1נבואה על חיל מלך אשור שיכה את מצרים ואת כוש, שהיו קצת מאנשי יהודה בוטחים בהם. תרתן, מצאנוהו גם בימי סנחריב מ"ב י"ח י"ז, והנכון כדעת רוז' וגיז' שהיה סרגון בין שלמנאסר וסנחריב, והוא נלחם במצרים וכוש, והוליך מהם רבים בשבי ואח"כ הלך לו, וחזרו מצרים וכוש להיות בני חורין כבראשונה, אלא שמלכות מצרים הושפלה, וכוש ע"י גבורת תרהקה גדלה והצליחה, והנה ראה ה' כי בני יהודה בראותם מלך אשור הולך וגדל היו פונים להשען על מצרים, על כן קדם להודיעם כי מצרים וכוש עתידים למוט לפני אשור, וא"כ אין ראוי לבטוח בהם; והנה תרתן היה בימי סרגון, והיה חי גם בימי סנחריב, אע"פ שאולי היה זקן, וע"כ נזכר במלכים תחלה לכל שרי סנחריב.2אשדוד, עיר בארץ פלשתים, והיתה חזקה ובצורה מאד, וכתב הירודוט כי פסאמיטיכוס צר עליה כ"ט שנה ואח"כ לכדה, והנה מלך אשור ברצותו ללכת על מצרים היה צריך ללכוד תחלה את אשדוד שהיתה בדרום א"י וקרובה למצרים, ואולי באותו זמן היתה ביד מצרים, ונראה כי צר עליה תרתן שלש שנים, ומה שכתוב בשנת בא תרתן אשדודה וילחם באשדוד וילכדה, אין הכוונה שלכדה בשנה אחת, אלא שהנבואה היתה לישעיה בשנת בוא תרתן, ותרתן זה נלחם אח"כ באשדוד וילכדה, והוא סוף המאורע.3דבר ה' ביד ישעיהו, דבר לישראל ביד ישעיה פורענות מצרים וכוש רד"ק, והדבור ביד ישעיה איננו הצווי שנצטוה ישעיה לך ופתחת השק, כי אז היה ראוי שיאמר דבר ה' אל ישעיה, אך ביד ישעיה משמע מה שהודיע ה' לישראל ע"י ישעיה והכוונה על הנבואה שאחר הצווי, שהיא כן ינהג וגו', והצווי אינו אלא כהקדמה אל הנבואה, ומלת לאמר היא על הצווי שהיה הקדמה לנבואה.4ופתחת השק, הסר מעל מתניך חגורת השק שאתה רגיל לחגור; לשון ופתחת הוא הפך החגירה, כטעם אל יתהלל חוגר כמפתח מ"א כ' י"א, והשק היה מין אזור שחוגרים על המתנים, ע"כ על הרוב נמצא אצל שק לשון מתנים, או לשון חגירה, או פתוח, ועל המעט מצאנו אצלו לשון לבישה או כסוי, ואז הכוונה על בגד של שק. והנה נראה מכאן שהיה השק על מתני ישעיה קודם לכן, ונראה שהיה כן דרך הנביאים לחגור שק, להבדל משאר העם הרודפים אחרי התענוגים והמוֹתָרות, כטעם יבושו הנביאים וגו' ולא ילבשו אדרת שער למען כחש זכריה י"ג ד' וכן אליהו היה איש בעל שער ואזור עור אָזוּר במתניו, וטעם בעל שער שהיה לבוש אדרת שער גיז', וכאשר הסיר ישעיה את השק מעל מתניו היה בגדו נפתח והיה אפשר שיהיה קצת מבשרו נראה, והנה היה נקרא ערום כי היה במצב המביא לידי בושה עיין בה"ע תק"פז עמוד 187 188., ואם היה לשון ערום מורה על העדר כל מיני לבוש, מה צורך להזכיר אחריו ויחף? והנה אין צורך לדברי רא"בע רמ"בם ור"דק החושבים שהיה כל זה בחזיון, ואין ספק כי באמרו אות ומופת על מצרים ועל כוש, היתה הכוונה שיעשה הדבר הזה לעיני כל העם, ויפה האריך בזה דון יצחק. ויונתן החליף הענין על דרך הנתיב הי"ג, ותרגס ותיסר שקא בחרצך, כדי שלא יהיה הנביא ללעג ולקלס לאנשי דורו בשמעם שהיה הולך בלי חגורה ובגדיו פתוחים.5שלש שנים אות ומופת, מאז בתחלת הסירו השק מעל מתניו היה דבר ה' כן, כי גלוי היה לפניו שימשך מצור אשדוד שלש שנים, והיה ישעיה מודיע לבני יהודה כי כמו שהוא הולך ערום ויחף, וזה יהיה במשך שלש שנים אות ומופת וגו', כן ינהג וגו'.6וחשופי שת, שת ל' שתות שענינו יסוד, וכן עד שתותיהם ש"ב י' ד' יסודם, כלומר מקום הישיבה.7חשופי, איננו סמוך ע"ד לשון סורי כדעת Alting ואחרים כי אין הפתח בסמיכות הרבים משפט פרטי בלשון סורי אלא כל צר"י שאחריו יו"ד הם קוראים אותו בהרחבה ועושים אותו פתח ע' אוהב גר עמוד 94 ולא יתכן שיבטא הנביא הצ"רי תמיד ע"ד המִבְטָא העברי ופעם אחת ע"פ המבטא הסורי; אך חשופַי נפרד וטעמו חשופִים, כמו חלונַי, שָדַי, ובא התאר בלא סמיכות, כמו מלֻבּשים בגדים בגרן מ"א כ"ב י'.8וחשופי שת ערות מצרים, קשה מאד חבור המלות האלה, ונ"ל כי ערות מצרים הוא פירוש ותאר למלת שֵת, אמר שיהיו חשופים בשת שלהם, והוסיף ואמר כי השת הוא ערות מצרים, כלו' שהיה גלוי השת בושה גדולה למצרים יותר משאר אומות, וזה כי להיותם שטופים בזמה ובמשכב זכור היה גלוי השת חרפה אצלם יותר, כי היה מזכיר עון ותועבה.9וחתו ובשו, אחרים שהיו בוטחים בהם ותולים עיניהם אליהם כטעם הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וגו', תהלים קכ"ג ב' והם כת מגדולי יהודה ושריה.10האי הזה, המקום הזה, הוא ארץ יהודה.11הנה כה מבטנו, הנה כה היה מי שהיינו מביטים אליו; והנה סוף הנבואה הזאת הוא עקר המכוון בה והוא שאין ראוי להשען על מצרים.
