1עורי עורי לבשי עזך ציון, גם זה על גאולת בבל, כדעת ר' משה הכהן, והביא ראיה ממה שאמר למטה סורו סורו צאו משם, צאו מתוכה, שמזכיר יציאה ממקום אחד מיוחד, לא מארבע כנפות הארץ, כמו שיהיה בגאולה העתידה, וכן נראה דעת יונתן שתרגם למטה נושאי כלי ה' על כלי בית המקדש שהביאום עמם מבבל.2עזך, גיז' פירש בגדי תפארת, כמו שאמור אחריו, והביא ראיה ממה שכתוב עז ותפארת במקדשו ותלמידי מוה"רר אברהם חי ריגיו אומר עז הנפש הפך המֹרֶךְ, ונ"ל לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא כטעם גאות לבש עז התאזר תהלים צ"ג א'.3התנערי מעפר, מצייר את ירושלם כאבלה היושבת על הארץ, ואומר לה שתקום ותשב, ותנער בגדיה מן העפר הדבק בהם בשבתה לארץ.4קומי שבי, על כסא, ואמר שביה בת ציון דרך צחות, לשון דומה למלת שבי שהזכיר, וכמו למעלה ל"ב י"ב על שדים סופדים על שדי חמד, ואחרים כאלה.5התפתחי מוסרי, התפעל ואחריו פעול, על דרך ויתנצלו בני ישראל את עדים שמות ל"ג ו', ואין צורך לפרש התפתחי ממוסרי; ויונתן תרגם לפי הכתיב, והוא לו עבר, קומי שבי כי כבר התפתחו, והוא נכון.6חנם נמכרתם, הבבליים הרודים בכם לא היה להם שום דין עליכם, כי לא קנו אתכם בכסף, ולפיכך בלא כסף תגאלו, לא אצטרך לפדותכם בשום דבר.7מצרים ירד עמי בראשונה לגור שם, כשירדו למצרים ירדו מאליהם להנאת עצמם, ואע"פ כן כשהחזיקו בהם לעבדים הוצאתים משם, אבל אשור עשק אותם בלא שום דין וטענה, א"כ איך יתכן שאעזבם תחת ידו? והזכיר אשור כי הוא התחיל להגלות את ישראל מעל אדמתם, והכוונה לכלול בו גם בבל, רד"ק ואחריו Grotius ואחרים.8ועתה מה לי פה, מה אני עושה כאן, ולמה אני מחריש, אחר שלֻקח עמי חנם, כמו שאמר באפס עשקו.9משלו יהילילו, מל' על כן יאמרו המשלים באו חשבון במדבר כ"א כ"ז ראב"ע, והטעם המשוררים שהיו בעמי לא יוכלו לשיר את שיר ה', ויהי לאבל כנורם ועוגבם לקול בוכים, וזה ציור קטן הכמות ורב האיכות, כי זה מורה מצב האומה שהוא בתכלית המצוקה כשהמשוררים מיַללים, וכן אמר עמוס ח' ג' והילילו שירות היכל ביום ההוא. ויונתן ורש"י ורוז' וגיז' בדפוס שני וגם באוצר שלו פירשו על הגוים המושלים בהם שהם מתנשאים עליהם בגאוה, ל' הוללות, או התהללות; ורד"ק פירש יגרמו יללה לישראל; ורא"בע בפירוש ראשון וכן גיז' בפירושו פירשו על מושלי ישראל, כלומר חשובי ישראל.10ותמיד כל היום שמי מנאץ, בפי הבבליים, ואיך אחריש עוד? וזה כנגד מושליו יהילילו. כי המשבחים אותי מיללים, ומנאצי ירימו קול.11מנאץ, היה ראוי להנקד מְנֹאָץ כמו מְבוֹרָךְ, אלא שהיה במשמע ראוי לנאצה, כמו מבורך ראוי לברכה, והתחכמו בעלי הנקוד לשַנות מראהו.12שמי, ידע מי אני ומה כחי, כדרך ישעיה להזכיר קריאת שם, והכוונה על היות הדבר בתאר כך וכך, כמו אחרי כן יקרא לך עיר הצדק, וחבריו.13לכן, השני לחזוק.14ביום ההוא, אז ידע כי אני שדברתי הנני לקיים הבטחתי.15מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, הזכיר הרגלים והכוונה הביאה הנעשית ברגלים, מה נאוה ביאת המבשר, מה ירבה התענוג בראות המבשר, וענין המבשר כלו משל, כי המשיל ירושלם לאשה, והוא מדמה כאלו יבא לה מבשר ויגיד לה שישובו אליה בניה. וכל זה לתפארת השיר בלבד; וגיז' פירש מבשר וצופיך על הנביאים.16מלך אלהיך, ישב על כסאו, כלומר הראה גבורתו.17קול צופיך, אני שומע צופיך שנשאו קול עיין למעלה י"ג ד'; והנה תחלה הזכיר ביאת המבשר המשמיע מלך אלהיך, ואח"כ מזכיר הצופים היוצאים מן העיר לראות אימתי יבא המלך הוא האל.18כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, כלומר שיבת ה' והשגחתו אל ציון תתגלה להם בפרסום ובלא שום ספק.19עין בעין. כמו אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עלהם במדבר י"ד י"ד, ועקר המליצה הונח להורות על בן אדם הרואה חברו העומד לנגד עיניו, ועיניו את עיניו תראינה ירמיה ל"ד ג', והנה עין בעין הוראתו הראשונה היא עין כנגד עין וקרובה לזה מליצת פנים בפנים, ואח"כ הושאלה לכל ראיה ברורה למעלה מכל ספק. ואמנם שתהיה הוראת הבי"ת כמו כנגד, הנה כן מצאנו מליצת בעיני פלוני ובאזני פלוני, שענינה לנכח עיניו, לנכח אזניו, וטעם המליצה, כי הראוּת נכנסת בעיניו, והקול נכנס באזניו, אף כאן עין בעין, העין נכנסת בעין, הרואה מכניס רְאוּתו בתוך עיני הנראה.20חשף ה' את זרוע קדשו, כאדם העומד לעשות מלאכה.21סורו סורו, מפרש הענין שהזכיר תחלה דרך משל.22משם, מבבל, וכן מתוכה.23הברו, הטָהרוּ.24נושאי כלי ה', כי ה' כגבור יצא להלחם לכם בבבל, כמו שאמר חשף ה' את זרוע קדשו, ואתם תחרישון ותהיו כנושאי כליו, כמו שהיה דרך השרים והגבורים בימי קדם, שהיה לכם משרת הנושא כלי זינם תלמידי מוה"רר אברהם חי מיינשטיר, והנה טמא אל תגעו והברו אינם אלא דרך משל, לומר התקדשו, כי מעתה אתם עבדי ה'; ויונתן וגיז' פירשו כלי ה' כלי בית המקדש.25כי לא בחפזון וגו' סוף המקרא כנגד ראשו, חלק כנגד חלק, לא תצאו בחפזון כי הולך לפניכם ה', ותלכו אחריו בנחת ובסדר ובמנוסה לא תלכון, כי אין רודף אחריכם, כי מאספכם אלהי ישראל; הצבא ההולך אחרי המחנה נקרא מאסף רש"י ורוז'.26הפזור האחרון, צרות הגלות, והגאולה העתידה נב י"ג עד נו ח'. הנה ישכיל עבדי, מכאן עד סוף סימן נ"ג נבואה אחת היא, מציירת עבד ה' מדוכה בכל מיני יסורים, ואח"כ עולה ומתנשא בהצלחה ובכבוד גדול. והנה כבר ראינו בשאר מקומות בנבואות האלה כי עבד ה' הוא כנוי לישראל, וכמו שאמר בפירוש ואתה ישראל עבדי מ"א ח', ואמר לך עבדי אתה שם ט', ועתה שמע יעקב עבדי מ"ד א', אל תירא עבדי יעקב שם ב', וישראל כי עבדי אתה שם כ"א, למען עבדי יעקב מ"ה ד', וכן כאן נראין הדברים כי על ישראל מדבר, ומזכיר שפלותם בגלות, וגדולתם בגאולה, ועל הדרך הזה פירשו הפרשה הזאת רש"י ורא"בע ור' יוסף קמחי בס' הגלוי, והרמ"בן ורד"ק ודון יצחק בראשון משני הפנים, ומן הנוצרים Döderlein, ואחריו Carl Georg Schuster, Eckermann, Eichhorn, Telge, ורוז', וכבר בימי התנאים היו ישראל מפרשים הפרשה הזאת על הדרך הזה, כמו שהעיד Origenes. אמנם הנוצרים פירשוה לפי דרכם, וכבר השיבו עליהם ראב"ע ודון יצחק ורוז' וגיז' ורוז' בנעוריו, ואחריו גיז' פירשו הפרשה על הנביאים ווקרוב לזה Paulus על הכשרים שבישראל, וכבר חזר בו רוז' מפירוש זה, מפני קצת לשונות שלא יצדקו עליהם, וכבר הזכרתי כי לא היו הנביאים קהל בפני עצמו, שיתכן להזכירם בשם כולל עבדי, גם לא מצאנו בכל מקום שיאמר לשון זה בפירוש על כלל הנביאים, כי מה שאמר מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים, אין עבדו על להקת הנביאים, כ"א על כל נביא ונביא שהיה בכל הדורות, ורא"בע בסוף הסימן אמר כי לדעתו הנביא דבֵר על עצמו. ויונתן והכורם פירשו על מלך המשיח, ורבנו סעדיה ואחריו Grotius על ירמיה הנביא, Augusti על עזיה מלך יהודה, Bahrdt et Kongnenburg על חזקיה, דון יצחק בשני מן הפנים על יאשיה, Voltaire et Stäudlin על ישעיהו הנביא, ור' אליעזר אשכנזי בעל מעשי ה' פירש הפרשה הזאת על איוב. והנני מפרש הפרשה על ישראל בגלות, אמנם הנני רואה כי לא יצדקו הדברים על ישראל בגלות בבל, אלא עלינו בגלות הזאת, וכן נ''ל כי הנבואות אשר מכאן ואילך אינן על גאולת בבל, אלא על הגאולה העתידה; והנה כמו שהקדים למעלה ייעוד גלות בבל ל'ט ו' ז' והמשיך אחריו נבואות רבות על גאולת בבל, כן הקדים כאן ציור ישראל בגלות הזאת, והמשיך אחריו נבואות הרבה על הגאולה העתידה.27הנה ישכיל עבדי, ישראל יצליח, תחת אשר היה בימי הגלות קשה יום, וכל עניניו רחוקים מהצלחה.28ירום, ולא לבד יצליח, כי גם ירום ונשא וגבה מאד.29כאשר שממו עליך רבים, כמו שהשתממו עליך רבים בראותם עָנְיְךָ בגלות, כן תרום ותתנשא ותזה גוים רבים.30כן משחת וגו', מאמר מוסגררוז' וגיז', והנה פתח לנכח, אבל אחר שאמר במאמר המוסגר מראהו ותארו לנסתר, המשיך הלשון לנסתר ואמר כן יזה וגו'.31כן משחת, כ"כ היה מראהו משחת ומשונה מכל איש.32מִשְחַת מָשְחַת היל"ל בשני קמצין, והוא בינוני כמו ונודר וזובח מָשְחַת לה' מלאכי א' י"ד, וכאן קשה מאד חירק המי"ם ופתח החי"ת, ותלמידי מוה"רר ר"מ עהרענרייך הלוי אומר כי בעלי הנקוד עשו זה בכוונה, על דרך שפירשתי למעלה מ"ט ז' למתעב גוי, כי הפכו הוראת המלה, שלא תהיה מענין מום ודופי, אלא שמן משחת אלהיו, ונכון הדבר. והנה על ישראל בגלות הזאת תצדק המליצה שמראיהם משונה משאר בני אדם, כי כל רואיהם יכירום, כי הצרות והשעבוד והמגור מסביב רישומן ניכר בפנינו, וזה לא יתכן לאמרו על הנביאים, כי אע"פ שלפעמים היו להם אויבים, הנה לא היה פחדם נופל עליהם כ"כ עד שישתנה תארם, שאם היו רכי הלב, היו חדלים מהתנבאות.33כן יזה גוים רבים, כמו שלעבר שממו עליו רבים בשפלותו, כן עתה יגרום לגוים רבים פליאה גדולה בהתנשאו.34יזה, שרש נזה עקר הוראתו בערבי ובלה"ק ענין דלוג, כמו ויז נצחם על בגדי ישעיה ס"ג ג', ואשר יזה מדמה על הבגד ויקרא ו' כ', ויז מדמה אל הקיר מ"ב ט' ל"ג כלם ענין קפיצת הדם ממקום למקום. כן כל הזאה הוא מעשה הגורם קפיצת המשקה, וכן בל' אשכנז sprengen, saltare springen adspergere;וכאן הכוונה יביא בגוים השתוממות גדולה עד שיקפצו ממקומם מרוב הפליאה, כאשר יקרה לאדם אשר יראה פתאום דבר אשר לא דִמָה לראות; ומפני שהזכיר ענין קפיצה אמר אח"כ עליו יקפצו, כמו מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות שה"ש ב' ח', אלא שהחליף המליצה ואמר יקפצו פיהם, לו סגירת הפה ליראה ולחרדה ולבושה, כמו יראו גוים ויבושו מכל גבורתם ישימו יד על פה מיכה ז' י"ו, שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם איוב כ"ט ט', ועולתה קפצה פיה שם ה' י"ו, יראו ישרים וישמחו וכל עולה קפצה פיה תהלים ק"ז מ"ב, ושרֵידֶיר רוז' וגיז' פירשו יזה יביא בהם שמחה רבה, כמו exsultare הנגזר מן saltare, ואין הענין הזה מתישב יפה במקום הזה, ואין לו התיחסות עם כאשר שממו עליך שלפניו, ולא עם עליו יקפצו שאחריו; והיירונימוס ואחרים פירשו יזה יכפר על הגוים, מענין הזאת הדם, וכבר השיב Schruder, ואמר כי ראשונה לא נמצא לו הזאה בלא הזכרת הדבר אשר תהיה בו ההזאה, אם דם, אם מים, ואם שמן; ושנית כי לא יאמֵר הִזָה איש, אלא על איש או אל איש, כי אין הִזָה אלא גרם קפיצה; ושלישית כי אין ענין זה נקשר עם כאשר שממו.35כי אשר לא ספר להם ראו, דברים שמעולם לא הוגד להם דוגמתם; והנה ענין יזה גוים רבים יפה יתישב אם הענין על ישראל, אך אם הענין על הנביאים, הנה אויבי הנביאים ומחרפיהם לא היו הגוים, אלא ישראל עצמם, והנביאים לא היה להם דין ודברים עם האומות, כ"א עם בני עמם, ומה טעם א"כ להזכיר כאן הגוים?
