1עיר עז לנו, יש לנו עיר עז, כמו קרית עז משלי י' ט"ו, י"ח י"א וי"ט. ודעת בעלי הנקוד עיר שהיא עז לנו, אך מדרך השיר שיהיו מאמריו קצרים ונפרדים זה מזה.2ישועה ישית חומות וחיל, ה' שת חומותיה וחילה ישועה, כטעם וקראת ישועה חומותיך רד"ק, כלומר ה' עשה שחומותיה וחילה תהיינה ישועה, שלא יוכל אויב לבא בהן, וכל אשר בעיר יהיו נושעים, והכוונה שלא תוסיף בבל להגלותנו מארצנו.3ישועה ישית חומות וחיל, ישית את החומות והחיל שיהיו ישועה, כמו ואשיתהו בתה למעלה ה' ו', כי תשיתהו ברכות תהלים כ"א ז', מעין ישיתוהו שם פ"ד ז', אם לא אשיתך מדבר ירמיה כ"ב ו', ורוז' וגיז' פירשו שהישועה תהיה לה כחומות וחיל.4פתחו שערים, דרך משל שא"י תפתח להם, שהיא היום כאלו היא סגורה בפניהם רד"ק, והכוונה כי ישראל שהיו בגלות בבבל יוכלו לשוב לארצם.5שומר אמונים, שומר חקי האמונים, משפטי האמונה, כלו' מדת הנאמנות והאמיתות, דרכי האמת והצדק, כטעם כי פסו אמונים מבני אדם שוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות בלב ולב ידברו, וכן מה שאמרו בש"ס תמיד דף כ"ח ע"א איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם, יחזיק באמונה יתרה, שנאמר עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי, פירש ר"שי ישא ויתן עם בני אדם באמונה ולא יאנה את הבריות. יאנה לשון אונאה, מענין ולא תונו איש את עמיתו.6יצר, נ"ל מלשון ויצר אמר ליוצרו למטה כ"ט י"ו שענינו יציר או נוצר, וכל דבר שקבל צורתו מאחר, וכאן הכוונה על האדם יציר האל, והוציאו בלשון זה להיותו נופל על לשון תצור שלום שאחריו. ורא"בע ורד"ק בשרשים ורוז' וגיז' פירשו ענין לב ומחשבות כמו וכל יצר מחשבות לבו, וכאן הכוונה מי שלבו סמוך, שמחשבותיו בטוחות, כמו סמוך לבו תהלים קי"ב ח', ונ"ל שאין יצר כמו לב, ושלא יתכן לומר לא יצר סמוך ולא מי שיצר לבו סמוך, כי יצר ענינו לדעתי עצה וגזרה, וכל יצר מחשבות לבו בראשית ו' ה' ענינו גזרת מחשבות לבו, מה שמחשבות לבו גוזרות ויועצות לעשות, כטעם ויוצרה מרחוק לא ראיתם למעלה כ"ב י"א, וכמו הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחושב עליכם מחשבה ירמיה י"ח י"א, ולפי זה לא יתכן לומר יצר סמוך, כי הלב הסמוך ובטוח לא יגזור לעשות שום מעשה, אלא ישב ולא יפעל, וכטעם דם לה', שב דומם וקוה אל ה' והוא יפעל.7תצור שלום שלום, אתה תשמור אותו בשלום רב.8כי בך בטוח, כשהוא בטוח בך, כי לא די שיהיה סמוך, אבל שיהיה סמוך בה', לא בדבר אחר.9בטחו בה' עדי עד, אחר שאמר כי ה' ינצור את הבוטחים בו, הסב הדבור לבני אדם, ואמר להם, א"כ ראוי לכם שתבטחו בו עדי עד.10כי ביה ה', אין כי זה נותן טעם, אלא כחו לחזק הענין, כן, ביה ה' בטחו, שהוא צור ומשגב לעולמים, ומלת צור גם היא לשון מתדמה ליצר ולתצור; מלת כי מצויה הרבה במליצת השיר לחזק, עיין למעלה א' כ"ט, ט' ד', י"ג י', י"ד א' וכ"ז, ט"ו ח' וט', ולמטה כ"ו י"ט, ול"ב י"ג.11כי השח יושבי מרום, אנשי בבל, ומרום הוא משל, כי היושב במרום יקשה ליושב בשפל להתגבר עליו, וכן קריה נשגבה כולל ענין הגובה וענין החוזק, וכן צור ענינו סלע גבוה שיקשה לעלות אליו, ומורה ג"כ משגב ומפלט.12קריה נשגבה, אחר שאמר כי השח יושבי מרום, הוסיף כי לא לבד השח היושבים, אבל השח הקריה עצמה, וכמו שאמר למעלה ומבצר משגב חומותיך השח השפיל הגיע לארץ עד עפר; ואח"כ הזכיר בהשפלת הקריה שלש מדרגות של השפלה, ישפילנה, ישפילה עד ארץ, יגיענה עד עפר. ונ"ל קרוב לודאי כי מלת ישפילנה היתה מתחלה נקודה רביע, והמעתיקים החליפו בטעות רביע במהפך. ולשעבר הייתי אומר כגיז' שהאתנח ראוי תחת ישפילנה קרי֥ה נשגב֖ה ישפיל֑נה, כי מה טעם ישפילנה ישפילה? ואם מצאנו עזי ומעזי, סבוני גם סבבוני, הנה בשניהם יש קצת תוספת בשם או בפעל עצמו, וכאן אין הפרש אלא בסימן הכנוי ישפילנה ישפילה, ועוד כי שם המלה השנית היא מרובה באותיות עזי ומעזי, סבוני גם סבבוני, וזה מוסיף כח למאמר, וכאן התבה הראשונה מרובה באותיות מהשניה. והיום כ"ה סיון תר"טו נ"ל כי דעת בעלי הטעמים נכונה מאד, אלא שנפלה טעות סופר קטנה בטעם ישפילנה.13תרמסנה רגל, כל רגל, אפילו רגלי עני.14ארח לצריק מישרים, המישרים הם ארח לצדיק, היושר הוא דרך הנהגתו, ולפיכך אתה האל שאתה ישר אתה מפלס ומישר ומסקל מעגל צדיק, כלומר אתה מצליח אותו בכל דרכיו. ור"דק רוז' וגיז' פירשו גם תחלת הפסוק שהצדיק יש לו דרך ישרה ומסוקלת, כלומר שמצליח בדרכו.15פִלֵּס, יִשֵר סָלַל וסִקֵל, והסיר המכשולים מן הדרך, כמו יפלס נתיב לאפו תהלים ע"ח נ'.16אף ארח משפטיך, לא קוינו לבד לראות אותך מיטיב לצדיקים, אבל קוינו ג"כ לראות אותך דורך דרך משפטיך, שהיא מדת הדין נגד הרשעים, ובתאות נפש אוינו לראות שמך נודע וזכרך נזכר בעולם, בעשותך משפש ברשעים, כטעם נודע ה' משפט עשה קרוב לפירוש רש"י.17נפשי אויתיך בלילה, בכל נפשי, או תאות נפש אויתיך, כלומר אויתי לראות פעלך ומשפטיך.18בלילה, בכל לילה, ואח"כ אומר אשחרך, בכל שחר כמו בִקֵר מן בֹּקֶר הטעם בכל עת הייתי מתאוה לך, וכל זה למה? כי כאשר משפטיך מתגלים בארץ, אז צדק ילמדו יושבי תבל, וכשאין אתה עושה דין ברשעים, אחריהם כל אדם ימשוכו ומלאה הארץ חמס.19יחן רשע, אם הרשע יוחן תמיד ולא יהיה הדין נעשה בו, אז לעולם לא ילמד צדק. לא ירגיל עצמו להמנע מעשות חמס.20בארץ נכחות, כמו רוחך טובה תנחני בארץ מישור תהלים קמ"ג י', והטעם בראותו לפניו ארץ מישרים ודרך מסוקלת, כלומר בהיותו מצליח, יעוֵל תמיד, ולא יראה גאות ה', ולא יבין ולא יכיר גדולת ה' וכחו, עיין למעלה ב' ט'. ורא"בע רד"ק וגיז' פירשו בארץ נכחות, בארץ שיש שם נכחות ומישרים, כלומר אף אם סביבותיו צדיקים לא ילמד מדרכיהם.21רמה ידך, ידך, השגחתך וארח משפטיך, היתה מגביהה לשבת, לא היתה מתגלה לארץ רש"י כטעם מרום משפטיך מנגדו תהלים י' ה'.22בל יחזיון, והרשעים הנזכרים אח"כ במלת צריך לא היו רואים אותה.23יחזו ויבושו קנאת עם, אבל לא היה עתיד להיות כן תמיד, אך עתידים היו לראות בבושת וכלמה קנאתך בעבור עמך; אף אש עתיד היה שתאכל צריך, וכן עשית ור"דק ורוז' וגיז' פירשו רמה ידך כטעם יד נטויה, כלו' מוכנת להכות; ואין בל יחזיון עולה יפה לפי דרכם. ומתחלה פירשתי קנאת עם כמו הפוך עם קנאה כמו סמל הקנאה יחזקאל ח' ג' כלומר העם המכעיסים אותך.24תשפת, לשון ולעפר מות, תשפתני תהלים כ"ב י"ו ענין השכבה והרבצה, וכן שפות הסיר מ"ב ד' ל"ח, ויחזקאל כ"ד ג', כלומר תתן לנו שלום של קיימא.25כי, לחזק.26גם כל מעשינו פעלת לנו, תשלם לנו גמול כל מעשינו אשר נאמן לבנו עמך בימי הצרה, ושהיינו תמיד עושים צדקות, כמו שאמר גוי צדיק שומר אמונים.27פעלת, ל' גמול, כמו הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו למטה מ' י', לא תלין פעלת שכיר ויקרא י"ט י"ג, וכשכיר יקוה פעלו איוב ז' ב'. ור"דק רוז' וגיז' פירשו כל מה שאירע לנו מטוב עד רע, אתה הוא שפעלת אותו, ואין זה מתישב על מלת מעשינו, כי מעשה האדם איננו בלשון מקרא מה שיקרה לאדם; גם לשטתם העיקר חסר, כי הי"לל אתה פעלת, אם הכוונה אתה לבדך היית הפועל.28לבד בך נזכיר שמך, אע"פי שהיינו תחת יד זרים, היינו סמוכים ובוטחים בך לבדך, ולפיכך היינו מזכירים תמיד וקוראים שמך ומתפללים לך, והזכרת שם ה' הוא רמז לעבודה ולתפלה, כמו בכל המקום אשר אזכיר את שמי שמות כ' כ"ד, ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר תהלים כ' ח'. ורוז' וגיז' פירשו לבד בך ובעזרתך היה מה שהיום אנחנו יכולים להזכיר שמך ולהודות לך על נפלאותיך ועל ישועתך.29מתים בל יחיו, אמר כן דרך כלל, והכוונה על הפרט, כלומר על הבבליים, והטעם כפירוש רא"בע ורוז' בני בבל הם כמתים ולא יקומו אחרי נפלם; ולמטה פסוק י"ט אמר הפך זה על ישראל, יחיו מתיך נבלתי יקומון.30לכן, לחזק, כן הוא, כי פקדת עליהם דרכיהם ותשמידם וכו', ואמר לכן שאינו נופל כ"א על העתיד, כי אבוד כל זכר למו הוא ענין עתיד; כי כבר היה אפשר שתפול בבל ביד אויב ואחר זמן תשוב לקדמתה. וגיז' פירש לכן אשר פקדת, כלומר יען פקדת; וזה יתכן במליצת כי על כן, מפני שמלת על כן נופלת על מה שכבר היה, ולא יתכן במלת לכן שענינה להבא.31יספת לגוי ה', יסף לשון הגדלה ורבוי, כמו להוסיף לכם תבואתו ויקרא י"ט כ"ה, ויספו ענוים בה' שמחה למטה כ"ט י"ט.32לגוי, לכל גוי, כמו שנים ליום במדבר כ"ח ג', לאיש ברא' מ"ה כ"ב, לבית שמות י"ב ג', לשבט דברים א' כ"ג, לדור תהלים כ"ב ל"א, והכוונה כאן אצל כל גוי.33יספת לגוי נכבדת, הטעם יספת נכבדת לכל גוי, כלומר הרבה נכבדת, כבוד גדול עשית לך אצל כל גוי.34יספת נכבדת, יספת להכבד, הרבית לעשות לך כבוד, עשית לך כבוד גדול, ובא נכבדת במקום להכבד, כמו כי לא אוסיף עוד ארחם הושע א' ו', כי לא יוסיף יבא בך עוד למטה נ"ב א'.35נכבדת, עשית לך כבוד, כמו ואכבדה בפרעה.36רחקת כל קצוי ארץ, הכבוד הזה אשר עשית לך, הרחקת אותו עד כל קצוי ארץ, כטעם כשמך אלהים כן תהלתך על קצוי ארץ תהלים מ"ח י"א, ומצאנו לשון רחוק אצל כבוד ושם, ויצא שמו עד למרחוק ד"ה ב' כ"ו ט"ו, וחסרה מלת עַד או אֶל, כמו ומלאכיו חנס יגיעו למטה ל' ד', ואם לא תגיע ידו די שה ויקרא ה' ז'.37יספת לגוי ה' יספת לגוי נכבדת, אינו אלא מאמר אחד, שנכפלה תחלתו לתפארת מליצת השיר, וכן המנהג בשירי הקדש להתחיל מלה אחת או שתים או שלש מן המאמר, ולתת אחריהן שם פרטי או כנוי פרטי דרך קריאה ווקאטיף, ולכפול אח"כ תחלת המאמר, ולהוסיף המלות הצריכות להשלמתו, כגון נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם תהלים צ"ג ג'; ועיין שמות ט"ו ו', שופטים ה' י"ב, תהלים כ"ט א', ע"ז י"ז, צ"ב י', צ"ד א' וג', צ"ו ז', קי"ג א', קט"ו א', משלי ל"א ד', ש"הש ד' ח' וט', וז' א'. וכיוצא בזה הבנהרים חרה ה' אם בנהרים אפך חבקוק ג' ח', אלא שהוא משונה קצת, והוא כאלו כתוב הבנהרים חרה אפך ה', אם בנהרים חרה אפך? והמפרשים כלם פירשו יספת לגוי נכבדת, שני מאמרים, רש"י פירש יספת לישראל תורה וגדולה וכבוד, ונכבדת מהם, שהם מודים ומשבחים לפניך; רא"בע פירש הפך זה, יספת ליסר אותם פעם אחר פעם, והם הודו כבודך; ור"דק יספת והגדלת להם כל טובה לפי שנכבדת עמהם? ודון יצחק פירש הוספת טובה לאומות, וכי עשית לך בזה כבוד? והכורם פירש אספת וכלית כמעט לשון אסוף אסיפם את הגוי אשר בו נכבדת ורחקת אותו לכל קצוי ארץ; ורוז' וגיז' פירשו הרבית והגדלת את ישראל, ובזה עשית לך שם ותהלה, והרחקת קצוי ארצם, כלומר הרחבת גבולם וכן פירש גם דון יצחק מלות רחקת כל קצוי ארץ, אלא כי רוז' מפרש ל' עבר כמשמעו, וגיז' מפרש ל' תפלה; והנה לא מצאנו בשום מקום מליצת יסף לו או הוסיף לו בענין הגדיל אותו, הרבה אותו, אך יאמרו תמיד הוסיף עליו, כמו יוסף ה' עליכם עליכם ועל בניכם תהלים קט"ו י"ד; זולתי בשני מקומות בא אל במקום על: הראשון ויוסף ה' אלהיך אל העם כהם וכהם ש"ב כ"ד ג', וב"דה א' כ"א ג' כתוב על; והשני ותוסף אל תזנותיה יחזקאל כ"ג י"ד; ולא תבא הל"מד אחר לשון הוספה אלא לסימן הדאטיף, כשאחריו אקוזאטיף אחר, כמו יוסף ה' לי בן אחר ברא' ל' כ"ד, להוסיף לכם תבואתו ויקרא יט כה, ויספת לך עוד שלש ערים דברים יט טו, כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך משלי ג' ב', ויוסיפו לך שנות חיים שם ט' י"א, ולעולם לא יחסר האקוזאטיף, אלא שלפעמים תעמוד מלת הכנוי במקום השם, כגון ומה יוסיף לך תהלים ק''ך ג', וכה יוסיף לו ש"ב ג' ט', ואוסיפה לך כהנה וכהנה ש''ב י"ב ח', מלות הכנוי מה כה וכהנה עומדות במקום השם, ורומזות על האקוזאטיף, כלומר על הדבר שאומרים עליו שיתוסף או שלא יתוסף. ואמנם מליצת רחקת כל קצוי ארץ לפירוש דון יצחק ורוז' וגיז' אין לה שום דמיון במקרא.38ה' בצר פקדוך, חוזר לישראל, ואומר: ישראל שהיה מוסרך להם, שסבלו ייסוריך בצר פקדוך, היו זכרים אותך ופונים אליך, והיו יוצקים ושופכים לפניך שיחם בתפלה. צקון. מן צוק, ל' שפיכה כמו יצק, והנ"ון נוספת, כמו ולא ידעון אבותיך דברים ח, ג', אשר לא ידעון אבותיך שם שם י''ו לחש, דבור בחשאי, כמו וירא דוד כי עבדיו מתלחשים ש"ב י"ב י"ט.39הרינו חלנו, אחר שהמשיל צרת הגלות לחבלי יולדה, אמר האשה כשהיא בחבליה יולדת בן, וחבליה נהפכים לה לשמחה, אבל אנחנו הרינו, סבלנו צער ההריון, וגם חלנו, סבלנו צירי היולדה, ועם כל זה לא היה בכחנו ללדת אלא רוח כי לא היה בידנו להושיע לנו לולי ידך שהושיעתנו.40ילדנו רוח, משל לקוח ממין חולי ברחם, שהאשה נראית כאלו היא הרה, ואין בה אלא רוח, ותרפא ביציאת רוח מרחמת והוא נקרא Empneumatosis מיכיליס.41ישועות בל נעשה ארץ, לא היה בידנו לעשות ארצנו ישועות, שתהיה נושעת, עיין למעלה פסוק א'.42ובל יפלו ישבי תבל, ולא היה בדנו לסבב שיפלו יושבי תבל, והם אנשי בבל, שקורא אותה תבל.43יחיו מתיך, אבל ישראל להיותם עמך אע"פי שהיו בגלות חשובים כמתים, מתיך הם כלפי האל ולפיכך היה להם לחיות, וחיו.44נבלתי יקומון, מתיך שאמרתי הם נבלתי, כלומר נבלות ישראל ישראל שהיו חשובים כנבלה יפה אמר רוז' שאם היה נבלתי נבלה שלי, היה לו להנקד נִבְלתי כמו נבלתך, נבלתו, אבל אומר אני שהוא לו רבים כמו נבלותי, אף כחץ אינו אלא משל אמנם יפה חמר גיזי כי אף אם יפורש הענין דרך משל, הנה לא היה מקום למשל זה, אם לא היתה אמונת תחיית המתים מקובלת בימים ההם בקרב ישראל אלא שלדעתו נאמרה הנבואה בבבל, ולדעתנו הדבר ברור כי ישעיה אמרה, והנה אמונת תחיית המתים כבר היתה בישראל קודם שיתערבו עם הפרסיים; וגם לשטתו של גיז' שנכתבה הנבואה בימי הגלות, הנה לא הרויח כלום, כי בבל לחוד ופרס לחוד, ואם הפרסיים היו מאמינים בתחיית המתים, עליו להביא ראיה שהיו מאמינים בה הבבליים קודם שיפלו תחת יד פרס ומדי. ועתה בשנת תר"ט הגיד לי בני בכורי כי היות אמונת זורואסטר כוללת תחיית המתים אינו אלא טעות אשר יסודתו על העתקת Anquetil שתרגם מלת Jave הנמצאת בס' Zend Avesta בלשון תחיית המתים, ועתה בימינו החכם המופלא Burnouf הוכיח שאין הוראת המלה ההיא תחיית המתים, אלא כמלת Aevum בל' רומי עולם, דור ודור דורים.45הקיצו ורננו שכני עפר, מפסיק דבורו עם האל, כי נצטייר בדמיונו ציור המתים הקמים מקברותיהם, והוא קורא להם ואומר להם הקיצו ורננו. כי טל אורות טלך, חוזר לדבר עם האל, ואומר, אתה מעלה המתים מעפרם, כמו הטל המחיה האורות, והם מיני דשאים מ"ב ד' ל"ט, כי בבוא עליהם הטל יצמחו מיד ויפרחו למעלה, וכמו שהטל מעלה הדשאים, כן ברצונך הארץ רפאים תפיל ותוציא מבטנה. והנה אמר כי טל אורות טלך ואין הכוונה כי תקומת האומה תהיה ע"י הטל, אלא כי תקום האומה בדבר ה', כאשר יצמחו הדשאים בטל, וזה כענין שפירשתי למעלה כ"ה יו"ד ונדוש מואב תחתיו כהדוש מתבן, כי לא יהיה מואב נדוש ממש וגיז' ולפניו Kocher פירשו אורות ל' אור ואורה, טל אורות, טל בקר ואם כדבריהם, אין מקום לרבוי אורות וכבר חזר בו גיז' בלקסיקון שלו ופירש טל של דשאים וכאן נשלם השיר, ווזוזר הנביא לדבר אל עמו שהיה עתיד לגלות לבבל.46לך עמי בא בחדריך, הנביא מצייר בדמיונו מלכות בבל הפושטת בכל הארץ, והוא צועק ואומר לעמו לך התחבא, אם אפשר, לזמן מועט עד שיעבור הזעם הזה, הוא בבל שהוא מטה זעמו של הק"בה, ודע אמנם כי עוד מעט יכלה הזעם הזה, ויפקוד ה' על יושב הארץ, הוא יושב בבל את עונו, והדמים אשר שפכו הבבליים לא יהיו עוד מכוסים, כלומר לא ישארו בלי נקמה, כי תענש בבל, ויקח ה' ממנה נקמת כל העמים אשר הורידה אותם לארץ.47דלתך, לפי הכתיב הוא דלתֶֽיך, ולפי הקרי הוא על דרך לשון ארמי, כמו נבלתי בפסוק הקודם, והוא מן דלתים, הנפרד ממנו דָלָה ומשקל אחר דֶלֶת והנה גם נבלתי גם דלתך הם בקמץ על דרך לשון ארמי, ובל"הק מחליפים הקמץ בחולם, נבלות, מכות, ובאו בחולם על דרך לה"ק, ובלא יוד הרבוי על דרך לשון ארמית, מַכֹּתְך דברים כ"ח נ''ט, ועֵדֹתִי תהלים קלב יב. אחיותֵך יחזקאל י''ו נ''ב.48חבי, משרש חבה בהא, וזה לבדו נמצא בבנין הקל, והוא לשון נקבה כנגד העם, כי כן ידובר אל העם בל' זכר ובל' נקבה, בל' יחיד ובל' רבים.49וגלתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה, כטעם ארץ אל תכסי דמי איוב י"ו י"ח, וכן להעלות חמה לנקום נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות יחזקאל כ"ד ח'; וגיז' פירש לך עמי והתחבא בבוא האויבים בעיר בבל.
