שד"ל על ישעיהו ל״ז

1 ויבא בית ה', להתפלל.

2 ויאמרו אליו גם כאן וגם בספר מלכים כתוב תחלה מה שאמרו עבדי המלך אל הנביא, ואח''כ כתוב שבאו אל הנביא, וזו זרות גדולה, ולא מצאתי שום מפרש שיתעורר על זה והיה אפשר לומר ערוב פסוקים יש כאן, פסוק ה' ויבאו עבדי המלך חזקיה אל ישעיהו צריך להיות כאן בין פסוק ב' ופסוק ג' אך קשה לי מאד להאמין שנפלה הטעות הזאת גם בספר ישעיה וגם בס' מלכים. ועתה שנת תרכ"ג נראה לי שהפסוקים במקומם הראוי להם נכתבו, ובכוונה גדולה נסדרו כך להודיע כי לא אמרו מאומה לישעיה, אך הוא מיד בבואם לפניו אמר להם כה תאמרון אל אדוניכם כה אמר ה' אל תירא וגו', ופירוש ויאמרו כך וכך היה במחשבתם לומר לו, אלה הם הדברים שנצטוו לומר מצאנו פעלים שאין המכוון בהם שהפעולה נעשתה, אלא שהיה ראוי שתעשה, כגון כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר שמות ט' ט"ו, ענינו היה ראוי שאכה לבית המלך קרעו בגדיהם; וסבת הקריעה לאבל ותוגה, בראותם כי רחוקה מיהודה ישועת כי האויב עצום מאד, ולא היה שואל כסף וזהב, כי אם שתנתן העיר בידו, ואת יושבי יהודה יגלה אל ארץ אחרת. אותך בדבר, או היה בלבי לעשות כך, אך לא כך עשיתי, וכן אכול תאכלו אותה בקדש כאשר צויתי ויקרא י' י"ח היה לכם לאכול אותה, ועיין פירושי על ואל תשא להם למעלה ב' ט', וכן פירשתי וגם אני נתתי להם חקים לא טובים יחזקאל כ' כ''ה, היה ראוי שאתן להם חקים לא טובים, עיין בכורי העתים שנת תר"ו עמוד ל"ח.

3 יום צרה ותוכחה, יום תוכחה נקרא יום עונש מאת האל, כלומר מכה שאין מנוס ממנה, כמו אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה הושע ה' ט', וכן ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים תהלים ע"ג י"ד, לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים שם קמ"ט ז' רוז'.

4 ונאצה, שניאץ רבשקה את האל רד''ק, ומצאנו השם הזה שהוא כנגד האל אעפ"י שלא נזכר בפירוש, ויעשו נאצות גדולות נחמיה ט' י"ח, ורחוק שתהיה הכוונה נאצה נגד כבוד האומה כי אחר שאמר יום צרה ותוכחה, הנאצה במה היא נחשבת? גם אין לה קשר עם כי באו בנים עד משבר; אמנם אם הכוונה על כבוד האל המחולל, יפה הזכיר הנאצה, אולי יעשה ה' למען שמו, כי איך יחל.

5 כי באו בנים, כי הנה אנחנו בצרה גדולה, ואין לנו דרך להעזר ולהנצל, כאשה שהגיע עוברה לתשלום חדשיו, ואין לה כח לילד.

6 משבר, לא נמצא אלא כאן ובהושע י''ג י''ג כי עת לא יעמוד במשבר בנים, ויונתן תרגם מתברא, והוא תרגום של אבנים, וכן פירש רש"י מושב היולדת, וכן במשנה כלים פרק כ''ג משבל של חיה; אך קשה שהי"לל כי באה אשה, לא כי באו בנים, וכן יונתן שנה הלשון ותרגם כאתתא דיתבא על מתברא, ועל כן נראה שנטו רד"ק ורלב"ג ודון יצחק מפירוש זה ופירשו משבר פי הרחם, ואחריהם רוז' וגיז'. ואני אומר כי יציאת הולד מן הרחם נקרא שבירה, וכן כל יציאה בכח כאלו היוצא שובר כל מה שעומד ומתנגד ליציאתו נקרא כן וכן בל' רומי ובל' הקדש מצוי לענין זה שרש פרץ, כמו ופרצת ימה וקדמה בראשית כ"ח י"ד, מה פרצת עליך פרץ שם ל"ח כ"ט, וכן כן ירבה וכן יפרוץ שמות א' י"ב, וחבריהם רבים; והנה מצאנו ל' שבירה על הלידה, האני אשביר ולא אוליד ולמטה ס"ו ט', ומשבר הוא לדעתי שם הפעולה כמו מספד, וטעם כי באו בנים עד משבר הגיעו לשעת שבירה ויציאה כלו' לשעת לידה, וכן תרגם יירונימוס.

7 אולי ישמע, תחילת המקרא סותר סופו, אשר שמע ה' אלהיך, ואין ליישב אלא שנאמר כי אולי ישמע ענינו יעשה עצמו כשומע ולא כחרש לא ישמע, ומליצה זו שגורה במקרא כשמדברים על האל.

8 והוכיח בדברים, המפרשים פירשו לשון עבר על רבשקה, וגיזי פירש מקור, אשר שלחו אדוניו לחרף ולהוכיח, ולשון הוכחה אינו עולה יפה אצל רבשקה שנראה כאלו הוכיח אמתת נאצותיו בראיות, חלילה. והוא לא הביא שום ראיה לענין מה שהשוה אלהי היהודים לאלהי שאר גוים; והנכון כתרגום יונתן וכפירוש שני של רד"ק שהוא חוזר אל האל, ה' יוכיח על אודות הדברים אשר שמע; וענין ההוכחה ענין גזר דין ומשפט, כמו והוכיח במישור לענוי ארץ למעלה י"א ד', ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים שם ב' ד', ויוכח אמש בראשית ל"א מ"ב, והכוונה שיענוש סנחריב על נאצותיו ויציל את יהודה מידו בעבור כבוד שמו.

9 ונשאת תפלה, על כן הלא ראוי לך להתפלל.

10 בעד השארית הנמצאה, הכוונה בעד ירושלים ושאר הערים שלא לכד מלך אשור, והוא על דרך שאמר חזקיה אחר זמן רק שלום ואמת יהיה בימי תלמידי יהודה בר משה לוצאטו.

11 ויבאו, ישעיה לא הניחם לדבר אך מיד הגיד להם דבר ה'.

12 נערי, דרך בזיון, והכוונה עבדיו, וקראם נערים כי דברו לא בהשכל. שם נער נאמר על משרת, כמו יהושע בן נון נער, וכן פירשתי והוא נער את בני בלהה, והוא חשוב יותר מעבד, אבל אצל המלכים שם עבד חשוב יותר, כי שרי המלך נקראים עבדי המלך, אבל נערי המלך אינם שרים המושלים בעניני המלוכה, כי אם משרתיו בביתו כמו ויאמרו נערי המלך משרתיו אסתר ב' ב', ו' ג', וכן ויאמרו נערי המלך אליו הנה המן עומד בחצר שם ו' ה' אינם שרים, רק משרתים, והנה רבשקה וחבריו היו שרים, וקראם נערים דרך לעג אל תירא, צ"ל בפשטא, וכן הוא בר"מח ור"נד ור"עה ור"עח ור"פה, לא בקדמא.

13 הנני נותן בו רוח, אל תירא ממה שגזם להשחית ארץ יהודה, כי לב מלך ביד ה', והנה אני משנה הסכמתו ואתן בלבו, רוח אחרת, וזה ע"י שישמע שמועה ויסכים לשוב לארצו, וישוב, ושם בארצו ימות בחרב. והנה לא רצה האל לפרש עתה לחזקיהו גם מפלת מחנה אשור בלילה אחד, ולא הגיד לו אלא מה שהיה צריך לאמץ את לבבו באותה שעה, ושובו לארצו היה מספיק להסיר מיהודה פחדם ומוראם, ומות כל מחנהו בלילה אחד אך למותר היה להם, ולגודל הנס אולי לא יאמינוהו; והוסיף והפלתיו יחרב בארצו, למען ידעו כי לא ינקה על נאצותי; ועוד אם היה אומר שיהרוג את כל מחנהו, היה נראה שזה כלו נקמה ממנו על גדופיו, וזה עול שאיש אחד יחטא ועל כל מחנהו הגדול יקצוף והנה רוזאומר כי הדבר פשוט כי ישעיה לא היה יכול להגיד הדברים האלה בטרם בואם, ושאינם א"כ רק תוספת שהוסיף מדעתו מי שכתב הספורים האלה ימים רבים אחרי ישעיה. וגיז' אומר כי ישעיה היתה עינו פקוחה ומשוטטת למרחוק, והיה יודע כי תרהקה מלך כוש יעץ לבוא על סנחריב וידע ג"כ כי בנינוה קשרו עליו עבדיו קשר להמיתו, וע"י כן נבא הדברים האלה; אך עם כל זה הוא מוסיף כי אפשר שהאחרונים הוסיפו. הנבואה הזאת מדעתם; אח"כ הוא אומר כי ראוי לתמוה למה לא נזכר בנבואת ישעיה לא כאן ולא למטה שום דבר ממיתת מחנה סנחריב, והוא משיב כי נראה כי הנס ההוא כלו תוספת שהוסיפו לתפארת הספור בזמן שהיה בעל פה, קודם שיכתבוהו על ספר, ע"כ לא נזכר בנבואה. כי בדו את הנבואה קודם הזמן שבדו הנס ההוא. אוי להם למכחישים, כי טחו מראות עיניהם, מהשכיל לבותם; הלא מי שכתב הספור הזה כאן וגם מי שכתבו בספר מלכים לא השמיטו ספור הנס ההוא בסוף הענין, גם א"א לומר כי תוספת הוא, כי אמנם אם תסיר מכאן פסוק ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור וגו', איך יתכן שאחר שאמר נבואת ישעיה המסיימת וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי, יסמוך אליה מיד ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בנינוה, ואין שום המשך ודבוק בין ענין לענין, ובפרט שהתחיל בספור תרהקה ופסק באמצע ולא הגיד איך נפל הדבר ביניהם, ואין זה מדרך הספור הזה, שהוא מגיד כל פרטי המאורעות באר היטב עד שהוא מגיד שמות המכים את סנחריב ולאיזה מקום נמלטו; א"כ שאי ספור הנס ההוא נוסף, וכמו שגיז' גם הוא מודה בדבר, איך אפוא עלה על דעתו של בעל הספור הזה להגיד לנו מיתת המחנה בלילה אחד ועלה על דעתו ליחס לישעיה נבואה על מות סנחריב בחרב בארצו, ולא זכר להכניס בנבואה ההיא ענין מיתת המחנה שהוא עקר המאורע היהיה כדבר הזה אלא ודאי אין כאן דברים נוספים, ולא ספורים בדויים, אך ישעיה כתב הדברים כהוייתן, והגיד מגפת מחנה סנחריב בלילה אחד, מפני שכן היה הדבר באמת, ולא אמר שהוא הודע הענין לעבדי חזקיהו, כי באמת לא צוהו ה' לדבר להם על זה, גם כי קודם לכן כבר נבא על זה ואמר ל"א ח' ונפל אשור בחרב לא איש, וקודם לכן סימן י' והיה אור ישראל לאש וגו' וכבוד יערו וכרמלו וגו', הנה האדון ה' צבאות מסעף פארה במערצה וגו' ונקף סבכי היער בברזל וגו'.

14 וישב רבשקה, שמע כי סנחריב נסע מלכיש, על כן שב לאחוריו, ונסע מירושלם ומצא את אדוניו נלחם על לבנה, אולי חשב שיהיה נוח לו לכבוש לבנה מלכבוש לכיש.

15 וישמע, מלך אשור.

16 גוזן, מקום בארם נהרים הצפונית ותלמי קורא לו ועתה שמו חרן, ידועה בתורה, והיא מקום נפילת רצף, יש ערים שונות הנקראות בשם זה, והקרוב היותה אותה שבארץ, הזכירה הערבי גיז' עדן, מקום באשור, נזכר ביחזקאל כ''ז כ''ג חרן וכנה ועדן רש"י, ואיננו אותו שאצל דמשק הנזכר בעמוס א' ה' גיז'.

17 תלשר, לא נודע לנו.

18 הנע ועוה, יונתן תרגם טלטלינון ואגלינון, וכן תרגם גרש ואבד, וכן פירש רש"י וגם והקשו ורוז' וגיז' שהי"לל הניעותי ועויתי, כי מלך אשור מדבר על עצמו, כנראה למעלה ל"ו כ' או הי"לל הניעו ועוו, אם הכוונה שהשחיתו אותם אבותיו; ע"כ הם אומרים כי הנע ועוה שמות מקומות הן, וכן תרגם יירונימוס, וקצת סיוע לזה כי מצאנו עוא שם מקום סמוך לחמת וספרוים, ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוא ומחמת ומספרוים מ"ב י"ז כ"ד; ועדיין קשה למה לא הוסיף מלך הנע ומלך עוה. ואני אומר כי כל מלך הנזכר בפסוק זה שם ע"ז הוא כעין מה שמצאנו אליל הנקרא מלך ומלך חמת ומלך ארפד ומלך לעיר ספרוים ענין אחד הוא עם אלהי חמת וארפד ואלהי ספרוים הנזכרים בסימן שלמעלה והזכיר האלילים בשם מלך, כי כן היו אנשי המקומות האלה קוראים את אליליהם בשם מלך, הלא תראה מלכים ב' י''ז ל"א והספרוים שורפים את בניהם באש לאדרמלך וענמלך אלהי ספרוים והנה הזכירם תחילה בכנוי כבוד שלהם שהוא מלך, וסיים בשם העצם שלהם שהיה הנע ועוה, כלומר שהיו האלילים ההם נקראים המלך הנע, המלך עוה, הנע המלך, עוה המלך, או הנעמלך, עומלך. והנה בתרגום יוני המיוחס לשבעים זקנים מתורגם במלה אחת קראו הנעועוה מלה אחת, וקראו בסופה ענה במקום עוה; מעתה אני אומר כי הקריאה הנכונה היא הנע וענה, וענה זה הוא הוא ענמלך אלהי ספרוים, וחברו הנעמלך היה אליל אחר של ספרוים, אולי הוא הוא אדרמלד או אחר היה. אחר זמן מצאתי לרמ"בן בפרשת אחרי מות שכתב גם הוא כי אדרמלך וענמלך אלהי ספרוים הם שמות מורכבים ממלת מלך שהיא כמו מולך, שהיו שורפים לו את בניהם.

19 את הספרים ויקראהו, ובספר מלכים ויקראם, ור"דק פירש ויקראהו כל א' מהם והנה לא יובן מה היה לו למלך אשור לכתוב לחזקיהו אגרות רבות בפעם אחת; ואני אומר כי היה מנהג הקדמונים לשלוח העתקות שונות מאגרת אחת כשהיה ענינה נכבד בעיניהם, שמא תאבד אחת מהן, ותשארנה האחרות. הלא תראה גם למטה ל"ט א' שלח מראדך בלאדן וכו ספרים ומנחה אל חזקיהו, וכן השומרונים כשכתבו אגרת לאיוב לודולף שלחו לו שתי העתקות ממנה; א''כ הספרים האמורים כאן הם העתקות שונות מאגרת אחת ע"כ הנסח הישר והנכון אינו אלא ויקראהו ככתוב כאן, כי לא קרא רק העתקה אחת.

20 ויפרשהו חזקיהו לפני ה', כלו' עשה למען שמך המחולל, וגי' הביא מעשה ממלך תוגרמה בשנת 1444 כשנלחם על נגד האונגריים אשר הפרו בריתם אשר כרתו עמו לפנים, לקח כתב הברית ופרש אותו בראש חנית כלפי השמים, וקרא לאל שינקום נקמת השבועה אשר הפרו אויביו, ואח''כ נלחם בהם ונצחם.

21 יושב הכרובים, כטעם ונועדתי לך שם שמות כ"ה כ"ב.

22 הטה ה' אזנך ושמע, עשה עצמך כשומע ולא כחרש.

23 עינך, חסר יו"ד והוא ל"ת כי הרוצה לשמוע מטה אחת מאזניו לצד המדבר, אבל הרוצה לראות פוקח שתי עיניו כאחת גיז' ונראה כי במקרה וטעות נפלה הי"וד, ובמלכים כתוב בי"וד.

24 לחרף אלהים חי, דרך כבוד, לא רצה לומר לחרפך, כאדם האומר לחברו סמרה שערת בשרי בשמעי דבה כזאת נגד איש צדיק כמוך.

25 את כל הארצות ואת ארצם, כל גויי הארצות וארצם, כמו וכל הארץ באו מצרימה, ותשחת הארץ לפנ האלהים, עכר אבי את הארץ ש"א י''ד כ"ט, ורבים כן רוז', וע"כ אמר ואת ארצם במ"ם, כי הכנוי לאנשי הארצות; ובמלכים כתוב את הגוים ואת ארצם, והוא תקון לשון, ומי יאמין שהיה כתוב תחלה את הגוים ואת ארצם ושא"חכ הגיהו את כל הארצות ואת ארצם? אמנם גיז' מראה פנים לדבריו באמרו כי לשון חרבה החריבו לא יפול אלא על האדמה ושעל כן הגיה הסופר האחרון את הארצות, והוא מפרש את כל הארצות ואת ארצם כפירוש דון יצחק ארצות שאר העמים, וגם ארץ אשור עצמה, כטעם כי ארצך שחת למעלה י''ד כ', וענין זה כלו חוץ למקומו, כי כוונת חזקיה להזכיר איך גברה יד מלכי אשור על כל האומות, לא להזכיר מה שאבדו מאנשיהם במלחמות, ועל כל פנים אם היה הסופר רוצה לתקן הלשון מפני מלת החריבו שלא תצדק אצל הגוים אעפ''י שמלת הגוים עצמה נאמרת על הארצות, עיין בה"ע תקפז עמוד וע"כ כתוב והגוים חרוב יחרבו, למטה סי' י''ב, היה לו להחליף מלת החריבו בהחרימו, ולא לכתוב לשון משחת המראה כזה את כל הארצות ואת ארצם.

26 ונתון את אלהיהם באש, אומר ואחריו רוז' וגיז' כי אעפ''י שלא היו עובדי ע"ז רגילים לעשות כן לאלהי אויביהם, וידענו כי הרומיים הביאו בעירם אלילי כל העמים אשר כבשו ובנו להם היכלות, אולי מלכי אשור עשו כן כדי שלא יוסיפו האלהים ההם לעזור לעמים ההם. ואני אומר כי מלכי אשור היו מניחים לעמים הנכבשים תחתם שיעבדו איש את אלהיו, כמו שאנו רואים באותם שהביא מלך אשור והושיבם בערי שמרון, שהיו עושים גוי גוי אלהיו והיו עובדים אותם כמנהגם הראשון מלכים ב' י"ז פסוק כ"ד עד ל"ג; אבל הערים שהיו מתחזקות נגדם, והיו לוכדים אותן באבוד זמן רב ובאבוד עם רב היו מלכי אשור שופכים חמתם על יושביהן באכזריות, ואז היו ג"כ שורפים את אלהיהן דרך נקמת מפני שגרמו לעובדיהם שיבטחו בהם ויתחזקו נגדם ונתון, ענינו ונתנו. עיין למעלה ח' ו'; ובמלכים כתוב ונתנו, והוא תקון להקל ההבנה.

27 כי אתה ה' לבדך, כי אתה לבדך פועל הטובות והרעות, כמו שהיא הוראת שם בן ארבע. והנה חזקיה היה יודע הוראת השם, והספיקו לו המלות האלה כי אתה ה' לבדך, אבל בעל ספר מלכים ראה שלא היה הענין מובן להמון, והוסיף מלת אלהים כי אתה ה' אלהים לבדך, כלו' כי אתה הנקרא ה', אתה לבדך אלהים.

28 אשר התפללת אלי לענין מה שהתפללת אלי, ובספר מלכים כתוב בסוף הפסוק שמעתי, והוא מבואר שהוא תוספת לבאר הלשון הסתום, וגיז' נדחק ואמר שהמעתיק כאן השמיט המלה ההיא לאהבת הקצור ואיה אהבת הקצור והשמטת המלות הבלתי צריכות בכל הספור הזה? ודע אמנם כי בתרגום היוני המיוחס לשבעים זקנים, וכן בתרגום סורי, כתוב גם כאן בישעיה שמעתי.

29 בזה לך, מלרע, א"כ הוא בינוני עיין רש''י על והנה רחל בתו באה עם הצאן, בראשית ס''ט ו' משרש בוז, ואם היה משרש בזה הי''לל בוזה לבינוני, או בזתה לעבר, ומאחר שהוא בינוני היה ראוי לומר אחריו לועגה בחולם, אמנם ראש הניעה הוא עבר בלא ספק, וע"כ צדק רד"ק באמרו כי גם בזה לשון עבר אלא שירד הטעם למטה שלא כמנהג.

30 בתולת בת ציון, הבתולה בת ציון, בת ציון הבתולת הסמיכות כמו הר פרת, ותאר בתולה כנוי של כבוד וחשיבות, וכן בתולת בת בבל, אחרות כאלה, ואין הכוונה אומה שלא נכבשה כדעת רד''ק, כי בבל היתה תחילה תחת יד אשור; ובת כנוי לאומה, כלומר לכללות יושבי העיר, הנקראים ג''כ בני העיר מפני שנולדו בה; ואחר שהיה בדעתו לקרוא יושבי הארץ בשם בת, הקדים ונתן להם התאר היותר נכבד וחשוב הנופל על הבנות, והוא תאר בתולה תלמידי מוה''רר יצחק פארדו.

31 אחריך ראש הניעה, רוז' וגיז' ואחרים רבים חשבו שזה לבוז וללעג, ועל כן תמהו קצת מהם, מפני שאין נדנוד הראש אצלנו סימן ללעג, וחשב שהכוונה לא נדנוד הראש לימין ולשמאל אלא הנעת הראש לפניו, אדם המסכים לדברי חברו, ורוז' הסכים לדעת הזאת בתהלים כ''ב ח', וגיזי ממאן להסכים בזה, ואומר שאין להביא ראיה ממנהגנו על מנהג הקדמונים, ובכלל אין להביא ראיה מעם לעם ואני אומר כי אין תנועת הראש האמורה במקרא לבוז וללעג, אלא סימן לאדם המצטער בצרת חברו, וזה נוהג גם אצלנו עד היום, וזה טעם ספקו עליך כפים כל עובר דרך שרקו ויניעו ראשם איכה ב' ט"ו, לא ללעג אלא לצער, וכן בשרש נוד שהוא אחיו של נוע, לבוא לנוד לו ולנחמו איוב ב' י''א, ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי תהלים ס"ט כ"א, כי מי יחמול עליך ירושלם ומי ינוד לך ירמיה ט''ו ה', וינודו לו וינחמו אותו איוב מ''ב י''אכל עובר עליה ישום ויניד בראשו ירמיה י''ח י''ו ואין מקום לדברי רד''ק בשרשים שרש נוד שכתב. ובא בענין נחמת האבל וספור הצרות עמו, לפי שהמנחמים נדים ממקומם זה מפה וזה מפה לנחם האבל ויטלטלו בעבורו, עכ"ל אבל הכוונה נדנוד הראש, וכן תשימנו משל בגוים מנוד ראש בלאומים תהלים מ''ד ט''ו, וכן לדעת ראב''ע לנידה היתה איכה א' ח' הוא מלשון מנוד ראש, וכן בשרש נוע אחר שאמר איוב לחבריו מנחמי עמל כלכם, אמר גם אנכי ככם אדברה לו יש נפשכם תחת נפשי אחבירה עליכם במלים ואניעה עליכם במו ראשי איוב י''ו ד'. ואמנם כל רואי ילעיגו לי יפטירו שפה יניעו ראש תהלים כ''ב ח', וכן ואני הייתי חרפה להם יראוני יניעון ראשם שם ק"ט כ"ה, הכוונה שהם לועגים למכאוביו, ואח"כ הם מראים עצמם כמרגישים הרגשת החמלה, וזה אחד מדרכי הלעג, וכמו שראינו גם ישעיה עושה עצמו כמשתתף עם האומות בצרתם, ואומר לבי למואב יזעק וכיוצא בזה כאן אנשי ציון לועגים על סנחריב, והם מניעים ראשם אחריו כאלו הם חומלים עליו ואומרים אוי לו לזה שגדף אלהים חי, כמה הוא. סכל. הלא רעה תהיה אחריתו.

32 ותשא מרום עיניך, גיז' הדביק המלות האלה למעלה, ועל מי הרימות קול ותשא מרום עיניך, ואני אומר כי הנכון כדעת בה''ט את מי חשבת לחרף ולגדף כשגדפת אותי? כלומר מי אני בעיניך? וכן על מי חשבת שהרימות קול? כשנשאת מרום עיניך אל קדוש ישראל מי חשבת שחרפת וגדפת. ולא יתכן שיהיה אל קדוש ישראל תשובת השאלה, כי הלא גם סנחריב היה יודע שהיו גדופיו אל קדוש ישראל, אך הנביא אומר לו כשחרפת את קדוש ישראל לא ידעת מי הוא, כלו' מה כחו וגבורתו, וחשבת שהוא כאלהי חמת וארפד ושאר האלילים.

33 מרום, כמו למרום.

34 ביד עבדיך חרפת אדני, לשון התנגדות לתפארת המליצה, אתה ביד עבדיך חרפת אדון הכל. ובספר מלכים כתוב ביד מלאכיך.

35 ותאמר ברב רכבי, לשון התפארות על מה שעשה קודם לכן והמדינות שכבש, והכל דרך משל כטעם והרכבתיך על במתי ארץ גיז ואין לבקש מה הוא הלבנון הזה, כי אינו אלא משל למקום גבוה ונשגב. והמפרשים פירשו על ארץ יהודה וירושלם, וכן דעת בעל הנקוד שנקד ואכרות ואבוא ואחריב בשוא לשון עתיד, והנכון בקמץ לשון עבר. ואולי חשב בעל הנקוד שצריך שיהיה העני חוזר ליהודה ולירושלם מפני שהקדים ואמר חרפת ה', ואם הכוונה על שאר הארצות, אין כאן חרוף אמנם אין הדבר כן, כי החרוף הוא במה שתלה הדבר בכחו וגבורתו, ולא ידע כי מה' היתה לב ומזה נמשך שחשב בלבו שגם על אדמת ה' תגבר ידו, והנביא לא הזכיר סוף הענין, כי מיד שהתחיל ספור התפארותו רצה להשב עליה תשובה להודיעו כי לא היתה גבורתו אלא גזרת ה' שגזר על האומות ההן והפילן תחתיו, כמו שאמר הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי וגו', ושאינו אלא הוא האל שהחליש כח האומות ההן והפילן תחתיו, כמו שאמר ויושביהן קצרי יד וגו', הכל כמו שאמר למעלה היתפאר הגרן על החוצב בו יו"ד ט''ו.

36 מרום קצו, בראש ההר היותר גבוה, שהוא קצו ותכליתו ובמלכים מלון קצו, ואולי היה ראוי לקרוא קצו קיצו, לשון קייץ, והוא המלון שהבעלים יושבים בו בימות הקיץ יער כרמלו, המקום הנעים שבו, כרמל. כנוי לכל מקום נחמד ונעים, כמו למעלה י' י"ח, יו י' ול"ב ט"ו.

37 אני קרתי, שרש קור נאמר על יציאת המים מן המקור, כמו כהקר ביר מימיה כן הקרה רעתה ירמיה ו' ז', ומזה מים קרים על נפש עייפה משלי כ"ה כ"ה הטעם כשאיש עייף בדרך מוצא מים יוצאים מן המקור, הוא שמח בהם מאד וכן מים זרים קרים נוזלם ירמיה י"ח י"ד, קרים קרוב לנוזלים, אלא שבתחילתם קרוב למקור נקראם קרים, וכשהם גדולים נקראים נוזלים והנה אחר שהזכיר שעלה לראש הלבנון דמה עצמו לנחל היורד מן ההר, ואמר אני קרתי ויצאתי מתחתית ההר כנחל קטון, ומיד שתיתי מים אחרים ונתגדלתי דוגמת מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש תהלים ק"י ז' שפירושו כאשר השכיל לפרשו אדוני אבי זצ"ל כמו נחל שבדרך הליכתו נוספים בו מי נחלים אחרים, והוא כאלו שותה אותם, ע"כ ירים ראש וירבה ויגדל; וגם שם הוא משל לגבור הכובש מדינות, ובדרך הליכתי משכתי אלי מימי נהרות גדולים ובאו מימיהם בי והוספתי להתגדל, והם חרבו ויבשו; כל זה משל על המדינות אשר כבש והגדיל ממשלתו בהשבתת ממשלתן, והנה אחר שכבר הזכיר גדולתו, חזר לצייר קטנותו בתחילתו, ולהראות איך עלה מהר ממדרגה שפלה למעלה רמה. והמפרשים כלם לקחו המקרא כפשוטו, ופרשו קרתי לשון חפירה בלא ראיה מן מקרא. ופירשו ואחריב בכף פעמי על רוב חיילותיו, כאלו לא היו הנהרות מספיקים להמציא להם מים לשתות.

38 יאורי מצור, מצור כנוי למצרים, כמו למעלה דללו וחרבו יאורי צור י"ט ו', ואין הכוונה על נהרות מצרים ממש, אלא כל נהרות גדולים קורא נהרות מצרים, על שם יאור מצרים שהוא גדול, וכן כל אניות גולות קורא אניות תרשיש.

39 ואחרב, הח''ית בחטף פתח בכמה כ"י וברמ"ח רנ"ד ורע"ח ובס' השרשים.

40 הלא שמעת, אתה מתפאר בכח ידי עשיתי, הלא תדע כי אני הוא שגזרתי ואמר הלא שמעת דרך מלצת השיר, גם כי באמת לא ידע ולא שמע מלך אשור שהאל גזר עליו שיהיה שבט אפו.

41 למרחוק אותה עשיתי, כי אני עשיתי והכינותי את זאת כבר מזמן רחוק, למרחוק מחובר למטה ולא למעלה נגד הנגינה, והראיה מימי קדם ויצרתיה.

42 ויצרתיה, ל' גזרה עתה הבאתיה ותהי, כן ראוי לחבר המלות האלה, כטעם ולא יהיה הדבר ולא יבא דברים י''ח כ''ב, הנה באה ונהיתה יחזקאל ל"ט ח', ורוז' וגיז' פירשו כדי שאתה תהיה להחריב ערים בצורות, והוא דחוק. להשאות, לי והאדמה תשאה שממה.

43 גלים נצים ערים בצורות, להשאות ערים בצורות עד שתהיינה גלים נצים.

44 נצים, ל' חורבה, כמו עריך תצינה מאין יושב ירמיה ד' ז' רד''ק.

45 ויושביהן קצרי יד, אתה מתפאר בערים שכבשת, ואינך יודע כי אני הוא שעשיתי אותם חלוש כח שיפלו בידך חתו ובושו, יכולים היו לעמוד כנגדך, אך מאתי היתה נסבה שייראו ממך שלא כמנהג.

46 היו עשב שדה, היו לפניך כעשב שדה, שאדם קוצרו בלא יגיעה.

47 חציר גגות, הוא חלש משאר עשבים, מפני שאין תחתיו קרקע, וכן יהיו כחציר גגות שקדמת שלף יבש ושדמה, במלכים ושדפה, ל' שדפון, וכן נראה עקר, והטעם כדגן שנשדף קודם שיגדל ויהיה קמה.

48 ושבתך, כתרגום יונתן, עצה שאתה יועץ, כי היועצים יושבים, כדי לשקול העצות בשקול הדעת, וכן אתה ידעת שבתי וקומי תהלים קל"ט ב' שבתי לגמור העצה, וקומי להוציאה לפעל.

49 וצאתך ובואך, כמו לא אוכל עוד לצאת ולבוא דברים ל"א ב', ואנכי נער קטון לא אדע צאת ובא מ"א ג' ז' ענינו להתנועע ולפעול בזריזות ואיננו, כמו אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם במדבר כ''ז י"ז ואת התרגזך אלי, מה שאתה מתנועע נגדי בקול שאון. בנין הקל בשרש הזה מורה התנועעות טבעית, מפחד או מכעס, וע"כ השתמש כאן בהתפעל להורות על התנועעות מכוונת ברצון.

50 יען התרגזך אלי וגו', אחר שלא נעלם ממני התרגזך אלי ושאננך.

51 ושאננך, כמו ושאונך ר' יונה, רש''י רד''ק ורוז', וכן תרגם יונתן, ואחרים מפרשים ל' שאנן ושלו, כי היה בוטח בגבורתו ולא ירא אלהים, אבל עלה באזני מסייע פירוש ראשון ושמתי החי באפך, המשילו לגמל, שנוקבים נחיריו ונותנים בהם כמין טבעת ומושכים אותו בה, ונותנים מתג בפיו.

52 והשבותיך בדרך אשר באת בה, מכאן נ''ל שלא נסע סנחריב מארץ יהודה ללכת להלחם בתרהקה, ולא נלחם כלל בתרהקה, אלא כשהיה אצל לכיש והיא ביהודה שמע על תרהקה, ואז גמר בדעתו ללכת להלחם בו, וקודם שילך שלח מלאכים אל חזקיהו, ומיד בא המלאך והכה מחנהו, וסנחריב שב אל ארצו בדרך אשר בא ממש והמפרשים כתבו בלא ראיה מן המקרא כי סנחריב עלה על תרהקה ונלחם בו וגבר עליו והביא עמו שללו ובזתו, וחזר לירושלם, ושם נגף מחנהו; ואיך יתכן שיזכיר הכתוב ששמע על תרהקה ולא יפרש אם נלחם עמו ואיך נפל הדבר? גם מליצת ושמע שמועה ושב אל ארצו, משמע שלא היתה שם אלא נסיעה אחת מיהודה לנינוה, לא הליכה וחזרה ועוד הליכה לנינוה; ומעתה אין לשאול שאלת רד''ק במלכים. למה לא נגפו אז, אלא עד שהלך להלחם עם מלך כוש ואח''כ שב לירושלם.

53 וזה לך. עד כאן היה הדבור מוסב לסנחריב, מכאן ואילך מדבר עם חזקיהו.

54 וזה לך האות, הרבה נתחבטו המפרשים בהבנת המקרא הזה. רש"י פירש: זה שאמרתי לך שסנחריב יפול כאן יהי לך לאות לימים הבאים, שאתם יראים למות ברעב לפי שסנחריב החריב את הארץ וגדע את האילנות, אכול השנה ספיח, בשנה הזאת יצמחו לכם צמחים ותתפרנסו מהם, וכשתראה דברי קיים במפלת האוכלוסין יהי לך לאות שאף הבטחה זו תתקיים. עכ"ל בפירוש מלכים, וזה רחוק, שיהיה טעם וזה לך האות, שקיום הנבואה הזאת יהיה סימן לנבואה אחרת שלא נזכרה, מלבד כי עדיין לא אמר דבר ממפלת מחנה סנחריב, אלא שישוב לארצו, ור"דק פירש. זה שאמרתי לך בנבואה הראשונה ושמע שמועה ושב אל ארצו, וכן עשה, שהרי ראית ששלח מלאכיו ושב לארצו להלחם עם מלך כוש, ובזה האות שנתאמת אצלך דברי תדע כי גם נבואה זאת תהיה אמת, שלא יבא מלך אשור אל העיר הזאת, ועוד אני אומר שתאכלו השנה ספיח, שתתברך לכם התבואה שבשדות, ויספיקו לכם הספיחים לכל השנה וכו', עכ"ל; וכמה רחוק הוא שיהיה וזה לך האות ענין נפרד ממה שאחריו; מלבד כי הכתוב לא אמר כלל ששב סנחריב לארצו להלחם עם תרהקה בשעה ששלח מלאכים לחזקיהו, כי באמרו וישב וישלח מלאכים ולא אמר וישב אל ארצו, אין הכוונה אלא ששלח מלאכים שנית ורל"בג כתב. זה שתראה שישוב סנחריב בדרך אשר בא בה ולא יבא על ירושלם יהיה לך אות על ייעוד אחר מייעד אותך הש"י, והוא השנה הזאת תאכלו הספיחים אשר בשדות בחוץ ולא יהיה בחוץ אויב שימנע אתכם מזת ויתברכו הספיחים באופן שיספיקו כל השנה וכו' וידמה שאותה השנה היתה שנת השמטה וכו', עכ"ל, ואחריו הלך דון יצחק, וגם הפירוש הזה רחוק, שיהיה טעם וזה לך האות שקיום הנבואה הזאת יהיה סימן לנבואה אחרת. ורוז' פירש אכול מקור במקום עבר, אמר הנה בשנה הראשונה בבוא סנחריב אל ארץ יהודה אכלתם ספיח, וכן בשנה השנית אכלתם שחיס, כי צבאות סנחריב מנעו אתכם מעבוד את אדמתכם, ועתה בשנה הזאת שהיא השנה השלישית זרעו וקצרו; וטעם אות, לומר כ"כ אני בטוח שיעלה מלך אשור מעליכם, שאני אומר לכם זרעו וקצרו ואחרי הפירוש הזה של רוז פירש גם גיז והנה מלבד שאין לנו שום ראיה ששהה מחנה אשור ביהודה שתי שנים, גם לא נזכר שנתעכב לצור על עיר מערי יהודה, אלא שתפש אותן מיד, כי פתחו לו מרוב פחדם ממנו הנה עוד לפי פירוש זה אין כאז באמת אות כלל, ומלבד כל זה הנה אף אם נניח שיהיה אכול כמו אכלתם, לא יתכן על כל פנים לפרש השנה על השנה הראשונה, אלא על השנה הזאת שהמדבר עומד בה, ולפירוש רוז' השנה הראשונה הי"לל. ובמהדורא בתרא 1835 עזב רוז' הפירוש הזה, ופירש אכול לעתיד, אך לא עזב פירושו על מלת אות. ולדעתו אין כאן אות כלל, אך ישעיה אומר כל כך אני בטוח שיעלה מלך אשור מעליכם, שאני מבטיחכם שאף אם בשנה הזאת ואף בשנה הבאה אין לכם זרע וקציר, מפני מה שהשחיתו. האויבים באדמתכם, הנה בשנה השלישית תזרעו ותקצרו לבטח. ואין ספק כי לא תבא מלת אות על הכוונה הזאת, והוא מסתייע מפסוק וזה לך האות כי אנכי שלחתיך שמות ג יב, אבל באמת האות האמור שם הוא הסנה שהיה בוער ולא נשרף, ובהוציאך את העם הוא ענין אחר עיין משתדל ואשר אני אחזה לי הוא כי האות שהנביא מיעד איננו על קיום סוף דבריו שהם והשיבותיך בדרך אשר באת בה, אלא על כללות המכוון בנבואה הזאת, שהוא כי הצלחת סנחריב וגבורותיו אשר עשה, לא בכח ידו עשה, אלא בגזרת ה', ושלא כאלהי הגוים הוא אלהי ישראל, וטעם האות הזה לומר אל תאמרו מקרה הוא ששב אשור אל ארצו, ולא ה' פעל כל זאת, ולעולם שהצלחתו בכח ידו ובחכמתו היתה; כי עוד תראו אות ברור על השגחת ה' בתחתונים, ועל גדולתו על כל אלהים, והוא כי אחר שלא עבדתם את האדמה בשנה הזאת מפני חיל מלך אשור, האל יברך אתכם ויספיק לכם הספיח והשחיס לאכול בשנה הזאת וגם בשנה הבאה. אכול השנה ספיח, איננו לא צווי ולא עתיד מוחלט, אלא אף אם לא תזרעו לא בשנה הזאת ולא בשנה הבאה, תוכלו להתפרנס בספיח ובשחיס, ורק בשנה השלישית תצטרכו לזרוע; דוגמת מכל עץ הגן אכול תאכל, שענינו אם תרצה. והנה נס גדול היה זה, שאחר שבא האויב והשחית את האדמה, שלפי המנהג אפילו אח"כ יזרעו אותה לא תצליח מפני ההשחתה הקודמת, עתה אף בלא זריעה מה שיצמח מאליו יספיק לשתי שנים. ובזאת תדעו כי כל אשר חפץ ה' יעשה, ושאין כמוהו באלהים, ושהוא חפץ ביהודה ובישראל עמו, ותאמינו כי ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שרש למטה וגו'; וחתם קנאת ה' צבאות תעשה זאת, כי זה יבטל כל נאצותיו של סנחריב.

55 ספיח, כמו את ספיח קצירך לא תקצור ויקרא כ''ה ה' הוא הנולד מאליו מהגרעינים הנופלים בארץ ונזרעים מאליהם, או משרש הדגן הנקצר.

56 שחיס, לפי מקומו ענינו הצומח מן הספיח.

57 וזה לך האות, בזקף קטון, כן הוא בספר מלכים, וכן הוא גם כאן ברמ"ח ור"נד ור"עה ור"ף ור"פו ובקצת כ"י

58 פליטת בית יהודה הנשארה, מלכות יהודה שנשחתה על ידי צבאות מלך אשור, וירדה מגדולתה מרוב הכסף והזהב שנתנו לו למס, תחזור מעט מעט לגדולתה שרש למטה ועשה פרי למעלה, מפני שמדבר בספיח הביא משל להצלחת האומה מנטיעה המצלחת בשרשיה ובפריה.

59 כי מירושלם שארית ופלטה אין הכוונה בהם תמיד אנשים נשארים ופלטים, כמו שארית ישראל לא יעשו עולה, לפלטת מואב אריה, וחבריהם, וכמו שתרגם כאן גיז, אבל הם ג"כ מתחלתם שמות המקרה, כמו לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפלטה גדולה בראשית מ''ה ז', והם קרובים בענין לגאולה וישועה, וכן כאן.

60 תצא תצמח כמו כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל איוב ה' ו'.

61 יקדמנה, יערוך לפניה רש"י, תרגום לפני קדם, וכן יקדמוני ביום אידי, במה אקדם ה' סוללה, כלי שמשליכים בו אבנים גדולות להפיל החומה רלב"ג. ושאר כל המפרשים והמתרגמים פירשו תל עפר לעמוד עליו להלחם, ולא יצדק פירוש זה בפסוק הנה הסוללות באו העיר ללכדה ירמיה ל"ב כ"ד.

62 ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור, הכוונה כי ה' ולא אחר שלח במחנה הגדול ההוא מגפה פתאומית שהשחיתה בהם בלילה אחד קפה אלף נפשות, מה שאיננו לפי דרכי הטבע שתשחית המגפה והדבר עם רב כזה בלילה אחד; וכיוצא בזה במכת בכורות נזכר המשחית וכתו ג"כ אני יוצא בתוך מצרים והכיתי וגו' והכוונה כי היתה המכה אלהית ובזולת הכנה טבעית; ונראין דברי האומר כי מה שכתב הירודוט כי סנחריב עלה להלחם על מצרים, וחיל מצרים לא אבו לעזור מלכם סיתון שהיה כהן לבולקאן, אז בכה סיתון לפני אלהיו, ויישן ויחלום והנה אלהיו אומר לו שלא יירא כי הוא ישלח לו עוזרים, וכן היה, כי באו עכברים במחנה אשור ויאכלו וינתקו מיתרי קשתותם ואשפותם ומגניהם, ולא יכלו להלחם וינוסו להרצם. הוא ספור זה בעצמו שנשתבש וכתב כי סבת השבוש הזה היתה מפני שהיו המצריים רגילים לרמוז בכתיבה נעלמת שלהם את ההשמדה וההרג בצורת עכבר, ודעת כי נולד השבוש זה מפני שמלת עכבר מורה ג"כ מין ממיני האבעבועות עיין שמואל א' ו'. וידוע כי המתים בדבר מתים באבעבועה; יהיה איך שיהיה, מכאן ראיה גמורה כי היתה קבלה אצל העמים הקדמונים כי מחנה סנחריב הוכה מכה יוצאה מן המנהג הטבעי. והרבה נתחבטו חכמי הגוים לפרש המאורע הזה על דרך הטבע חשב כי מת מחנה אשור ברעמים ברד וברקים ואש מתלקחת, כי פירש כפשוטו מה שכתוב והשמיע ה' את הוד קולו וצחת זרועו יראה בזעף אף ולהב אש אוכלה למעלה ל' ל' אשר אמנם איננו אלא משל, ויפה השיב עליו שאם היה הענין כן, לא היה אומר וישכימו בבוקר והנה כלם פגרים מתים, שנראה ברור שלא נודע מיתתם עד הבקר ודעת וכן שמתו ברוח זלעפות הנקרא וגם זה בטל, כי אין הרוח ההוא מצוי בלילה אלא ביום ואחרים אמרו כי תרהקה נגף את מחנה סנחריב והפילם חללים, והנה מפורש ונפל אשור בחרב לא איש, ולא מצאנו שיאמר ויצא מלאך ה' ויכה על מכה במלחמה. אמנם רוב חכמי הגוים הסכימו שהיתה מיתת מחנה אשור מכת הדבר, ועדיין קשה להם להאמין שמתו כלם בלילה אחד, ודעת כי קפ"ה אלף חלו ולא מתו בלילה אחד, וזה בטל מפני סוף הפסוק וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים, ודעת כי מחנה אשור היה קפ"ה אלף איש, לא שזה מספר המתים, וגם זה מתנגד ללשון הכתוב והנה כלם פגרים מתים. ודעת כי הדבר התחיל בלילה ההוא ונמשך זמן מרובה במחנה אשור, ובכל יום ויום כשהיו משכימים בבקר היו מוצאים במחנה פגרים מתים שמתו בלילה, וגם זה לא יתכן מפני מלת כלם. ודעת כי צריך לקרוא מאה ושמונים וחמשרי אלף, וכמה זה רחוק שישתמש הנביא בל' סתום כזה. ובפרט שיכתוב אלוף בלח וי"ו, ומלבד כי לא מצאנו כנוי אלוף אצל אנשי המלחמה ולא אצל שרי הצבא. ודעת גיז' כי מחנה אשורמת בדבר, אך לא בלילה אחד, כ"א מעט מעט, אע"פי שהכתובים לפאר הענין ולהגדיל הנס אומרים שהיה בלילה אחד. ואנחנו לא נדע מה נעשה למי שכבר גמר בלבו להכחיש כל מעשה ניסים.

63 ויכה במחנה אשור, לא כל המחנה הוכה, כי המחנה היה גדול יתר מאד, וקפ"ה אלף מהם מתו, והשאר השכימו בבקר ומצאו אותם פגרים מתים.

64 מיתת סנחריב בחרב הזכירה גם Berosus וכתב כי אסרחדון היה משנה למלך בימי סנחריב אביו.