שד"ל על ישעיהו נ״ג

1 מי האמין לשמועתנו, אחר שאמר כי אשר לא ספר להם ראו, מצייר כאלו הגוים משיבים, אם היינו אנחנו משמיעים את המאורע הזה, מי היה מאמין לשמועתנו? כ"כ הוא זר ויוצא מן המנהג הטבעי, וזרוע ה' על מי נגלתה, דרך בזיון, מי בחר לו ה' לגַלוֺת בשבילו זרועו ויכלתו? שהיה לו לגלות כחו בשביל בעלי המעלה והממשלה, והוא לא כן עשה, אבל בחר לו עם בזוז ושסוי שפל ונבזה; מי האמין כזאת? דון יצחק.

2 לשמועתנו, רבים פירשו מה שמגידים לנו, כלומר מה שהנביא מגיד בסוף הסימן; אך הנביא מצייר את האומות כאלו רואות הענין בפעל, לא כאלו שומעות הנבואה מפי הנביא; וגיז' פירש כי הנביא אומר בעדו ובעד כל חביריו מי האמין לשמועתנו, מי האמין לנבואות שהיינו משמיעים שישראל עתידין להגאל.

3 ויעל כיונק לפניו, עבד ה' עלה וצמח בגלות לפני ה' ובעזרתו כיונק וענף היוצא מן האילן וכשרש, וכל זה אמנם היה מארץ ציה, כי לא היה אפשר לשער שיגדל וירום עבד ה', כמו שאין אדם משער שיצמח מטע בארץ ציה וארץ לא זרועה. והנה שיעור הכתוב ויעל לפניו מארץ ציה כיונק וכשרש.

4 לא תאר לו ולא הדר ונראהו, כן ראוי לחבר המלות האלה, והטעם לא היה תארו יפה שימשוך ענינו אליו לראותו, לא היינו חוששים אפילו לראותו, וכן לא היה לו מראה כדי שנחמדהו ר' מאיר אבערניק והכורם ורוז' וגיז' והמתרגם היוני Symmachus. אבל בעל הטעמים התחכם כדרכו להסיר חרפה מעל ישראל, והטעים באופן שתהיה הכוונה אע"פ שלא היה לו מראה היינו רואים אותו וחומדים אותו. וגם יונתן בתרגומו שנה הענין, ופירש לא תאר חול תארו, ולא אימתו אימת הדיוט, והיה זיו קדש זיוו, אשר כל רואהו יביט אליו.

5 לא תאר לו וגו', חוזר לעבד ה', לא ליונק ולשרש, אך היא נתינת טעם למה המשילוהו ליוצא מארץ ציה, כי היה תארו נבזה בעיניהם.

6 נבזה וחדל אישים, כך היה עבד ה' הוא ישראל בימי הגלות.

7 וחדל אישים, חדל יותר מכל שאר בני אדם, כמו וכסיל אדם משלי ט"ו כ' כסיל שבאדם. וטעם חָדֵל אובד וחסר כח, כמו אדעה מה חדל אני Martini ורוז', וקרוב לזה פירוש ראשון שהביא רד"ק. פחות שמבני אדם היה, וגיז' ואחרים פירשו כפירוש שני של רד"ק, שחדלו ממנו בני אדם ולא היו מתחברים עמו, אמנם לא נמצא שרש חדל להוראת העזיבה, ומה שהביאו לראיה חדלו קרובי איוב י"ט י"ד אין ענינו חדלו ועזבו אותי, אלא חדלו מהיות ומהֵרָאוֺת כקרובַי.

8 וידוע חולי, כמו אלופי ומיודעי, והוא משל, כאלו הוא רֵעַ וחבר לכל מיני חלאים, וכטעם אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא; ורוז' וגיז' פירשו נודע ומפורסם בעבור חֳלָיָיו. ותלמידי מוה"רר אפרים רפאל גירונדי ז"ל מפרש כמשמעו, שהחולי יודעו ומכירו, והוא משל, כאלו החליים חוזרים לאכסניא שלהם, והולכים אצל מי שמכירים שהוא מזומן תמיד לקבלם; ונכון.

9 וכמסתר פנים ממנו, היה כמעט גורם לכל רואהו שיסתיר פניו ממנו לבלתי ראותו, כ"כ היה נמאס.

10 מַסְתֵר, כמו מסתיר, כמו וַיַדְבְקו רד"ק ורוז' וגיז', וכאן הוא יוצא לשלישי, גורם לאחרים להסתיר פניהם.

11 נבזה ולא חשבנוהו, נבזה היה ולא היה נחשב בעינינו למאומה.

12 אכן חליינו, החליים שהיו ראויים לבא עלינו, כלומר יותר היינו ראויים אנחנו להענש, ולא הוא, והנה נראה כאלו הוא סבל בעדנו.

13 נגוע, מיד האלהים, ואלהים שזכר אחר כן חוזר לשלשתם; והנה מֻכֶּה בלא ספק סמוך, וצריך להיות נקוד צרי, וכן הוא בדפוס ברי"שא ורע"ח, אבל בקצת ספרים נקוד בסגול, ואינו אלא שבוש. ובת"נך גדול שנת רפ"ה הוא בצירי, ובגליון נמסר עליו: מכה ב' וקמץ חד כתיב יו"ד מכי חרב במלחמה, כלומר מֻכֵּה נמצא בשני מקומות בקמץ קטן שהוא צרי, ובאחד מהם הוא ביו"ד. ובשאר מקראות גדולות דפוס ויניציאה הדפיסו המסרה ועם כל זה הדפיסו מכֶה בסגול.

14 מחלל, לשון חָלָל, כמו למעלה נ"א ט' מחוללת תנין ראב"ע רוז' וגיז', אלא ששם הוא בינוני פועֵל, וכאן הוא מקבל הפעולה.

15 מפשעינו, בגלל פשעינו, כמו מחטאת נביאיה עונות כהניה איכה ד' י"ג.

16 מוסר שלומנו עליו, היסורים המביאים שלום שהיו ראויים לנו באו עליו. ואולי כוונת הנביא היתה לומר שִלוּמנו לשון שנת שִלומים למעלה ל"ד ח', באו ימי השלום הושע ט' ז', והשופט בשלום מיכה ז' ג', ובעלי הנקוד הפכו ל' פורענות ללשון שלום וברכה.

17 ובחברתו, ענין חַבּוּרה, וראוי היה להנקד וּבְחַבּורתו, אלא שבעלי הנקוד התחכמו ועשו אותו מענין חֶבְרָה, כמו שעשה יונתן שתרגם וּבִדְנִתְנְהִי לפתגמוהי חובנא ישתבקון לנא, ומלת נִתְנְהִי היא משרש נהא שענינו התחברות הלבבות לשוב בתשובה, כמו וינהו כל בית ישראל אחרי ה' שמואל ' ז' ב' תרגומו ואתנהיאו כל בית ישראל בתר פולחנא דה', וכן ונקוו אליה כל הגוים לשם ה' ירמיה ג' י"ז, תרגומו ויתנהון למפלח בה כל עממיא.

18 ובחבורתו נרפא לנו, לתפארת המליצה הזכיר שני ענינים מתנגדים, והטעם ע"י מה שסבל הוא היינו אנחנו בשלום; והנה כל הענין הזה לא יצדק באמת, וכמו שהעיר רד"ק, כי לא יתכן שתסבול אומה אחת על עונות חברתה, אך לתפארת המליצה הנביא נותן כדברים האלה בפי האומות, להראות איך יכירו כי ישראל היו נקיים, והם היו החטאים; והנה הדבר ברור כי כל זה לא יתכן על גלות בבל, כי אז כמה אומות היו משועבדות תחת בבל כישראל, ולא מצאנו שהיה מצב ישראל קשה ממצב שאר אומות. אך זה צודק מאד בגלות הזאת, שהיו ישראל בכל דור ודור עם בזוז ושסוי, לא נעשה כן לכל גוי.

19 כלנו כצאן, שדרכן לתעות וללכת הנה והנה.

20 איש לדרכו, כל אחד אחר שרירות לבו, והכוונה על השחתת המעשים, לא על האמונות הכוזבות.

21 הפגיע בו, עשה שיפגע בו וימצאהו.

22 עון כלנו, העֺנש הראוי לכלנו; וכאן ראיתי להזכיר דעת אחרת בפירוש שלשת המקראות האלה ד' ה' ו' אשר מצאתי בפירוש כ"י לס' הכוזרי אשר בידי, והמפרש מביא אותו בשם רבו בספרו עדות לישראל, שגם הוא פירוש לס' הכוזרי, וז"ל: הנביא ישעיה היה אומר כי גלותנו אינו מצד פשעינו וסכלותנו והעדר הידיעה ממנו, ולכן אמר תחלה הנה ישכיל עבדי, אך הוא לפשע וחטאת הדור ההוא, ר"ל דור ישעיה, והוא אמרו אחריו והוא מחולל מפשעינו וגו', הטעם אנחנו עומדים בשלוה והוא עומד ביסורים, ומכתו וחבורתו הן רפואות לנו, כי הוא סובל מה שהיינו ראויים לסבול, ושַלְוָתנו אינה מצד תום דרכינו, ה' כלנו כצאן תעינו וגו', עכ"ל. ומי שירצה לסייעו יוכל לומר כי כן באמת תחלת גלות יהודה לא היתה אלא בגלל חטאת מנשה ודורו.

23 נגש, ל' לא יגוש את רעהו דברים ט"ו ב', והוא נפעל עבר.

24 והוא נענה, המפרשים פירשוהו ל' ענוי, ולפי זה נתקשו במלת והוא, עד כי Martini רצה להגיה נגש הוא ונענה, והסכים עמו רוז'; וגיז' פירש שהיו נוגשים אותו, גם כי כבר היה מענה והנכון כדעת Coccejus שהוא לשון עֲנָוָה, כמו עד מתי מאנת לענות מפני, אמר, היו נוגשים אותו, והוא לא היה מורד, אלא היה סובל בענוה ונמיכות הרוח, ולא יפתח פיו. וכן בלשון חכמים נעניתי לך מחול לי ברכות כ"ח, ענינו אני נכנע לך, וכן נעניתי לך קום אכול כתובות ס"ז, נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש יומא כ"ב, ויש לתמוה על רש"י שפירש בברכות נעניתי לך, דברתי יותר מדאי.

25 וכרחל לפני גזזיה, דמיון הרחל הוא לנגישת הממון שהוא בדמיון הגז, ומלת נגש על הממון, כמו איש כערכו נגש את הכסף ואת הזהב מלכים ב' כ"ג ל"ה, לא יגוש את רעהו דברים ט"ו ב' ולא יפתח פיו שבסוף הפסוק חוזר למשל השה והרחל, כלומר סוף דבר לא היה פותח פיו. וכל זה אמנם צודק מאד על ישראל בגלות, וכמו שכתב ראב"ע, ולא יצדק על הנביאים כשטת גיז', שארי אם לא היו פותחים פיהם באמץ לבב ובגבורה, לא היו נביאים, ואם היו חדלים מהתנבאות לא היה אדם שונאם; וגיז' הביא לראיה ולדוגמא דברי ירמיהו י"א י"ט, ואני ככבש אלוף יובל לטבוח, והוא לא ראה כי ירמיה מְדַמֶה עצמו לכבש לא מצד סבלנותו, אלא מצד שהיו אורבים לו והוא לא ידע, כמו שאמר מיד: ולא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות; ואיך יאמר כי ירמיהו היה סבלן כשה, ובפסוק שאחריו הוא אומר אראה נקמתך מהם?

26 מעצר וממשפט לקח, רש"י ראב"ע ורד"ק פירשו שנגאל מצרותיו, וזה לא יתיישב בהמשך המאמר, ודון יצחק פירש שלוקחה ממנו הממשלה, וא"כ היל"ל עוצר ומשפט לֻקח ממנו, ורוז' וגיז' פירשו מרוב הצרה מת, אמנם לא יתכן שיקרא ענוי הצדיק בשם משפט; ול"נ מעצר וממשפט, בלי עצר ובלי משפט, כמו מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון דברים ל"ג י"א, בלי יקומון, והרבה מִן מורים על השלילה, והכוונה שהומת בלא רשות השלטון ובלא גזרת המשפט, אלא כל מוצאו יהרגהו אם יחפוץ, כמו שהיה מצב ישראל בקצת הזמנים.

27 עצר, שלטון וממשלה, כמו זה יעצור בעמי ש"א ט' י"ז, ואין מכלים דבר בארץ יורש עֶצֶר שופטים י"ח ז'.

28 ואת דורו מי ישוחח, רוז' וגיז' פירשו ואנשי דורו מי היה מהם שישים על לבו כי מפשע עמי נגע למו, ולפ"ז ומִדורו היל"ל, גם אין לשון שיח מחשבה אלא דבור; ורש"י פירש מי יגיד כל התלאות אשר מצאוהו, אמנם אין זה ענין מלת דור; ואני אומר כי את זה כמו עִם, והטעם כמו כי ידברו את אויבים בשער תהלים קכ"ז ה', מי היה עומד להליץ בעדו ולדבר עם בני דורו ולהוכיחם על מה שעושים עמו; ואמר ישוחח, כי אפילו שיחה קלה לא נמצא מי שידבר בעדו, ואמר את דורו כי כל בני הדור יחדו רדפוהו, לא עם אחד ולא שנים.

29 מפשע עמי, כמו עמים, כמו הרודד עמי תחתי תהלים קמ"ד ב'.

30 נגע למו, מפשע העמים שהיו הם עצמם חייבים לסבול הנגע שסבל הוא.

31 נגע למו, אשר נגע למו Martini et Hensler, ואחרים פירשו בא הנגע להם ואמר להם כי עבד ה' הוא כולל כל ישראל, ורחוק בעיני שֶיֵאָמֵר כמליצה הזאת נֶגַע לוֺ, מַכָּה לוֺ, על בוא הנגע על האדם; ובתרגום יוני המיוחס לשבעים זקנים מתורגם כאלו כתוב נֻגַע לָמוּת, ודבקו בנסחא זאת Houbigant, Cappellus, Micha?lis, Kennicott, Lowth, Koppe, אמנם איך יאמר נגע למות שנראה כי עדיין לא מת, וקודם לכן כבר אמר כי נגזר מארץ חיים, ואח"כ אומר ויתן את רשעים קברו.

32 ויתן את רשעים קברו, נקבר בלא כבוד כרשעים.

33 ואת עשיר במתיו, להיות מלת מָוֶת בלתי מקבלת הרבוי אם לא בפסוק מוֺתֵי ערלים תמות יחזקאל כ"ח י', וגם שם לא יתכן באמת שתהיה המלה הרבוי מן מָוֶת, כי עם היחיד מדבר, ואיך ימות אדם אחד מיתות הרבה, נ"ל כדעת ראב"ע ואחריו Lokemacher, Martini, Lowth וגיז' בדפוס שני לפרש ל' בָמָה, והכוונה בנין מפואר על הקבר; והנה רוב המפרשים פירשו עשיר כמו רשע, ואין טעם שיכנה כאן הרשע בשם עשיר, גם אין שום עדות ברורה לזה משאר מקראות, ע"כ נ"ל הטעם היה קברו את רשעים, והוא צדיק, והיה משפטו שיהיו לו במות על קברו כמו העשיר, לזכר צדקתו.

34 במתיו, הבמות הראויות לו, כמו חליינו ומכאובינו למעלה.

35 על לא חמס עשה, לא על חמס שעשה, כי לא עשה חמס, וכיוצא בזה על לא חמס בכפי איוב י"ו י"ז.

36 וה' חפץ דכאו החלי, דכאו נ"ל כדעת Gussetius דַכָּא שלו, המדוכה על ידו, והיה ראוי להנקד דַכָּאוֺ בקמץ ובא בשוא, כמו מִקְדְשוֺ נִדְּחוֺ, ומצאנו דַכָּא או דַכָּה בכנוי, לשון שקר ישנא דַכָּיו משלי כ"ו כ"ז, ולענין פירוש המקרא אני מפרש וה' חפץ שהמדוכה על ידו, אשר הוא החלי אותו, אם תשים אשם נפשו יראה זרוע וגו', וזה המשך דברי האומות לעתיד לבא.

37 החלי, מענין חולי, הפעיל עבר, והיה משפטו הֶחֶלָה, ובא על דרך נחי ל"א, כמו המציא וכמו שמצאנו תחלואים, והוא ע"ד ל' ארמית אַגְלִי, הֶגְלָה, וכן בל"ח הֶעֱנִי.

38 אם תשים אשם נפשו, אם נפשו תמסור עצמה למיתה כקרבן אשם תשים: תשים עצמה, כמו לבא חמס שבעים בני ירובעל ודמם לשום על אבימלך אחיהם שופטים ט' כ"ג שענינו כדי שיבא חמס בני ירובעל ודמם, וישים עצמו על אבימלך, וכן אשר שם לו בדרך ש"א ט"ו ב', כלומר שיסבול צרותיו לכפרת עונותיו, ויצדיק עליו את הדין, אז גם בהיותו בגלות ה' חפץ כי המדוכה הזה שהוא החלי אותו יראה זרע ויאריך ימים ולא יאבד ולא יכרת, עד כי לבסוף חפץ ה' בידו יצלח, וחפץ ה' הוא שוּב כל העמים לדעת אחדותו ולעבדו, כי זה יהיה על ידי הנסים והנפלאות שיעשה ה' לישראל בגאולה העתידה; וכאן נשלם מאמר האומות, אחר שיודו כי מה שסבלו ישראל בגלות היה שלא כדין, ושיותר היו הגוים עצמם ראויים להענש, ולא ישראל, ושבזכות שהיו ישראל מצדיקים עליהם את הדין בימי הרעה, שמרם ה' והמשיך מציאותם, עד בוא עת גאולתם, אשר היא לטובת העולם כלו; והמפרשים ורוז' פירשו דכאו כמו לדכאו, והוא קשה, שיזכיר ל' חָפֵץ בענוי עבדו הצדיק, והי"לל וה' אמר, כי ל' חפץ לא יורה על הרצון לבד, אלא על דבר שהאדם רוצה אותו בשמחה, וזה טעם החפוץ אחפוץ מות רשע יחזקאל י"ח כ"ג; ועוד החלי חסר וי"ו החבור, וענינו לפי דעתם חפץ לדכאו והחלי אותו; וגיז' פירש דכאו שם מן דֶכֶא והדגש מיותר, ענוי שלו, וה' חפץ והחלי ענויו, כמו החליתי הכותך מיכה ו' י"ג, מכה נַחְלָה ירמיה י"ד י"ז, ועדיין חסרה הוי"ו, ונשארה מליצת וה' חפץ על ענוי הצדיק; ולפירושי חסרה מלת אשר אחר מלת חפץ, כמו ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה, ענינו חפץ שיגדיל תורה, ועוד חסרה מלת אשר אחר דכאו, דכאו אשר החלי, כמו מאנוש ימות, וחבריו רבים.

39 אם תשים אשם נפשו, אם נפשו תשים עצמה אשם, ורוז' וגיז' פירשו אשם קרבן לכפֵר על הגוים, כטעם אכן חליינו הוא נשא למעלה פסוק ד', וזה שקר, כי אע"פ שהגוים יאמרו חליינו הוא נשא מצד שבאו על ישראל הרעות הראויות לבא עליהם, איך יאמרו כי ישראל נתנו עצמם לכפר בעדם? והלא לא לכך נתכוונו ישראל בסבלם הגלות, ולא ידעו מאומה שענוייהם יועילו לשאר עמים; ומלבד זה הוא שקר שיהיה זה ענין מלת אשם, כי לא מצאנו אשם אלא לכפרה על המביא אותו, ולא בשביל אחרים, כי עקר הוראת שרש אשם הוא חרטה, ואיך יתחרט ראובן על עונות שמעון? והכפרה בשביל אחרים, כֺפר ופדיון תִקָרֵא, ולא אשם.

40 יראה זרע יאריך ימים, המפרשים ורוז' וגיז' פירשו לאחר הגאולה, והוא רחוק שֶיְתָאֵר הגאולה בתארים האלה שאין בהם דבר יוצא מן המנהג הטבעי, ולפירושי הענין על זמן הגלות; ושבעים זקנים ויונתן תרגמו דכאו מענין ל' ארמית, לטהרו, תרגום טהור דכי, ונראה כי כן ג"כ דעת רש"י, אמנם אין שרש דכא או דכה נמצא בשום מקום במקרא על ההוראה הזאת, אך מצאנו במקומו שרש זכה, ובארמית נתחלפה הזי"ן בדל"ת, כמו זכר דכר; ור' מאיר אבערניק והחכם יש"ר תרגמו וה' חפץ דכאו החלי בתמיה, וכי יחפוץ ה' לדכאו ולהחלותו לעולם? לא, אמנם אחר שמסר נפשו כְאָשָם יראה זרע וגו'; אך לפ"ז נראה שהי"לל וה' יחפוץ, לא חפץ, כמו ואתה תירשנו שופטים י"א כ"ג, ואתה תנצל למעלה ל"ז י"א; והנה ממה שהזכיר למעלה ויתן את רשעים קברו, כאלו כבר מת, וכאן אומר יאריך ימים, נראה ברור שאינו מדבר על איש אחד, כ"א על האומה; ויש משיבים ומפרשים זרע שיאריך ימים אע"פ שהוא כבר מת, וממה שאכתוב למטה על יראה ישבע יתבאר שאין הדבר כן.

41 מעמל נפשו, מכאן ואילך דברי האל.

42 מעמל נפשו, חפשי מעמל נפשו גיז' קרוב למה שפירשתי למעלה מעצר וממשפט לקח, ועל כיוצא בזה כתב Gussetius כי כן בלשון רומי מלת absque נגזרה ממלת a, ab שענינה מִן.

43 יראה ישבע, יראה זרע וישבע ימים וכן מצאתי אחר כך לדון יצחק, והנה מאחר שהזכירו הגוים ענין יראה זרע יאריך ימים, ה' מקיים ההבטחה הזאת גם לעתיד, ואומר אם עד עתה היה רואה זרע ומאריך ימים בשכר מה שהיה סובל בגלות, עתה יגאֵל מעמל נפשו, ועוד יוסיף לראות זרע ולשבוע ימים; ורא"בע ורד"ק פירשו יראה טוב עד שישבע, והנה העקר חסר; ורוז' פירש יראה וימצא צרכו שישבע בו, וגיז' ישבע במה שיראה.

44 בדעתו, בחכמתו ובצדקתו וביראת ה' שבו, כמו כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיו מלאכי ב' ז', ואם לא ישמעו בשֶלַח יעבורו ויגועו בבלי דעת איוב ל"ו י"ב, עיני ה' נצרו דעת ויסלף דברי בוגד משלי כ"ב י"ב שענינו עיני ה' תצרנה איש דעת, כלומר איש צדיק וירא ה', וכן כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך הושע ד' ו', בכל אלה הדעת היא הצדקה ויראת ה', כי דעת כמו חכמה, וחכמה על הרוב שם נאמר בספרי הקדש על ההליכה בדרכי הצדק וביראת אלהים, כי תחלת חכמה יראת ה' ויראת ה' ראשית דעת.

45 בדעתו יצדיק צדיק עבדי, כאן הפסיק מאמר מעמל נפשו יראה ישבע, שלא היה אלא כנגד יראה זרע יאריך ימים שאמרו האומות, ומתחיל לספר שבח ישראל בימי הגלות, ואומר עבדי ישראל בדעתו ובצדקתו ויראת ה' אשר בו היה בימי גלותו מצדיק את הצדיק, כלומר היה מצדיק עליו את הדין, והיה מצדיק את אלהיו שהוא אל צדיק, והיה אומר צדיק הוא ה' כי פיו מריתי.

46 יצדיק צדיק עבדי לרבים, כך היה מדתו של עבדי בזמן שהיה עבד לרבים, בזמן שהיה משועבד תחת יד המושלים והגדולים.

47 ועונתם הוא יסבל, והיה סובל כל מה שהיו מרשיעים נגדו; והמפרשים פירשו זה לאחר הגאולה, וזה לא יתכן, בעבור ועונותם הוא יסבול שאין ענינו אלא על זמן הגלות; ורוז', Hensler, Martini ואחרים פירשו יצדיק את הרבים אחר גאולתו, הוא שסבל עונותם בגלותו, וכן דון יצחק פירש אע"פ שהרעו לו וסבל עונותם בגלות, וכל זה דחוק מאד; וגיז' אומר כי גם אחר הגאולה יסבול עונותם, "י שיחזירם למוטב. וזה רחוק יותר; ורש"י פירש על זמן הגלות, ופירש יצדיק צדיק עבדי לרבים שהיה דן דין אמת לכל הבאים לדון לפניו ומליצת יצדיק צדיק עבדי לרבים, ראב"ע ורד"ק ודון יצחק ורוז' וגיז' פירשו הצַדיק שהוא עבדי יצדיק את הרבים ויביאם לעבוד את ה', ולפ"ז תִקְשֶה למ"ד לרבים, גם צדיק עבדי קשה; ור' מאיר אבירניק והחכם יש"ר תרגומו על זמן הגלות: ישבע עבדי עמל ויגון בגלותו, אך בדעתו יצדיק את עצמו, בלבו ידע כי צדיק הוא, וע"כ עונותם יסבול; ואין ל' הכתוב מדוייק לפי הפירוש הזה.

48 לכן, זאת אעשה לו אחרי גאולתו.

49 אחלק לו ברבים, אתן לו חלק בין הגדולים, אשים חלקו כחלק המושלים והנכבדים, שהיה עד עתה משועבד תחת ידם De Wette וגיז'.

50 ואת עצומים יחלק שלל, ועם עצומים גיז' כלומר כמו העצומים כטעם ויתן את רשעים קברו יחלק שלל, שיהיה גדול ונכבד בעיני העמים ויכבדוהו ויתנו לו מנחה ומס, ואם עָם אחד ימאן לכבדו ויבא להרע לו, הוא ילחם בו וישלול שללו; אחלק לו ויחלק שלל: ל' אחד לשתי הוראות, לתפארת המליצה; ורא"בע ורד"ק ודון יצחק ורוז' פירשו אחלק לו נחלת גוים רבים, והוא יחלק שלל גוים עצומים, ואין הל' מדוייק; ור' מאיר אבירניק והחכם יש"ר פירשו אחלק לו ברבים אתן לו שכרו בפרהסיא לעיני כל העולם, וזו הוראת מלת ברבים בל"ח, לא בל' מקרא, גם ואת עצומים שאחריו מוכיח כי ברבים מל' רבים ועצומים.

51 הערה, גִלָה, כמו את מקורה הערה, כדעת יש אומ' שהביא ראב"ע, והטעם לא חשך ממות נפשו, לא הציל עצמו בהמרת דתו; וכל שאר המפרשים פירשו ל' שפיכה, כמו ותער בדה, אל תְעַר נפשי, ורחוק בעיני, כי אמנם לא שפך הוא את נפשו.

52 ואת פשעים נמנה, סבל שיקראוהו פושע בעבור דבקותו באמונת אבותיו. והמליצה הזאת ראיה גדולה נגד האומרים כי עבד ה' הנזכר כאן היא הנביא או הנביאים, כי מעולם לא נחשבו הנביאים כפושעים, אבל היו הפושעים שונאים אותם על אודות תוכחותם הקשות.

53 ולפשעים יפגיע, היה מתפלל בעדם, כמו הפגיעו במלך לבלתי שרוף את המגילה ירמיה ל"ו כ"ה ראב"ע רד"ק דון יצחק וגיז'; והנה הל' הזה ולפושעים יפגיע מוכיח כי והוא חטא רבים נשא ענינו שהיה סולח לעון המציקים לו, כטעם נושא עון, שא נא חטאתי, שא נא פשע אחיך, וחבריהם, שאם אין אתה אומר כן אין שום יחס וקשר בין והוא חטא רבים נשא ובין ולפושעים יפגיע; והנה עתה ידענו באיזו זכות יהיו ישראל נגאלים והוא בזכות שיסבלו הצרות והמות, ויסלחו למציקים להם ויתפללו בעדם, כלומר שיאהבו את העמים, ולא ישנאום אף אם יגמלו להם רעה.