שד"ל על ישעיהו נ״ו

1 אשרי אנוש, הזכיר אנוש ובן אדם, לרמוז שאין חילוק בין ישראל לגרים, כמו שמפרש מיד ואל יאמר בן הנכר תלמידי מוה"רר אר"ג ע"ה.

2 שמר שבת מחללו ושמר ידו מעשות כל רע, שתי שמירות הללו כוללות כל המצות לשתי מחלקותן, מצות שבין אדם למקום, ומצות שבין אדם לחברו; השבת שהיא אות בין ה' וישראל היא כוללת כל המצות שבין אדם למקום, ושומר ידו מעשות כל רע כולל כל המצות שבין אדם לחברו.

3 בן הנכר הנלוה אל ה', הגר.

4 הנלוה, לפי נקודו הוא עבר, כמו ויקרא אברהם את שם בנו הַנולַד לו, והה"א כמו אשר, ואין הכוונה על גר הבא להתגייר, אלא על מי שכבר התגייר. וראיה לזה מה שכתוב אח"כ הבדל יבדילני ה' מעל עמו, ואין מבדילים אלא מי שכבר התאחד ונכנס בקהל.

5 הן אני עץ יבש, כטעם מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, כלומר כל הנאות שבעולם מה יועילו לי אם יאבד זכרי במותי.

6 כה אמר ה', המשך מאמר האל, והאל עצמו אומר כה אמר ה', ולפיכך אמר שבתותי, ולא שבתותיו.

7 לסריסים, על הסריסים, כמו אמרי לי אחי הוא בראשית כ' י"ג.

8 ובחומתי, חומות המקדש.

9 יד, אות וזכרון, כמו יד אבשלום ש"ב י"ח י"ח והכוונה שיזכירו בבה"מ שמות הצדיקים שמתו, כעין הזכרת נשמות שלנו, ואולי הכוונה שיניחו נכסיהם לאוצר בית ה', ואם יהיו צדיקים אז יעשו בנכסיהם כלי שרת, או כלי נוי לבה"מ, ויקראו על שמם.

10 והביאותים אל הר קדשי, לא ארחיקם מעל עמי, אבל אקבלם בא"י, וכל א"י נקראת הר הקדש, כמו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי למעלה י"א ט'.

11 ושמחתים בבית תפלתי, יעלו גם הם ככל ישראל לחוג ולשמוח במועדים בבה"מ.

12 בית תפלה יקרא לכל העמים, יקרא בית תפלה לכל העמים, והנה דבר זה כבר היה גם מקדם, כי כל הרוצה להתגייר היה כאחד מישראל, אך הכוונה כי בימי הגאולה יתרבו הגרים ומאמר אין מקבלין גרים לימות המשיח היא דעת יחיד, ובה"מ יהיה בפעל בית תפלה לכל העמים, וטעם יקרא כמו יהיה, כמו שהל' הזה מורה על הרוב בס' ישעיה, וזה הוא מה שמפרש והולך בכתוב הסמוך.

13 עוד אקבץ עליו לנקבציו, עוד מלבד נקבציו, הם נדחי ישראל שיתקבצו, אקבץ עליו אחרים, אעשה שיתוספו על ישראל רבים מן האומות.

14 עליו, אצלו.

15 קינה על מיתת ישעיה, ותוכחה לבני דורו של מנשה, ההולכים אחרי אלהים אחרים נו ט' עד נז י"ג. כל חיתו שדי, המפרשים כלם ורוז' וגיז' ג"כ נדחקו לפרש המקרא הזה והפרשה שאחריו דבקים עם הנבואות שלמעלה, וזה לא יתכן, כי מכאן עד ויירש הר קדשי נ"ז י"ג הלשון והענין מתחלפים מאד ממה שלמעלה וממה שלמטה ואמר סלו סלו, ומה טעם שיפסיק נבואותיו על הגאולה למען התרעם על הנביאים שאינם מוכיחים את העם צופיו עורים כלם, ומה טעם הצדיק אבד, אם הוא כמו שפירשוהו דרך כלל על הצדיקים, וידוע כי הצדיקים ימותו, ורבה מכל אלה, כי כאן הוא מוכיחם על עבודת האלילים גם להם שפכת נסך העלית מנחה וגו' גם שם עלית לזבוח זבח, ובפרשה שאחריה הוא מוכיחם על עבודת ה' בלא נקיון המעשים הכזה יהיה צום אבחרהו, והוא מדבר עם הבוטחים בה' ומתפללים אליו ואותי יום יום ידרשון, למה צמנו ולא ראית, הנה מבואר שאין שתי התוכחות אמורות על אנשי דור אחד, אלא לאנשי דורות מתחלפים הרבה, ומאחר שהפרשה שלמטה היא נקשרת עם מה שלמעלה, גם בלשון וגם בענין, כי היא מתחלת במה שסיים למעלה עוד אקבץ עליו לנקבציו, ואמר סלו סלו, ופרשת כל חיתו שדי איננה נקשרת יפה לא למטה ולא למעלה ראוי שנאמר כי ענין אחר היא, ואין כאן מקומה והנראה אלי בזה הוא כי שבעה עשר פסוקים שמכאן עד ואמר סלו סלו אינם לישעיה, אך הם לנביא אחר אשר קונן על מות ישעיה, והם ג"כ נבואה ותוכחה על עונות הדור בימי מנשה, שהיו ע"עז.

16 כל חיתו שדי, מלות אתיו לאכול כאלו כתובות שתי פעמים, כל חיתו שדי אתיו לאכול, כל חיתו ביער אתיו לאכול, ולפי הטעמים קרא לחית השדה שתבא לאכול חית היער, וזה רחוק מאד; והנה המשיל ישראל לצאן שאבד רועם והצופה שלהם, ולא נשארו להם לשמרם אלא כלבים אלמים, ורועים הפונים איש לבצעו, ואוכלים ושותים ושמחים, ואת הצאן לא ישמורו, ע"כ הוא קורא לחיות שתבאן לטרוף ולאכול מן הצאן, כי אין להן שומר ודע כי לאכול כל-חיתו צריכים לטפחא מרכא לא למרכא טפחא וכן הוא בדפוס ברישא.

17 כלם כלבים אלמים, מפני שדרך הכלבים לשמור הצאן מן החיות, אמר כי צופי הצאן האלה אינם אפילו ככלבים, אלא ככלבים אלמים, וגם אוהבי תנומה.

18 הזים, הזה בערבית delirare, וממנו הזיה הידוע בס' המורה ובספרים אחרים.

19 והכלבים עזי נפש, והכלבים האלה הם ג"כ עזי נפש, נפש כנוי לתאות המאכל, כמו כנפשך שבעך דברים כ"ג כ"ה, אמר כי כלבים אלה, ר"ל הצופים שזכר, הם בעלי תאוה עזה, לא ידעו שבעה.

20 והמה רעים, ועוד המשילם לרועים חסרי תבונה, הפונים איש לבצעו, ואומרים תמיד אתיו אקחה יין וגו'. והנה הצופים האלה הם נביאי השקר שלא היו מוכיחים את העם על חטאותם, ולא היו מגידים להם הרעות העתידות לבא עליהם על פשעיהם, וזה טעם כלבים אלמים; והיו ג"כ מחניפים את המלך והשרים כדי שיעשירום, וזה טעם לא ידעו שבעה; והיו רודפים אחרי התאוות והתענוגים, וזה טעם אתיו אקחה יין.