שד"ל על ישעיהו ס״ה

1 תשובת האל, האומר כי אינם ראויים שיעשה עמהם נסים ונפלאות, והוא מזכיר פשעיהם וכאן ישעיה מצייר חטאת בני דורו שחזרו לעבוד אלילים בימי מנשה, ומייעד להם הרעות העתידות לבא עליהם; ואח"כ פותח בנחמה, ומצייר הגאולה העתידה. נדרשתי, ענינו כמו נמצאתי שאחריו, כמו האדרוש אדרש להם יחזקאל י"ד ב' או ג', הלדרוש אותי אתם באים חי אני אם אדרש לכם שם כ' ג', חי אני נאם ה' אלהים אם אדרש לכם שם שם ל"א, עוד זאת אדרש לבית ישראל לעשות להם שם ל"ו ל"ז.

2 נדרשתי ללוא שאלו, אומר אני כי המקרא הזה כלו ותחלת מקרא שאחריו נאמר דרך תמיהה, וכמו שמצאנו תמיהות בלא ה"א היום החילותי לשאול לו באלהים חלילה לי ש"א כ"ב ט"ו, ולקחתי את לחמי ואת מימי וגו' ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה שם כ"ה י"א, והנה מכאן ואילך תשובת האל לתלונות ישראל: וכי היה לי להדרש ללא שאלו? וכי היה לי להמצא ללא בקשוני? כלומר וכי ראויים אתם שאעשה לכם נסים ונפלאות? ואע"פ שאתם מתלוננים על זה ומבקשים ממני שאעשה לכם נסים, הנה אין שאלתכם בלב שלם, ואף אם תראו נפלאות בעיניכם לא תשובו אלי, וכמו שחסרי אמנה אומרים עוד היום אף אם הייתי רואה לא הייתי מאמין; והנה הנסים היו צריכים למען הוציא מן הלב האמונה באלהי שקר, וכיון שבטלה ע"ז מקרבנו אין עוד צורך לנפלאות, כי כל תמימי לב אוהבי הצדק והחסד בין אדם לחברו, ואוהבי הבורא המטיב להם בכל רגע הם שמחים בתורת ה', המצוה אותם לגמול חסד וללכת בדרכי יושר, והיא נותנת לפניהם הדרך להתרצות ולהתקרב אל הבורא, ולהראות לו כביכול אהבתם אליו, ובהיות התורה חביבה אצלם מצד עצמה, הנה קבלת אבותיהם המעידים שראו מקדם הנסים והנפלאות הגדולות והנוראות, תספיק לקבוע בלבם אמונתה בל תמוט עולם ועד; ורק האנשים אשר התורה מצד עצמה כבדה עליהם, להיותם אוהבים ההפקר, ואין לבם שלם לא עם אל ולא עם אנשים, הם מהרהרים אחרי אמתתה, ומכחישים הנסים אשר לא ראו בעיניהם, כמו שהיו מכחישים אותם אם היו רואים אותם. ולדברי המפרשים כלם שפירשו בלא תמיהה, לא יתכן, כי הנה מן המקרא הזה משמע שהוא רוצה להדרש גם אל החוטאים נדרשתי ללא שאלו וגו', ולמטה הוא אומר לא אחשה כי אם שלמתי.

3 לא קרא בשמי, יונתן ותרגום השבעים והיירונימוס פירשו כאלו נקוד לא קָרָא או לא קֺרֵא, ענין הזכרת שם ה', כמו שאמר ואין קורא בשמך.

4 פרשתי ידי, כאדם הקורא לחברו.

5 העם המכעסים וגו', זבחים בגנות וגו', זה לא יצדק על אנשי הגלות, כי אין ביננו ע"ז, וכבר באר ענינו למעלה נ"ח ואותי יום יום ידרשון, למה צמנו ולא ראית, הן לריב ומצה תצומו, וגם לדעת האומרים כי נאמרו הנבואות האלה על גלות בבל, לא יצדק כי לא היתה ביניהם ע"ז בבבל; מלבד כי הסימן שאחר זה שהוא כלו דבק עם זה בענין ובלשון, אמר והביאו את כל אחיכם מכל הגוים, מה שלא יתכן על גאולת בבל, שלא נתפזרו ישראל בשאר ארצות; ע"כ נ"ל כי ישעיה כתב הנבואות האלה בסוף ימיו, בתחלת מלכות מנשה, ואז חזרו העם לעבוד ע"ז, וישעיה היה זקן ולא היה בו כח להוכיח את העם בקהל, והנה בכתבו הנבואה הזאת לאחרית הימים, וחם לבו בקרבו על מרידת העם וסורם מאחרי ה', הנה כשבא להזכיר פשעי ישראל בימים האחרונים, צייר אותם כפי מה שהיו בימיו, ולא כפי מה שיהיו באחרית הימים וכפי מה שציירם הוא עצמו למעלה, וע"י התחבולה הזאת הוכיח את בני דורו וייעד להם עונש מאת ה', ועיין למטה פסוק ז'.

6 הזבחים בגנות, כמין יערים שהיו עובדים בהם ע"ז.

7 ומקטרים על הלבנים, לא ידענו מה היה המנהג הזה.

8 הישבים בקברים, כדי שיבאו להם המתים בחלום.

9 ובנצורים ילינו, בחֳרָבות רא"בע ור"דק, לשיתגלו להם השדים רד"ק, והוא מל' ונצורי ישראל להשיב. מ"ט ו' האכלים בשר החזיר, גם זה חוק לע"ז, והרבה היה נוהג אצל הרומיים.

10 ומרק פגולים כליהם, כליהם מגואלים במרק בשר פגול, וקרא פגולים לזבחי האלילים.

11 האמרים קרב אליך, זו מליצת התנגדות, הם טמאים, כי הם יושבים בקברים ואוכלים בשר חזיר וכליהם מרק פגולים, ובכל זאת הם חושבים עצמם כקדושים, ואומרים לזולתם קרב אליך אל תגש בי כי אני קדוש לך.

12 קדשתיך, אני קדוש לך לודוביקוס Coccejus, De Dieu, כמו שפירשתי גאלתיך מ"ג א'. ויונתן תרגם דכינא מינך אני טהור ממך, ורש"י ור"דק פירשו אני קדוש ממך, והענין אחד. וגיז' פירש גם הוא שהכנוי עומד במקום לְך, אבל הוא אומר כי הכנוי הזה העומד במקום לך הוא מיותר ולתפארת המליצה, ואח"כ הקשה כי לפ"ז יותר היה ראוי לפי מנהג לה"ק שיאמר קדשתי לי, וזה אמת, אמנם שקר שיהיה הכנוי מיותר, כי הכוונה אני קדוש בערכך.

13 אלה עשן באפי, גורמים עשן באפי, ד"מ כמו עלה עשן באפו וגו'.

14 הנה כתובה לפני, העונות האלה עומדים נגד זכרוני תמיד, כאלו כתובים.

15 ושלמתי על חיקם, לתוך חיקם, משל, כמו שהיו נותנים המעות בחיק, כמו שחד מחיק רשע יקח משלי י"ז כ"ג, וכן ומשלם עון אבות אל חיק בניהם ירמיה ל"ב י"ח, והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם תהלים ע"ט י"ב.

16 עונתיכם ועונת אבותיכם יחדו, חוזר למעלה הנה כתובה לפני, כלומר עונותיכם ועונות אבותיכם כתובים לפני, ואיננו מחובר עם ומדותי פעולתם, אך הוא מאמר בפני עצמו, לפרש הנה כתובה לפני.

17 ומדתי פעלתם, חוזר למה שאמר לא אחשה כי אם שלמתי וגו', והנה המקרא הזה פירוש הקודם, כדרך ישעיה, פעלתם, שכר עבודתם, כמו לא תלין פעלת שכיר, ומדותי ד"מ, כמו שמשלמים לשכיר במדה על פי שיעור העבודה אשר עבד; והנה באמרו פעלתם, אל חיקם, בכנוי הנסתרים, הוא חוזר אל האבות, ואיך יתכן שיעניש את האבות שכבר מתו? אמנם האמת כי הוא מייעד רע לאנשי דורו, ואומר לאנשי הדור האחרון דעו כי ראשונה ובתחלה אעניש את אבותיכם אשר המה בדורי זה, וכן היה, כי באו שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה ויאסרוהו בנחשתים ויביאוהו בבלה ד"ה ב' ל"ג י"א.

18 כאשר ימצא, חסרה מלת אם, והטעם כאשר אם ימצא מעט תירוש באשכול, אף אם לא יהיה האשכול כלו ענבים טובות ובשולות די צרכן, יאמר אדם לחברו אל תשחיתהו כי ברכה וטובה יש בו, כן אעשה למען עבדי לבלתי השחית הכל, והכוונה על דורו של מנשה שלא ישחיתהו ה' בהחלט.

19 וירשוה, חוזר על יהודה, כלומר ארץ יהודה; והכוונה כי שרי מלך אשור יגלו את הדבקים בע"ז, והדבקים בה' ישארו בארצם.

20 והיה השרון, השרון היה ארץ טובה אצל יפו ולוֺד עד הכרמל, ומפני חשיבותו אמר ישעיה למעלה ל"ג ט' היה השרון כערבה, וכן עמק עכור בין יריחו ועי היה מקום טוב, כמו שנראה מדברי הושע ב' י"ז ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה, והנה אמר כי מרוב הטובה, השרון שהיה ארץ טובה לזריעה, ישתמשו בו לנוה צאן, וכן עמק עכור ישתמשו בו לרבץ בקר; וכל זה לעמי אשר דרשוני, לאותם אשר ישארו בארץ אחרי גלות מנשה ושאר החוטאים, כי הנשארים יירשו נחלת הגולים.

21 גד ומני, לדעת Vitringa ורוז' הם השמש והירח, ולדעת ר' משה הכהן גד הוא ככב צדק שהיו חושבים שהוא מזל הטוב וההצלחה, וכן נקרא בערבי, וגיז' מוסיף כי מני הוא ככב נגה, שהוא אצלם מזל טוב שני, הראשון קוראים לו ההצלחה הגדולה והשני ההצלחה הקטנה; ועריכת המאכל והמשתה לפני האלילים, מנהג ידוע אצל הקדמונים, וגם בתלמוד ערסא דגדא.

22 ומניתי, כאדם המוסר בהמותיו במנין לטבָח, ומניתי לשון הנופל על הלשון עם מני שזכר למעלה.

23 לטבח תכרעו, כמו שמכריעים הבהמה לשחטה.

24 ותעשו הרע בעיני, טעמי המליצה הזאת הנמצאת במקרא יותר מששים פעמים וכן טעמי מליצת ויעש הישר בעיני ה' הנמצאת כשלשים פעמים קשים ובלתי מתישבים על הדעת, כי הדעת נותנת שמלת הרע וכן מלת הישר דבקה למלת בעיני, והכוונה שפלוני עשה או לא עשה המעשים אשר בעיני ה' הם טובים, כטעם והרע בעיניך עשיתי תהלים נ"א ו', והישר בעיניו תעשה שמות ט"ו כ"ו, והנה בשני המקראות האלה הטעמים צודקים, אמנם בכל מקום שהפעל בתחלת המאמר, הדביקו בה"ט מלת הרע או הישר לפעל העשייה באופן שכוונת המאמר לפי הטעמים היא שפלוני עשה או לא עשה בעיני ה' המעשים הטובים; והדעת נותנת שאין זו כוונת המאמר, כי מה טעם לומר פלוני עשה מעשיו הטובים או הרעים בעיני ה'? ואפילו תמצא לומר שיש במאמר הזה טעם, מ"מ היה ראוי לומר ויעש הרע לעיני ה', או נגד פני ה', וכיוצא בזה, אבל ויעש. בעיני. אין לו הבנה; לפיכך אומר אני כי לא יתכן לחשוב שהאמינו בה"ט שמליצת ויעש הישר בעיני ה' ענין אחד, ומליצת והישר בעיניו תעשה ענין אחר, וכן ויעש הרע בעיני ה' ענין אחד, והרע בעיניך עשיתי ענין אחר; אך נראה לי כי ראו החכמים הקדמונים שהמליצה הזאת עשיית הטוב או הרע בעיני ה' לא יבינוה ההמון, ויתחילו להרהר ולומר א"כ המעשים הטובים והרעים אינם טובים ורעים מצד עצמם, אלא מצד מה שהם בעיני ה', ומחשבה זאת תוכל להביאם למכשול עון, ע"כ התחכמו לשנות מראה המליצה, כדי שיהיה המובן שהישר והרע יש להם מציאות בעצמם, והם ג"כ כך בעיני ה', ועשו המליצה כאלו היא מליצה קצרה, וכאלו צריך לכפול מלת הישר או הרע ושיעור המאמר ויעש הישר שהוא ישר מצד עצמו, והוא עם זה ישר בעיני ה'. ותלמידי מוה"רר יצחק פארדו מוסיף כי חששו קדמונינו ז"ל שמא יחשבו ההמון כי הישר בעיני ה' והרע בעיני ה' אין הכוונה בהם אלא המצות והעברות שבין אדם למקום, לא מה שבין אדם לחברו; לפיכך התחכמו והעמידו הישר והרע עומדים בעצמם, כדי שיובן כמו שפירשתי ויעש הישר שהוא ישר מצד עצמו, והוא ג"כ ישר בעיני ה', ונכללו בזה גם כל המצות שבין אדם לחברו. ותלמידי מוה"רר אפרים רפאל גירונדי ז"ל אומר שכוונת בעלי הטעמים היתה להודיע כי הכל גלוי וידוע לפניו, כי כל הנסתרות גלויות לו, לפיכך הסבו פני הכתובים באופן שיובן מהם כי השכר והעונש אינם לבד על המעשים שנעשים לעיני בני אדם, אלא גם על מה שאדם עושה בעיני ה' לבדו, בלי שיהיה אדם מכיר בו.

25 לשבועה, כשישביע אדם את חברו יאמר לו ימיתך ה' באותה מיתה שהמית פלוני ופלוני אם לא תגיד האמת, וכיוצא בזה בירמיה כ"ט כ"ב.

26 ולעבדיו יקרא שם אחר, יהיה שמם הפך מזה לברכה, כטעם בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה.

27 אשר המתברך, ה' יכלה הפושעים באופן שמי שירצה להתברך או להשבע, לא יתברך ולא ישבע עוד באלהי השקר כ"א באלהי האמת, כי תשכחנה הצרות הראשונות והעונות שגרמו אותן, וגם מעיני תהיינה כנסתרות, וזה כנגד מה שהתפללו ואל לעד תזכור עון. והנה עתה שב לדבר על הגאולה העתידה, וגם עד עתה לפי פשט הדברים דבֶר על זמן הגאולה, אלא שבסגנון דבריו רמז על אנשי דורו.

28 שמים חדשים וארץ חדשה, משל להתחלפות מצב עניני האומה אחרי הגאולה, עיין למעלה לנטוע שמים וליסוד ארץ נ"א י"ו.

29 כי אם שישו וגילו, צווי במקום עתיד, לחזק המליצה.

30 אשר אני בורא, אתם ירושלם ועמה שאני עתיד לברוא מחדש, ואח"כ מפרש כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש, והטעם אעשה אותה כאלו היא בריה חדשה, ותהיה גילה, כלומר עיר השמחה והגיל, וכן העם אשר בה ישוב בריה חדשה, ויהיה משוש, כלומר אנשי משוש; ורוז' וגיז' תרגמו שישו וגילו במה שאני בורא, אלא שגיז' הוסיף בפירושו כי אפשר ג"כ לפרש אתם שאני בורא.

31 וגלתי בירושלם, לא בלבד שהם יגילו, אלא גם אני אשמח בהם, ואברכם.

32 לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן, לפי פירוש המפרשים כלם אין הלשון מתיישב יפה, לא יהיה משם לא נער ולא זקן שלא ימלא את ימיו, ומה צורך להזכיר הנער והזקן? ועוד עוּל ימים לא מצאנו במקום אחר; ולדעתי הכוונה לא יהיה משם עוד מי שהוא נער בימים, ונראה זקן, כי קפצה עליו זקנה, באופן שלא יוכל למלא את ימיו; זקן אין תחלת הוראתו על רבוי השנים. אלא על סימני הזקנה, ובפרט לובן הזקן.

33 כי הנער וגו', מי שימהר למות יותר מחבריו, ימות בן מאה שנה, וידמה כאלו מת נער.

34 והחוטא, נ"ל כשירצו לקלל החוטא יקללוהו שימות בן מאה שנה.

35 לבהלה, נ"ל כמו להבל, מתאים עם לריק שלפניו, וכן ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה תהלים ע"ח ל"ג.

36 זרע ברוכי ה', זרע שהם עצמם ברוכי ה', כטעם זרע מרעים למעלה א' ד' עיין שם.

37 והיה טרם, עדיין לא.

38 אענה, בפעל, כלומר אעשה בקשתם.

39 זאב וטלה, ע' למעלה י"א ו'.

40 ונחש עפר לחמו, לפי שהנחש רומש על הארץ, ונראה כאלו אוכל עפר, אמר שתספיק לו אכילת העפר, ולא יבקש לאכול בני אדם, ולא יזיקם.

41 לא ירעו ולא ישחיתו, החיות, והכוונה על בני אדם שלא יזיקו זה לזה.

42 בכל הר קדשי, בכל א"י.