז מאמר אחר וטעמו כה אמר ה': לי צדקות ועז, ומלת אמר מאמר מוסגר, לי אמר ה' צדקות ועז לתתם לאשר עבדוני; וזה היותר מתישב על לשון המקרא לפי מה שהוא כתוב לפנינו. ותלמידי יצחק פארדו אומר כי אך בה' הם דברי הנביא לחזק ולקיים את האמור למעלה, כלומר אך בה' לבדו תשבע כל לשון, בה' אשר אמר: לי צדקות ועז, באותו האל האומר הצדקות והעז לי המה ובידי הם, בו לבדו תשבע כל לשון. ולדעתי פירוש ויטרינגא וחבריו הוא היותר נכון לפי המשך המאמר, אך מלות לי אמר נ"ל שנפל בהן טעות, ושהנביא כתב בלא למ"ד אך בה' יֵאָמַר צדקות ועז, ומלת יאמר מאמר מוסגר, כלומר עוד יבא יום שיאמרו כל בני עוֹלם אך בה' צדקות ועז; ואמנם הבי"ת של בה' קרובה בענין לאות המ"ם, כאלו אמר אך מה' צדקות ועז, רק ממנו אפשר לקבל חסדים וגבורה והתגברות ונצחון; אלא שיש חלוק דק בין שמוש הבי"ת ושמוש המ"ם, וזה לפי מה שאומר: דע כי המסובב הנמשך מן הסבה לפעמים רואים אותו בבחינת היותו יוצא ונמשך מסבתו, ובבחינה זאת קושרים אותו באות המ"ם, כמו מחטאת נביאיה; ולפעמים רואים אותו בבחינת היותו נסתר בתוך סבתו והוא בה בכח, ובבחינה זאת קושרים אותו בבי"ת, כמו בעונו ימות; ולפי זה אומרים ותשועת צדיקים מה' בבחינה הראשונה, ואומרים בה' אלהינו תשועת ישראל בבחינה השנית, וכן כאן בה' צדקות ועז הוא בבחינה השנית, כאלו הצדקות נסתרות בו, והוא לבדו מקור להן. ואמנם איך היה שבמקום יאמר כתבו לי אמר, יתכן לומר כי הלמ"ד שבמלת לי לא היתה מתחלתה אלא ציון וסימן שהיו כותבין אצל השם הקדוש כשהיו כותבין אותו בקיצור בשתי יוד"ין או באופן אחר; והנה הסופר כתב אך ביי יאמר, והציון הזה הוא שוה לאות הלמ"ד בכתב שומרוני, וע"י זה טעו קצת הסופרים וכתבו לי אמר. ודע כי עדיין מצאנו בדפוסים הקדמונים ובספרים כ"י השם הנכבד מצויין בציון זה או קרוב לזה. גם היה אפשר לדחוק ולקיים הלמ"ד ותהיה מלת לֵיאָמַר עומדת במקום יֵאָמַר, ותהיה המלה על דרך לשון ארמית, כמו לֶהֱוֵא, לְהֱוֹן. ותלמידי שלום מודינה מקיים מלת לִי, והוא מפרידה ממלת אמר, ובמקום אמר הוא קורא יֵאָמַר על דרך מה שאמרתי במשתדל ברא' כ"ז מ"ו, ופירוש הכתוב לדעתו כך הוא: לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון, והכל יאמרו: אך בה' לי צדקות ועוז, ממנו לבדו יתכן שיבא לי צדקות ועז. והפירוש הזה הוא היותר נכון אם נרצה לקיים מלת לי. עדיו יבא וגו', הם דברי הנביא, כל אותם שהיו לפנים שונאים אותו ואת ישראל עמו, יתקרבו אליו בבשת פנים, וגיז' פירש עדיו כמו נגדו, ואין לו על מה שיסמוך.

59 יבוא, הראוי יבאו, ועיין משתדל בראשית כ"ז מ"ו.

60 הנחרים, כמו למעלה מ"א י"א.

61 בה' יצדקו, על ידו ידעו כל הגוים כי היה הדין עם ישראל, ושהיו דבריהם אמת, כשהיו כופרים באלילים, ולא לבד יצדקו, כי גם יתהללו בו.