שד"ל על ישעיהו ס״ג

1 מי זה בא מאדום, אחר שאמר אמרו לבת ציון הנה ישעך בא, עם כל מה שאמר קודם לכן, הוא מצייר את ירושלם כאלו רואה את ה' מתקרב אליה ובגדיו אדומים מדם, והיא שואלת מי זה וגו'.

2 מאדום, מבצרה, נ"ל כי השמות האלה לאו דוקא, אלא בחר בהם מפני שהם לשון הנופל על הלשון, ל' אדמימות ול' בציר ענבים, וכאלו אומרת לו מבגדיך נראה שאתה בא מאדום וממקום הבציר, והוא משיב כן דברתְ, פורה דרכתי לבדי וגו'; ואין נראה שתהיה הכוונה על אדום בפרט, כי סוף הענין ומעמים אין איש אתי ואדרכם וגו', כי יום נקם וגו' ואביט ואין עוזר וגו' ותושע לי זרועי וגו', מסכים עם האמור למעלה וירא כי אין איש, ותושע לו זרועו, וילבש בגדי נקם, ובא לציון גואל, ושם לא היה הענין על אדום בפרט.

3 חמוץ, אדום, וכן בהפוך אותיות למען תמחץ רגלך בדם תהלים ס"ח כ"ד, ובחלוף אה"חע אמוצים זכריה ו' ג' וז', ודעת Bochart שהוא ל' חימוץ וחומֶץ, ונקרא כן כל מה שגורם באדם הרגשה חזקה וחדה acidum, acre, acutum, והאדום הוא החזק בגוונים, והמין היותר חזק באדומים נקרא חמוץ, וכן ביוני oxyporphyron, ומלת oxy ענינה חד, ונגזרת מן oxos חֺמֶץ.

4 צועה, עיין למעלה נ"א י"ד; וכאן הכוונה הולך בקומה זקופה עד שראשו נכפף לאחוריו שרידיר רוז' וגיז'.

5 אני מדבר בצדקה וגו', זו תשובת האל, והטעם, מה שאני מהלך צועה בגאוה איננו דרך התפארות של שקר, אבל אני מדבר באמת ובצדקה ולא אתגאה בשקר, ואולם אני באמת רב ומספיק להושיע מי שארצה; ורוז' וגיז' פירשו מדבר ומבטיח על הישועה, אך רחוק הוא שאחר שכבר הוציא הדבר לפעל יחזור ויאמר אני המבטיח, ולא יאמר אני העושה.

6 מדוע וגו', ירושלם שואלת.

7 אדום ללבושך, אדום ענינו כאן מראה אדום, כלומר אדמימות יש ללבושך רוז' וגיז', ואין צורך לומר כרא"בע ור"דק שהל"מד יתרה.

8 ובגדיך כדרך בגת, כבגדי דורך ענבים בגת.

9 פורה דרכתי לבדי, פורה הוא שם מדה גדולה שמודדין בה התירוש חגי ב' י"ו, דרכתי הענבים והוצאתי מהם תירוש כמדת פורה אחת, ועדיין לא בא איש מן העמים לעזור לי במלאכתי, אז עמדתי עליהם ואדרכם באפי וגו', והכל משל על מה שאמר למעלה וירע בעיניו כי אין משפט וירא כי אין איש וגו'.

10 ואדרכם, וארמסם, הווי"ן ראויות להנקד קמץ, כי הענין לשעבר, וכן ויז ראויה הו"יו להפתח, וכן למטה ואביט, ואשתומם, ואבוס, ואשכרם, ואוריד, כל אלו הוו"ין ראויות להקמץ, כי הענין לשעבר, כמו שאמר אגאלתי, ותושע, סמכתני, ובעלי הנקוד עשו הכל זמן עתיד, וכן עשה יונתן, לבלתי יֵרָאה כאלו הגאולה כבר היתה.

11 נצחם, דמם, שהוא חזקם ותקפם, כמו וגם נצח ישראל ש"א ט"ו כ"ט חֺזֶק ישראל.

12 אגאלתי, מענין נגואלו בדם איכה ד' י"ד, והאל"ף הראשונה במקום ה"א ההפעיל, ע"ד ל' ארמית.

13 כי יום נקם בלבי, נ"ל יום נקם אשר בלבי בא.

14 ושנת גאולי, השנה שגזרתי לגאולת אותם שהיה לי לגאול, והזכיר שנה מפני שאמר למעלה שנת רצון לה', ע"ש שנת היובל שרמז עליה למעלה באמרו לקרוא לשבויים דרור.

15 ואשכרם בחמתי, השקיתים חמתי עד ששכרו ממנה רד"ק ורוז', ומפני שעד עתה דבר בדריכת ענבים, הזכיר מליצת השכרות; ונראה כי עלה בלב הנביא לומר כי האל נשתכר מרוב הענבים שדרך, ומרוב התירוש שהוציא מהם, ואח"כ נמלך, ולא רצה ליחש שכרות לאל, ויחס אותה לגוים, ואמר ששכרו מכוס חמתו אשר שתו; ודוגמת זה הוא פירוש אא"זל על פסוק לישועתך קויתי ה'. וגיז' ולפניו J. D. Michaelis, Lowth, Cappellus הגיהו ואשברם בב"ית, אמנם אחר שהזכיר ואבוס שהוא ברגלים, לא יתכן שיזכיר השבירה שהיא בידים. ויש מי שרצה להביא סיוע להגהה זו מיונתן שתרגם ואידושינון, והוא לא הבין כי המתרגם שנה הלשון והסיר המשל, ותרגם ואבוס ואקטל, ועל כל פנים ואידושינון איננו תרגום של לשון שבירה.

16 ואוריד לארץ נצחם, חזקם ותקפם רש"י רד"ק ורוז'; ורא"בע וגיז' פירשו דמם, כמו למעלה פסוק ג', ולא יתכן לומר אוריד לארץ דמם, והי"לל אשפוך, ובהפך ל' ירידה מצוי להורות על המפלה והשפלת הכח, כמו וירדו ראמים עמם ל"ד ז', וירד גאון עזה יחזקאל ל' ו'.

17 תלונת ישראל בגלות, והם מזכירים חסדי ה' והאותות והמופתים אשר עשה עמהם בימי קדם, ואומרים כי מה שהסתיר ה' פניו מהם בימי הגלות הוא סבה הגורמת להם להתרחק יותר ויותר מעבודתו יתברך סג ז' עד סוף סד. חסדי ה' הזכיר, הנכון כדברי דון יצחק וכמו שכתבתי בב"הע תק"פט עמוד 82, שאין הכוונה כאן להזכיר תהלות ה', אך ספור תהלותיו וחסדיו אינו אלא הקדמה לתפלה ולתלונה שהוא בא לומר אח"כ מפסוק ט"ו עד סוף סימן ס"ד, וכיוצא בזה מזמור פ"ט חסדי ה' עולם אשירה וכו' וכו' ואתה זנחת ותמאס וכו' וכו'; והנה הנביא מצייר את ישראל בגלות מתלוננים על הסתרת פניו מהם, ואומרים כי העדר ההשגחה המפורסמת וגלויה עליהם והעדר האותות והמופתים, כל זה גורם להם להתחזק בחטאתם ובחסרון אמונתם באל, ולכוונה זאת הם מתחילים בספור חסדי ה' ונפלאותיו אשר עשה עמהם מקדם.

18 בנים לא ישקרו, על דרך זרע שקר למעלה נ"ז ד'.

19 בכל צרתם לא צר, אחד מאותם הכתובים לא וקריין לו, ורב המפרשים התחכמו לפרש גם הכתיב, והישר שבכלם הוא פירוש Coccejus ואחריו רוז' שפירשו כמו ויהי ישעיהו לא יצא חצר התיכונה ודבר ה' היה אליו מ"ב כ' ד', אף כאן בכל צרתם עדיין לא צר להם, וכבר מלאך פניו הושיעם; אמנם גם הפירוש הזה רחוק, כי תשאר מלת צר בלא למ"ד, והי"לל לא צר להם, מלבד כי באמרו בכל צרתם כבר יש במשמע שצר להם; והנה אין לנוס מלפרש לו בו"יו, אחר שמצאנו לא הגדלת השמחה למעלה ט' ב'. הוא עשנו ולא אנחנו תהלים ק' ג', ואחרים שאין ספק בהם שהענין לו בו"יו, אף כאן לו צר, על דרך עמו אנכי בצרה, וכן פירש הרא"בע ולפניו חכמי התלמוד תענית י"ו וסוטה ל"א.

20 ומלאך פניו, מלאך השלוח מלפניו, ואח"כ הוסיף ואמר שלא היה ע"י מלאך, אלא הוא בכבודו באהבתו גאלם; או מלת הוא היא דרך התנגדות עם והמה שאחריו, הוא גאלם, והם מרו.

21 וינטלם וינשאם, ל' הגבהה ורוממות.

22 מרו, תחלת הוראת שרש מרה מענין מרירות, לפיכך מרו מחובר בטעם למלת ועצבו, מרו את רוח קדשו, ועצבו את רוח קדשו.

23 הוא נלחם בם, הוא עצמו, תחת הוא גאלם שאמר קודם לכן.

24 ויזכר ימי עולם, רוב המפרשים פירשו ויזכר על ישראל, וכן נראה לפי המשך הענין, ודון יצחק ורוז' וגיז' אומרים כי מלת עמו שאחר משה היא נושא המאמר, וזה רחוק מאד, ואני אומר כי ראוי לנקד וַיַזְכֵּר מבנין הפעיל, והטעם עתה שנהפך להם לאויב הוא גורם להם שיזכרו ימי עולם הם ימי הטובה; אבל שיאמר ויזכר על ישראל רחוק מאד, כי הי"לל ויזכרו להבדיל בין האל ובינם, וכן הוא אומר והמה מרו ועצבו, ויהפך להם, נלחם בם, המעלם, ושאר פעלים בל"ר כשהכוונה על ישראל; ול' הזכיר מצאנוהו במי שגורם במעשיו זכירת הדבר, יען הַזְכַּרְכֶם עונכם בהגלות פשעיכם להראות חטאותיכם יחזקאל כ"א כ"ט, וכן מנחת זכרון מזכרת עון. ובני א"ג מתרגם כך: : Eppure dovuto avrebbe ricordarsi dei tempi antichi, Egli ch’il suo popolo salv? dall’ acqua. Dov’? Egli ora Quegli che salir li fece dal mare, col mezzo del pastore delle sue pecore? Dov’? egli ora Quegli ch’in lui in Mos? infuse il santo Suo spirito? 12 Quegli che camminar.. quegli che spacc?. 13 Quegli che….

25 משה עמו, יש מפרשים משה ועמו, וי"א משה לעמו, והנכון כדברי רא"בע שהוא פעל, המושה את עמו מן המים, והכוונה על משה, והוא לשון הנופל על הלשון, ופירש מיד איה המעלם מים.

26 את רועה צאנו, גם זה כנוי למשה, ומלת את חוזרת לויזכר.

27 איה השם בקרבו וגו', גם זה על משה, שהאל שם רוח קדשו בקרבו; ורש"י ורוז' וגיז' פירשו כי משה שם בקרב ישראל את רוח ה', ולפ"ז בקרבם הי"לל.

28 מוליך לימין משה, והזכיר עם זה אותו זמן שהיה ה' מוליך וגו', ושבקע לישראל את מי ים סוף.

29 כבהמה בבקעה תרד, כטעם כסוס במדבר, אלא שלמעלה הכוונה על עברת ים סוף, וכאן על ההליכה במדבר, כמו שאמר תניחנו, שהוא לשון מנוחה, כלומר הביאם אל המנוחה בשלום ובלא נזק בדרך, ואמר תרד כי ל' ירידה נופל על ההליכה בבקעה ובמקום נמוך, ואמר תניחנו לשון יחיד על עמך שהזכיר אח"כ, והיה אפשר ג"כ לנקד תניחנו בצירי, ל"ר המדברים בעדם, כמו שאמר למטה כי אתה אבינו.

30 המון מעיך וגו', הוא כמתקן תחלת דבריו, ואומר ידעתי כי לא זנחתנו, ולא בטלו רחמיך עלינו, ואין ספק כי עתה שאינך מרחם עלינו, כביכול על כרחך אתה עושה, ואתה מתאפק ומתחזק לבלתי רחם עלי, כי כן גזרת, לא שאתה חפץ ברעתי; כל ל' התאפקות הוא כבישת מה שבלב.

31 כי אברהם לא ידענו וגו', ד"מ לומר אין לנו אב מבלעדיך.

32 גאלנו מעולם שמך, נ"ל נגד הנגינה כבר מימי קדם אתה נקרא גואל שלנו ע' למעלה מ"ג א', וכן מצאתי אח"כ בדפום ברי"שא גואלנו בטפחא, מעולם במרכא.

33 למה תתענו ה' מדרכיך, זה שאתה עוזב אותנו ביד אויבינו הוא סבה למה שאנחנו משתקעים ומתחזקים בחטא, מפני שאין אנו רואים סימני השגחתך וגדולתך, והנה כאלו אתה מתעה אותנו.

34 תקשיח, כמו תַקְשֶה, וכן בערבי, וכן הקשיח בניה ללא לה איוב ל"ט י"ו.

35 למען עבריך וגו', למען זה שאנו נקראים מעולם עבדיך ושבטי נחלתך.

36 למצער ירשו עם קדשך, רש"י רד"ק Vitringa וגיז' פירשו לזמן מועט ירשו ישראל את הארץ, ורוז' ולפניו Kocher פירשו דבר מועט ונקל היה בעיני האויבים מה שירשו את עם קדשך, כי גם בוססו מקדשך; ול"נ כמעט ירשו צרינו את עם קדשך, ופירוש ירשו לא לשון ירושה, אלא השמדה כללית.

37 בוססו, ל' ואבוס עמים, והפִעֵל לחזק.

38 היינו מעולם וגו', אנחנו בגלות נדמינו כאלו היינו עם שמעולם לא משלת בם ולא נקרא שמך עליהם Symmachus, רבנו סעדיה, רש"י רא"בע, רוז' וגיז', לוא קרעת וגו', וכאלו מעולם לא קרעת שמים וירדת לתת לנו תורה באופן שמפניך הרים נזלו וחרדו; ראוי לנקד לוֹא בחלם, וכן תרגם סומכוס וכן יונתן וכן רבינו סעדיה, וכן יסד רבנו שמעון הגדול בסליחה ליום ד' בין ר"ה ליה"כ: היינו כמעולם לא משלת ברחומים ולא נקרא שמך על חתומי דמים ולא קרעת שמים וירדת ממרומים. וכבר מצאנו לוֹא בו"יו ואלף, כמו למטה ס"ה א' נדרשתי ללוא שאלו, גם הרא"בע הזכיר הפירוש הזה בשם יש אומרים; והמפרשים פירשו לוּ קרעת ל' תפלה, והמשך הענין ראיה לפירושי.

39 נזלו, נפעל משרש זלל, ענין חרדה ורעדה יונתן ור"שי וכן בתרגום סורי, וכן בערבי זלזל ענין רעדה גיז' וכן מצאתי במדרש שוחר טוב מזמור ס"ח במדרש כ"י שלי משנת ב"ם לאלף הששי, ובספרי הדפוס המזמור ההוא חסר מאד התחילו כל ההרים מתרעשים ומתמוטטים, שנ' הרים נזלו מפני ה'.