שד"ל על ישעיהו כ״ז

1 ביום ההוא בזמן שיצא ה' ממקומו לפקוד עון יושב הארץ עליו.

2 יפקוד יי בחרבו הקשה על לויתן, משל על בבל, וכן דעת גיז' אלא שהוא אומר כי נחש בריח ונחש עקלתון והתנין אשר בים אינם אלא אחד כענין הבוגד בוגד והשודד שודד, וכן דעת Schnurrer ואייכהארן, ומפרשים בריח ועקלתון ותנין אשר בים שלשה כינוים ללויתן, כמו הקשה והגדולה והחזקה שהם שלשה תארים לחרבו, אמנם אין הנדון דומה לראיה, כי אצל החרב הזכיר שם הדבר פעם אחת, וצירף אליו שלשה תארים, על דרך האל הגדול הגבור והנורא, אבל אצל לויתן כפל שם החיה, וספח תאר מיוחד לכל שם לויתן נחש בריח, ולויתן נחש עקלתון, והתנין אשר בים. והנה שאר המפרשים ורוז' פירשו שלשת השמות האלה על שלשה עממים, או על רבוי עממים, אבל מאחר שהתברר לנו מתוך המשך כל דברי הנבואה הזאת מסימן כ"ד ועד כאן שאין הכוונה אלא על מפלת בבל, ובראותנו שהפסוק הזה מתחיל בלשון ביום ההוא ומחובר א''כ לענין שלמעלה, צריך לומר כדברי גיז' שאין הכוונה אלא על מלכות אחת, והיא בבל, אלא שעם כל זה אין אנו צריכים לעוות את הכתובים ולומר שאין הכוונה אלא על חיה אחת, אמנם נאמר כי לקח המשל משלש חיות, והכוונה בשלשתן על מלכות אחת, כי הזכיר הגדולות והנוראות שבין החיות, ואמר כי ה' יפקוד עליהן ויהרגן ותשאר הארץ ניצלת מהן, והכוונה כי ישבית ה' את הממלכה החטאה אשר נתנה חתיתה בארץ החיים לויתן נחש בריח, הוא הקרוקודיל אשר ביאור מצרים, והוא הנזכר באיוב מ' כה, ונקרא נחש בריח כי הוא פשוט וארוך, ואיננו מתקפל ומתעקם כמו הנחשים רוז, והוא מלשון בְריח ומה שננקד בָריח ולא בְריח אינו אלא להבדיל בין שם דבר לשם התאר.

3 לויתן נחש עקלתון, הוא מין נחש הרומש על הארץ, ונקרא עקלתון על שהוא מתקפל ומתעקם כרצונו.

4 התנין אשר בים, נראה שהוא הדג הנקרא balena והנה הזכיר היותר נוראים ביבשה ובים ובנהרות, ואמר כי ה' יפקד עליהם ויהרגם, והטעם כי יכרית מלכות בבל שהיתה שולטת ומטילה אימתה בכל קצות הארץ.

5 ביום ההוא כרם חמר ענו לה, אז ישראל שיהיו ברוכי ה' יהיו נמשלים לכרם העושה יין טוב, ולא לכרם העושה באושים, כמו שהמשילם ישעיה למעלה ה' ב' רד"ק ענו לה, חוזר לארץ יהודה שהזכיר למעלה כ"ו א', והטעם קראו לה דרך שיר ושבח כרם טוב רד"ק ודון יצחק, ותלמידי מוה"רר הלל קנטוני ז"ל מוסיף כי אולי היתה אצלם שירה שתחלתה כרם חמת והיה ענינה בשבח הכרם, והעם היו יודעים מה היה לשון השירה ההיא, וזה נכון. והפסוקים שאחר זה אינם שיר שישירו אז, כדעת רוז' וגיז', אבל הם דברי הנביא, והרבה נתחבטו בהבנת הכתובים האלה מחמת הטעות הזאת שחשבו כי הם שיר שיושר לעתיד, והם אינם אלא דברי ישעיה; והנה בכל המקרא אין כרם אלא ל' זכר, א"כ בהכרח אין ענו לה מוסב לכרם כמחשבתם, אלא לארץ יהודה.

6 אני ה' נוצרה, הנביא אומר לנגד האל ה', אני נוצר ושומר את ארץ יהודה הנמשלת לכרם, בכל רגע אני משקה אותה כלומר אני מוכיח ישראל תמיד על חטאתיהם, למען יגדלו ביראת ה' ויצליחו, ואח"כ הופך פניו מהאל ואומר לנגד השומעים.

7 פן יפקד עליה לילה ויום אצרנה, כלו' אני השומר, אני מתירא תמיד שמא יבא בעל הכרם ויבקר את כרמו היא ארץ יהודה, ויקצוף עליה אם יראה שאינה מצלחת, וע"כ אני שומר אותה לילה ויום. מצאנו כנוי הגוף שאינו מתיחס לשם שאחריו, כגון מי אנכי ה' אלהים ומי ביתי ש"ב ז' י"ח, וכן עבדך אני המלך אהיה שם ט"ו ל"ד שענינו המלך. אני עבדך אהיה. והמפרשים כלם פירשו הפסוק על האל עצמו, והוקשה להם מאד מאמר פן יפקד עליה ר' יצחק בן שאול הביאו רא"בע ור' יוסף קמחי הביאו רד"ק ודון יצחק פירשו פן יחסרו עלים שלה, ולפי זה היה צריך לנקד יִֽפָקֵד והיה צריך שיהיה עלה חסר יו''ד ור' משה הכהן ורא"בע ורדק ורוז' וגיז' פירשו פן יפקד עליה האויב, וזה לא יתכן, כי לשון פקד על לא יורה אלא בקור המעשים הרעים לענוש עליהם, אבל אויב הבא ושוטף בארץ לא לו לא יאמר שהוא פוקד עליה.

8 חמה אין לי, הם דברי ה' המשיב על דברי הנביא שאמר כמתרעם על מדת דינו פן יפקד עליה וגו', והוא משיב אני אינני בעל חמה, ומי יתן ואהיה בעל חמה, ואהיה בוער באש חמתי כמו שמיר ושית במלחמה, כלומר כמו הקוצים שהאויבים מציתים בהם אש ומיד הם בוערים ומשחיתים תבואת האדמה על דרך כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש, או מפילים המגדלים והורסים הערים; שאם הייתי כך, הייתי פוסע פסיעה אחת בתוכה והייתי שורפה ברגע אחד. כך נ"ל שהכתוב הזה מתפרש בדיוק ובלי דוחק, ומליצת מי יתנני מתפרשת כדרכה בשאר מקומות, מי יתנני במדבר ירמיה ט' א, מי יתנני כירחי קדם איוב כ''ט ב', מי יתנך כאח לי שיר ח' א', וכן הבינו מלות מי יתנני גם יונתן וחכמי התלמוד עיין רש"'י, עיין מסכת ע"ז דף ד', אלא שמאמר מי יתנני ואהיה אני האל שמיר ישית, הוא הפלגה שיריית זרה מאד, ועל כן נדחק ר' משה הכהן הביאו רא"בע ופירש מי יתנני כאלו כתוב מי יתן לי, על דרך כי ארץ הנגב נתתני יהושע ט"ו יט, ואחריו ר' יוסף קמחי פירש שאם הייתי בעל חמה מי הוא הכרם הנותן לי שמיר ושית במקום ענבים? הלא בפסיעה אחת שהייתי פוסע בו דרך מלחמה הייתי שורפו ורדק בנו אמר שהוא הטוב שבפירושים, ובו דבקתי גם אני במשך ל"ב שנים, ועתה ניסן תר"כג רואה אני כי לא יתכן להוציא מליצת מי יתנני ממשמעותה, ועוד נ''ל כי הכרם יעשה באושים, אך לא יעשה שמיר ושית, וגם מלת במלחמה היא מיותרת ורוז' ואחריו איואלד ופיליפסון פירשו מי יתן ויבאו אויבי עמי, שהם שמיר ושית, להלחם בי, כי אז אפסע בם ואציתם יחד; וגיז' גם הוא פירש כן, אלא שהוא מחבר במלחמה למטה, מי יתן לי אויבי עמי שהם שמיר ושית, כי אז במלחמה אפסע בם ואשרפם; וכל זה נגד הוראת מליצת מי יתנני. ובתרגום היוני המיוחס לע' זקנים, וכן בתרגום סורי מתורגם כאלו כתוב חומה אין לי, ובחרו בקריאה הזאת Dathe Schnurrer, Houbigant, ושנוררער מפרש הפסוק כן, הכרם אומר: חומה אין לי, ומי יתן שיהיה לי אפילו ס"ג של שמיר ושית בזמן המלחמה, כשהאויב אומר עלי, אפסעה בה אציתנה יחד; וגם זה לא יתכן, שהרי אם האויב בא להציתה באש מה יועיל לה סייג של קוצים, אם לא להגדיל המדורה? מלבד כי לא מצאנו חומה לכרם, אלא גדר.

9 או יחזק במעוזי, זו תשובת הכרם, כלומר תשובת איש יהודה. ולואי שכן יהיה שאין לו חמה עלי, ויחזיק במדתו אשר מימי קדם להיות לי למעוז ולמשען, ולואי שתחת שיפסע בי במלחמה, יעשה שלום לי, שלום יעשה לי, והטעם מי יתן ויהיה הדבר כן, אבל בהפך רואה אני ברעתי שבבל מתגברת עלי ואני גולה ואין מושיע לי. זה לשון בני יהודה בגלות בבל, ועל זה הנביא משיב הבאים ישרש יעקב או, כמו ולואי, מי יתן, כמו או אז יכנע לבבם הערל ויקרא כ"'ו מ"א, ואפי' יסופק אם ענין מלת או שבפסוק האחרון הזה ענין ולואי, הנה O קריאה בעלמא ומצאנוה בקצת מקומות שאין ענינה כענינה על הרוב, כגון מי יגיד לי או מה יענך אביך קשה ש"א כ' י', או עשיתי בנפשי שקר וכל דבר לא יכחד מן המלך ש"ב יח י"ג, או נשיש שבט בני מואסת כל עץ יחזקאל כ"א טו, הרי שהיא קריאה נאמרת לענינים הרבה, וכן בלשון רומי ואיטלקי. ואשכנזי וצרפתי היא נאמרת ג"כ להוראת התשוקה, כמו מי יתן, ואולי ממלת או נגזר אח"כ שרש אוה.

10 יחזק במעזי, החזיק בדבר מורה התמדה בפעולה ההיא, כמו ועודנו מחזיק בתמתו איוב ב' ג', החזק במוסר משלי ד' י"ג, והנה יחזק במעוזי ענינו יתמיד במדתו להיות מעוזי.

11 יעשה שלום לי, מליצה זו נופלת כשהחזק עושה שלום עם החלש כאלו נותן לו מתנת חנם, כמו ויעש להם יהושע שלום יהושע ט' ט"ו.

12 שלום יעשה לי, הכפל דרך בקשה, ושנה סדר המלות, כאדם האומר תן לי דבר זה, דבר זה תן לי, בפעם הראשונה מזכיר הפעל תחלה כי עיקר מבוקשו לפייסו שיעשה דבר מה בשבילו, ובשניה מזכיר השם תחלה כי כוונתו לפייסו שיעשה לו הדבר ההוא דווקא. וכיוצא בזה אם לשלום יצאו תפשום חיים ואם למלחמה יצאו חיים תפשום מ"א כ' י"ח, אצל היציאה לשלום הקדים תפשום כי עיקר מבוקשו שיתפשום אע"פ שיצאו לשלום. אבל שלא ימיתום אין צריך לאמרו, כי בידוע שלא ימיתו היוצאים אליהם לשלום, ואצל היציאה למלחמה הקדים חיים, כי עקר כוונתו שלא ימיתום כאשר יעשה אויב לאויבו, אבל שיתפשום אין צריך לאמרו, שהרי אם לא יהרגום וגם לא יתפשום, ינגפו כלם לפניהם, וכמו שהיה וזה כלל במליצה העברית, להקדים מה שהוא עיקר במחשבת המדבר, כמו אותה קח לי שופטים י"ד ג', כי את חנה אהב ש"א א' ה', ורבים כאלה. ורוז וגיז' פירשו אצית יחד את אויבי עמי, אם לא יחזיקו במעוזי, כלומר אם לא יכנעו תחתי ויעשו שלום עמי, וגם גיז' מודה שהי"לל שלום יעשה עמי, לא יעשה לי, אמנם איך יתכן שיאמר על אויבי עמו או יחזק במעזי ואין ענין יחזק במעזי כענין יכנע תחתי, אלא לפי מה שהם עצמם מפרשים מענין ויחזק בקרנות המזבח מ"א א נ', כלומר יחסה בסתר כנפי, ואיך יתכן לאויבי עם ה' הבאים למלחמה על עמו, שיחזיקו במעוז אלהיהם של ישראל, ובצל ה' יתלוננו? ואיך יתכן לסמוך יעשה שלום עמי, אחר מליצת יחזק במעזי? וכי מי שבא לחסות במעוז אלהי ישראל לא עשה עדיין שלום עם ישראל? ולדעת Schnurrer הפסוק הזה תשלום דברי הכרם. מי יתן שיהיה לי אפילו סייג של קוצים, אבל אם ה' הוא יחזיק בידי ויהיה לי מעוז, אז הוא יעשה שלום לי, ואין אני צריך עוד לא לסייג ולא לחומה, וזה פירוש הגון אם היה ממש בפירוש החכם הזה על הפסוק הקודם.

13 הבאים ישרש יעקב, תשובת הנביא למאמר אנשי יהודה הצועקים או יחזק במעזי, ומבשר אותם כי כבקשתם כן יהיה שישוב ה' להיות מעזם, ולא בלבד יעשה להם שלום, כי גם יתן להם גדולה וכבוד.

14 ומלאו פני תבל תנובה, ומלאו פעל עומד, והוא חוזר למלת פני תבל, פני תבל יהיו מלאים מתנובת יעקב, כי אחר שהמשילו לעץ שיציץ ויפרח אמר שיעשה פרי הרבה עד כי דרך משל תמלא הארץ ממנו. ורוז' וגיז' הסבו הפעולה לישראל שהם ימלאו העולם תנובה.

15 הכמכת מכהו הכהו, וכי הכה ה' את יעקב באף וחמה כרך שהכה את מכהו שהוא בבל? אם כהרג הרוגי ה' שהם אויבי ה', והם הרשעים, והם בני בבל שאמר עליהם מתים בל יחיו נהרג יעקב? לא כן, כי בבל נכרתה לצמיתות, ויעקב הושפל, ועוד ישוב ויפרח וכמו שאמר יחיו מתיך מכהו, הוא המכה את יעקב.

16 הכהו, האל ליעקב.

17 הרוגיו, הרוגי ה'. והנה אפשר היה לקרא אם כהרג הורגיו, ותהיה הכוונה הורגיו של ישראל, כמו שאמר תחלה הכמכת מכהו, וכבר היו אנשים שבחרו בקריאה הזאת, ולא שמו על לב כי משוררי הקדש לא זה הוא המבוקש אצלם, שיהיו מאמריהם מתאימים חלק כנגד חלק ממש, אבל בהפך הם בוחרים שיהיו שני החלקים דומים מצד ובלתי דומים מצד אחר ותלמידי מוהר"ר אהוד לולי מוסיף כי בחלק הראשון הפעל הוא אקטיף הכהו וגם הבינוני שאצלו מכהו הוא אקטיף, ובחלק השני הפעל הרג הוא פאססיף, לפיכך נכון יותר שיהיה גם הבינוני שאצלו פאססיף הרוגיו, ולא אקטיף הורגיו.

18 בסאסאה בשלחה תריבנה, כי אמנם עם בבל הנזכרת למטה בתאר עיר בצורה רבת אתה ה' והיית לה לאויב בסאסאה, במדה גדולה וכפולה.

19 סאסאה, כפול מן סאה, ומורה כפל ורבוי, כמו יפיפית.

20 בשלחה, בשלח אותה מעל פניך, כלומר כששלחת מעל פניך את בבל, לא שלחתה כדרך ששלחת מעל פניך את ישראל, כי ישראל עוד יקומו וישובו לארצם, ובבל לא תוסיף לקום.

21 תריבנה, נעשית לה כאויב, כמו ריבה ה' את יריבי לחם את לוחמי תהלים ל"ה א'.

22 הגה, הופך פניו מהאל ואומר. ה' הגה את בבל ברוחו הקשה כלומר בחמה שפוכה לאין מרפא.

23 הגה, לשון כאשר הגה מן המסלה ש"ב כ' י"ג, הגו סיגים מכסף משלי סה ד', הגו רשע לפני מלך שם שם ה', ענין הסרה ובעור. ורוז' וגיז' פירשו תריבנה על ישראל ופירשו בסאסאה במדת צדק, וגיז' פירש סאסאה סאה כנגד סאה, מדה כנגד מדה, ובלקסיקון שלו ובאוצרו פירש במדה כלומר בנחת, ולא ראו כי הגה ברוחו הקשה איננו ל' נחת אלא לשון עברה וזעם בלא ספק, ולא יתכן שיאמר כן על ישראל אחר שכבר אמר הכמכת מכהו הכהו שענינו אף לדעתם כי ה' לא הכה את ישראל באכזריות חמה כאשר הכה את מכהו.

24 לכן בזאת, מה שסבל יעקב מן העוני והגלות יהיה לכפרה לו, ועוד ישוב ה' לרחם עלו וזה כל פרי ענויו וגלותו, כלומר זה הוא הפרי הנכבד אשר ימשך לו מזה, ומה הוא. הוא הסיר חטאתו, שלא יהיה עור אדוק לע''ז אלא ינפץ אבני המזבחות אשר היו לו לכל צבא השמים ולא יקומו עוד בארצו אשרים וחמנים, וכן הית כי אחר גלות בבל חדל יצר עבודת אלילים מישראל. ושנוררער, רוז וגיז' פירשו בשומו כל אבני מזבח חוזר לה' כי בהחריבו את ירושלם גרם שינתצו המזבחות וקרוב לזה פירוש דון יצחק: והנה אמר אחריו לא יקומו אשרים וחמנים, וזה איננו מעשה האל, אלא רצון ישראל שאין רצונם להקים עוד אשרים וחמנים, שאם היו רוצים אחר שנפלו ונתצו מזבחותם ואשריהם יכולים היו להים חדשים תחתיהם, א"כ בשומו חוזר לישראל שברצונם יבטלו עז מארצם.

25 וזה כל פרי הסיר חטאתו, לדעת שנוררער רוז' וגיז' פרי הוא סמוך להסיר חטאתו זה יהיה פרי הסרת חטאתו, כלומר מה שיכפר עון יעקב יהיה פרי נמשך מהסרת חטאתו; וכבר ראה גיז' כי דבור בלתי מתישב הוא לפי זה כל פרי הסיר חטאתו, והשתדל לפרש וזה כלו יהיה פרי הסרת חטאתו, ועדיין הענין כלו בלתי צודק, כי אמנם נכון הוא לומר על ידי צרת הגלות יכופר עון יעקב, כי מתוך הצרות ישובו לאל, אבל מחרבן העיר ונתיצת המזבחות לא ימשך שלא ישובו לבנותם גיר סיד בל' ארמית דניאל ה' ה'; כאבני גיר מנופצות, כחתיכות גדולות של סיד שמנפצין אותן לחתיכות קטנות כשבאים לכבות הסיד במים אשרים וחמנים, עיין למעלה יז ח.

26 כי עיר בצורה, חוזר למפלת בבל, להגיד כי לא כמקרה ישראל כן מקרה בבל, כי מפלת ישראל מפלה שאחריה תקומה, ולא כן מפלת בבל עיר בצורה, היא אשר קרא למעלה קריה בצורה וקריה נשגבה, וכן דעת רש"י, Vitringa ורוז אמנם רד"ק שנוררער וגיז' פירשו על ירושלים, ואיך לא ראו שלא יתכן שיסיים על אנשי ירושלם כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו, אחר שאמר בזאת יכפר עון יעקב, ואחריו הוא אומר והיה ביום ההוא יחבט ה', ואתם תלקטו וגו'.

27 שם ירעה עגל, ואף אם לא תהיה מיד נעזבת כמדבר ממש תהיה כמו מקום מרעה, לא מקום דירה לבני אדם, אלא מרעה לבהמות, והעגלים ירעו בה בלי שומר ויפסידו הנטיעות אשר בה. סעפיה, הפ"א דגושה, עיין מה שכתבתי בסוף סימן י''ז.

28 ביבש קצירה, הרבה נדחקו המפרשים לפרש תשברנה שהוא ל' רבים, ולי נראה ברור שהפעל חוזר לנשים, כלומר כשייבש קציר בבל, כשתפול ממלכתה, ישבר וידכא לב הנשים שהיו רגילות לבא ולהאיר אותה, וזה מנהג נהוג אצלם ונראה שהיה חק בחגי ע''ז שלהם, והיה לשמחה גדולה אצלם, ואולי ג"כ היה מתערב במנהג ההוא הזנות והניאוף, ע"'כ יהיה לב הנשים ההן נשבר כשיהיה נמנע מהן החק ההוא. ואחר שהזכיר המנהג ההוא של שטות ושל עבירה, הוסיף כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו. והמפרשים פירשו תשברנה סעיפיה או פארותיה, ופירשו נשים באות מאירות אותה, שתבאנה הנשים ללקט העצים לשרוף אותם באש, ולא הבינו כי יבשת הקציר איננו כאן אלא משל, ואין כאן מקום לנשים ללקט עצים, גם מאירות אותן או אותם הי"לל אם הכוונה על הסעפים והפארות, גם אין מאירות כמו שורפות, ולא מצאנו רק אצל המזבח ולא תאירו מזבחי חנם מלאכי א' יו"ד, ואין הכוונה ולא תשרפו מזבחי, אלא הוא לשון הנופל על מין הבערה שהיא עבודה לגבוה, או חק לעז, ואותה חוזר לעיר כי בכל העיר היו עושות ההבערה. ותלמידי מוה"רר ישראל גדליה קזיס הרופא זצ"ל מוסיף כי קרוב הדבר שהיו עושים המדורות בשמחת הקציר וכמו שעושים גם היום בקצת מקומות ביום כ"ד יוניוס שהוא זמן הקציר; והנה אמר ד"מ כי אז ייבש הקציר ולא תהיה עוד שמחה, והנשים הרגילות להבעיר המדורות ההן תאבלנה ונכון הדבר.

29 יחבט ה', כמו שהחובט האילן משיר פירותיו, ואח"כ מלקט אותם מעל הארץ, כן ה' יקבץ נדחי ישראל מאשור וממצרים, כמו שמפרש אח"כ ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים רש"י ור"דק.

30 שבלת הנהר, לשון ושבלת שטפתני תהלים ס''ט ג', אל תשטפני שבלת מים שם שם י"ו, והנהר הוא נהר פרת. ורוז' וגיז' פירשו שהכוונה שירחיב ה' את גבול ארץ ישראל מנהר מצרים עד נהר פרת, כמו שהיתה הארץ אשר נתן ה', לאברהם בראשית ט"ו י"ח, וכמו שהיתה א''י בימי דוד ושלמה; וזה לא יתיישב על לשון ואתם תלקטו שמשמעו שיבואו מארצות אחרות לאי ואיננו מסכים לפסוק שאחריו, גם אין לשון יחבוט מתפרש לפי דרך.

31 יתקע בשופר גדול, משל, כלומר יאספו ישראל כאלו יתקע להם בשופר והוא כענין כי טל ארות טלך, ונדוש מואב, וכן יחבוט ה', וכמוהם רבים.

32 בהר הקדש, כנוי לכל מקום שהשגחת ה' מתגלה בו באותות ובמופתים עיין בה"ע תק''פח עמוד 150.