שד"ל על ישעיהו ל״ח

1 בימים ההם באותה שנה, כי בשנת י"ד לחזקיהו בא סנחריב, וחזקיהו מלך כ''ט שנה, וכאן הוא אומר והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה, ולדעת רלב''ג ורוז' וגיז' ולפניהם יוסף פלאויוס היה זה אחר מפלת מחנה סנחריב, ובסדר עולם אמרו לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו שלשה ימים, ר' יוסי אומר יום שלישי של חזקיהו הוא יום מפלתו של סנחריב הלה חזקיהו למות, אמר גיז' כי חלה חולי הדבר שפשט ביהודה מתוך מחנה אשות ואני אומר כי אפשר שהיה חולי חזקיהו חולי הדבר, אך לא יתכן לומר שפשט הדבר ביהודה, כי היה לו לחזקיהו להזכיר במכתבו ולרמוז שהיו רבים בעמו חולים כמוהו. ואיך ידבר על צרתו ולא ירמוז בשום פנים שהיתה צרת רבים? ולמה לא נזכר דבר מזה בכתובים, לא כאן, ולא במלכים ולא בד"ה? כי מת אתה ולא תחיה, מת הוא בינוני, וטעם מת אתה, תמות, ושרש חיה נאמר על רפואה מחולי שיש בו סכנה.

2 ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, כדי לכוין לבו, כי אולי אחרים היו שם.

3 את אשר התהלכתי לפניך, התנהגתי אחרי מצותיך, והמשל לקוח מאדם המוליך את בנו לפניו, ובנו הולך למקום שאביו אומר לו, וכן התהלך לפני והיה תמים, וכן והתהלך לפני משיחי כל הימים ש"א ב' ל"ה.

4 ובלב שלם, כמו בכל לבבו, וכן תמים תהיה עם ה' אלהיך, שלם, כלומר תהיה עם ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך.

5 הנני יוסף, בינוני מבנין הקל, כמו תומיך גורלי תהלים י"ו ה'.

6 ומכף מלך אשור אצילך, שלא תחשוב כי בתתי לך המתנה החדשה הזאת אקח ממך את הקודמת שאמרתי להצילך מיד מלך אשור כ"א זאת וזאת אעשה לך והנה אף אם כבר נגף מחנה אשור ושב סנחריב לארצו, אפשר היה שישוב עוד שנית בחיל אחר.

7 הנני משיב את צל המעלות, אחז שהיה אוהב לעשות כתבנית מה שהיה רואה אצל שאר העמים, כנראה מענין המזבח אשר ראה בדמשק מ"ב י"ו י' עשה בהיכלו ציור על הכותל שהיה נרשם בו ע"י הצל עליית השמש וירידתו בכל שעות היום, כפי מה שראה או שמע ששו הכשדים שהיו חכמים בתכונה, או עם אחר שלמד מהם; והיה הציור ההוא נקרא על שמו מעלות אחז, וטעם מעלות ע"ש עליית השמש שהיתה נרשמת בו, ואח"כ קראו לאותם הסימנים והרשימות שהיתה עליית השמש נרשמת בהן, מעלות, כי היו סימני העלייה, אע"פ שהיו ג"כ סימני הירידה.

8 אשר ירדה, נראה שהכוונה אשר ירד הצל, ויהיה צל שם נאמר בלשון זכר ובלשון נקבה, וכן במלכים ב' כ' י''א וישב את הצל במעלות אשר ירדה, ולא נזכר שמש כלל במעלות אחז בשמש. הכוונה במעלות שעשה אחז, העשויות בשמש, שהיה מהלך השמש נרשם בהן, כלומר שהיה הצל מתנועע בהן ועולה ויורד לפי עליית השמש וירדתו. וענין הנס הזה אמנם לא היה במהלך השמש כלל, אלא כפירוש רלב"ג ודון יצחק ואחריהם ורוז' בצל המעלות כי ה' עשה שיתרשם הצל חוץ למקומו. וזה דבר אפשרי על ידי האידים והעננים השוברים ניצוצי השמש, ואומרים שכן היה פעם אחת בעיר מיץ שהצל נרשם רחוק מן המקום הראוי כשיעור שעה וחצי. והנה אין ספק כי ישעיה לא היה יכול בלי נבואה מאת ה לדעת שיהיה הדבר הזה ואף כי לדעת בצמצום כמה מעלות ישוב הצל.

9 ותשב השמש, צל השמש, ובמלכים לא נזכר השמש. והנה במלכים יש כאן תוספת דברים, שישעיה שאל את חזקיה איך ירצה שיהיה האות, אם שילך הצל עשר מעלות, או ישוב לאחוריו עשר מעלות, ושהוא בחר שישוב אחורנית, וענין זה לא חש ישעיה להזכירו, ובעלי ד''ה למלכי יהודה וישראל שהעתיקו מס' ישעיה, ומשם נעשה ס' מלכים שבידנו שהוא קצור ס' ד"ה למלכי יהודה וישראל הוסיפוהו לפי מה ששמעו בבית המלך.

10 בדמי ימי, יפה פירש מל' ערבי שקוראים לעת הצהרים דומת אלשמש, ע"ש שהשמש נראה כעומד דומם למעלה בחצי השמים וכן מל' זה שמש בגבעון דום, וכן הצהרים נקרא ג''כ לענין זה נכון היום, משלי ד' י''ח, והנה בדמי ימי כמו בחצי ימי. וגיז' ממאן בפירוש זה, ומפרש דמי לשון השקט ומנוחה והצלחה, ואמת כי דמי ענינו שביתה מדבור או ממלא ושקר שיהיה ענינו השקט ומנוחה.

11 אלכה, דבק למעלא וכן דעת בה''ט, וענינו פטירה מן העולם, כמו בטרם אלך ואינני תהלים ל"ט י"ד, ואנכי הולך ערירי בראשית ט''ו ב', וילך בלא חמדה ד''ה ב' כ''א כ', תתקפהו לנצח ויהלוך איוב י''ד כ'. ולא יתכן לפרש אלכה דבק עם שערי שאול כי היל''ל אבאה, לא אלכה, כי מליצת הלך בשער איננה בכל המקרא. והנה הם שני מאמרים, והמקרא קצר, בדמי ימי אלכה, אבאה בשערי שאול.

12 פקדתי, חסרתי, כמו ולא נפקד ממנו איש רש''י.

13 לא אראה יה, מצאנו ראיה שענינה התענג בטובה, כמו לראות בטוב ה' יה, כנוי לאל ע''ש היותו מטיב, והטעם לא אתענג עוד בטובת האל ובחסדיו.

14 יה בארץ החיים, הרי זה כמו מאמר מוסגר, לא אראה יה, כי אמנם יה, כלומר חסד ה' הוא מתגלה בארץ החיים, כטעם לראות בטוב ה' בארץ החיים.

15 עם ישבי חדל, יחד עם אנשי חלד, כלומר בעה''ז רד"ק ודון יצחק; חלד וחדל אחד, והוא מענין אדעה מה חדל אני, נקרא העולם כן ע"ש שכל החיים בו מתים; ורש''י ורוז' וגיז' פירשו בהפך חדל על מקום המתים, כשאהיה עם המתים לא אביט אדם עוד ונ''ל כי לא מצאנו בשום מקום ישיבה אצל קבר ושאול, כ"א שוכבי קבר יורדי בור, ולא גם פעם אחת יושבי קבר, יושבי בור.

16 דורי, דור הוא הזמן שאדם רגיל לחיות.

17 נסע, נתלש מן הקרקע, כמו בל יסע יתדותיו לנצח והוא משל לקוח מיתדות האהל, כמו שאמר כאהל רועי.

18 ונגלה, כל המפרשים פירשו ל' גלות, אך לא יתכן לומר ממנו בנין נפעל, והנכון ל' גלוי, כי אחר שהמשיל חייו לאהל, אמר שנסעו היתדות מלמטה ונתגלה האהל מלמעלה.

19 קפדתי, כתרגומו אתקפלו, אני מקפל חיי כאורג כשהשלים האריגה מקפל האריג, וכן בערבי אומרים קפד על הקיפול גיז.

20 מדלה יבצעני, אחר שנשלמה אריגת חיי, האורג כורת אותי מן הדלה, והם החוטים הנשארים מדולדלים במנור האורגים גרוציום ורוז' וגיז'.

21 מיום עד לילה, מליצה היא בלה''ק, וענינה בזמן קצר, כמו מבקר לערב יכתו איוב ד' כ' רוז' וגיזי.

22 תשלימני. ענין כליון. שלשת השרשים כלה, תמם וגמר נאמרים על השלמת המעשה ויכלו השמים עד תם כל הבית מ''א ז' כ''ב, ה' יגמור בעדי ועל הכליון עד כלותם, עד תם כל הגוי, כי גמר חסיד, ושרש שלם נאמר הרבה על השלמת המעשה, ובא כאן להוראת הכליון.

23 שויתי עד בקר, המפרשים כלם גם רוז' וגיז' פירשו עד בקר כפשוטו, והנה עדיין לא הזכיר שום דבר מהלילה, שיצדק שיאמר כאן עד בקר; ול''נ כי מליצה היא לומר עד בקר או עד הבקר, שענינו קודם מחר להורות תכף ומיד, כמו אשר יריב לו יומת עד הבקר שופטים ו' ל''א, שענינו מיד, וכיוצא בזה מצאנו ביום להוראת מיד, אויל ביום יודע כעסו משלי י''ב י"ו, וכן גיז' באוצר לה"ק שרש בקר כתב כי ה' בקר תשמע קולי, שבענו בבקר חסדך, השמיעני בבקר חסדך, וירדו בם ישרים לבקר כלם ענינם מיד, וכן הביא דוגמת זה בל' יוני שענינו מחר, וענינו מיד, ול''נ קל וחומר הדברים, אם בקר ולבקר שענינם מחר נאמרים להוראת מיד, ק''ו עד בקר שענינו קודם מחר ע"כ אני מפרש הכתוב כן. אני הייתי מצייר ומדמה בלבי כי עד בקר מהרה חליי כמו ארי ישבר כל עצמותי, ואתה האל בזמן קצר תשלים ותכלה אותי. ורוז' פירש כיונתן ודון יצחק, וגיז פירש קרוב לפירוש רש''י שויתי ודוממתי נפשי לסבול כל הלילה.

24 דלו עיני למרום, משרש דלל דלות וכליון, והטעם כמו כלו עיני מיחל לאלהי היירונימוס ורוז' וגיז', כן הוא לפי הנקוד, אבל נכון יותר לפרש כיונתן ורד''ק ענין זקיפה, משרש דלת כמו ארוממך ה' כי דליתני.

25 ה' עשקה לי ערבני, כך הייתי מתפלל, עשקה לי ערבני, כטעם ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים תהלים קי"ט ק''ד, ומלת עשקה שם דבר אע"פ שהקמץ במתג הוא משל לקוח מאדם שהנושים תופשים אותו, והוא קורא לאחד מן העומדים שם ומבקש ממנו שיהיה ערב בשבילו.

26 עשקה לי, עושק יש לי, עושק נעשה לי, עושים לי עושק, כלומר על לא חמס אני נתפש. וראב''ע ורד''ק פירשו לשון עבר, המחלה עושקת אותי, אך לפי זה אותי היל"ל.

27 מה אדבר, מה אועיל כי אדבר ואתפלל, אחר שהוא אמר לי כי מת אתה ולא תחיה, והוא בלא ספק יעשה ויקים את דברו אדדה כל שנותי. מלשון ותדד שנתי מעיני רש"י הייתי מרחיק מעלי כל שינה בעצבוני וביגוני; והמפרשים פירשו המקרא לנחמה ואמר לי שאחיה והוא עשה; ורוז' פירש כיונתן אדדה כל שנותי, כל השנים שאחיה עוד אדדה עד בית אלהים להודות לו על מר נפש שהצילני ממנו; וגיז' פירש אלך אט ושחוח דרך הכנעות כל הימים אשר אחיה, ואמר כי לב נשבר ונדכה והענויים וכל מיני הכנעות נחשבו לצדקה אצל היהודים; והיכן מצא שיודה אדם לאל על חסד שגמל עמו, ויעשה זה במר נפש ובצום ובכי? וחזקיה מסיים ונגינותי ננגן כל ימי חיינו על בית ה', ודוד אומר הפחת מספדי למחול לי אדדה, הה"א יתרה, כמו עולתך ידשנה סלה.

28 אדוני עליהם, על עצמותי שזכר כן ישבר כל עצמותי ומפני שאומרים עצמים ועצמות, ובל''י עצם ל' זכר הוא, אמר עליהם ל' זכר, ואמר ולכל בהן ל' נקבה.אדני עליהם, היה עליהם והטעם התגלה עליהם ברחמיך וע"י כן יחיו ולכל בהן חיי רוחי, והיה ג''כ לרוחי, אשר כל חיותו תלויה בהן וטעם חיי רוחי כמו ותחי רוח יעקב אביהם, והטעם, אף אם לא אמות הנה רוח לא תחיה מדאבונה, אם אין שלום בעצמי, לכן חמול עליהם ויחיו מכאבם וחלם, ועשה חסד לחיי רוחי אשר כלם תלויים בהן.

29 לכל בהן חי רוחי שיעורו ולחיי רוחי אשר כלם בהם, או ולרוחי אשר כל חייו בהם ואם באנו לתרגם המליצה הזאת בלשון איטלקי במליצה קרובה אל העברית, יתכן לתרגם כן כאשר השכיל ותרגם תלמידי חביבי החכם יח"ף זצ"ל תחלימני והחייני, השיבה לי כחות גופי ואח''כ החיה אותי, הניחני בחיים שאם לא תרפא לכל גופי ותשיב לי כח עצמותי ובריאותן, אי אפשי לחיות על האדמה. ותחלימני לשון בריאות בלשון משנה, והוא קרוב לעלים ואלים שענינם חוזק. ורא"בע ואחרי ורוז וגיז' פירשו עלהם על דבריך ועל חסדיך יחיו בני אדם ואומרים כי הכנוי חוזר למה שאמר למעלה ואמר לי והוא עשה ולכל בהן חיי רוחי, ראב"ע פירש ולכל עת בהן חיי רוחי. ורוזו וגיז כל חיי רוח בהן. כלמר כל בני אדם חיים בחסדך, וגם אני חי בחסדך.

30 הנה לשלום מר לי מר, כה הייתי מתאבל על אבדן השלום רד"ק הא הבריאות מר לי לשלום, על אבדת השלום כמו והמר עליו כהמר על הבכור זכריה י"ב י' ורוז' וגיז פירש מרירותי נהפכה לי לשלום.

31 חשקת נפשי משחת בלי מקרא קצר חשקת והצלת נפש משחת הבלייה ולפיכך לא אמר חשקת בנפשי, כשמוש כל חשק שבמקרא, מפני מלת והצלת החסרה בנתים.

32 כי לא שאול תודך, וכן בתהלים כי אין במות זכרך בשאול מי יודה לך ו' ו', היודך עפר היגיד אמתך ל' י' הלמתים תעשה פלא אם רפאים יקומו יודוך סלה, היספר בקבר חסדך אמונתך באבדון, היודע בחשך פלאך וצדקתך בארץ נשיה פ"ח י"א י"ג, לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה קט"ו י"ז, והנה ידענו נאמנה שהיו הקדמונים מאמינים שלא תמות הנפש במות הגוף, שהרי היו דורשים אל המתים, והיו אצלם בעלי אוב שהיו מתפארים להרגיז המתים ממקומם, כנראה מבעלת אוב בימי שאול, והתורה לא הכחישה אפשרות הענין הזה, וגם הנביאים לא הלעיגו על האמונה הזאת מעולם, כמו שהלעיגו על עבודת האלילים, ועל הוברי שמים החוזים בכוכבים; א"כ איך יתכן שיאמר אדם מחשובי ישראל וגדוליו כי לא שאול תודך, לא המתים יהללו יה? ורא"בע ור"דק אמרו כי הכוונה על הגוף בעודו בקבר וזה דחייה בקש, כי מה צורך שיהיה הגוף עצמו הוא המודה לאל? ואם הגוף עבר ובטל מן העולם, והנשמה קיימת ומהללת את אלהיה, אין עוד מקום לומר לא המתים יהללו יה. ועל מה בצע בדמי ברדתי אל שחת כתב ר"דק כי החטאים במותם לא ישאר אחריהם דבר חי אלא הכל יורד לעפר, עכ"ל, וכיוצא בזה כתב ג"כ על לא המתים יהללו יה; וזה אמנם לפי שטת הרמ"בם ואריסטו שההשארות נקנית לנפש ולא טבעית אליה, והיא דעת משובשת; ור' יואל ברי"ל על מה בצע בדמי כתב לא מחכמה שאלת על זה ומה לך לשפוט על נפש נענה כי תצעק מכאבה, עכ"ל, ואין זה כלום, כי גם האיש המדוכה כואב אינו מדבר כי אם לפי האמונות שהורגל בהן מילדותו, מלבד כי מה יאמר אצל לא המתים יהללו יה שלא נאמר בשעת צער, אלא בשעת שמחה, כמו שמסיים ואנחנו נברך יה, וכן כאן כי לא שאול תודך חי חי הוא יודך כמני היום. והיה אפשר לומר שהיו הקדמונים מאמינים בהשארות הנשמה, אך לא היו מציירים לא תענוג ולא צער לנשמה הנפרדת מן הגוף, והיו מייחסים לה הידיעה בלבד, ולא הרגשת ההנאה והצער, הטוב והרע; ולפיכך קראו למקום המתים דומה וחשך וארץ נשיה. ולפי זה בדין היו אומרים דוד וחזקיה לא המתים יהללו יה, הלמתים תעשה פלא, לא ישברו יורדי בור אל אמתך, כי הנשמות אינן מקבלות לא רע ולא טוב, ומאחר שלא יפול בהן פלא וחסד מאת הבורא, לא יתכן להן להודות לו ולהללו על מה שיעשה עמהן, וכבר יתכן להללו ולשבחו על מה שעשה עמהן בעודן בארץ, אך לא על מה שיהיה אחרי מותם, כי לא ישברו עוד אל אמתו. ואולי היו שוללים מן הנפש הנפרדת מן הגוף גם פעולת ההלול והשבח, כי לא תצוייר אצלם בלא דבור, ולא דבור בלא כלי הדבור ולא היו מייחסים לנפש כ"א החיות והידיעה בלבל וע''כ המת היה צריך לחזור לגופו כדי לענות לשואליו דבר; ואם ישאל שואל. ואיך יתכן שיאמינו בהשארות הנפש בלי שיקיימו לנפשם שום פעולה?התשובה. היו מאמינים שהנפש נשארת כן בלא פעולה עד ישוב ה' להביאה אל הגוף בתחיית המתים לקבל שכרה; ואנחנו אמנם מלבד אמונת תחיית המתים, עוד נאמין ונדע בראיות, כי כדרך שבהיותה בגוף, הנפש לבדה היא המרגשת גם ההרגשות הגופניות, כי הגוף לא ירגיש אלא כאשר ירגישו העץ והאבן בהכותך עליהם, מלבד זה הנפש מרגשת הנאה וצער המיוחדים לה, מלבד הנאת הגוף וצערו, כגון הנאת הכבוד וצער הבושה, הנאת קרבת הידידים וצער התרחקותם כן אחרי הפרד הנפש מן הגוף, תרגיש ההנאה והצער המיוחדים לה, בזולת כלי הגוף, וכן נאמין ונדע כי תוכל הנפש הנפרדת לגלות רעיוניה לחברתה גם בזולת כלי הגוף, וכן תכל להודות ולהלל לאלהיה גם אחרי מות הגוף וקודם שתשוב להתחבר אליו; מלבד כי יהיה הדבר עול גמור בחק הבורא. שיניח לדורי דורות כמה אלפי אלפים נפשות בעלות השכלה וידיעה, והן כאלו ידיהן אסורות רגליהן בנחשתים, שלא תפעלנה דבר ולא תרגשנה דבר מטוב עד רע. ותלמידי מוה"רר יצחק פארדו אומר כי הנשמה בעודה כלואה בגוף ובלתי רואה גדולת הבורא כי אם באספקלריא שאינה מאירה, היא תמיהה על נפלאותיו ונותנת לו תודה עליהן. אבל אחרי צאתה ממחשך הגוף אין שום דבר מתמיה אותה, ואין דבר שיהיה בעיניה כפלא ומופת. ולא יתכן לה להודות ולהלל את האל על נפלאותיו ועל חסדיו, כי גדולת הבורא מפורסמת וידועה בעולם הנשמות, אין מי יכחישנה ואין אחד שלא ידענה.

33 במני היום, כמו שאני עושה עתה.

34 אל אמתך, אמר אל לזווגו עם הקודם, לא ישברו יורדי בור אל אמתך, וכאן היה משפטו יודיע את אמתך.

35 ה' להושיעני, המפרשים פירשו לעבר או לעתיד, ול"נ שהוא דרך תפלה, היה עמדי להושיעני, כי כן אחרי ההודאה על מה שעבר ראוי תמיד להתפלל על העתיד, להגיד כי הכל ביד האל, ושעם כל מה שיצליח ה' את האדם ויברכהו, אין האדם בטוח מן הרעות בלעדי עזרו התמידי, וכן בדוד הוא אומר זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו אנא ה' הושיעה נא.

36 ונגינותי, נ"ל שאין היו''ד לכנוי; וכן למנצח בנגינותי סוף חבקוק כמו למנצח בנגינות, והיא על דרך חיתו שלי, ושמתי כל הרי לדרך, שהם נגזרים מן הרבוי הארמי עדניא, ואע"פ שהרבוי הזה אינו אלא בלשון זכר, העברים השתמשו בו במליצת השיר גם בשמות לשון נקבה.

37 ויאמר ישעיהו, כתב רד"ק זה הפסוק והפסוק שאחריו אינם מהמכתב, ולא מצאתי להם טעם למה נכתבו הנה אחר המכתב, כי משפטם למעלה אחר וגנותי על העיר הזאת, עכ"ל; ודעת דון יצחק כי ישעיה לא הזכיר למעלה כי חזקיה שאל אות, רק אמר כי ישעיה אמר לו וזה לך האות, וכאן אחר תשלום הספור חזר והגיד כי אמת הוא שחזקיהו שאל אות, אלא שלא היה זה לחסרון אמונתו בישעיהו, אלא מפני שהנביא צוהו לעשות רפואה בדרך הטבע קחו דבלת תאנים, פקפק חזקיהו שמא לא היו דבריו אלא לנחמו, ולכך שאל לו אות. ונ''ל כי צווי לקיחת הדבלת איננו ראיה כלל שאין דבריו מאת ה', כי הנה כן דרך ה' להקדים לאותות ולמופתים פעולה אנושית והיא איננה סבת המופת אך היא לראיה על אמיתת הנס, שיוודע שלא היה הדבר במקרה, אבל ברצון הבורא המקיים דברי נביאו כגון בזאת תדע כי אני ה' הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור ונהפכו לדם שמות ז' י"ז וכן ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם ט''ו כ"ה, וכן והכית בצור שם י"ז ו, ודברתם אל הסלע במדבר כ' ח'. ונראה כי שני הכתובים הללו לא כתבם ישעיה, כי לאהבת הקצור השמיט ענין הדבלת וענין שאלת חזקיהו האות, והוסיפם מי שיהיה, והעתיק אותם מס' ד"ה למלכי יהודה וישראל שהיו בו דברים שהוסיפו הסופרים לפי מה ששמעו בבית המלך. עיין למעלה פסוק ח', ותלמידי מוה"רר דח"א ז"ל מוסיף כי מי שהוסיפם לא רצה להכניסם בתוך הספור, ולא רצה לשלוח יד בדברי ישעיה, ולמחוק וי״ו וזה לך האות ולכתוב ויאמר ישעיהו זה לך האות, ולפיכך הוסיפם בסוף הספור.