שד"ל על ישעיהו מ״א

1 החרישו אלי, החרישו לשמוע אלי, כלומר לשמוע מה אדבר.

2 ולאמים יחליפו כח, האל עושה עצמו כנמלך ומתקן דברו, ואומר: אין צרך שיחרישו, אבל יחליפו כח ויגשו וידברו נבא יחדו במשפט, כי לא אירא מטענותיהם ותשובותיהם.

3 יגשו אז ידברו, שלא ידברו ברחוק, אלא יגשו ואז ידברו, כלומר יאמרו טענותם בלא יראה.

4 מי העיר ממזרח, זה כורש ראב"ע רוז' וגיז'.

5 צדק יקראהו לרגלו, מי הוא הקורא לו שיבא אחריו? כאלו האל קורא לכורש שיבא אחריו לעשות רצונו, להשפיל את בבל.

6 צדק, כמו בצדק, וכן תרגם יונתן בקשוט, וכן מפורש למטה אנכי העירותיהו בצדק מ"ה י"ג.

7 לרגלו, אחריו, כמו וחמש נערותיה ההולכות לרגלה ש"א כ"ה מ"ב, וכן ויברך ה' אותך לרגלי בראשית ל' ל', אחרַי, כלומר אחר שבאתי אצלך, וכן לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו חבקוק ג' ה' לרגליו הפך לפניו, וכן בבי"ת צא אתה וכל העם אשר ברגליך שמות י"א ח', וכל הגתים שש מאות איש אשר באו ברגלו מִגַת ש"ב ט"ו י"ח, ורא"בע רוז' וגיז' פירשו יקראהו ל' פגישה, כמו וקראהו אסון, וגיז' פירש צדק ל' ישועה ונצחון, בכל מקום שהיה הולך היה הנצחון מזדמן לו; וכל זה לא יתכן, כי לרגלו ענינו לאחריו, ול' קריאה כשענינו פגישה אינו לאחור אלא לפנים, ככל ל' לקראת.

8 יתן לפניו גוים, מי הוא הנותן לפניו גוים.

9 יתן בעפר חרבו כקש נדף קשתו, כטעם משיגהו חרב בלי תקום וגו' יחשוב לתבן ברזל וגו' לקש נהפכו לו אבני קלע, כקש נחשבו תותח איוב מ"א י"ח-כ"א, והטעם מי שם חרבם וקשתם של המלכים והגוים ההם כעפר וכקש לפניו.

10 חרבו וקשתו, החרב והקשת הבאה להלחם נגדו, על דרך זעקת סדום ועמורה, שענינו הזעקה שזועקים נגד סדום, וכן הכצעקתה הבאה אלי, וזולתם.

11 נדף, עיין למעלה י"ט ז'.

12 ירדפם וגו', באופן שהוא רודף אחריהם כי ינוסו מפניו והוא עובר בשלום ובלא שום נזק בדרך אשר לא בא בה ברגליו מתמול שלשום רש"י רוז' וגיז' כלומר שנכנס בארצות רחוקות אשר לא נודעו לו לפנים, וכמו שנתקיים בכורש.

13 ארח ברגליו, הטעמים הפוכים, וצריך להקדים הטפכא למרכא.

14 מי פעל, הכין וגזר, ועשה אח"כ והוציא לפעל.

15 קורא הדורות מראש, היא תשובת השאלה אני ה' ראשון, אחר שהשיב דרך כלל כי העושה כל אלה אינו אלא מי שקורא הדורות מראש, הוסיף תשובה דרך פרט ואמר אני ה' אני היותר קדמון וראשון לכל הנמצאות, ואני נמצא ג"כ עם האחרונים, גם בזמן האחרונים אני נמצא, ולפיכך יש בידי לקרוא הדורות מראש, ויש בידי להגיד עניני כרש זמן הרבה בטרם יהיו, וכאשר יתקיימו דברי מה יענו עובדי האלילים?

16 ראו איים וייראו, ראו שאין להם מה להשיב נגדי, וייראו רוז'.

17 יחרדו, ישובו לאחור מהרה, כמו יחרדו כצפור ממצרים הושע י"א י"א, וכן שרש בהל ושרש חפז מורים על החרדה ועל המהירות, וכן ופחדו אל ה' ואל טובו שם ג' ה' ענינו ישובו מהרה.

18 קרבו ויאתיון, דרך לעג פחדו וחרדו, אחר שכבר קרבו ובאו להשפט עמי ברוח גבוהה; ורוז' פירש אעפ"כ הם מתקרבים להליץ בעד אליליהם; וגיז' פירש ראו איים גבורות כורש כרא"בע, ונותנים אל לבם לחדש ולתקן אליליהם אולי יושיעום בצרתם.

19 איש את רעהו יעזורו, כיון ששומעים טענותי הם יראים לאליליהם ואומרים: עתה יפלו ולא יקומו, ע"כ מתחזקים ומתאמצים לחזקם מהר שלא יפולו, ועוזרים זה לזה במלאכה; כל זה דרך לעג, והוא משל נעים.

20 ויחזק חרש את צורף, חרש עצים שעשה את הפסל, עתה מרוב פחדו שמא יפול וישבר, או שמא יפרד מעליו הזהב והכסף, איננו עוזב לצורף שיעשה בו מה שעליו לעשות, אלא עוזרו גם הוא ומחזקו במלאכתו.

21 מחליק פטיש והולם פעם, שניהם כנויים לצורף כדעת רש"י, המכה בפטיש מחליק את המלאכה בסופה, וההולם בפעם מכה בכח בתחלת המלאכה; ופטיש ופעם שני מיני מקבת כתרגום יונתן; והנביא מצייר שני בעלי מלאכת הזהב והכסף, מחזקים זה את זה, המַשְלים מזרז את המתחיל שישלים פעולתו, כדי שיוכל גם הוא לעשות את שלו.

22 הולם, הוא בינוני, וכן תרגם יונתן וכן יירונימוס ורוז' וגיז', והיה משפט הלמ"ד להיות בצירי ובהעמדה, כמו עֹ֣רֵף כלב למטה ס"ו ג'.

23 אמר לדבק טוב הוא, החרש בודק את הדבק שהצורף מדבק בו טסי הזהב או הכסף זה לזה סביבות הפסל שהוא מֵעץ; ולא יַרפהו עד שיראה שהוא טוב, ואז יאמר טוב הוא, ואח"כ הוא מחזק הפסל במסמרים כדי שלא ימוט.

24 ואתה ישראל עבדי, הגוים ייראו, אבל אתה אל תירא, כי זה שגזרתי על כורש לטוב לך גזרתי ולא לרע לך.

25 אשר החזקתיך וגו', לקחתיך משאר האומות רש"י ובחרתי בך ולא בקצות הארץ, הם הגוים הנכבדים, כמו וישלחו בני דן ממשפחתם חמשה אנשים מקצותם אנשים בני חיל שופטים י"ח ב', ויעשו להם מקצותם כהני במות מ"ב י"ז ל"ב, ומזה קצין.

26 ומאציליה, מנכבדיה, כמו ואל אצילי בני ישראל שמות כ"ד י"א.

27 קראתיך, כלומר בחרתי לחלקי אותך, ולא שאר עמים אפי' היו אצילי ארץ; ורוז' פירש החזקתיך מקצות הארץ, מאור כשדים, אשר משם לקח ה' את אברהם; וגיז' פירש ממצרים, כטעם ממצרים קראתי לבני הושע י"א א', ושניהם פירשו אציליה ל' אצילי ידים כרא"בע, כטעם ירכתי ארץ וכנפות הארץ; והנה רחוק שיקרא מצרים ואור כשדים בכנוים אלה.

28 אל תשתע, יש מפרשים אל תִמַס כשעוה, ורא"בע פירש אל תרפה כמו שעו מני למעלה כ"ב ד', ורוז' וגיז' פירשו משרש שעה מענין הבטה, אל תביט סביבותיך כאדם המפחד; ולדעתי הוא משרש שעע שענינו טיחה הושאל על ההשתוממות, כמו השתעשעו ושעו למעלה כ"ט ט', עיין שם פירושי.

29 בימין צדקי, הימין אשר יש לה כח לעשות משפט, וגיז' מפרש לשון ישועה.

30 הנחרים, לשון התחממות למריבה, כמו אל תתחר במרעים תהלים ל"ז א'.

31 מצותך, מריבה, כמו כי ינצו אנשים שמות כ"א כ"ב, הן לריב ומצה תצומו למטה נ"ח ד', ולא ידעתי למה לא נקדו מַצָּתֶךָ.

32 מתי ישראל, גיז' אומר מתי מספר, אך שקר שתהיה הוראת מעוט המספר במלת מתי; ואחרים אמרו לקרוא מֵתֵי בצרי ל' מיתה; ואני אומר בהפך ל' גבורה, כמו מתיך בחרב יפולו וגבורתך במלחמה למעלה ג' כ"ה; והטעם אל תיראי תולעת יעקב, כי אינך באמת תולעת יעקב, אלא מתי ישראל ואנשי חיל וגבורה, ומפני זה הזכיר ישראל אצל מתי כי ישראל ל' גבורה, כי שרית עם אלהים בראשית ל"ב כ"ט, ועיין משתדל דברים ב' ל"ד.

33 הנה שמתיך, לפי שאמר תולעת יעקב המשילה למורג הדש את התבואה, כי כן התולעים אוכלים הגופות הקשים ועושים אותם אבק ורקבון.

34 מורג חרוץ, עץ עב ארוך ועגול ובו חריצין חריצין ומגלגלין אותו על הדגן להפריד הקש, ומצאתי כי מוֹריגָא הוּא תרגום של חֵךְ, וקרוב שנקרא העץ ההוא מורג המורה חך ע"ש השִנַיִם אשר בו, ונקרא ג"כ חרוץ למעלה כ"ח כ"ז, ע"ש החריצין, וכאן הוא שם התאר.

35 תדוש הרים, כמו שהמורג דש את התבואה, והכוונה תגבר על אויביך אם יקומו להרע לך בשובך מן הגלות.

36 תזרם, המשך המשל, כי אחר הדישה זורים הדגן לרוח, והמֹץ מתפזר.

37 העניים והאביונים, הם בני הגלות, ורד"ק ורוז' פירשו כפשוטו שעולי הגולה ילכו דרך מדברות ויחסרו להם המים, וגיז' פירש ד"מ שבהיותם בגלות הם תאבים לגאולה כמו צמא למים, וכן נ"ל.

38 נשתה, כמו ונשתו מים מהים למעלה י"ט ה', ודגש הת"ו לתפארת הקריאה בעבור ההפסק.

39 שפיים, הרים ומקומות גבוהים, כמו שאי עיניך על שפיים ירמיה ג' ב'.

40 שטה, נקרא בערבי שָנְטְ, והוא acacia, וכן תרגם רבנו סעדיה.

41 תדהר, פירשו רז"ל שאגא, וכן תרגם רבנו סעדיה בערבי והוא platanus indica, ונגזר מן דהר שענינו בערבי durare, ומזה דור ותדיר, ונקרא תדהר ע"ש קיומו ותקפו, ויונתן תרגם מורניין, אולי שמפני חזקו היו עושים ממנו רמחים, מורניתא בארמי רֹמח גיז'. ולדעת תלמידי מוה"רר אברהם לאטש אין זו גזרת מלת תדיר, ואין ענינה קיום ועמידה, אלא חזרה חלילה, והיא נגזרת מן הדר שענינו חזרה.

42 תאשור, תרגם יונתן אשכרועין, והוא duxus, ורז"ל פירשו שורבינא, וכן תרגם ר' סעדיה, וכן בתרגום סורי שרוינא, והוא מן ארז, ואולי נקרא תאשור ע"ש שעולה זקוף וישר גיז'.

43 למען יראו, באופן שהעמים יראו.

44 וישימו, ישימו לב ראב"ע, וכן שימו לכם עליה שופטים י"ט ל', וכן ברומי attendere, advertere בהשמטת מלת Kocher animum.

45 יחדו, כלם כאחד.

46 בראה, כמו ואם בריאה יברא ה', מעשה פלא.

47 קרבו ריבכם, חוזר לטעון נגד עובדי ע"ז, כמו למעלה.

48 עצמותיכם, טענותיכם, מל' משנה שנים שהיו מתעצמים בדין רש"י, וכן מדינים ישבית הגורל ובין עצומים יפריד משלי י"ח י"ח ראב"ע הגורל יפריד בין החולקים.

49 יגישו ויגידו לנו, אם ירצו להתקומם נגדי בריב, צריך שיגידו גם הם העתידות כאשר עשיתי אני.

50 הראשונות מה הנה, אתם האלילים הגידו נא לנו מה הם המאורעות שכבר אִירְעו, ואין הכוונה שיגיד מה שהיה אלא יגידו ויפרשו היטב תכונת הראשונות וסבותיהן ומסובביהן, באופן שכאשר נשים לבנו להגדתם נוכל לדעת מה תהיה אחריתן; ורוז' פירש הגידו העתידות כסדרן, מה יהיה בתחלה ומה בסוף, וגיז' פירש הגידו הנבואות אשר הִגַדְתֶם מקדם על הקדמוניות.

51 או הבאות השמיעונו, או הגידו לנו מה שיהיה מבלי שיהיה תלוי ונמשך ממה שהיה כבר.

52 האותיות, משרש אתא או אתה, כמו הבאות.

53 לאחור, לעתיד, כי זמן עבר יקרא לפנים ראב"ע. הזמן מצייר כאדם המהלך עמנו, העבר כבר הגיענו ועבר לפנינו, והעתיד הוא עדיין לאחורנו, ולפיכך העבר נקרא קדם וקדמון ולפנים, והעתיד נקרא אחרון ואחרית בני בכורי ז"ל.

54 ונשתעה, הה"א יתרה, והוא כמו אל תשתע כי אני אלהיך למעלה פסוק יו"ד.

55 ונשתעה ונראה יחדו, מיד שנראה זה נשתומם, ההשתוממות והראיה תהיינה כאחת; ואפשר ג"כ כי מה שכתוב ונרא יחדו הראוי בו ונירא, ותהיה המליצה ונשתעה ונירא, כמו למעלה אל תירא אל תשתע; וגיז' פירש ל' לכה נתראה פנים מ"ב י"ד ח', ונשתעה משרש שעה ענין ראיה, כלומר נתוכח ונריב יחדו; אמנם אין ענין שרש שעה ראה, כ"א פנה, ועוד אחר שאמר ונשתעה מה הוסיף באמרו ונראה, ועוד ונתראה היל"ל.

56 אף תיטיבו ותרעו, יפה בא האתנח במלת אתם, ומה שאחר האתנח הוא פירוש הקודם, כשנדע כי אלהים אתם אז נדע כי גם תיטיבו ותרעו, ובראותנו זאת מיד נשתומם.

57 הן אתם מאין, אומר כנגד האומות.

58 ופעלכם, האלילים מעשה ידיכם.

59 מאפע, כמו מאפס, כי מצאנו עי"ן באה תחת צד"י, נתץ נתע נִתָעו וצד"י וסמ"ך מתחלפות כמו עלץ ועלס גיז', והצ"די בעברית מתחלפת בארמית בעי"ן, ארץ ארעא, רבץ רבע, ולדעת בני בכורי ז"ל עיקר המלה אפע והוא מורה נשימה כחבריו נשף ושאף והמלות המורות על הנשימה הושאלו להורות מה שאין בו ממש כמו רוח והבל הבל פה וכן פירשתי מלת שוא, ואח"כ אמרו אפס כמו שאמרו ג"כ נפש על הנשימה איוב מ"א י"ג, וממנו אמרו פס להורות על הכליון.

60 תועבה יבחר בכם, נתעב הוא מי שבוחר בכם.

61 העירותי מצפון, את כרש שהיה מפרס, שהיא למזרחה של א"י; זה טעם ממזרח שמש, ואמר ג"כ מצפון כמו שאמר מצפון תפתח הרעה ירמיה א' י"ד, כי אע"פ שאין פרס ובבל צפוניות לא"י הנה הבאים משם לא"י צריכים לבוא אליה מצד צפון, מפני המדבר אשר בין בבל לא"י, המונע לבא מזו לזו בדרך ישרה.

62 ויאת, היה משפטו וַיַאַת כמו ויעל ויעש, ולהיות האל"ף מאותיות יהו"א נשארה נחה.

63 יקרא בשמי, ככתוב בתחלת עזרא ובסוף ד"ה: כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים.

64 ויבא סגנים, הראוי וְיָבוּס, וכן תרגם יונתן וידוש, והמקרֵא קרא ויבוס סגנים, ולא נתן ריוח בין הפרקים, והכותב שמע ויבא סגנים.

65 ראשון לציון הנה הנם, המקרא הזה נעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו, אתן לציון ולירושלם ראשון ומבשר שיאמר הנה הנם, וטעם ראשון איש שיבא לפני עולי הגולה ויאמר לציון הנה בניך, הנם באים; ולודוביקוס De Diue פירש ראשון על האל, אני הוא הראשון שאתן לציון מבשר, ואחריו רוז' וגיז'.

66 וארא, אני מבקש בין האלילים ובין עובדיהם, ואינני מוצא מי שיוכל להגיד הבשורה הזאת בטרם תהיה.

67 ומאלה, בתוך כל האלילים והעמים האלה.

68 ואין יועץ, אין מגיד הנעלם, כמו לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים במדבר כ"ד י"ד, וכן ועצת מלאכיו ישלים למטה מ"ד כ"ו. מה שהגידו נביאיו, וכן מה יעצת ללא חכמה איוב כ"ו ג'.

69 ואשאלם, אין איש ואין יועץ שאוכל לשאול אותם וישיבו דבר.

70 הן כלם, כל העמים.

71 מעשיהם, האלילים מעשה ידיהם.

72 הן כלם און, כן נ"ל להפסיק, שאם כדעת בה"ט היל"ל אפס, כמו רוח ותהו.