1גליון, קלף או גויל, ונקרא כן על שם שנגלל, כטעם מְגִלָּה, וכן ונגלו כספר השמים ישעיה ל'ד ד'.2בחרט אנוש, בהכרח הכוונה שתהיה הכתיבה גסה מאד והאותיות גדולות מאד, כי אמר לו שיקח גליון גדול ולא צוהו לכתוב בו אלא אחת עשרה אותיות למהר שלל חש בז, ואולי חתמו בו גם העדים, ושמותם רק כ"ד אותיות; ונ"ל כי חרט הוא כאן שם הפעולה, כלומר חריטה כמו הֶרג קֶטל שענינם מעשה ההריגה, וחריטה כנוי לכתיבה, מלשון חרות על הלוחות שמות ל"ב י"ו. וחרט אנוש כנוי לאותיות גדולות, כאלו הן כמדת בן אדם, או שנקראת כן הכתיבה באותיות גדולות לטעם אחר ידוע אצלם. ויהי מה, נראה לי מוכרח שאין הכוונה שיכתוב כתיבת הדיוטות כאלו היו להם שני מיני כתיבה, ואין צריך לומר שאין הכוונה שיכתוב כתיבת היירוגליף Hieroglyphica כדעת בעל מערכי לשון ערך ליבונאה האומר שהתחילה הכתיבה ההיא בימי אנוש, ושלכך נקרחה חרט אנוש.3למהר שלל השלל הוא למהר, הוא עומד לבא מהר, כמו ויהי השמש לבא בראשית טו י"ב, ויהי השער לסגור יהושע ב' ה', שומר תבונה למצוא טוב משלי י"ט ח, ואני תמֵהַּ על גיז' שלא זכר השמוש הזה, ופירש למ"ד למהר כפי Vitringa שהיא להוראת הפעול, כתוב עליו את המלות מהר שלל חש בז; ולפירושי למהר שלל קרוב בענין למלת ממהר, וכן חש הוא בינוני, וכן תרגם יונתן למהר שלל, מוחי למיבז ביזא, ומוחי הוא בינוני. וגיז' ואחרים טעו, וחשבו מוחי לשון צווי.4ואעידה לי, הוי"ו ראויה לקמץ. והנביא עשה מה שצוהו האל, וגם העמיד לו עדים, אולי חתמו שמותם תחת הכתיבה, והיה זה לראייה לזמן שיתקיים הדבר, שהנביא הגידו מלפנים. ולדעת בעלי הנקוד, ואעידה הם דברי האל, וכן דעת יונתן שתרגם ואסהיד קדמי, ואם היתה מלת לי חוזרת לדעתו אל הנביא, היה מתרגם לי ולא היה אומר קדמי. את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו, הנכון כדעת ראב"ע שאוריה הוא הכהן הגדול בימי אחז מ"ב י"ו ב', וזכריהו הוא הנזכר בד"ה. ב' כ"ט י"ג שהיה בימי חזקיה אחד מחשובי הלוים. והנה בחר באנשים ידועים בעם, ואם אוריה חטא אח"כ בענין דמות המזבח, מכל מקום היה איש מפורסם ונאמן אצל העם.5ואקרב אל חנביאה, אם היה טעמו כדעת גיז' ואחרים וכבר קרבתי, לא היה הדבר צריך להאמר, ולא היה לו לומר אלא ותלד הנביאה בן; עכשו פירושו, ואחר שנאמר לי כן מאת ה' קרבתי אל אשתי.6הנביאה, כן נקראת אשת הנביא אעפ"י שהיא איננה נביאה, וכן המלכה היא אשת המלד אעפ"י שאין לה שלטון.7ישא, הנושא.8לפני מלך אשור, כך היה דרכם לתת הממון לפניהם בדרך, כמו וישימו את הטף ואת המקנֶה ואת הכבודה לפניהם שופטים י"ח כ"ח.9יען בי מאס וגו', הנכון כדעת יונתן רש"י ראב"ע רד"ק וגיז' שהיה ביהודה קשר של רשעים שהיו מואסים בבית דוד, והיו מתאוים מלך אחר, ולפי זה יובן טעם בית דוד שהוזכר בנבואה הזאת ויוגד לבית דוד. שמעו נא בית דוד. כי היו ביהודה אנשים שונאים בית דוד, ולפיכך גדל הפחד במלך ובכל קרוביו ואוהביו כששמעו כי נחה ארם על אפרים. כי אמרו עתה יתוספו עליהם גם האויבים אשר בקרבנו; והנביא בא לבשר בית דוד שלא יִכָרֵת; ואמר שמעו נא בית דוד המעט מכם הלאות אנשים, כי הקושרים היו נלאים לסבול משא המלך והשרים, ואם היו המלך והשרים אהובים אל העם, לא היו קושרים עליהם.10את מי השילוח, משל למלכי בית דוד שהיו נבזים בעיני קצת על מיעוט גבורתם למלחמה.11ומשוש. מקור במי"ם על דרך לשון ארמית, כמו וּמִסְפָּר את רבע ישראל במדבר כ"ג י', למקרא העדה ולמסע את המחנות שם י' ב', ועיין למטה ט' ו'. ודע כי המקור לפעמים יש בכחו הזמן והגוף הנזכרים לפניו, כי לאהבת הקצור משמיטין מה שנודע כבר, כגון ויקראו לפניו אברך ונתון בראשית מ"א מ"ג הכוונה ונתנו, אף כאן וּמְשׂוֹשׂ ענינו וְשָׂשׂ, עבר לנסתר, כמו מָאַס שלפניו.12את מלך אשור ואת כל כבודו, גיז' ואחרים אמרו שהמלות האלה נוספות, ולא יתכן, כי את כל כבודו הוא מגוף המליצה, יען שמאסו במי השילוח יעלה ה' עליהם את מי הנהר העצומים, כלומר את מלך אשור עם כל כבודו, ואם היו כל המלות האלה נוספות בדרך ספור בלבד להודיע מי הם מי הנהר, לא היה מקום למלות ואת כל כבודו.13והיה מטות כנפיו נטיית ופרישת כנפיו ימלא רחב ארצך, והכנפים דרך משל על התפשטות מי הנהר, ואין צורך לפרש על הנמשל שהם החיילות.14ארצך עמנואל, הזכיר הילד העתיד להולד, כדי להתחיל בנחמה, שאע"פי שיגיעו המים עד צואר, לא יטבעו בהם היושבים, כי עמנו אל; ואחר שרצה להזכיר עמנואל הוצרך לסמוך הארץ אליו ולומר ארצך, ואע"פי שלא היה מלך, הנה ככה כדברי גיז' עיר נחור בראשית כ"ד י', כי אל ארצי ואל מולדתי אלך במדבר י' ל'. וגם להיותו בן מלך יתכן יותר ליחס הארץ אליו תלמידי מוה"רר משה אירנרייך.15רעו, משרש רעע כדעת רד"ק, והוא מתחלתו לשון שבר, אלא שהושאל לשון שבר על השמעת קול שאון וכן ברומי fragor מן frango, וכן באיטלקי השם fracasso תחילת הוראתו שבירה, והושאל לכל קול גדול, ומזה או משרש רוע, כי שני השרשים עיקרם אחד לא ירֻנן לא ירֹעָע ישעיה י"ו י', ומזה ג"כ לשון תרועה.16וחתו, צווי במקום עתיד, כמו שמור מצותי וחיה משלי ד' ד', ואח"כ אמ' ותופָר ולא יקום, לשון עתיד.17התאזרו, הכינו עצמכם וצאו אלינו בגבורה. כמו ואתה תאזור מתניך וקמת ודברת אליהם ירמיה א' י"ח, אזור נא כגבר חלציך איוב ל"ח ג', וכאן רעו וחתו דרך לעג והתול, וכפל התאזרו וחתו שתי פעמים לחזק הענין, או כדברי תלמידי דוד חזק כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשותו.18וחתו לבסוף תהיו נשברים. שרש חתת הקרוב לשרש כתת עקר ענינו שבירה, כמו ונחתה קשת נחושה זרועותי תהלים י"ח ל"ב קשת נחושה נשברת ברוב כח זרועותי, וכן למטה ט' ג' החתות כיום מדין; ואח"כ הושאל לשברון הלב בפחד ומחתה, וכאן הוא בענינו הראשון.19עצו עצה, הסכימו בדעתכם הסכמה, כמו זאת העצה היעוצה על כל הארץ ישעיה י"ד כ"ו, אבל אם היתה הכוונה על משא ומתן שבין היועצים, לא יתכן לומר אח"כ ותופר, כי לא תפול הפרה במה שעדין לא הוסכם; וכן דברו דבר לשון גזרה, כמו יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב ישעיה מ"ה כ"ג, ואם לא היה לשון גזרה לא היה נופל אחריו ולא יקום.20בחזקת היד, הנבואה נקראת יד ה', כאלו האל דוחה בידו את הנביא לומר דברים ולעשות מעשים שלא היה אומר ועושה מלבו; והנה ישעיה משתף עצמו עם בני עמו, ואומר שגם הוא היה תועה והיה מתירא מארם ואפרים, אלא שהאל צוה לו בהפך בחזקת היד הידועה, היא ידו של הקב"ה שאין לעמוד לפניה.21ויסרני, צרי הרי"ש מורה שהמלה לשון עתיד והיא מן הקל, וחסרה יו"ד השרש, כמו וֱאְסָרֵם הושע י' י' ראב"ע וגיז'. וטעם הוי"ו כמו למען, כמו ואעלים עיני בו ש"א י"ב ג' כדי שאעלים עיני בו, אף כאן ויסרני אמר לי כדי ליסרני כלומר להוכיחני, לבלתי אלך בדרך העם הזה.22לא תאמרון קשר, לא יתכן שיצוה כפירוש גיז' ואחרים שלא לקרוא קשר למה שהעם יודעים שהוא קשר, ואף אם איננו קשר של קיימא, הנה עתה קשר הוא, ואיך לא יקראוהו קשר; אמנם מלת קשר משמשת לשון צעקה, כמו ותאמר קשר קשר ד''ה ב' כ"ג י י"ג, והטעם אל תצעקו קשר! מפני שֶקָשְֽרוּ עליכם ארם ואפרים; ומלת תאמרו ענין צעקה, כמו ותאמר קשר קשר בד"ה, ובקצת ספרים גם במלכים ב' י"א י"ד, והצעקה היא סימן הפחד, ואח"כ פירש ואת מוראו לא תיראו ולא תעריצו. אל תעשו אותו במחשבתכם עריץ ותקיף. לשון עריץ וַמֲעָרָצָה שענינם כח חזק, והטעם כיונתן ורש"י ורד"ק לא תייחסו לו כח, כלומר לא תיראו ממנו. פעמים הרבה שהפעל מורה לא פעולה ממש, רק מחשבה, וכן למטה כ"ט כ"ג ואת אלהי ישראל יעריצו.23והוא מוראכם והוא מעריצכם, תהי יראתו על פניכם, באופן שיהיה הוא מוראכם כטעם פחד יצחק, ואז הוא יהיה מעריצכם, כלומר יעשה אתכם חזקים יונתן רש"י ורד"ק. ודרך צחות אמר כאן מעריץ בהוראתו האמתית, אחר שאמר למעלה ולא תעריצו שהכוונה בו על המחשבה; וזה נוהג הרבה במליצת השיר, לומר מלה אחת בשתי הוראות. וראב"ע ורוז' וגיז' פירשו מעריץ לשון מורא ופחד, כטעם אל תערוץ ואל תחת.24למקדש, המקדשים היו מקומות מקלט אצל הקדמונים, כמו שמצאנו באדוניהו מ"א א' נ' וביואב שם שם ב' כ"ח, וכן מצאנו ואהי להם למקדש מעט יחזקאל י"א י"ו; והנה אמר שהאל יהיה למקדש ולמשגב לאנשי יהודה, ויהיה ג"כ לאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל, כלומר ליהודה ולאפרים, כי יביא עליהם תגלת פלאסר שיוליך בגולה רבים מעשרת השבטים, ויזיק גם ליהודה ככתוב בד"ה ויצר לו עיין למעלה ז' כ', וזה טעם לפח ולמוקש ליושב ירושלם. ובעלי הטעמים נתנו האתנח תחת למקדש, אולי רצו להפריד מלת למקדש מן ולאבן נגף ולצור מכשול, כדי להרחיק היות ה' לאבן נגף תלמידי חביבי החכם יח"ף ז"ל. ויש מפרשים שני בתי ישראל משפחות פקח ושבנא, והנה פקח לא היה לו בית, כי אין בית אלא כשהשררה מורשה מאב לבן, כמו כי בית יעשה לך ה' ש"ב ז' י"א. ופקח לא היה בן מלך, וכל שכן שבנא וחבריו לא ידענו להם שררה למורשה.25וכשלו בם רבים, רבים מהם, כמו אין עיף ואין כושל בו ישעיה ה' כ"ז, והיה הנכשל בהם ביום ההוא זכריה י"ב ח', והטעם רבים מאנשי אפרים ילכו בגולה ביד מלך אשור תגלת פלאסר, גם רבים באנשי יהודה יקבלו ממנו נזק בהשחתת אדמתם. ומפני שהזכיר אבן נגף וצור מכשול ופח ומוקש, אמר וכשלו ונפלו ונוקשו ונלכדו; אבל מלת בם אין צורך שתהיה נקשרת עם אבן נגף וצור מכשול, אלא כמו שפירשתי.26הנביא אומר כי אין ראוי לדבר עוד אל העם המואס תוכחת, רק יורה את תלמידיו השומעים בקולו, ויהיה הוא והם למופת אל העם, מהם יראו וכן יעשו, אם ירצו; ואת תלמידיו הוא מזהיר לבלתי יטו אזן אל העם אם יסיתום ללכת גם הם אחרי התהו.27צור תעודה, נבואה אחרת היא, ונאמרה בימי אחז, אחר שבא תגלת פלאסר על עשרת השבטים והגלה קצתם.28צור תעודה, אמר ישעיה כפירוש רד"ק רואה אני כי ראוי לי לצרור ולצפון אתי התעודה ולחתום התורה בתוך תלמידי, ולא להנבא באזני העם, כי אינם שומעים.29צור, משרש צור או צרר, כמו וצרת הכסף בידך דברים י"ד כ"ה, צָרוּר עון אפרים צפונה חטאתו הושע י"ג י"ב, ענין הטמנה וגניזה.30תעודה, לשון אזהרה, כמו עדות.31חתום תורה. טוב לי שאחתום ואסגור תורתי שלא אשמיע אותה אל העם.32תורה, לשון הוראה ולמוד.33בלמודי, אצרור ואחתום אותה בין תלמידי.34למודי, תלמידי, כמו וכל בניך למודי ה' ישעיה נ"ד י"ג. ורש"י ורוז' וגיז' פירשו מקרא זה כמאמר ה' לישעיה, וחוזר לנבואה שלמעלה, ולי נראה כי האמור אח"כ עד סוף הסימן כלו ענין א', אין בו מקום להתחלת פרשה אחרת, והנה בסוף הסימן מזכיר גלות קצת השבטים כדבר שהיה כבר, מה שלא יתכן בזמן שנאמרה הנבואה הקודמת.35וחכיתי לה', ואע"פ כן אקוה כי עוד יבא יום שאוכל לדבר דברי אל העם כלו, כי כשיראו שנתקיימו דברי אז יטו אזן לי.36המסתיר פניו מבית יעקב, כי הכניע ה' את יהודה בעבור אחז מלך ישראל ד"ה ב' כ"ח י"ט.37הנה אנכי והילדים, אע"פי שהעם סר מאחרי ה', אני וביתי ותלמידי נעבוד את ה', ונהיה אות ומופת למי שירצה, ממנו יראה וכן יעשה, ואע"פי שלא אדבר אל העם הנה ממעשַי יוכלו ללמוד.38והילדים, הם שזכר בשם למודַי, וכטעם בני הנביאים.39לאותות ולמופתים, דוגמא, כמו כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף שלש שנים אות ומופת על מצרים ועל כוש כ' ג', והיה יחזקאל לכם למופת כ"ד כ"ד, כי אנשי מופת המה זכריה ג' ח'.40מעם ה', ה' נתן אותנו לאות ולמופת לעם הזה.41וכי יאמרו אליכם, עם תלמידיו מדבר, והוא מזהיר אותם שלא ישמעו לדברי העם אשר יסיתו אותם למען גם הם יעזבו את הנביא ולא ילכו עוד אחריו.42דרשו אל האובות, ואל תלכו אחרי ישעיה.43המצפצפים והמהגים, אינם דברי האומרים, אלא דברי ישעיה שמהתל בהם, ואומר על האובות והידעונים שהם משמיעים קול נמוך וקול בכי.44מצפצפים, כמו והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף ישעיה כ"ט ד'.45מהגים, לשון וכיונים הגֹה נהגה שם נ"ט י''א, ענינו קול בכי וילל, והנה הצפצוף וההגה הוא לאובות ולידעונים, ולא כמו שתרגמו רוז' וגיז' לבעלי המלאכה ההיא, ואע"פי שבאמת לא היה הקול אלא במלאכה, מ"מ לפי מחשבת ההמון לאוב עצמו היה הקול, ובעל המלאכה נקרא בעל אוב, לא אוב ותפארת המליצה תִשָחֵת באמרך כי בעלי המלאכה המה מצפצפים.46הלא עם וגו', המשך דברי האנשים האומרים דרשו אל האובות ואל הידעונים, והם אומרים הלא כל עם אל אלהיו ידרוש לתורה ולתעודה, כלומר לקבל מהם הוראה ואזהרה; ולמה אתם תדרשו אל הנביא שהוא בן אדם? וישעיה הכניס בתוך דבריהם מאמר מוסגר להתל בהם, והוא מאמר בעד החיים אל המתים, כלומר הן אמת כי כל עם אל אלהיו ידרוש, אבל מה הם האלהים ההם? הם מתים כלומר אלילים אלמים, וכבר נקראו האלילים מתים, ויאכלו זבחי מתים תהלים ק"ו כ"ח. ורד"ק ורוז' וגיז' פירשו אמרו להם הלא עם אל אלהיו ידרוש, לכן גם אנחנו ראוי שנדרוש אל אלהינו, ועוד אמרו להם וכי בעד החיים נדרוש אל המתים, אל האובות? וזאת טענת שוא, כי דורשי האובות לא ידרשו אל המתים בבחינת היותם מתים, אך מצד נשמתם הקיימת.47לתורה ולתעודה, דבק עם הפסוק שלפניו, כמו שפירש רש"י לפי המדרש.48אם לא יאמרו, עכשו הנביא מדבר עם תלמידיו. ידעתי כי ודאי יאמרו לכם כן.49אם לא, לשון שבועה, כמו אם לא שויתי ודוממתי נפשי תהלים קל"א ב'.50אשר אין לו שחר. שהוא חשך ולא אור; ויירונימוס ורוז' וגיז' פירשו: לתורה ולתעודה ראוי לדרוש, לא לאובות ולידעונים, ואם לא יאמרו כדבר הזה, שהוא לתורה ולתעודה, אז לא יהיה להם שחר. והוא פירוש שאין לו שחר, כי כבר אפשר שיהיו נאמנים עם ה', ולא ידרשו אל האובות, וגם לא יאמרו המלות האלה לתורה ולתעודה, ובמעשה תליא מלתא ולא באמירה, ועוד שנוי הלשון מרבים ליחיד ראיה כי אין לו שחר חוזר אל הדבר, לא אל האומרים, ועוד מלת אשר יתרה, ועוד אין לו נאמר על הזמן ההוֶֹה, והיה לו לומר לא יהיה.51ועבר בה, בדרך הזאת כפירוש רש"י עוברים והולכים לאבדון; זה סיום המאמר הקודם וכי יאמרו אליכם וגו', כלומר ואם יאמרו לכם כך וכך דעו כי דרך אבדון דרכם ואל תתפתו אחריהם.52בה, בדרך הזאת, אעפ"י שלא הזכיר שם דרך, כי לשון עָבַר בְּ.. נופל בדרכים, כמו כי לא עברתם בדרך מתמול שלשום יהושע ג' ד'.53נקשה, שיומו קשה, כמו אם לא בנכיתי לקשה יום איוב ל' כ"ה, והטעם על ידי שמחזיקים בדרך כסל זה לבלתי שמוע לנביאי ה', כי אם אל האובות, יהיו מוכים ומדוכאים.54וקלל במלכו ובאלהיו, לא מצאנו לשון קללה קשור עם ב' על המקולל אלא על מי שמקללים בשמו, כי כן היה דרכם לקלל בשם ולברך בשם, כי מאת האל לבדו תבא הברכה והקללה, אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן ישעיה ס"ה ט"ז ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו ש"א י"ז מ"ג ויקללם בשם ה’ מ"ב ב’ כ״ד.55במלכו ובאלהיו. באלילים המכונים בתאר מלך ובאלילים המכונים בתאר אלהים עיין למטה ל״ז י״ג. והנה אינו אומר שבקצפו יקלל מלכו ואלהיו כדעת המפרשים כלם, אלא יוציא מפיו קללות על יומו ועל מצבו, ויחזק אותן בשם אלהיו כמו שהוא מנהג ההמון.56ופנה למעלה ואל ארץ יביט, יפנה למעלה ולמטה ולא ימצא אלא צרה וחשכה ראב״ע וגיז'.57מעוף, לשון עֵיפָה ואפלה.58מעוף צוקה ואפלה מנדח, נראה לי מעוף מנודח של צוקה ואפלה.59מנדח, כדעת Kocher לשון שטיחה והתפשטות, כמו בערבי נַדַחַ dilatavit, מַנְדּוּחָה ארץ רחבת ידים. וכן בלה"ק כל נדח הוא המתפשט חוץ למקומו.60כי לא מועף לאשר מוצק לה, מביא ראיה על בלתי יכלת האלילים להושיע התועים אחריהם. וכי לא מועף, בתמיה כפירוש דון יצחק, הלא ראיתם כי באה עיפה ואפלה לאשר מוצק לה, אל הארץ או אל הממלכה שהיה לה מלפנים מוצק, חוזק ותוקף לשון והיית מוצק, איוב י"א ט"ו, והיא ממלכת אפרים שהיתה תקיפה.61הראשון, המלך הראשון ממלכי אשור שבא על ישראל.62הקל, הקל ידו, כלומר הכה אותם מכה קלה.63ארצה זבלון וארצה נפתלי, השליך לארץ, כטעם השליך משמים ארץ תפארת ישראל איכה ב' א'; או על דרך פירוש רש"י הראשון הקל ידו על ישראל במה שלא הכה אותם רק בארץ זבולון ובארץ נפתלי, והאחרון הכביד ידו בהכותו דרך הים וגו'. וגלות נפתלי נזכר במלכים ב' ט"ו כ"ט בימי פקח מלך ישראל בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה ואת ינוח ואת קדש ואת חצור ואת הגלעד ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה. גם ארץ זבלון נכללת במה שכתוב שם ואת הגלילה, כי הגליל התחתון היה לזבלון.64והאחרון, המלך השני לאשור שבא על ישראל.65חכביד, הכביד ידו, כלומר הכה בהם מכה רבה.66דרך הים, הוא ים כנרת, ימה של טבריה, כלומר המקומות שאצל הים ההוא.67עבר הירדן, ארץ ראובן וגד וחצי שבט המנשה.68גליל הגוים, החלק העליון מהגליל שהוא קצה א"י, ונקרא כן על שם שהוא סמוך לארצות הגוים: והגלות הזאת היא הנזכרת בד"ה א' ה' כ"ו וַיָעַר אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח תלגת פִלְנֶסֶר מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויביאם לחלח וחבור וגו', ואע"פי שלא נזכרו כאן אלא שני המטות וחצי המטה, נראה כי גם קצת ערים אחרות בגלילות ההם לקח מלך אשור והגלה את יושביהן. הראשון והאחרון נאמר על שני מלכים הבאים זה אחר זה, כמו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל ירמיה נ' י"ז, ומלת עֵת איננה לשון זכר, אלא לשון נקבה, רק במקום אחד מצאנו עת הזמיר הגיע שיר השירים ב' י"ב, ואיננו ראיה ברורה, כי לפעמים הפעל נקשר עם השם הקרוב אליו, כמו נגע צרעת כי תהיה ויקרא י ג ט', ומבחר שלישיו טבעו בים סוף שמות ט"ו ד', ומספר ימיך רבים איוב ל"ח כ"א. רק יחזקאל אמר ז' ז' וי"ב בא העת, וידוע כי אין לשונו בתכלית הדיוק. מלת כָּעֵת היא כאן לחזוק בעלמא, וכן כעת יאמר ליעקב במדבר כ"ג כ"ג עיין מה שכתבתי שם במשתדל, וקרוב לזה כי לא אתם נתתם להם כעת תאשמו שופטים כ"א כ"ב שאם לא תתנו להם ולא תניחו להם הנשים שלקחו, ודאי יבואכם עונש מהאל, ולבסוף תתחרטו. ואמנם בעל הטעמים שנתן האתנח במלת הכביד, אולי כדעת תלמידי מוה"רר דוד חי אשכנזי ז"ל נתכוון לפירוש יונתן, כל זה יבא עליהם על אשר לא זכרו קריעת ים סוף ועברת הירדן בחרבה ומלחמות יהושע.
