1ישעיה מצייר צרת אנשי יהודה בבוא חיל מלך אשור בארצם, ומגיד אחר כן מפלת האויב והצלחת בני יהודה. הוי שודד, אשור.2ובוגד, השרש הזה מורה עשיית חמס בין בערמה בין ביד חזקם וכאן הכוונה ביד חזקה, וכן תרגם יונתן אנס, וכן פירש רש"י בוזז, וכן הבוגד בוגד, בוגדים בגדו הם מן הענין הזה, והם מתורגמים בשרש בזז, וכן הבוגדים ריקם תהלים כ"ה ג' ראיתי בוגדים שם קי"ט קנ"ח ובוגדים יסחו ממנה משלי ב' כ''ב בוגדים ילכדו שם י"א ו' ונפש בוגדים חמס שם י''ג ב', ודרך בוגדים איתן שם י''ג ט''ו, ותחת ישרים בוגד שם כ''א י''ח ויסלף דברי בוגד שם כ"ב י"ב מבטח בוגד שם כ"ה י"ט כלם מתורגמים בלשון בזיזה.3ולא בגדו בך, בדפוס רמ''ח ורנ''ד ובקצת ספרים כ"י נמצא ולא בגדו בו, וגיז' כתב שזו מליצה קשה, ואין הדבר כן, כי אחר שחסרה מלת אתה, הוד קולו ונחת זרועו יראה בזעף אף וכו', נפץ וזרם ואבן ברד, כי מקול ה' יחת אשור וגו' ואמנם בהפך ממה שיקרה ליער הגבוה וללבנון הזה הוא מחנה אשור יהיה גורל אנשי יהודת כי העיר אשר היא בשפלה ולא בראש ההר כמו היער תשכון לבטח ולא תצטרך להגביה חומותיה מיראת אויב, אבל תשפל, כלומר תשאר שפלה בחומה בלתי ושרש נלה כשרש נאל בערבי שענינו השלים, ויורה ג"כ שם מנאל על הקנינים והנכסים, ומזה ולא יטה לארץ מנלם גיזי בשם Schultens ובשם ר' יהודה בן קריש, גם ר' יהודה חיוג וראב''ע ור"דק פירשו כן מלת כנלותך ובא כנלותך בהשמטת ה"א ההפעיל כהנלותך, כמו לראותכם דברים א' ל''ג וחבריו, ודגש הנ"ון לתפארת. ולדעת Cappellus ואחרים ראוי לקרוא ככלותך וגיז באוצרו חזר בו מפירושו הנזכר למעלה, והסכים לקרוא ככלותך, וכן במלת מִנְלָם הוא מגיה מכלם, לשון מכלא צאן. וגם אני דעתי נוטה לקריאת ככלותך בכ''ף, אבל במנלם דעת אחרת לי, והוא שראוי לקרוא מַגָלָם בגימל, והטעם כענין שלחו מגל כי בשל קציר והכוונה לא יעשר ולא יקום חילו ונכסיו לא יבשילו תבואתם, ולא יגיעו לשיוכל המגל לנטות לארץ לקטוף אותם, וכמו שאומר למטה בלא יומו תמלא, יחמס כגפן בסרו. עוד כתב Cappellus כי אולי צריך להיות כְנִלְאותך משרש לאה, וכן תרגם יונתן כד תלאי.4ה' חננו, הנביא מצייר בני יהודה בשעת פחדם וצרתם מפני סנחריב.5היה זרועם לבקרים, המפרשים פירשו זרועם על ישראל וזה דוחק עצום, ואני אומר שאם היה כתוב זרוענו היה המקרא קשה, כי מה ענין לבקרים שענינו התמדה, וההצלה שהיו מבקשים לא היתה אלא לשעתה, ע"כ אני אומר כי כנוי זרועם על האויבים, וכוונת הכתוב. אתה ה' אשר היית תמיד עד היום הזה זרועם של אשור כי אתה החזקת בימינם ונתת עמים תחת ידם, כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו, אתה היה נא ג"כ ישועתנו בעת צרה. ולפי זה היה ראוי להיות היה בפשטא וזרועם במונח.6מקול המון, של האויבים, הם צבאות מלך אשור רא"בע. נדדו עמים, רגזו וחלו מהם, ונפלו בידם, או נסו מפניהם בלי להתקומם נגדם.7מרוממותך נפצו גוים, וזה אמנם לא היה מפני גבורת מלך אשור, אלא מפני כבודך ורוממותך אתה ה' שנתת לו רוממות רא"בע והיית זרועו ומחזיק בידו ושאר המפרשים פירשו נדדו עמים ונפצו גוים על מפלת האויב.8ואסף שללכם, מחזיר פניו אל העמים אשר שדד אותם מלך אשור, ואומר שללכם בא ביד האויב בלא יגיעה ובלא מלחמה, כמו שאוספים החסיל רד''ק על דרך ויאספו את השלו במדבר י"א ל"ב כמשק גבים שוקק בו כמו שהמים נופלים בכח מן ההר אל הגבאים והבורות, ואין עומד נגדם, כן היה השודד נופל בכח על שללכם ר"שי, ועיין בה"ע תק"פז עמוד קפ"ד ור"זל פירשו הפסוק בביזת מחנה סנחריב שבזזו להם ישראל, וכן יונתן ורא"בע, ורוז וגיז', אלא שיונתן פירש כמשק לשון הסקה והבערה כענין ויצאו יושבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק ומגן וצנה יחזקאל ל"ט ט', ותרגם וְאָזַן מלשון ואתונא אֵזֵה דניאל ג' כ ב, ורא''בע ורוז' וגיז' פירשו גבים לשון גוב גובי שענינו ארבה.9נשגב ה', כמו ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, הראה עצמו נשגב, הראה גדולתו במפלת חיל אשור כי, לחזוק, והטעם כן הוא, באמת הראה עצמו נשגב שכן מרום, האל אשר הוא שוכן מרום הראה עצמו נשגב.10מלא ציון משפט וצדקה, כי החטאים ישובו אל ה' ויונתן ור''דק.11והיה אמונת עתיך וגו' מסב הדבור ליושב ציון, חסן הישועות שהיא החכמה והדעת, ויראת ה' שהיא אוצר ה', הוא יהיה אמונת עתיך, הוא יגרום שיהיו עתיך נאמנים, קיימים ובלתי משתנים מטוב לרע.12חסן, אוצר כמו לא יאצר ולא יחסן למעלה כ"ג י''ח, ונתתי את כל חסן העיר הזאת ואת כל יגיעה ואת כל יקרה ואת כל אוצרות מלכי יהודה אתן ביד אויביהם ובזזום ולקחום ירמיה כ' ה', חסן ויקר יקחו יחזקאל כ"ב כ"ה, וכן כאן מסיים היא אוצרו.13חסן ישועות חכמת ודעת אוצר הישועה שהוא החכמה והדעת הוא יהיה אמונת עתיך, כלומר הנהגתך בחכמה ובדעת כלומר במשפט ובצדקה וביראת ה' היא תגרום שתהיה הצלחתך קיימת ובלתי משתנה.14יראת ה' היא אוצרו, הוא פירוש חכמת ודעת כי יראת ה' היא חכמה, והיא אוצרו הטוב של האל רש"י כלומר שהיא הטובה היותר גדולה בכל הטובות הנשפעות לנו מן האל. ור''דק פירש אוצרו של אדם, ורוז וגיז פירשו אוצרו כמו אוצרך, ור' יוסף קמחי פירש אוצרו של חזקיהו, ורא''בע פירש אוצר של חסן ישועות. וגיז' פירש הפסוק כן. עתך יהיה נאמן וקיים, ואוצר של ישועות תהיה חכמתך ודעתך, יראת ה' תהיה אוצרך. ורוז' ולפניו Kocher פירשו החכמה והדעת תהיינה אמונת עתיך וחסן ישועות לך.15הן אראלם, חוזר לצייר פחד בני יהודה בהתקרב חיל סנחריב, כדי לצייר אתכ גדולת התשועה.16אראלם, לשון אריאל מואב שמואל ב' כג כ' שענינו גבור חזק, כי כן מנהג הערביים לקרוא לגבורים שלהם אריה, ומן אריאל אמרו אראל להקל על הלשון, ובא שני אריאל מואב בצורת שם יחיד אע''פי שהענין לרבים שני אריאל, כי באמת לא יתכן לומר אריאלים, כי הרבוי מקומו במלת ארי, לא במלת אל כמו במלת paterfamilias שמלת pater מקבלת השנוי והרבוי, ומלת familias נשארת תמיד כמו שהיא, ואריות אל היה קשה עליהם לומר, ולפיכך אמרו אראלם אע"פי שהוא לשון רבים, ואין צורך לנקד אראלם בחירק הלמד כדעת גיזו, ולא לכתוב אראלים בי"וד כדעת Lowth וכן מצאתי אח"כ שהיא דעת Hitzig כי אריאל אינו מקבל רבוי להיותו שם מורכב אלא שהוא אומר לקרוא אֲרִאֵלָם וכוונת הכתוב כי הגבורים שביהודה אף הם היו צועקים בחוצות העיר מפחד האויב, ומלאכי שלום שהיו רגילים לבשר את העם שלום. ותשועה, מר יבכיון, וזה היה לדעת רוז' וגיז' בשוב מלאכי חזקיה אליו אחר ששמעו דברי רבשקה, ול"נ כדעת רש"י שהם שלוחים הבאים מערי יהודה לירושלם ומגידים כי האויב כבר לכד את כל הערים, וכי נשמו מסלות וגו'.17נשמו מסלות וגו', הם דברי המלאכים.18הפר ברית, רוז וגיז' פירשו מפני שחזקיה נתן למלך אשור את המס אשר שם עליו מלכים ב' י"ח ט"ו ואע"פכ בא עליו ונ"ל שאין אנו יודעים אם הספיק חזקיה לתת את המס כלו או לא, כי לא מצאנו בספר מלכים אלא כי נתן לו את כל הכסף הנמצא בית ה' ובאוצרות בית המלך, ומי יודע ההספיק כל זה לשלש מאות ככר כסף ושלשים ככר זהב? גם נראה כי לא היה רבשקה אומר למלאכי חזקיה שיאמרו אליו בשם אדוניו על מי בטחת כי מרדת בי, אם לא היה שם שום צד מרד, ע"כ נ"ל כי קרוב הוא שלא הספיק חזקיה לשלם את המס כלו, אך טעם הפר ברית כי כן היו השליחים מגידים כי סנחריב מפר בריתו עם כל העמים ואין ראוי לבטוח בדבריו אם יאמר עשו אתי ברכה וצאו אלי, כי מרמה בפיו ואולי כי בערמה ומרמה לכד קצת מערי יהודה.19מאס ערים, הוא בוזה כל עיר אף אם היא גדולה ובצורה, כי לא תוכל לעמוד בפניו. ור' יוסף קמחי פירש שישראל יאמרו כי ה' הפר בריתו עם ישראל ומאס עריו שהם ערי קדשו.20אבל אמללה ארץ, נ"ל אבל יושב הארץ ואמללה הארץ, וידוע כי אומרים ארץ והכוונה על יושביה, כמו וכל הארץ באו מצרימה, ואין כתוב באה.21החפיר לבנון, מה שהיה נכבד ונעלה שב שפל ומדוכה, וכאלו יבוש על מפלתו קמל, עיין למעלה י"ט ו'.22השרון, שם מחוז קרוב לבשן שנאמר וישבו בגלעד בבשן ובבנותיה ובכל מגרשי שרון ד"ה א' ה' י"ו, והיה מקום מרעה טוב, כמו שאמרו ר"זל עגלים משרון, וכן כתוב חבצלת השרון בערבה כמדבר. ונוער, לשון נעור וריק נחמיה ה' י"ג רא"בע, ויהיה נוער תאר בצורת בינוני ור"דק וגיז' פירשו בינוני ממש, נוער פירותיו, ורוז' ואחרים פירשו ל' חמור נוער, כלו' בשן וכרמל צועקים על שוממותם. גם עלה על דעתי לומר כי אולי ונוער מן יער, והמלה בנין נפעל, והיה משפט הע"ין להפתח. גם אפשר לומר שיהיה מן ערר ויהיה ערר כמו ערה שענינו גלוי, ויהיה ענינו נשאר ערום, והיה משפט המלה ונער בפלס ונסב או ונער כמו נסבה וענין הפסוק הזה אמנם אינו אלא משל על נפילת הערים ביד האויב, ועל נפול לב העמים מפחד אשור.23עתה אקום, אחר שצייר גדולת האויב ובעתת כל העמים מפניו, בא לצייר התשועה ממנו בדרך פלא מאת ה', והוא אומר: עתה שאתם מודים כי אין כח באדם להתקומם נגד אויב הזה, אקום אני ואראה גדולתי בו.24ארומם, התפעל ומשפטו אתרומם, ולדעת קצת הוא פעל ומשפטו ארומם, וננקדה האל צירי על דרך ל' סורי כמו אפו.25תחרו חשש וגו', הופך פניו כנגד האויבים שהיו מפחידים כל העולם, ואומר להם לא תצליחו בעצתכם לבלע ולהשחית את ירושלם, אבל תהרו חשש תלדו קש, ואחר שהזכיר הקש הוסיף משל אחר ודמה אותם כאלו כל גופם קש, והרוח היוצא מפיהם יהיה כאש שיבעיר את הקש ויאכלם חשש, עיין למעלה ה' כ''ד.26והיו עמים משרפות שיד, רד''ק רוז וגיז פירשו שהעמים והם חיילותיו של סנחריב ישרפו כמו האבנים הנשרפות לשיד, ול''נ כי משרפות אינו אלא שם השרפה, וענינו כי אחר שאמר כי רוחם יהיה כאש, אמר שהעמים ההם בהשרפם יהיו לדלקה גדולה ונוראה, כי כל כך יהיה מספר הנשרפים, שהשרפה תהיה גדולה, כאשר גדולה היא השרפה שעושים בכבשן הסיד, ואמנם העמים האלה לא יהיו קשים להשרף כמו האבנים, אבל יהיו נוחים להאכל כמו קוצים יבשים.27כסוחים, תלושים מן הקרקע, כסח ל' כריתה כתרגום לא תזמור ויקרא כ"ה ד' לא תכסח, וכל דבר המחובר לקרקע יש בו לחות, ואחרי התלשו מתיבש.28שמעו רחוקים, ואז הרחוקים והקרובים יחדו יראו וידעו את מעשה ה' הגדול אשר עשה; הצווי במקום העתיד, כמשפט בנבואות.29פחדו בציון חטאים, כשיראו יד ה' זאת באשור יפחדו החטאים שביהודה ויאמרו מי ממנו יוכל מעתה לגור כאן בארץ ה' שהוא אש אוכלה רש"י רא''בע רוז' וגיז מי יגור לנו, מי הוא לנו שיגור רש"י בפירוש שני, כלומר מי ממנו יגור כמו לא ינוס להם נס, ולא ימלט להם פליט עמוס ט' א' גיז', יגור אש אוכלה, יגור עם אש אוכלה, כמו לא יגורך רע מוקדי עולם, אש אשר לא תכבה.30ה' לך צדקות, הנביא משיב מי שעושה זה אין לו להתירא מה' שהוא אש אוכלה.31נוער בפיו מתמוך בשחד, מנענע את ידיו, כדי שאם יותן בהן שחד יפול לארץ משמוע דמים, דברי דמים, עצה לשפוך דם.32ועצם עיניו מראות ברע שראיית המעשים הרעים שנואה לו, והוא בורח אפילו מראות אותם, כל שכן שלא יעשם, והנה עצימת העינים מדבר מה, הוא אות לתכלית שנאה.33הוא מרומים ישכון, משל, כי היושב למעלה ידו על העליונה, ולא יירא ממי שתחתיו, והכוונה כי לא תאנה אליו רעה.34מלך ביפיו, הוא חזקיה, תראה אותו גדול ומפואר.35תראינה ארץ מרחקים, רד''ק פירש עיניך שהיו רואות מלך ארץ מרחקים הוא סנחריב, עתה תראינה וזקיה ביפיו והדרו ורוז' וגיז פירשו שתוכל ללכת לבטח בכל ארץ ישראל בלי פחד אויב, ונ"ל כי לא יתכן לקרוא לארץ ישראל ארץ מרחקים ליושבי בה. והיה נ"ל לפרש כי עיני אנשי ארץ מרחקים גם הן תראינה המלך חזקיה ביפיו, כמו שהיה מענין שרי מלך בבל שראו אוצרות חזקיה, וארץ מרחקים על היושבים כמו והאזינו כל מרחקי ארץ למעלה ח' ט'. ותלמידי מוה''רר יצחק פארדו אומר כי על כל פנים יראו הי''לל, אבל תראינה אינו חוזר אלא לעיניך כאשר הבינו כל המפרשים, לפיכך הוא מפרש עיניך תראינה יושבי ארצות רחוקות שיבואו לראות גדולת מלכך והצלחת ארצך; ונכון.36לבך יהגה אימה, אז בהיותך בשלוה תשיב אל לבבך הצרה והאימה שהיית בה קודם לכן, ותאמר איך שבת נוגש, איה סופר איה שוקל את כסף המס רוז' איה סופר את המגדלים, כי האויב היה קובע המס לכל עיר ועיר לפי מספר המגדלים אשר בה רד''ק.37את עם נועז וגו', לא תראה עוד בארצך אויבים.38נועז, עז, תקיף ואכזר יונתן רד''ק רוז' וגיזי, או כדעת רש"י ואחריו Lowth, Vogel, Michaelis נועז כמו לועז בית יעקב מעם לועז.39נלעג לשון, שדבורו נראה לך כדבור העלג כי לא תבינהו. ואין זה סותר למה שפירשתי תראינה ארץ מרחקים, כי כאן אמר עם, והכוונה המון רב והם אנשי מלחמה הבאים כאויבים, ולמעלה לא אמר עם, והכוונה על מלאכי המלכים, או על העשירים המשוטטים בארצות, והם באים כאוהבים.40חזה ציון קרית מועדנו, אבל תראה ציון שתשוב להיות כמקדם קרית אסיפתנו.41אהל בל יצען, ענינו לפי מקומו אהל בל ימוט. ושולטנס ואחריו רוז' וגיז' אמר שענינו נסיעה ממקום למקום, כהוראת שרש טען בנקודה על הט"ת בלשון ערבי; וזה שבוש, ואהבת שולטנס ללשון ערבי עורה את עיניו, ועותה את משפטיו, והכניסה הבלים הרבה בחכמת לה"ק ובביאור הכתובים, כאשר הראתי בספרי Prolegomeni ובשאר מכתבי. והנה השרש הערבי הנ"ל אינו אלא שרש טען העברי והארמי, שנשתנה מעט בפי הישמעאלים, וקוראים טַׄעין בנקודה על הט"ית לגמל טעון, כלומר שיש עליו משא, וקוראים טַׄעינה למין מרכבה שדה ואסדא שרוכבות בה הנשים, וגם זה מענין טעינה ומשא וקרוב לזה בלשון רומי vehiculum מן veho; ואח"כ אמרו טען להוראת הנסיעה ממקום למקום, מפני שהערבי בעת נסיעתו הוא טוען את גמליו ואף אם נקבל שגם בלה''ק אמרו צען להוראת הנסיעה לא יתכן הדבר בכתוב הזה, כי הלא כל אהל לכך הוא עשוי, להיות מיטלטל ממקום למקום, ואם לא יוכל להטלטל איננו אהל, וכאן אין ספק שהכוונה אהל שלא ימוט ולא יפול מאליו, לא שלא יוכל בעליו לטלטלו וגיז אחר שקבל דברי שולטנס על שרש צען, הוסיף ואמר כי קרוב בעיניו כי מן השרש הזה נגזר השם צאן, והכוונה בהמות הנוסעות ממקום למקום. ואם היו הערביים קוראים עצמם בשם צען או צאן מפני שהיו נוסעים ממקום למקום, החרשתי; אבל שיקראו הכבש והעז צאן מפני שהיו מוליכים אותם ממקום למקום, הוא דבר שאין הדעת סובלתו ולפי מה שהוכחתי בספרי פרוליגומיני ובדקדוקי כי לה''ק ולשון ארמית היו מתחלתן לשון אחת, מלת צאן אינה אלא מלת עאן הארמית שנשתנית קריאתה בפי העברים בחילוף עין בצ''די כמו ארץ מן ארעא ורבץ מן רבע, ובחילוף קמץ בחולם כמו דור מן דר. והנה החכם הסורי Amira בדקדוקו עמוד ט' אומר כי מבטא הע'ין הוא דומה לקול שמוציא העגל הגועה כשאמו רחוקה ממנו. על כן נ"ל כי הנ"ון במלת עאן איננה שרשית, אך היא לסימן הרבוי, והכבש והעז ואולי גם העגל נקראו מתחלה עא ובלשון רבים עאן, ואח''כ נשאר השם הזה כשם כולל לרבוי הבהמות הקטנות, והוציאו העגלים מן הכלל מפני שהם מתייחסים יותר למין הבהמות הגדולות, כלומר למין הבקר.42בל יסע יתדתיו, שרש נסע קרוב לשרש נסח בית גאים יסח ה' משלי ט"ו כ"ה, וכן בל"ח הֶסֵחַ הדעת, והֶסֵעַ וענינו עקירה ותלישה מן הקרקע, כמו ויסע את היתד הארג ואת המסכת שופטים י"ו י"ד, ועיקר הנחתו על עקירת אהל ממקום למקום, והושאל אח"כ על נסיעת האדם ממקום למקום. וכאן אין יסע מוסב ליתד כדעת רד''ק כי יתד ל' נקבה, אבל הוא חוזר לאהל, אהל שלא יסע ע"י הסע יתדותיו, דוגמת נובלת עלה, זבת חלב ודבש, ותאבדו דרך, וחבריהם יסע , נפעל בצורת קל כמו ויגש וחבריו. עיין בה''ע תק''פח עמוד קכ"ג.43כי אם שם וגו' לא יסע יתדותיו וגו', אבל שם יתראה ה' אדיר בעזרתנו, והמקום הזה יהיה מקום נהרים יאורים רחבים רש"י ומלת מקום חוזרת למלת שם שענינה במקום ההוא, כאלו אמר כי אם במקום ההוא אדיר ה' לנו, מקום שיהיה כמו נהרים יאורים וכו' ור"דק רוז' וגיז' פירשו כי ה' יעמוד לנו במקום נהרים ונ''ל רחוק שיאמר שה' יעמוד במקום נהרים, ואפי' רצה להמשיל האל לנהר, ימשילהו לנהר אחד, לא לנהרים יאורים רבים, גם לא מצאנו מלת מקום להוראה זאת, רק פעם אחת מצאנו במקום, והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי הושע ב' א', ועוד הנה אמר בל תלך בו, ולא יעברנו, בל' יחיד, והוא ל' חוזר למלת מקום שזכר, לא לנהרים יאורים, וא"כ מקום מקום ממש, לא שהוא להוראת תחת. ורוז וגיז' עצמם הוצרכו לשנות בתרגומם ותרגמו כאלו כתוב בהם, ולא יעברום. ור''דק דחק ופירש בל תלך באותו נהר. וטעם משל הנהרים הוא כי הארצות המוקפות נהרים, קשה לאויב ליכנס בהן ואמנם יען האויבים יכולים לבא על פני המים באניות, לכך הוסיף שהנהרים האלה הם רחבים מאד, עד שלא תוכל ללכת בו אני שיט וגו', והטעם מפני שהנהרות הרחבים מאד הם עלולים לרוח סופה, וסערות חזקות, ע''כ לא תלך בו אני שיט שהיא קלה. ובנקל תתהפך תלמידי מוה''רר יקותיאל הכהן, וגם צי אדיר לא ילך בו, כי הוא צריך למים עמוקים, והנהרות הרחבים מאד ימצאו בהם מקומות שהמים בהם מועטים, ותטבע הספינה בחול ובטיט, אם לא יהיה בה אדם בקי שינהג אותה במסילות ידועות שהמים שם עמוקים.44אני שיט, אניה השטה במים רש''י, ונ''ל שהכוונה על אניות הלכטים השטים ומשוטטים בים לגזול יורדי הים, וגם לרדת ליבשה ולגזול על חוף הים, ואמר כי ירושלם תהיה כמקום נהרים רחבים שאין בהם יראה מן הלסטים ואפילו צי אדיר לא יעבור בהם. גם יונתן נראה היות דעתו כן, כי תרגם צַיָדין והוא תרגום של דייגים, ויוכל לכלול ג''כ מצודדי נפש אדם; ושאר המפרשים כלם פירשו לשון משוט remo, אמנם שיט לא יורה אלא פעולת מי ששט, כמו ציד שהיא פעולת הצד, ודיש פעולת הדש, ואין נראה שיהיה שיט ומשוט דבר אחד. ואחר זמן מצאתי בס' בעל כנפים בחרז יט וז''ל: אני שיט הוא הרודף בים אחר הספינות לשלול שלל. שַיִטא בלעז והוא בל' איטלקי Saettia.45נטשו חבליך, זו חתימת הנבואה על אשות והנה אחר שאמר שלא תבא אני שיט בארץ יהודה, המשיל את מחנה אשור לאני שיט, והוא מדבר אליה כאלו הוא רואה אותה באה לשלול את יהודה אחר שכבר נתמלאה משלל שאר עמים, והוא אומר לה לא תועילי ולא תצליחי, ונהפוך הוא, כי אנשי ירושלם הם יבוזו את כל השלל אשר בתוכך.46נטשו חבליך, אל תקרא חבליך, אלא חובליך, ונטשו כמו נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל נטשה על אדמתה אין מקימה עמוס ה' ב', והנה נטושים על פני כל הארץ אוכלים ושותים וחוגגים בכל השלל הגדול אשר לקחו שמואל א' ל' י"ו, אף כאן הכוונה מלבד שאין חובליך בקיאים להנהיג הספינה במסילות שהמים שם עמוקים, הנה אינם עושים גם מה שהיה בידם לעשות, אבל הם יושבים בהשקט ובבטחה לאכול ולשתות השלל אשר שללו בספינות אחרות ששללו, או בארצות אחרות שירדו שם, והנה חובליך לא יחזקו בכח תרנם ולא יפרשו הנס, ולא ישגיחו על צרכי האניה, וע"י כן תטבע בחול ובטיט ויבואו יושבי הארץ ויחלקו שללה, ויבוזו ביזת האיש השייט שהיה מרבה שלל, שהיה רגיל לשלול שלל גדול, ואפילו הפסחים יבוזו בזתה.47כן, נ"ל כר"שי כמו הכן ויעמדו הכהנים נושאי ארון ברית ה' בחרבה בתוך הירדן הכן, יהושע ג' י"ז, לשון עמידה קיימת. ורוזי וגיז פירשו בסיס של תרן, עץ שהתרן נתון בתוכו.48עד שלל מרבה, עד לשון בזה, כמו בבקר יאכל עד, עד של שלל מרבת עד של מי שהיה עד כה מרבה שלל. פסחים. אפי' הפסחים. ור"דק ורוזי וגיז' פירשו נטשו חבליך, שהחבלים נפסקו או נתפשטו ואינם נטויים laxati sunt. ונ''ל שלפי זה הי"לל נתקו או רפו.49עד שלל מרבה, פירשו עד של שלל הרבה, או עד ושלל הרבה, ולא ראו כי מרבה אינו תאר הפעל, רק תאר השם, כמו מרבה רגלים, מרבה המשרת אף כאן מרבה שלל.50ובל יאמר שכן חליתי, דבק עם פסחים בזזו בז, אפילו מי שהוא שוכב על מטתו מחמת חולי לא יאמר חליתי ולא אוכל לבוז בז, אלא יקום גם הוא ממטתו וילך לשלול שלל.51שכן, שם התאר מענין כלביא שכן, כמעט שכנה דומה נפשי, ישכנו אדיריך נחום ג' י"ח, ואין צורך להגיה ישכבו, ובין כתפיו שכן שענינם שכיבה ומתיחת הגוף על המטה או על דבר אחר Coccejus וכן בערבי סַכֵּן נאמר על מנוחת הלילה Schultens. והמפרשים פירשו על יושבי ירושלם כלם.52העם היושב בה נשוא עון, זו חתימת הנבואה וחוזר לעיניך תראינה ירושלם נוה שאנן, אמר העם היושב בירושלם יהיה חפשי מכל מיני רעה ופגע.53נשוא עון, סלוח עון רש״י, כמו אשרי נשוי פשע כסוי חטאה תהלים ל"ב א' והטעם כי יושבי ירושלם לא תאונה אליהם שום רעה, ונגע לא יקרב באהליהם, כי יהיו כאדם שנסלחו לו כל חטאיו כי אין אדם אשר לא יחטא ויפק רצון מה’.
