מקור ישעיהו נ״ט
1 הֵ֛ן לֹא־קָצְרָ֥ה יַד־יְהֹוָ֖ה מֵהוֹשִׁ֑יעַ וְלֹא־כָבְדָ֥ה אׇזְנ֖וֹ מִשְּׁמֽוֹעַ׃
2 כִּ֤י אִם־עֲוֺנֹֽתֵיכֶם֙ הָי֣וּ מַבְדִּלִ֔ים בֵּינֵכֶ֕ם לְבֵ֖ין אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְחַטֹּאותֵיכֶ֗ם הִסְתִּ֧ירוּ פָנִ֛ים מִכֶּ֖ם מִשְּׁמֽוֹעַ׃
3 כִּ֤י כַפֵּיכֶם֙ נְגֹאֲל֣וּ בַדָּ֔ם וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶ֖ם בֶּעָוֺ֑ן שִׂפְתֽוֹתֵיכֶם֙ דִּבְּרוּ־שֶׁ֔קֶר לְשׁוֹנְכֶ֖ם עַוְלָ֥ה תֶהְגֶּֽה׃
4 אֵין־קֹרֵ֣א בְצֶ֔דֶק וְאֵ֥ין נִשְׁפָּ֖ט בֶּאֱמוּנָ֑ה בָּט֤וֹחַ עַל־תֹּ֙הוּ֙ וְדַבֶּר־שָׁ֔וְא הָר֥וֹ עָמָ֖ל וְהוֹלֵ֥יד אָֽוֶן׃
5 בֵּיצֵ֤י צִפְעוֹנִי֙ בִּקֵּ֔עוּ וְקוּרֵ֥י עַכָּבִ֖ישׁ יֶאֱרֹ֑גוּ הָאֹכֵ֤ל מִבֵּֽיצֵיהֶם֙ יָמ֔וּת וְהַזּוּרֶ֖ה תִּבָּקַ֥ע אֶפְעֶֽה׃
6 קֽוּרֵיהֶם֙ לֹֽא־יִהְי֣וּ לְבֶ֔גֶד וְלֹ֥א יִתְכַּסּ֖וּ בְּמַעֲשֵׂיהֶ֑ם מַֽעֲשֵׂיהֶם֙ מַֽעֲשֵׂי־אָ֔וֶן וּפֹ֥עַל חָמָ֖ס בְּכַפֵּיהֶֽם׃
7 רַגְלֵיהֶם֙ לָרַ֣ע יָרֻ֔צוּ וִֽימַהֲר֔וּ לִשְׁפֹּ֖ךְ דָּ֣ם נָקִ֑י מַחְשְׁבֹֽתֵיהֶם֙ מַחְשְׁב֣וֹת אָ֔וֶן שֹׁ֥ד וָשֶׁ֖בֶר בִּמְסִלּוֹתָֽם׃
8 דֶּ֤רֶךְ שָׁלוֹם֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ וְאֵ֥ין מִשְׁפָּ֖ט בְּמַעְגְּלוֹתָ֑ם נְתִיבֽוֹתֵיהֶם֙ עִקְּשׁ֣וּ לָהֶ֔ם כֹּ֚ל דֹּרֵ֣ךְ בָּ֔הּ לֹ֥א יָדַ֖ע שָׁלֽוֹם׃
9 עַל־כֵּ֗ן רָחַ֤ק מִשְׁפָּט֙ מִמֶּ֔נּוּ וְלֹ֥א תַשִּׂיגֵ֖נוּ צְדָקָ֑ה נְקַוֶּ֤ה לָאוֹר֙ וְהִנֵּה־חֹ֔שֶׁךְ לִנְגֹה֖וֹת בָּאֲפֵל֥וֹת נְהַלֵּֽךְ׃
10 נְגַשְׁשָׁ֤ה כַֽעִוְרִים֙ קִ֔יר וּכְאֵ֥ין עֵינַ֖יִם נְגַשֵּׁ֑שָׁה כָּשַׁ֤לְנוּ בַֽצׇּהֳרַ֙יִם֙ כַּנֶּ֔שֶׁף בָּאַשְׁמַנִּ֖ים כַּמֵּתִֽים׃
11 נֶהֱמֶ֤ה כַדֻּבִּים֙ כֻּלָּ֔נוּ וְכַיּוֹנִ֖ים הָגֹ֣ה נֶהְגֶּ֑ה נְקַוֶּ֤ה לַמִּשְׁפָּט֙ וָאַ֔יִן לִישׁוּעָ֖ה רָחֲקָ֥ה מִמֶּֽנּוּ׃
12 כִּֽי־רַבּ֤וּ פְשָׁעֵ֙ינוּ֙ נֶגְדֶּ֔ךָ וְחַטֹּאותֵ֖ינוּ עָ֣נְתָה בָּ֑נוּ כִּֽי־פְשָׁעֵ֣ינוּ אִתָּ֔נוּ וַעֲוֺנֹתֵ֖ינוּ יְדַעֲנֽוּם׃
13 פָּשֹׁ֤עַ וְכַחֵשׁ֙ בַּֽיהֹוָ֔ה וְנָס֖וֹג מֵאַחַ֣ר אֱלֹהֵ֑ינוּ דַּבֶּר־עֹ֣שֶׁק וְסָרָ֔ה הֹר֧וֹ וְהֹג֛וֹ מִלֵּ֖ב דִּבְרֵי־שָֽׁקֶר׃
14 וְהֻסַּ֤ג אָחוֹר֙ מִשְׁפָּ֔ט וּצְדָקָ֖ה מֵרָח֣וֹק תַּעֲמֹ֑ד כִּֽי־כָשְׁלָ֤ה בָֽרְחוֹב֙ אֱמֶ֔ת וּנְכֹחָ֖ה לֹא־תוּכַ֥ל לָבֽוֹא׃ ס
15 וַתְּהִ֤י הָאֱמֶת֙ נֶעְדֶּ֔רֶת וְסָ֥ר מֵרָ֖ע מִשְׁתּוֹלֵ֑ל וַיַּ֧רְא יְהֹוָ֛ה וַיֵּ֥רַע בְּעֵינָ֖יו כִּי־אֵ֥ין מִשְׁפָּֽט׃
16 וַיַּרְא֙ כִּֽי־אֵ֣ין אִ֔ישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵ֖ם כִּ֣י אֵ֣ין מַפְגִּ֑יעַ וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙ זְרֹע֔וֹ וְצִדְקָת֖וֹ הִ֥יא סְמָכָֽתְהוּ׃
17 וַיִּלְבַּ֤שׁ צְדָקָה֙ כַּשִּׁרְיָ֔ן וְכ֥וֹבַע יְשׁוּעָ֖ה בְּרֹאשׁ֑וֹ וַיִּלְבַּ֞שׁ בִּגְדֵ֤י נָקָם֙ תִּלְבֹּ֔שֶׁת וַיַּ֥עַט כַּמְעִ֖יל קִנְאָֽה׃
18 כְּעַ֤ל גְּמֻלוֹת֙ כְּעַ֣ל יְשַׁלֵּ֔ם חֵמָ֣ה לְצָרָ֔יו גְּמ֖וּל לְאֹיְבָ֑יו לָאִיִּ֖ים גְּמ֥וּל יְשַׁלֵּֽם׃
19 וְיִֽרְא֤וּ מִֽמַּעֲרָב֙ אֶת־שֵׁ֣ם יְהֹוָ֔ה וּמִמִּזְרַח־שֶׁ֖מֶשׁ אֶת־כְּבוֹד֑וֹ כִּֽי־יָב֤וֹא כַנָּהָר֙ צָ֔ר ר֥וּחַ יְהֹוָ֖ה נֹ֥סְסָה בֽוֹ׃
20 וּבָ֤א לְצִיּוֹן֙ גּוֹאֵ֔ל וּלְשָׁבֵ֥י פֶ֖שַׁע בְּיַֽעֲקֹ֑ב נְאֻ֖ם יְהֹוָֽה׃
21 וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ וּדְבָרַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּֽי בְּפִ֑יךָ לֹֽא־יָמ֡וּשׁוּ מִפִּ֩יךָ֩ וּמִפִּ֨י זַרְעֲךָ֜ וּמִפִּ֨י זֶ֤רַע זַרְעֲךָ֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה מֵעַתָּ֖ה וְעַד־עוֹלָֽם׃ ס
פירוש שד"ל על ישעיהו נ״ט
1 הן לא קצרה יד ה', מל' ויושביהן קצרי יד למעלה ל"ז כ"ז ענין חולשה, והטעם לא נתמעט כח ה' לעשות עמכם להפליא כאשר עשה את אבותיכם.
2 משמוע, כשאתם מתפללים לפניו על הגאולה.
3 היו מבדילים, איננו רחוק מכם, אך עונותיכם הם כמחיצה החוצצת ביניכם ובינו.
4 הסתירו פנים מכם, גרמו שיסתיר פנים מכם רש"י ראב"ע ורד"ק, והנה סוף הפסוק פירוש המשל שבתחלתו, ודעת Vitringa ורוז' וגיז' כי גם זה משל, חטאותיכם חוצצים ומסתירים פניו מכם, וזה לא יתכן, כי מאחר שהוא מסיים משמוע, לא הי"לל הסתירו פניו מכם, אלא הסתירו אתכם מפניו, מלבד כי המחיצה תעכב הראות ולא השמע.
5 נְגֹאֲלו, כמו נגעלו, ובא"לף במה גאלנוך מלאכי א' ז', והוא נפעל, אלא שנקדוהו כך שלא יתערב עם נִגְאֲלו ל' גאולה.
6 ואצבעותיכם בעון, בגנבה וגזלה.
7 אין קרא בצדק, אין צועק על חבירו בצדק ויושר, אבל הוא מתרעם תרעומת שוא ותובע תביעות שלא היו ולא נבראו דון יצחק. ורא"בע ורד"ק פירשו אין מוכיח.
8 ואין נשפט באמונה, אין מתוכח באמונה, כמו נשפטה יחד למעלה מ"ג כ"ו, ודון יצחק פירש זה על הנתבע, ונ"ל כי גם התובע גם הנתבע נקראים נשפטים כשהם מתוכחים זה עם זה.
9 הרו עמל והוליד און, משל, והטעם מחשבותם עמל ומעשיהם און, ופירוש און ע' למעלה א' ה'.
10 ביצי צפעוני בקעו, הם מוציאים ויולדים ביצי צפעוני.
11 בקעו, על ההוצאה מן הגוף, גרמו לביצים שיבקעו ויצאו מהם, כלשון אתה בקעת מעין ונחל תהלים ע"ד ט"ו, בצורות יאורים בקע איוב ח' י', ענין הוצאה, ובנפעל תבקע אפעה ענינו יציאה. ואין הכוונה שהם מחממים ביצים של צפעוני עד שנבקעים ויוצא מהם השרץ, שא"כ אינם ביציהם אלא ביצי צפעוני, והרי אח"כ הוא קורא אותם ביציהם האוכל מביציהם, א"כ מגופם יצאו; וכן קורי עכביש יארוגו הכוונה שהם מוציאים מפיהם דבר שוא כריר העכביש, וממשיכים ממנו חוטים ואורגים אותם מעשה אורג, כדרך קורי עכביש; ואין הכוונה שהם אורגים החוטים היוצאים מפי העכביש, אלא הם עצמם מוציאים מקרבם דברים דומים לביצי צפעוני וקורי עכביש, וזה פירוש הרו עמל והוליד הון.
12 והזורה, לשון ותשכח כי רגל תזורֶהָ וחית השדה תדושה איוב ל"ט י"ח, לשון מעיכה והוצאת הלח העצור, כמו לא זרו ולא חבשו, והוא פעול מן הקל והיה משפטו והזורה, כי ביצה נקבה.
13 תבקע אפעה, תצא מן הביצה, כענין ובקעה ודגרה ל"ד ט"ו.
14 קוריהם לא יהיו לבגד, כלומר אינם עושים שום דבר טוב.
15 ולא יתכסו במעשיהם, הקורים היוצאים מהם אינם מועילים להתכסות בהם אחרים, ואפילו הם עצמם לא יתכסו בהם, כי קורי עכביש הם.
16 במעשיהם, במה שיוצא מהם, על דרך כחש מעשה זית חבקוק ג' י"ו, מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג במדבר ו' ד', עיין שם פירושי, ודרך צחות אמר מלת מעשיהם שתי פעמים זו אחר זו בשתי הוראות שונות, כמו למעלה הן גור יגור מי גר אתך נ"ד ט"ו ורבים כמהו.
17 ופעל חמס בכפיהם, הונם ועשרם שהוא בכפיהם שמחזיקים בו כדבר חביב הוא פרי החמס שעשו, כטעם ומן החמס אשר בכפיהם יונה ג' ח'.
18 על כן רחק משפט ממנו ולא תשיגנו צדקה, כאן משפט וצדקה נאמרים על ההצלחה, כי כן ההצלחה היא כשעניני האדם הולכים בדרך ישר, ולא יתקלקלו לנטות ימין ושמאול, ע"כ המשפט והצדקה שהם היושר מושאלים על ההצלחה, וכן למטה נקוה למשפט ואין לישועה רחקה ממנו, וכאן הנביא משתף עצמו עם ישראל.
19 נגששה, נמשש, בל' סורי.
20 באשמנים, דונש בן לברט ואחריו רבים פירשו ל' שמֵן, קצתם כגיז' פירשו במשמני הארץ, וקצתם כרוז' בין שאר בני אדם שהם שמנים, והראשון קרוב אלי. ונ"ל כי גם יונתן פירש כן לשון שומן, ולהיות הקברים ארץ שמֵנה, כי הגופות הנקברים מועילים לקרקע כדומן משובח, פירש הרי אנו כמו המתים בקבריהם, והוסיף פירוש ואמר איתחד עלמא באפנא כגרסת רד"ק כמא דאחידין קבריא באפי מיתיא, העולם סגור בפנינו כמו שהקברות סגורים בפני המתים, כי אחר שהנביא ממשילם לסומים המגששים וכושלים, הוסיף המתרגם ופירש שאינם יכולים לצאת ולבא, כאלו העולם סגור בעדם.
21 כי רבו פשעינו נגדך, אין אומרים פשע נגד פלוני, אלא פשע בו, ע"כ צריך לפרש רבו פשעינו והם נגד עיניך וגלוים לך, כמו וחטאתי נגדי תמיד תהלים נ"א ה'.
22 כי פשענו אתנו, כמו ואת מי אין כמו אלה איוב י"ב ג', והטעם ידענום.
23 פשע וכחש בה', אלו הם עונותינו, וכחש בה', לא הכחשת מציאותו, אלא עשות עצמנו כאלו איננו עבדיו, כמו ותירוש יכחש בה.
24 וסרה, ע' פירושי למעלה א' ה' ול"א ו'.
25 הרו והגו, תחלה הָרוֺ בלב, ואח"כ הָגוֺ מלב, הגו ענין הוצאה, כמו הגו סיגים מכסף משלי כ"ה ד', והיו ההאי"ן ראויות לקמץ.
26 והסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמוד, משפט וצדקה אין ענינם כאן כמו למעלה פסוק ט', אלא כמשמעם וברוב המקומות.
27 כי כשלה ברחוב אמת, כאלו היא נכשלת ונופלת ברחוב, ולא תוכל לבא הביתה.
28 האמת, האמונה והתמימות.
29 וסר מרע משתולל, מל' אשתוללו אבירי לב תהלים ע"ו ו', מולך יועצים שולל ושופטים יהולל איוב י"ב י"ז, מוליך כהנים שולל שם שם י"ט ענין השגעון והעדר הדעת רש״י, Vitringa, Cocceius, וכן אלכה שולל וערום מיכה א' ח' אלך כמשוגע, וכאן הכוונה כמו שכתב רש"י מי שהוא סר מרע הוא מוחזק שוטה על הבריות.
30 כי אין איש, איש מפגיע; ומלת מפגיע המפרשים פירשו לו תפלה בעד החוטאים, ואין זה מתישב עם מה שאחריו וילבש בגדי נקם וגו'; ול"נ מפגיע נוקם ומייסר החוטאים ועושה שיפגע בהם ענשם, כמו וה' הפגיע בו עון כלנו למעלה נ"ג ו', אם לא הפגעתי בך בעת רעה ובעת צרה את האויב ירמיה ט"ו י"א.
31 ותושע לו זרעו, אמר לו כי החוטאים מכעיסים אותו ופושעים בו וכמו שאמר פשוע וכחש בה'.
32 וצדקתו, מדת הדין נגד הרעים, להצלת הטובים.
33 וכובע ישועה בראשו, הטעם שָׂם הישועה בראשו ככובע, וכן וילבש בגדי נקם לבש נקם כבגדים, והוא דרך מליצה לומר כובע ובגדים אעפ"י שאין שָׁם באמת לא זה ולא זה.
34 כעל גמלות כעל ישלם, כמו שראוי למעשיהם, כמו שראוי ישלם רש"י לודוביקוס De Dieu ורוז' וגיז', ומליצת כעל גמולות יש לה חבר למטה ס"ג ז' כעל כל אשר גמלנו ה'. ויונתן נראה שהיה קורא בעל גמולות גמול ישלם.
35 לאיים גמול ישלם, יענוש על חטאתם גם יושבי האיים הרחוקים, ונראה שזה נאמר על האומות.
36 כי יבוא כנהר צר, בזמן שיהיו הצרים הם אנשי עולה רבים ומתמידים כמי נהר, וכטעם ויהי כנהר שלומך מ"ח י"ז, הנני נוטה אליה כנהר שלום ס"ו י"ב.
37 רוח ה' נססה בו, אז רוח הו תתגלה בו בגֺבַה ותפארת, כטעם ויגבה ה' צבאות במשפט, ואכבדה בפרעה.
38 נססה, מל' נס, כמו והיה כמסס נוסס י' י"ח. ור' יוסף קמחי ורוז' וגיז' פירשו נוססה משרש נוּס, תניס את האויבים; וגיז' ולפניו Lowth, Döderlein, Lutherus, ולפניהם דון יצחק ולפניו רבנו סעדיה הדביקו מלת כנהר למלת צר, המשיל נקמת ה' וגמולו שיבא כנהר שהוא צר, לא רחב ידים, שעל ידי כן הוא שוטף יותר, ומלבד זה רוח מאת ה' נושבת באותו נהר ודוחקת אותו בחזקה. אמנם לא מצאנו ל' ניסה אצל נהר, ולא נוסס מענין ניסה, גם מלת בו לא תתכן.
39 ואני זאת בריתי אותם, עם ישראל.
40 רוחי אשר עליך, תורתי שגליתי לך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך, שגם בגלות לא תשכח התורה מישראל רש"י ור' יוסף קמחי; וגיז' מפרש הכל על הנביאים, שלא תפסק הנבואה מעולם מהם ומן תלמידיהם הבאים אחריהם ונקראים בני הנביאים. אמנם מלבד שלא נקראו התלמידים זרע, הנה לפ"ז הי"לל לא תמוש רוחי מעליך ודברי מפיך, אך באמרו רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, מורה כי הכוונה על דברים שנאמרו כבר.
41 מעתה ועד עולם, לא עתה ולא לעולם, כמו מזכר עד נקבה, משור ועד שה, וחבריהם רבים.