1קצת מאנשי יהודה מיראתם מסנחריב שלחו לבקש עזרה ממלך כוש, והנביא מבשרם מפלת מחנה סנחריב. הוי ארץ צלצל כנפים, הוי ארץ העושה צל גדול בכנפיה, כלומר ארץ המגינה ברוב גבורתך על החוסים בך; והיא הארץ אשר מעבר לנהרי כוש. ולענין המשך המקרא הזה עם שלאחריו, נ"ל שהתחיל הנביא והסב דבורו לארץ כוש, כדי להגיד לה מה שיקרה למחנה סנחריב; ובתוך כדי דבור הסב פניו ממנה והתחיל לדבר עם אחרים שישלחו מלאכים להודיע לאנשי כוש המופת אשר עשה ה' במחנה אשור, ואח"כ גם מזה הניח ידו ולא השלים דבורו, ואמר שאין צורך לשלוח שם מלאכים, כי כל יושבי תבל ידעו המאורע כנשוא נס הרים וכתקוע שופר. וגיז' אומר כי לא מצאנו צלצל אלא להוראת השמעת קול, כמו צְלָצַל שהוא מין חגב, וצלצלי שמע וצלצלי תרועה, ואין זה אמת ברורה, כי מצאנו צלצל דגים איוב מ' ל"א שאין נראה היותו נקרא כן ע"ש השמעת קול, אלא ע"ש שצולל במצולות ים, שמשליכים אותו במים למשוך משם הדגים, והוא מלשון צללו כעופרת, וא"כ כדרך שמלשון צללו אמרו צלצל, כן אפשר שאמרו צלצל מענין צֵל ששרשו צלל, וגם ממנו מצאנו ויהי כאשר צללו שערי ירושלם נחמיה י"ג י"ט שטעמו כשהחשיכו.2כנפים, פירש גיז' חיילות, מלשון והיה מטות כנפיו, ולא מצאנו בשום מקום כנפים על החיילות; אבל מטות כנפיו הוא משל להתפשטות מי הנהר העצומים אשר המשיל אליהם מלך אשור, ולענין ההתפשטות הזכיר כנפים, ולא שהחיילות נקראים כנפים. ולדעת גיז' קרא ישעיה ארץ צלצל כנפים לארץ כוש, ע"ש שחיילותיה משמיעים קול בחרבותם.3השלח בים צירים, אתה השולח מלאכים בים לקרוא לעזרתך את מלך כוש, ואמר השולח כנגד מי שיהיה, והכוונה על אותם מאנשי יהודה שהיו בוטחים בעזרת כוש.4בים, הוא ים סוף.5ובכלי גמא על פני מים, מהלאה לים סוף היו המלאכים צריכים לילך על פני מימי נילוס בכלי גמא, הן ספינות קטנות של פַפִיר, שלא היו מחזיקות רק איש אחד, והיו קלות בדרכן מאד, כפי עדות הסופרים הקדמונים. ורבנו סעדיה גאון שהיה במצרים כתב עיין רד"ק כי במקום הגבוה מהנהר הר יוצא במים, לא יוכלו הדוגיות לעבור שלא ישברו, אך עריבות הגומא העשויות בשעוה אם יגעו בהר יפלו ולא ישברו.6לכו מלאכים קלים, היה לו לומר השולח בים צירים לבקש עזרה מכוש ישלח מלאכים להודיע לכוש כך וכך, והפסיק הדבור אל השולח והתחיל מדבר עם המלאכים עצמם, אתם המלאכים ההולכים אל הכושים לבקש מהם עזרה, אין אתם צריכים עוד לכך, אבל בהפך לכו מהר לבשר שמה מגפת סנחריב אשר תהיה לא בחיל ולא בכח כי אם ביד ה'. וגם הדבור הזה לא השלימו, והתחיל מאמר אחר, ואמר כל יושבי תבל וגו'.7אל גוי ממשך ומורט, הם הכושים, שהם משונים בתארם משאר בני אדם בשחרות עורם, וגם במה שחֵלק התחתון מפניהם נמשך לחוץ, וזה טעם ממושך, לשון תוחלת ממושכה משלי י"ג י"ב, והם משונים ג"כ במה שהם חסרי זקן, וזה טעם מורט, לשון ולחיי למורטים למטה נ' ו', ואמרטה משער ראשי וזקני עזרא ט' ג'.8מן הוא והלאה, מזמן שהוא עָם.9גוי קו קו, גוי המקיים עצתו, ואיש לא יעמוד בפניו להשיב ידו אחור.10קו, תחלת הוראתו חוט מתוח ע"י משקולת של עופרת, שהבנאי מותח על הקיר כדי לבנותו נִצָב עומד ביושר, ולא יהיה הקיר נטוי piombo, piombino, כטעם ושמתי משפט לקו וצדקה למשקלת למטה כ"ח י"ז, והושאל אח"כ להורות החק והגזרה אשר על פיהן יסודר מעשה או מעשים מה, כמו ונטיתי על ירושלם את קו שמרון ואת משקולת בית אחאב מ"ב כ"א י"ג הטעם אעשה לירושלם כאשר עשיתי לשמרון ולבית אחאב, וכן ונטה עליה קו תהו ואבני בהו למטה ל"ד י"א גזרה של שממון. ואבני כמו משקולת, כטעם לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן דברים כ"ה י"ג, וכן צו לצו קו לקו למטה כ"ח י' קו קרוב בענינו לצו, כלומר נימוס וסדר הנהגה. וטעם כפילת קו קו כטעם בדרך בדרך אלך דברים ב' כ"ז שענינו אלך תמיד בדרך בלי לנטות ממנה ימין ושמאל; אף כאן גוי קו קו, גוי ההולך בשיטתו ונוהג מנהגו בלי לנטות ממנו, כלומר שמקיים מזמותיו ואין מי שֶיָפֵר אותן.11ומבוסה, וע"כ הוא רומס ומשפיל שאר עמים.12אשר בזאו, כמו בזזו, כמו ימאסו כמו מים תהלים נ"ח ח', עורי רגע וימאס איוב ז' ה', וכן צֶאֱלִים שם מ’ כ״א במקום צְלָלִים; והכוונה על נילוס ושאר נהרות השוטפים את ארץ כוש ומכסים אותה, וע"ד מליצת השיר אמר כאלו בוזזים אותה. ואמנם כנה הכושים בתארי הגבורה לפי שהיו בני יהודה בוטחים בהם, ואולי אותם מאנשי יהודה שלא היו מסכימים בעצה זאת לבקש עזרה מהכושים היו מכנים אותם דרך בזיון בתואר גוי ממושך ומורט; וישעיה קבץ כל מיני התארים שהיו מיוחסים אל הגוי ההוא. והמפרשים פירשו עם ממושך ומורט על ישראל, ומפרשים הנבואה לעתיד על מלחמת גוג ומגוג, והכושים ישלחו מלאכים לא"י לראות לדעת רש"י אם אמת שנתקבצו הגליות, ולדעת רד"ק ודון יצחק לשלוח מנחה לבית ה', ולדעת ראב"ע ילכו המלאכים אל ארץ כוש לבשר הגאולה לישראל העומדים שם בגלות. ואמנם אין רמז בנבואה הזאת לקבוץ הגליות. וגיז' פירש השולח בים צירים על ארץ כוש הנזכרת למעלה, ואמר השולח על העם, והכושים לפי דעתו היו שולחים צירים לחזקיהו והתחברו עמו נגד מלך אשור; ורחוק הדבר מאד שיהיה מלך גדול ונורא כמלך כוש מתחבר עם המלך החלש מלך יהודה, אשר הניח למלך אשור שיתפוש את כל עריו הבצורות ולא יצא לקראתו למלחמה, והיה לבו נמס כדונג בשמעו ביאתו; ועוד מה טעם שישלח בים צירים? והיה לו לשלוח חיילות, אבל הצירים ישלחו אותם החלשים לבקש עזרת התקיפים. ופירש לכו מלאכים קלים כנגד ישראל שימהרו להודיע בכוש דבר ה' אשר דבר על אשור, ולפי זה אין שום טעם למה הזכיר תחלה ארץ כוש, ויהיה הוי ארץ צלצל כנפים וגו השולח בים וגו' על פני מים, כלם דברי מותר, אין להם טעם כלל, כי אין הנביא אומר דבר לארץ כוש, אלא אומר לישראל שישלחו שם מלאכים. ופירש ממושך תקיף וחזק, כי כאשר מן חזק יאמרו החזיק שענינו קרוב לענין משיכה, כן מן משך יאמרו ממושך להוראת החוזק, וזה לא יתכן. כי אמת הדבר שהחזק מחזיק הדבר ומושך בכח, אך לא ימשך מזה כלל שהממושך שהוא פעול כמו תוחלת ממושכה יהיה חזק, ולפי שיטתו היה ראוי שיאמרו מָשָך להוראת התאר חָזָק, והמשיך להוראת המשיכה בכח, אך הענין בהפך, כי ממושך נגזר מן משך, ולא הַפֹעַל מָשַךְ משם התאר ממֻשך. ומורט פירש לשון חידוד, כטעם חרב חרב הוחַדָה וגם מרוטה יחזקאל כ"א י"ד, וחשב כי החידוד נאמר על הקלות, כטעם וחדו מזאבי ערב חבקוק א' ח', ולא הבין מה שהבין והעיר רוז' כי חרב מרוטה אין ענינו חרב חדה, אלא שמורטה להעביר מעליה החלודה כטעם נחשת ממורט מ"א ז' מ"ה, כי כדרך שמריטת השער תשיב העור חָלָק ונקי, כן המתכת תשאר חלקה ונקיה וברה ע"י העברת החלודה, מעליה; גם מה שחשב כי יאמר לשון חד להורות על הקלות, שקר הוא, ויפה פירש Bochart וחדו מזאבי ערב על חוזק כח הראות, כמו חַדִיד בערבי, ואיננו זז מלשון חידוד, וכן בלעז vista acuta. ופירש מן הוא והלאה ממנו והלאה, ואמר שמדבר על שני עמים, תחלה על מצרים שתחת מלך כוש, ואח"כ על עם כוש עצמו שהוא ממנו והלאה, כלומר ממצרים והלאה; והנה לא מצאנו שום דוגמא לכנוי נפרד במקום המחובר, ומה שרצה להביא לדוגמא מִימֵי היא נחום ב’ ט’ היא ראיה לסתור, כי אין הכוונה מִיָמֶיהָ, אלא מיום שהיא, מיום היותה, כמו כאן מן הוא. ופירש קו קו לשון חוזק, מלשון ערבי קֻוַה שענינו חוזק; והנה אין טעם לכפל קו קו, כי לא יאמר כח כח, חֹזֶק חֹזֶק, להפלגת החוזק; וכבר הרבה שמות יש לנו להוראת החוזק, בלי שיצטרך הנביא לקחת שמות חדשים מלשון ערב. ופירש בזאו כמו בזעו, כמו הגמיאיני וגמיעה, ושרש בזע בארמי לשון קריעה ובקיעה, ולשון בקיעה מצוי אצל הנהרות; ולא הבין כי מליצה היא בלה"ק לומר לשון בקיעה על הדבר היוצא ומתראה פתאום, כמו אז יבקע כשחר אורך למטה נ"ח ח', וכן כי נבקעו במדבר מים שם ל"ה ו', וכן בצורות יאורים בִקֵעַ איוב כ"ח י', וכן אתה בקעת מעין ונחל תהלים ע"ד ט"ו, וכן נהרות תבקע ארץ חבקוק ג' ט', שהארץ מְבַקַעַת ומוציאה נהרות, אבל שהנהרות בוקעים את הארץ כמו כאן אשר בקעו נהרים ארצו, היא מליצה אשר לא מצאנו דוגמתה בכתובים. רק שתי פעמים מצאנו בקיעה אמורה על המקום שהמים יוצאים ממנו, ויבקע צור ויזובו מים ישעיה מ"ח כ"א, יבקע צורים במדבר תהלים ע"ח ט"ו, אך בשני המקומות לשון בקיעה אמור על הצור להורות על הנס, שהיה כאלו בקע ה' את הסלע ויצאו ממנו מים, ואין להביא מכאן שום ראיה על היות בלה"ק מליצה נהוגה לומר על הנהרות הטבעיים שהם בוקעים את הארץ; מלבד כי אפילו תהיה המליצה נהוגה בלשון, הנה אין זה כנוי מיוחד לשום מחוז, שהנהרות בוקעים ארצו, כי אין ארץ נושבת שאין נהרות עוברים בה, ואמנם היא מדה מיוחדת לקצת ארצות, שהנהרות שוטפים אותן וכאלו בוזזים אותן.13כל ישבי תבל, דרך מליצת השיר הוא אומר אין צורך שתשלחו מלאכים לבשר המאורע, כי יהיה נודע בכל הארץ, וכל שוכני ארץ יראוהו וישמעוהו כנשוא נס על ההרים וכתקוע שופר, כלומר כמו בזמן שנושאים נס על ההרים וכמו בזמן שתוקעים בשופר כי אף העומדים מרחוק רואים הנס ושומעים הקול, כלומר יראוהו וישמעוהו כדרך שרואים מרחוק נס שנושאים בראש ההר, וכדרך ששומעים מרחוק את קול השופר. ורוז' וגיז' לא הבינו כי הנס והשופר אינם אלא משל, ונחלקו מי הוא הנושא והתוקע, רוז' אומר שהוא סנחריב, וגיז' אומר שהוא האל הקורא עמים להשחית מחנה סנחריב כאלו היתה מגפת סנחריב ע"י בשר ודם, מה שלא היה, או שהוא סימן למפלת האויב, שהאל נושא נס ותוקע שופר להכותו.14אשקוטה ואביטה במכוני, אמר לי ה' שאשב במקומי שקט ובוטח, ואראה המאורע העתיד להיות, שהוא מגפת חיל סנחריב. והמפרשים כלם יִחֲסוּ השקיטה והראייה לאל ית', וזה לא יתכן, מאחר שהוא הפועל המגפה ההיא, לא יצדק לומר עליו שהוא יושב ורואה.15כחם צח עלי אור, יונתן ואחרים פירשו אור כמו שֶׁמֶש, ורשי פירש ירק, כמו ללקט אורות מ"ב ד' ל"ט, ורא"בע ורד"ק פירשוהו מָטָר, וסמכו על איוב ל"ו ל"ב ול"ז י"א, וגם אני מתחלה פירשתיו מטר, ואמרתי שהכוונה שהמאורע ההוא יהיה פתאומי ורחוק מאמדן הדעת, כמו חום יבש שיהיה אחר המטר, שהוא דבר בלתי מצוי; ואח"כ ראיתי כי אין שום הכרח לפרש אור ענין מטר בפסוקי איוב הנ"ל, והנני מפרש כדעת תלמידי מוה"רר יהודה אריה אוזימו אור על אור הבקר או עמוד השחר, כמו לאור יקום רוצח איוב כ"ד י"ד, וידוע כי בסוף הלילה ותחלת הבקר היא השעה היותר קרה שבכל כ"ד שעות היום, והנה מפלת מחנה סנחריב הוא מאורע זר ורחוק ממנהגו של עולם, כמו שהוא חום גדול בתחלת הבקר והמשילו ג"כ לעב טל בחם קציר, כי בא"י אין מטר בימות החמה עיין ש"א י"ב י"ז, וכן ר' יוסף שווארץ אשכנזי היושב בא"י כתב בספרו תבואות הארץ, כי בחדש סיון שהוא זמן הקציר החום מתרבה, ולא נראים עננים, והטל מעט. וכן איוב כשהיה מצייר עוצם הצלחתו בזמן שעבר, הזכיר כדבר גדול כ"ט י"ט וטל ילין בקצירי ודע כי מה שאנו קוראים rosée, Thau rugiada איננו יורד מן העננים, אבל בלה"ק וכן בלשון ערבי גם המטר הַדַק מאד היורד מן העננים נקרא טל.16כי לפני קציר, מאחר שהתחיל במשל לקוח מן הקציר סיים בו, וקציר שזכר בפסוק השני הזה, הכוונה בו על הבציר, ובסר גמל יהיה נצה, נִצָה הוא הנושא ובוסר גומל הנשוא, הנץ והוא הפרח יהיה בסר רש"י ורד"ק. גומל, קרוב לבישול, כמו ויגמול שקדים במדבר י"ז כ"ג ענינו הבשיל שקדים, וגומל שהוא בינוני ענינו מתבשל וקרוב לבישול.17נצה, כמו וישלך כזית נצתו איוב ט"ו ל"ג, ובא הפֹעל יהיה בלשון זכר כמו בוסר שהוא הנשוא, גם כי באמת הוא מתיחס יותר לנצה שהוא הנושא, והוא כאלו אמר ויהיה בסר גומל במקום שהיתה תחלה נצה.18הזלזלים, אין לו אח, והוא משרש זלל המורה רעדה ונדנוד, כמו הרים נזלו עיין למטה ס"ג י"ט, וקרוב אליו שרש דלל, וממנו מדולדל עיין למטה ל"ח י"ב.19נטושות, נקראו כן על שם התפשטותם, מלשון שלוחותיה נטשו עברו ים, וכן הסירו נטישותיה ירמיה ה' י', נטישותיך עברו ים שם מ"ח ל"ב.20התז, הפעיל משרש תזז, ובלשון חכמיס התיז את הראש בבת אחת חולין פרק ב', או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה קמא פרק ב', ונ"ל כי נתז ותזז שניהם מגזרת נזה שענינו דלוג עיין פירושי למטה נ"ב ט"ו, והנה צרורות מנתזין ענינו מדלגין ומקפצין ממקום למקום, והפיעל מורה על רבוי הפעולה, והתיז את הראש ענינו גרם לו שיקפוץ ממקומו, וכן כאן הסיר התז כרת בכח באופן שיקפצו ממקומם למקום אחר. וכל זה אמנם משל על מגפת מחנה אשור אחרי לָכְדוֹ כל ערי יהודה, והיותו קרוב לבא ירושלימה.21יעזבו, הזלזלים והנטישות הכרותות, כלומר פגרי מחנה אשור.22עיט, הם העופות הדורסים, כמו וירד העיט על הפגרים.23וקץ, יעמוד עליו כל זמן הקיץ.24תחרף, תעמוד עליו כל זמן החורף.25עליו, לשון זכר ויחיד, והכוונה על הנמשל שהוא מחנה אשור, ומה שאמר שהעיט יעמוד עליו בקיץ והבהמות בחרף, לאו דוקא, וצריך ליתן את האמור לזה בזה ואת האמור לזה בזה גיז'; ואולי ייחס הקיץ אל העופות והחרף אל החיות, כי העופות נראים יותר בימות הקיץ, והחיות נראות יותר בזמן הקור.26בעת ההיא יובל שי, כשישמעו הכושים מגפת מחנה אשור, יכירו גדולת אלהי העברים וישלחו מנחה להיכלו; ואע"פי שדבר זה לא נתפרש בספר מלכים וד"ה, אין ראייה שלא נתקיים, והנה מצאנו שמלך בבל שלח ספרים ומנחה אל חזקיהו ודבר זה נכתב בעבור שנִבָא אליו ישעיה מן הרע על הדבר הזה, הנה ימים באים ונִשָא כל אשר בביתך וגו', וענין מלך כוש לא נכתב, כי לא נמשך ממנו דבר לטוב או לרע לישראל.27יובל שי וכו' עם ממֻשך ומורט, יובל שי של עם ממושך ומורט, ואח"כ פירש יותר ואמר במ"ם ומעם נורא וכו'. והנה באמת היה האתנח ראוי להנתן תחת מלת ארצו; ואמנם להיות כנויי הכושים מאריכים המאמר מאד, התחכם בה"ט להנעים הקריאה ולחלק אותם לשני נתחים, כמו שעשה למעלה בפסוק ב', באופן שהנתח האחד יהיה דבק עם יובל שי לה' צבאות, והשני דבק עם אל מקום שם ה' צבאות הר ציון, ויובל שי עומד במקום שנים, יובל שי של גוי קו קו ומבוסה אל מקום שם ה' צבאות.
