מקור ישעיהו נ״ה
1 ה֤וֹי כׇּל־צָמֵא֙ לְכ֣וּ לַמַּ֔יִם וַאֲשֶׁ֥ר אֵֽין־ל֖וֹ כָּ֑סֶף לְכ֤וּ שִׁבְרוּ֙ וֶאֱכֹ֔לוּ וּלְכ֣וּ שִׁבְר֗וּ בְּלוֹא־כֶ֛סֶף וּבְל֥וֹא מְחִ֖יר יַ֥יִן וְחָלָֽב׃
2 לָ֤מָּה תִשְׁקְלוּ־כֶ֙סֶף֙ בְּלוֹא־לֶ֔חֶם וִיגִיעֲכֶ֖ם בְּל֣וֹא לְשׇׂבְעָ֑ה שִׁמְע֨וּ שָׁמ֤וֹעַ אֵלַי֙ וְאִכְלוּ־ט֔וֹב וְתִתְעַנַּ֥ג בַּדֶּ֖שֶׁן נַפְשְׁכֶֽם׃
3 הַטּ֤וּ אׇזְנְכֶם֙ וּלְכ֣וּ אֵלַ֔י שִׁמְע֖וּ וּתְחִ֣י נַפְשְׁכֶ֑ם וְאֶכְרְתָ֤ה לָכֶם֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם חַֽסְדֵ֥י דָוִ֖ד הַנֶּאֱמָנִֽים׃
4 הֵ֛ן עֵ֥ד לְאוּמִּ֖ים נְתַתִּ֑יו נָגִ֥יד וּמְצַוֵּ֖ה לְאֻמִּֽים׃
5 הֵ֣ן גּ֤וֹי לֹֽא־תֵדַע֙ תִּקְרָ֔א וְג֥וֹי לֹֽא־יְדָע֖וּךָ אֵלֶ֣יךָ יָר֑וּצוּ לְמַ֙עַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵאֲרָֽךְ׃ ס
6 דִּרְשׁ֥וּ יְהֹוָ֖ה בְּהִמָּֽצְא֑וֹ קְרָאֻ֖הוּ בִּֽהְיוֹת֥וֹ קָרֽוֹב׃
7 יַעֲזֹ֤ב רָשָׁע֙ דַּרְכּ֔וֹ וְאִ֥ישׁ אָ֖וֶן מַחְשְׁבֹתָ֑יו וְיָשֹׁ֤ב אֶל־יְהֹוָה֙ וִֽירַחֲמֵ֔הוּ וְאֶל־אֱלֹהֵ֖ינוּ כִּֽי־יַרְבֶּ֥ה לִסְלֽוֹחַ׃
8 כִּ֣י לֹ֤א מַחְשְׁבוֹתַי֙ מַחְשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם דְּרָכָ֑י נְאֻ֖ם יְהֹוָֽה׃
9 כִּֽי־גָבְה֥וּ שָׁמַ֖יִם מֵאָ֑רֶץ כֵּ֣ן גָּבְה֤וּ דְרָכַי֙ מִדַּרְכֵיכֶ֔ם וּמַחְשְׁבֹתַ֖י מִמַּחְשְׁבֹֽתֵיכֶֽם׃
10 כִּ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יֵרֵד֩ הַגֶּ֨שֶׁם וְהַשֶּׁ֜לֶג מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וְשָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א יָשׁ֔וּב כִּ֚י אִם־הִרְוָ֣ה אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהוֹלִידָ֖הּ וְהִצְמִיחָ֑הּ וְנָ֤תַן זֶ֙רַע֙ לַזֹּרֵ֔עַ וְלֶ֖חֶם לָאֹכֵֽל׃
11 כֵּ֣ן יִהְיֶ֤ה דְבָרִי֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִפִּ֔י לֹא־יָשׁ֥וּב אֵלַ֖י רֵיקָ֑ם כִּ֤י אִם־עָשָׂה֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר חָפַ֔צְתִּי וְהִצְלִ֖יחַ אֲשֶׁ֥ר שְׁלַחְתִּֽיו׃
12 כִּֽי־בְשִׂמְחָ֣ה תֵצֵ֔אוּ וּבְשָׁל֖וֹם תּוּבָל֑וּן הֶהָרִ֣ים וְהַגְּבָע֗וֹת יִפְצְח֤וּ לִפְנֵיכֶם֙ רִנָּ֔ה וְכׇל־עֲצֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה יִמְחֲאוּ־כָֽף׃
13 תַּ֤חַת הַֽנַּעֲצוּץ֙ יַעֲלֶ֣ה בְר֔וֹשׁ תחת וְתַ֥חַת הַסִּרְפַּ֖ד יַעֲלֶ֣ה הֲדַ֑ס וְהָיָ֤ה לַֽיהֹוָה֙ לְשֵׁ֔ם לְא֥וֹת עוֹלָ֖ם לֹ֥א יִכָּרֵֽת׃ פ
פירוש שד"ל על ישעיהו נ״ה
1 הוי כל צמא, מדבר עם ישראל שיעמדו בגלות בזמן הקרוב אל הגאולה.
2 הוי, ל' קריאה, כדרכו בכל מקום, וזה אחד מן המקראות המוכיחים.
3 כל צמא לכו למים, המשיל ההצלחה שאחר הגאולה, אשר לא תהיה מִצִדֵנו, כ"א מצדו יתברך ע"י אותות ומופתים, למים, שאין דרך לקנותם בכסף, כי נמצאים ברוב המקומות.
4 ואשר אין לא כסף, גם מי שאין לו כסף ילך למים, כי בלא כסף ימצאם, כן אתם שמעו אלי ושובו בתשובה, יעזוב רשע דרכו, ואגאל אתכם; בעלי הטעמים השכילו לחבר ואשר אין לו כסף למעלה ולא למטה ורוז' וגיז' חברו למטה, ואיננו נכון.
5 לכו שברו ואכלו, אל תאמרו בלא כסף לא נמצא רק מים, לא לחם ולא יין, כן מה שאתה מבטיח אותנוּ יהיה דבר גרוע, שאינו שוה כסף, לא כן, אך לכו אלי, ותמצאו ג"כ שבר לאכול, לכו אלי ותמצאו בלא כסף ובלא מחיר גם יין וחלב, כלומר הטובה שאתן לכם חנם איננה טובה פחותה וגרועה, כמו המים, אלא היא כלחם וכיין וכחלב, כלומר כמזון וכמשקה הטוב והערב.
6 שברו ואכלו, קחו מה לאכול; שרש שבר אין ענינו קנייה בכסף או במחיר, אלא תחלת הוראתו שבירת הרעב כטעם ישברו פראים צמאם, והושאל על לקיחת המזון באיזה דרך שיהיה, ובלוא מחיר, חליפין, כמו ומחיר כלב דברים כ"ג י"ט.
7 למה תשקלו כסף בלוא לחם, למה תיגעו אחר מה שלא יועיל, ברדפכם אחרי התאוות, שאינן מביאות אושר קיים, ורעות רבות באות לרגליהן. וגיז' פירש כמשמעו למה תשקלו כסף בעבודת המלכים הרודים בכם, וכן ר"שי: למה תגרמו לכם לשקול כסף לאויביכם; אמנם נ"ל ברור כי כמו שהמים משל, כן הכסף משל.
8 ואכרתה לכם ברית עולם, איטיב עמכם בלא הפסק, ואין הכוונה שיכרות עמנו ברית חדשה, אלא שכן יהיה בפועל כאלו יכרות עמנו ברית עולם.
9 חסדי דוד הנאמנים, פירש שלא תהיה זאת ברית חדשה, אלא שיקיים חסדיו הנאמנים אשר נשבע לדוד.
10 הן עד וגו', מוסב לדוד, והכוונה על בן דוד, וכמו שמצאנו ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים הושע ג' ה', ועבדי דוד נשיא בתוכם יחזקאל ל"ד כ"ד, ועבדי דוד מלך עליהם שם ל"ז כ"ד.
11 עד, מוכיח מזהיר ומעניש, מל' העד העיד בנו האיש בראשית מ"ג ג'.
12 לאומים, הראשון נ"ל משרש לאם, ועד סמוך למלת לאומים; והשני משרש אמם, נגיד ומצוה נתתיו לעמים, ומלת ומצוה בלתי סמוכה, וראויה לסגול; וגם יתכן שיהיו שניהם משרש לאם או שניהם משרש אמם.
13 הן גוי וגו', כשיהיה בן דוד נגיד ומצוה לאומים, אז אתה ישראל תוכל לקרוא לעשות רצונך כל גוי שתרצה, גם אותם שלא היית מכירם לשעבר, וכלם ירוצו לשרתך. והנה לא הוזכר דבר מן הגדולות האלה בנבואות על גאולת בבל.
14 דרשו ה' בהמצאו, קודם הגאולה, כי אחרי שיגאל את עמו, יבער הקוצים מכרמו, ככתוב בסוף הספר המתקדשים והמטהרים אל הגנות וגו' יחדו יסופו וגו' ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו'.
15 כי לא מחשבותי וגו', כי אני מרבה לסלוח, ולא כאדם שנוקם ונוטר רד"ק דון יצחק ורוז', ולדעת גיז' חוזר למטה כי כאשר ירד הגשם וגו' לא ישוב אלי ריקם, שאין מדתו כמדת בשר ודם, כי כל דבריו מתקיימים, לא איש אל ויכזב.
16 כי גבהו, כי כאשר גבהו, כמו אכן בגדה אשה מרעה כן בגדתם בי ירמיה ג' כ' שענינו אכן כאשר בגדה אשה.
17 כן גבהו דרכי, כי אני מרבה לסלוח.
18 כי כאשר ירד, אחר שהזכיר שהוא מרבה לסלוח חזר לענין הראשון שהוא הייעוד על הגאולה, ואמר כי דברו לא ישוב ריקם, ואחר שהזכיר השמים והארץ כי גבהו שמים מארץ המשיל דברו למטר היורד מן השמים על הארץ.
19 כי אם הרוה, אא"כ הרוה, כמו לא אשלחך כי אם ברכתני בראשית ל"ב כ"ז, והטעם לא ישובו מי הגשם והשלג לעלות השמימה בעננים, אא"כ תחלה הרוו את הארץ והכינוה לילד ולהצמיח ר' יוסף קמחי; ורד"ק וגיז' פירשו אלא ירוה את הארץ, כלומר ושמה לא ישוב לעולם, אלא ירוה את הארץ וכן דעת בעל הטעמים, וא"כ ירוה היל"ל לא הרוה; ומלת נשיאים היא ראיה שהיו יודעים כי האידים מתנשאים מעל הארץ ועולים השמימה. ועיין מה שכתבתי בבראשית א' ו'.
20 כן יהיה דברי, המשיל דבר ה' לשליח הנשלח, ואמר כי לא ישוב אליו ריקם, אא"כ עשה רצונו; וכן ישלח דברו וימסם תהלים ק"מז י"ח.
21 תצאו. מן הגלות.
22 ובשלום תובלון, על דרך והביאו את כל אחיכם למטה ס"ו כ'.
23 ההרים והגבעות, כ"כ תהיה הליכתכם בשמחה ובשלום, עד כי כל מה שתמצאו בדרך יראה לכם כאלו הוא שמח בשמחתכם.
24 תחת הנעצוץ, משל ע"ד כי נתתי במדבר מים נהרות בישימון, והטעם שלא יזיקם שום דבר בדרך, ובמקום הקוצים והברקנים ימצאו ברוש והדס שיעשו להם צל גם יענגום בריח טוב.
25 והיה לה' לשם, הצלחת דרכם תהיה לה' לתפארת עולם.