1נבואה על הצלחת מלכות יהודה אחר מגפת חיל אשור. הן, הנביא הרואה את הנולד פותח דבריו ואומר הנה זה מה שאני רואה.2לצדק ימלך מלך וגו' אחר מפלת סנחריב, כשיהיה העם שומע בקול הנביא, אז יהיה כח במלך להחליף השרים הרעים בטובים, ואז המלך ימלוך לעשות צדק, והשרים ישורו לעשות משפט.3ולשרים, כמו והשרים, כאלו אמר ולענין השרים. הנה הם למשפט ישורו, ובל' רומי quod attinet ad.4ישרו, קל מן שרר. ודון יצחק פירש המלך יהיה לצדק, ויהיה גם לשהשרים במשפט ישורו, הוא יגרום שהשרים למשפט ישורו.5והיה איש, כל אדם ישב אז לבטח, ויחסה בצדקת המלך והשרים שיעשו לו דין.6במחבא, כבמחבא, וכן וסתר, ובסתר, כפלגי כבפלגי, כצל כבצל, ודוגמתם רבים במקרא, ועיין למעלה א' כ"ה, וכן ובניתיה כימי עולם עמוס ט יא כבימי, העמיקו שחתו כימי הגבעה הושע ט' ט' כבימי, כפרץ רחב יאתיו איוב ל' י"ד כבפרץ, וכן כמים הפנים לפנים משלי כ"ז י''ט כבמים, כלומר כמו שהאדם המסתכל במים הוא רואה בתוכם דמות פניו, והפנים הנראים במים הם מתקרבים ומתרחקים ממנו כפי מה שהוא מתקרב ומתרחק מן המים, כן לב האדם לחברו. והמפרשים כלם חוץ מיונתן פירשו כי המלך או כל אחד מהשרים יהיו כמחבא וסתר לבני העם.7ולא תשעינה, מענין ועיניו השע, למעלה ו' י'. שני שרשים בענין אחד רד''ק. השע הוא מן הכפולים, ותשעינה מנחי למ"ד ה"א עיני רואים ואזני שומעים, עיני בני אדם ואזני בני אדם אשר מטבעם להיות רואים ושומעים וא"א לתרגם מליצה זאת כתקונה בלשונותינו.8תקשבנה, לא נמצא חוץ מכאן בבנין הקל, והנה האזנים קושבות, והאדם מקשיב בהטותו אזניו וכל זה אמנם ומה שאחריו משל נאות על זמן ממלכת הצדיק, כי במשול רשעים יאנח עם והפחד והחנופה הבאה לרגליו מאבדים ומשעממים לב העם ויהיה עור וחרש, כאלו לא יראה ולא ישמע ולא יבין, ולא יוכל לדבר מה שבלבו כאלו יהיה עלג. וגרוציוס ורוז' פירשו רואים נביאים, ושומעים על העם, אך מעולם לא אמר ישעיה שהיו עיני הנביאים טוחות, ומלבד זה אין המשך הפרשה הזאת מדבר כלל על השמיעה לנביאים, אלא על התפשטות הצדק והמשפט. גם גיז פירש על השמיעה בקול הנביאים, ופירש ולשון עלגים תמהר לדבר צחות על המלעיגים בדבר ה' ובתורתו, וזה שבוש, כי העלג לא ילעיג, אבל המדבר צחות הוא המלעיג ובס' הסרשים לר"דק לא נזכר בנין הקל משרש קשב, ואולי המעתיקים השמיטוהו בטעות, ור' אליה בחור בנימוקו כתב בפירוש כי לא נמצא בקל, וה' יצילנו משגיאות.9תמהר לדבר צחות, תדבר מהר ובלא עכוב דברים צחים וברורים. ורוז וגיז. פירשו תמהר לשון סופר מהיר, תהלים מ''ה ב', ומהיר צדק למעלה י"ו ה', לשון בקיאות וידיעה, ולפי הענין אין צורך לפירוש זה, ולפי הדקדוק הוא שבוש, כי המנקדים הבדילו בין ענין לענין, עיין למעלה י"ו ה' ושמו מה שענינו בקיאות משקל רפה ומה שענינו זריזות משקל דגוש חוץ ממלת מְהֵרָה, ומלת תמהר שהיא בפתח המם היא משקל דגוש ואין לה ענין עם מָהִיר גם רחוק הוא שיהיה בנין פִעֵל תמהר מורה על תכונת העצם בלא פעולה; ומלת נמהרים אעפי שלפי הנראה מלשון זריזות נגזרה, מכל מקום אחר שהושאלה להורות ביחוד על הפתיות והאולת, עשוהו משקל רפה להבדילו מענין זריזות צחות, מלות צחות רא"בע.10לא יקרא, לא יאמר, הכוונה שהנבל לא יהיה נדיב, והכילי לא יהיה שוע עיין למעלה א כ"ו.11נדיב, אינו שם תאר למי שידו פתוחה, כדעת המפרשים כלם, ואין ענינו אלא כמו שר וקצין, כמו באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במדבר כ"א י"ח, שיתמו נדיבימו כעורב וכזאב וכזבח וכצלמונע כל נסיכימו תהלים פ"ג י"ב, להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו שם קי"ג ח', להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחילם שמואל א' ב' ח', שופך בוז על נדיבים איוב י"ב כ"א, ותהלים ק"ז מ', כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים איוב כ''א כ"ח, האמור למלך בליעל רשע אל נדיבים שם ל"ד י''ח, ויבואו פתחי נדיבים למעלה י"ג ב', וסוף דבר לא מצאנו נדיב תאר למי שידו פתוחה, אלא נדיב לב, ופירושו מי שלבו גדול magnanimus ואין נדיב בכל מקום אלא שר וגדול, וכן ל"ה א' כ"ח כ"א לכל נדיב בחכמה, ענינו גדול ומצויין בחכמה, וכן שוע לא נמצא אלא פעם אחת, ושם ענינו שר, אשר לא נשא פני שרים ולא נכר שוע לפני דל איוב ל"ד י"ט, וכן פירש כאן רש"י שוע לשון אדון.12ולכילי, מן נכל, הוא הערום הנוכל וחורש רע רש"י, וכן בסורי נכילא, וכן תרגם יירונימוס fraudulentus גיז'.13כי נבל נבלה ידבר וגו', ולכן באמת איננו ראוי להיות לראש ולשר נבל, תחלת גזרתו מן עלה נבל כרא"בע, ונבל נגזר מן נפל, אלא שיורה מה שבנפילתו נשחת ותאבד צורתו ותשתנה מראיתו; כך העלה והציץ בנפלם ייבשו ויתמוללו, והחי בנפלו מת ותשחת צורתו נקרא נבלה; ומי שישחית דרכו ואבדה ממנו דרך משל צורת האדם, והוא נבזה כנבלה, נקרא נבל וירראו נבלה כל מעשה מגונה, ונבל כל איש מגונה, ולפעמים יקראו נבל למי שאינו נכבד כמו הכמות נבל ימות אבנר ש''ב ג' ל''ג. ומליצת עשה נבלה ענינה עשה מעשה שהוא מגונה בעצמו; אבל עשה נבלה בחברו או עם חברו אין הטעם שעשה מעשה שהוא בעצמו מגונה, אלא שעשה לחברו דבר שמביא חרפה עליו, כמו כי נבלה עשה בישראל בראשית ל"ד ז', לבלתי עשות עמכם נבלה איוב מ"ב ח' Coccejus ולבו יעשה און, יחרוש ויחשב.14לעשות חנף, אין חנף מענין חלקלקות כלל, ואף לא זלזול ביראת ה' כדעת רוז', אלא כל מעשה משחת ונתעב, ועיין למעלה כ"ד ה' ולדבר אל ה' תועה, נ''ל היום ז' שבט תר"כג לדבר תועה ודברי מרמה נכח פני ה' כלומר בשבועה להריק נפש רעב וגו', לגזול העניים שאין להם עוזר ולהורידם לתכלית העוני והמחסור ואמר דרך הפלגה שמי שכבר הוא רעב הם גורמים לו שתהיה נפשו ריקה, כלומר בתכלית הרעב, ומי שהוא צמא הם גורמים לו שיצמא יותר ולא יהיה לו משקה כלל.15יחסיר, יעשה שיחסר לו משקה, שיהיה המשקה נעדר ממנו. שרש חסר מורה העדר, לא גירעון בלבד, כמו שכתבתי במשתדל בראשית ח'.16ויחסרו המים, אין ענינו גירעון, אלא העדר, והכוונה כי מקצה ק''ן יום קצת מן המקומות היותר גבוהים נשארו בלי מים. והמים היו הלוך חסור, היו הולכים ונעדרים גם משאר מקומות שלא היו גבוהים כל כך כהרי אררט. ובפירושי כ"י ביארתי יותר, וזה לשוני. והנה בעצם היום ההוא שנשארו מגולים המקומות היותר גבוהים, נחה התבה על הרי אררט שאינם ההרים היותר גבוהים וכן היא דעת הרמ''בן, והיו עדיין מכוסים במים כל אותו שיעור שהיתה התבה משוקעת במים. אבל בעל סדר עולם ואחריו רש''י האמינו כי הרי אררט הם היותר גבוהים, והוקשה להם כי בהכרח היתה התבה משוקעת במים שיעור מה, והיתה צריכה לנוח קודם שיהיה ראש ההר מגולה לפיכך פירשו ויחסרו המים, שהתחילו להתמעט, לא שנעדרו מכל וכל; ומתוך כך הוצרכו למנות החדשים האמורים בפרשה הזאת באופן שאין הדעת סובלתו ובחדש השביעי הוא סיון שהוא שביעי לכסליו, בעשירי זה אב שהוא עשירי למרחשון, ולפירושי הכל על מקומו יבא בשלום. וכן שמות י"ו י''ח וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר, הכוונה שלקטו המן במדה, עמרים מלאים, ומספר העמרים שלקטו היה כמספר אנשי ביתם, מי שלקח הרבה לא לקח יותר מעומר לגלגולת ומי שלקח מעט לא לקח פחות מעומר לגלגולת, והנה המרבה לא עשה שיהיה לו עומר אחד עודף על מספר בני ביתו, והממעיט לא עשה שיחסר לו עומר אחד ממספר הנפשות שהיו לו בבית.17כליו רעים, הזכיר כליו לשון הנופל על לשון כלי, והכוונה על האמצעיים שאדם משתמש בהם להשיג חפצו, ואולי ג''כ שהכוונה נְכָלָיו ובדבר אביון משפט, ולחבל אביון בדברו משפט, כשהוא מדבר טענותיו רש''י.18ונדיב נדיבות יעץ, חושב מחשבות לעשות מעשים גדולים ונכבדים, כמו ורוח נדיבה תסמכני.19והוא על נדיבות יקום, והוא לבדו ראוי והגון שיקום ויתנשא על כסא השררה. נדיבות זה שם דבר מן תרדוף כרוח נדיבתי איוב ל' ט"ו שתרגומו רבנותי, ורש"י ורד''ק פירשו בעבור נדיבותיו יקום ויתנשא, ורוז' וגיז פירשו הוא מתמיד לפעול פעולות נדיבות ומשובחות, ולפי זה כנוי הוא מיותר, ולפי פירושי טעמו. הוא ולא אחר.20נשים שאננות, יונתן רש"י ור"דק ואייכהארן ורוז פירשו על הערים, והנכון שהוא כמשמעו, כדעת רא''בע וגיז', כי לשון פשוטה ועורה וחגורה על חלצים לא יתיישב על הערים אלא על הנשים, ומצאנו דוגמת זה ייעוד הרע מוסב אל הנשים, כי שמענה נשים דבר ה' ותקח אזנכם וגו' כי עלה מות בחלונינו וגו' ירמיה ט' י''ט והנביא מגיד הדבר אל הנשים כי דרכן להיות שאננות ובוטחות, ותחרדנה יותר על השמועות הרעות, וענין הנבואה הזאת נ"ל כפשוטו על הרעב שגרם חיל סנחריב בארץ יהודה, וכוונת הנביא לא ליעד רע אלא להגיד הרע העתיד, והטוב העתיד אחריו.21ימים על שנה, נ"ל כפשוטו, ימים מה על שנה, איזה זמן יותר משנה אחת, כלומר במשך שנה אחת ועוד קצת ימים תרגזנה על העדר תבואת האדמה, וכמו שאמר אכול השנה ספיח ובשנה השנית שחיס, ובשנה השלישית זרעו וקצרו וגו' והמפרשים פירשו כמו שנה על שנה, שנה אחר שנה, שנים רבות, ולפי זה היה ראוי שיכפול שם אחד בעצמו, כמו ספו שנה על שנה, ימים על ימי מלך תוסיף, לא שיאמר ימים על שנה ורוז' וגיז' פירשו בעוד שנה וימים, בעוד שנה וקצת ימים, והטעם בקרוב, ונ"ל כי לפי זה לא היה אפשר להשמיט הב"ית ולומר בימים על שנה.22רגזה, פשטה, עורה, וחגרה, הנכון שכל אלה צווי לנקבות, אלא שהושמטה הנ"ון כדעת רד"ק והוא ע"ד התרגום, כמו האזנה אמרתי בראשית ד' כ"ג תרגומו אציתא למימרי, וכן כאן פסוק ט קומא וכו' אציתא למימרי.23וחגרה על חלצים, השליכו בגדיכן, ורק חגרו על חלצים לכסות בשר ערוה.24על שדים ספדים, אחר שהזכיר גלוי הבשר בנשים הוסיף כי הגברים לא יתענגו בזה אבל יספדו בראותם השדים צומקים מפני זלעפות רעב. ורש"'י פירש מטפחים על לבם, והנה אם הכוונה על הנשים הילל סופדות ואם על האנשים לא יתכן להזכיר שדים ורוז ולפניו פירשו שדים על האדמה הטובה זבת חלב ודבש כשדים, אך לא מצאנו מליצה זו בל"הק, ובפסוק ברכות שדים ורחם בראשית מ"ט כ"ה השדים הם משל על השמים. וגיז' ולפניו Lowth וגם Doederlein קוראים על שדים לשון שדה, אך אעפ"י שמצאנו בסמיכות שדי חמד, לא מצאנו בנפרד שדים אלא שדות.25על שדים, שדי חמד לשון הנופל על הלשון בהוראות מתחלפות, דרך צחות.26על אדמת עמי, על זאת יספדו, על אדמת עמי אשר תצמיח קוץ ושמיר.27כי, לחזוק.28על כל בתי משוש, יספדו על בתי משוש שלהם שהוצרכו לעזבם מפחד חיל סנחריב, וכן יספדו על כל קריה עליזה שברחו משם, כטעם חרדה הרמה גבעת שאול נסה.29עפל ובחן, עיין למעלה כ''ג י"ג.30היה כעד מערות עד עולם. המגדלים נשארו ריקים מאין אדם, ונראין כאלו הם מערות, ובמליצה שיריית אמר שהם משמשים במקום מערות.31מערות עד עולם, מערות קדמוניות שהן מעולם ועד עולם לא שהם עד עולם בעד מערות, כדעת בה"ט. ובני בכורי ז"ל פירש מערות של קברות, כי הקבר נקרא בית עלמין. ורש"י פירש עד עת קץ, וכן יונתן תרגם עד זמן, ורוז וגיז. עד זמן ארוך; והנה הענין הזה לא נמשך אלא שנה או שנתים.32עד, זה יהיה עד שיהיה זה, כלומר ואח"כ יהיה זה.33יערה, ישפך, כמו ותער כדה אל השקת רש''י, כלומר ירד.34רוח, חסד, רצון וברכת כמו אצוק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך למטה מ''ד ג'.35והכרמל ליער יחשב, מאחר שאינו מדבר כאן אלא על הצלחת אנשי יהודה ורוממותם אחר שהושפלו, נ''ל שאין המליצה הזאת אלא כפל הקודמת, אלא שכאן הזכיר הכרמל בבחינה אחרת, כי תחלה הזכירו בבחינת היותו הר טוב ועושה פרי הפך המדבר, וכאן מזכירו בבחינת היותו הר שפל, הפך היער שהוא הלבנון, כמו למעלה יו"ד ל"ד ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול, ועיין למעלה כ"ט י"ז ור"דק פירש ליער ברוב עצים הפתח שבמלות לכרמל, ליער, קשה ונגד דרכי הלשון כי אומרים ויהי למטה, ותחשב לו לצדקה, בלא סימן הידיעה; ומוה"רר איגל אומר כי לכך נקדו ליער בפתח כדי שלא יובן ליער סתם, אלא ליער הלבנון, ועדיין קשה פתח לכרמל.36ושכן במדבר, בירושלם שהיתה כמדבר רש"י, ר''ל שהיה העם נאנח תחת ממשלת הרשעים, והעשוקים לא היה להם מושיע, כאלו היו בארץ מדבר.37משפט וצדקה, כי יתוקנו עניני האומה, כי ירדו הרשעים ממעלתם ושרים למשפט ישורו.38וצדקה ככרמל תשב, המדבר שאמר שיתהפך לכרמל תשכון בו צדקה, וכל זה על ירושלם וארץ יהודה.39והיה מעשה הצדקה שלום, עשיית מעשי צדקה תהיה שלום, ימשך ממנה שלום והצלחה.40עבודת, כפל ענין של מעשה, על דרך לשון ארמית, כמו מעבדיהם איוב ל"ד כ"ה.41ובמנוחות שאננות, מקומות מנוחה שאננים.42וברר ברדת היער, המפרשים פירשו ברדת לשון ברד, רש פירש כי הברד יבא על שונאי ישראל שהם מלאים ערים כיער, ותשפלנה עריהם כשפלותם של ישראל בימי הגלות. ורא''בע ורד''ק פירשו כי הברד יבא ביער באופן שלא יזיק לצמחים ובשפלה תשפל העיר, פירש רד''ק שלא תהיה שפלות לעיר ירושלם אלא שפלות מקומה הטבעי, והזכיר יש מפרשים שיבנו ערים בשפלה ולא יצטרכו לבנותם בראש ההרים להשגב שם. ורא''בע פירש כי פרזות תשב כבקעה. וחכמי העמים פירשו ברדת משרש ירד, וירידת היער היא כריתתו ונפילתו, כמו כי ירד יער הבציר זכריה י"א ב', רוז' פירש ירד הברד בנפול היער, כלומר במכת ברד יפול היער, והוא משל על אשור, ובשפלה תשפל העיר, עירם תשפל השפלה גדולה, וכן פירש גם גיז', אלא שרוז' אומר כי העיר היא בבל, וגיזו שהיא נינוה ודעת כי טעם המקרא הזה, כמו שלפעמים הברד מכה במורד היער, והעיר היושבת בשפל אינה ניזוקת, כן יהיה שלום בישראל, בעוד צרות ורעות תבאנה על שאר עמים. ולפי זה היל"ל במורד לא ברדת, גם מלת תשפל אין לה ענין. ואני הנחתי המקרא הזה שבע שנים בלא פירוש, כי לא נתקררה דעתי בכל מה שמצאתי בדברי זולתי, וגם לא במה שעלה בדעתי ובדעת תלמידי לפרש בו; והיום ב' אלול תק"צח נ''ל כי אפשר לפרשו לפי מה שאומר יפול ויכרת היער הוא מחנה אשור בקול המולה גדולה כאלו אבני ברד יורדות על הארץ, דוגמת מה שאמר למעלה ל' ל' והשמיע ה' את הוד קולו ונחת זרועו יראה בזעף אף וכו’, נפץ וזרם ואבן ברד, כי מקול ה’ יחת אשור וגו’. ואמנם בהפך ממה שיקרה ליער הגבוה וללבנון הזה הוא מחנה אשור יהיה גורל אנשי יהודה, כי העיר אשר היא בשפלה ולא בראש ההר כמו היער תשכון לבטח, ולא תצטרך להגביה חומותיה מיראת אויב, אבל תשפל, כלומר תשאר שפלה בחומה בלתי גבוהה ומצאנו שהעיר מתארת בתאר אשר לא יצדק אלא לחומה, ערים גדולות ובצורות בשמים דברים א’ כ״חמלת בשמים לא תצדק אלא על חומת העיר. וזה נקשר יפה עם מה שלפניו ועם מה שלאחריו.43אשריכם זרעי על כל מים, אחרי מפלת חיל האויב תוכלו לזרוע בכל מקום שתרצו בלא יראה, ותוכלו לְשַלַח הבהמות לרעות בשדה ולא תדאגו פן יקחו אותן האויבים.
