1תוכחה אחרי הקודמת, גם היא כנגד הבלתי נותנים לב אל הנבואות. ישעיה מזכיר החזון אשר נראה אליו בתחלת הנבאו, ועל ידי כן מודיע אל העם כי מאז החל להנבא הודיעו ה' כי לא ישמעו בקולו, כי על רוב פשעיהם נמנעו מהם דרכי התשובה, עד בוא עליהם כל הרעות אשר נגזרו עליהם, עד תם הפושעים, והעם הנשאר קדוש יהיה.2בשנת מות הנבואה הזאת אמרה ישעיה אל העם אחרי הקודמת, אעפ"י שהיתה אליו המראה הזאת כעשרים שנה קודם לכן. ולזה אמר בשנת מות אעפ"י שבשעת המראה עדיין לא מת המלך כי ישעיה התחיל להנבא בימי עזיהו, אך עתה כשהגידה אל העם כבר היה עזיהו מת; והמכוון בספור המראה הזאת אל העם הוא כלפי מה שלא היו מאמינים בדבריו, והיו אומרים ימהר יחישה מעשהו וגו', הגיד להם כי מאז כשקראו האל ללכת בשליחותו, כבר הודיעו שלא יאמינו לדבריו, ושזה אמנם לרע להם לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וגו' עד אשר אם שאו ערים וכו'; והנה הדבר מובן מאליו כי כשבאה אליו הנבואה הזאת לא היה אפשר לו שיגיד אותה אל העם, שא"כ לא היה מקום שיוכיחם עוד, מאחר שהוא יודע שלא יקבלו דבריו. על כן שמר הדבר בלבו כעשרים שנה, וכשראה אותם מלעיגים על דבריו הגיד להם כי עוונותיהם הטו אלה שננעלו שערי התשובה בפניהם, כי כבר נגזרה עליהם הפורענות. וגיז' כתב שיש דמיון רב בין המראה הזאת ומראות ירמיה ויחזקאל בתחלת נבואותיהם. וכוונתו לומר שאינם אלא ספורים בדויים, ושהיו הנביאים לוקחים הספורים זה מזה כדרך שהמשוררים עושים: ובאמת כך היו עושים לפעמים נביאי השקר, אבל מה לתבן את הבר? ומי שלא יחפוץ להטעות את עצמו הלא יראה כי מראות שלשת הנביאים האלה אינן לקוחות זו מזו, כי הנה ישעיה אמר הנני שלחני, וירמיה בהפך היה מסרב ואמר הנה לא ידעתי דבר; ומה שכתוב בירמיה וישלח ה' את ידו ויגע על פי, הוא לתת כח הדבור בפיו, אבל ויגע על פי האמור בישעיה ענין אחר הוא, כי כאן מה שנגע לא היה יד ה', אבל היה גחלת אש, והוא לטהרו מעונותיו; וירמיה לא הזכיר לא כסא ולא שרפים ולא היכל ולא דבר מעניני המראה. וכן יחזקאל אין יחס למה שהזכיר במראה שלו עם מה שראה ישעיה, ואם היה חזון יחזקאל לקוח מישעיה, מהיכן לקח החיות והאופנים? ולמה החליף שש כנפים בארבע? ומהיכן לקח אכילת המגלה? אבל האמת הוא כי כל נביא הגיד מה שראה במראה נבואתו, וספורי נביאי ה' אינם בדויים, ולא גנובים, אעפ"י שבדבורם היו משתמשים לפעמים במליצות הנביאים והמשוררים שהיו לפניהם, שהיו חקוקות בזכרונם, ובפרט ירמיה השתמש הרבה במליצות שאר נביאים, וכמו שראינו שלקח מלות ויגע על פי מישעיה. והנה המלות האלה שלקח ירמיה מישעיה הן עצמן עדות ברורה על אמתת ספורי הנביאים, כי הנה ירמיה בשעה שכתב תחלת ספרו היו לנגד עיניו או בזכרונו דברי ישעיה, ולקח מהם מלות ויגע על פי, ואעפ"י כן לא לקח הענינים מישעיה, אבל ספר המראה אשר ראה כפי מה שהיתה באמת.3על כסא רם ונשא, לפי הפשט היה הכסא רם ונשא כפירוש רד"ק והיושב עליו ידוע שהוא רם ממנו, אבל לפי הטעמים רם ונשא חוזר אל האל והיה ראוי להטעים ואראה֙ את־אדנ֔י יוש֕ב, והוא תקון שתקנו חכמים, וכן יונתן תרגם חזית ית יקרא דה' שרי על כּורְסְיֵהּ כלומר על כסאו, רם ומתנטל בשמי מרומא, פירש רם ונשא על היות כבוד ה. בשמי מרום, לא על היותו על כסא רם.4ושוליו מלאים את ההיכל, הנביא לא ראה את האל רצוני הכבוד הנברא לשעה במראה נבואתו, כי היו פני האל לנד פנים, לא לבד חוץ, ושולי מעילו הפרושים מאחריו היו מלאים את ההיכל, והנביא שהיה עומד בחוץ ראה שולי המעיל שהיו פרושים על הארץ, כדרך מלכי מזרח שנוהגים בבגדיהם לאחוריהם סרח עודף רחב מאד, והנה הנביא מזכיר שראה את האל בדמות מלך גדול, ושהוא אמנם לא היה מרואי פניו, רק ראה כבוד לבושו במה שראה שוליו מלאים את ההיכל; ואמר היכל כי נדמה לו כאלו הוא עומד במקדש ה' אשר בירושלים, ונדמה לו הכסא בבית קדש הקדשים, ושולי האל לרוב ארכם היו יוצאים מבית קדש הקדשים וממלאים את ההיכל, והנביא היה רואה את עצמו מבחוץ, בעזרה.5שרפים עמדים ממעל לו, הציור הזה מסוד אלהים עם מלאכיו כעין מלכותא דארעא מצאנוהו כבר בימי יהושפט, שאמר מיכיהו בן ימלה ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ויאמר זה בכה וזה אומר בכה מלכים א' כ"ב י"ט וך', וגם בזמן קדמון יותר מצאנוהו בתחלת ספר איוב וקצת מן האומרים כי ספר איוב נכתב בגלות בבל אמרו כי הציור הזה מסוד אלהים עם מלאכיו לא נודע בישראל קודם הגלות, ושכחו דברי מיכיהו בן ימלה ומלבד כל זה הנה לנו בתורה בראשית ג' כב הן האדם היה כאחד ממנו, שאין ספק שהוא מאמר המצייר את האל מדבר עם מלאכיו כמלך עם שריו כפירוש ראב"ע, וכן דרש ר' פפיאס בראשחת רבא פרשה כ"א הן האדם היה כאחד ממנו, כאחד ממלאכי השרת, ור' עקיבא אמר לו דייך פפיאס, כלומר שאין ראוי לדרוש כן בצבור, שלא יבא: להאמין דמיון ושיתוף בין האל והמלאכים, ולפיכך אנקלוס הפריד מלת באחד ממלת ממנו, והמתרגם הירושלמי הרכיב שני הפירושים, ותרגם: ואמר ה' למלאכא די משמשין קדמוהי וזה לפי פשט הכתוב, וכפירוש ר' פפיאס הא אדם הוה יחיד, בארעא היכמא דאנא יחידי בשמי מרומא וזה על דרך שתקן אנקלוס. והנה אין ספק כי אמונת המלאכים, לא לבד כשליחים ההולכים לעשות מצות המלך, אלא ג"כ כשרים שהמלך נועץ עמהם, היא קדמונית מאד בישראל.6שרפים, שָׂרָף הוא נחש בעל ארס, ונקרא כן על שם שהוא ממית במגעו כלומר בנשיכתו, ולדעת קצת גם בהבל פיו, כאש השורפת במגעה; והמלאכים היותר גדולים ונכבדים נקראו שרפים, מפני שהיו מייחסים להם גוף של אש, והיו חושבים שאם יתקרבו לאדם מיד ימות; ולפיכך לא מצאנו בכל המקרא מלאכים נקראים כך אלא כאן, כי אין השרפים באים אצל בני אדם, אבל כאן ישעיה במראה נבואתו בא במחיצתם ואחד מהם קרב אליו, ותחת שהיה לו לשרפו נגע על פיו ברצפת אש וטהרו מכל חטא והעלה אותו למעלת המלאכים.7עמדים ממעל לו, היו עומדים אצל האל מימינו ומשמאל, ואמר ממעל לו לפי שהוא היה יושב והם עומדים, וכמהו בדברי מיכיהו בן ימלה וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו, וכן בתחלת איוב ויבאו בני האלהים להתיצב על ה', וכן העומדים על אדון כל הארץ זכריה ד. י ד, מהתיצב על אדון כל הארץ שם ו' ה', ובאזני כל השרים העומדים מעל המלך ירמיה ל"ו כ"א, ואב לכלם וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה שמות י"ח י"ג, וכיוצא בזה בתלמוד סנהדרין ז' מנין לדיין שלא יפסע על ראשי עם קדש, ופירש רש"י כשהיה המתורגמן דורש היו הצבור יושבין לארץ, והמפסע ביניהן לילך ולישב במקומו נראה כמפסע על ראשן עכ"ל, וכן ביבמות ק"ה מי הוא זה שמפסע על ראשי עם קדש. והנה מליצת עומדים ממעל לו אין בה שום זרות לפי הפשט, כי האל היה יושב, והשרפים היו עומדים ממעל לו. אבל בסוף ימי בית שני נראה שהיה הציור הזה רע בעיני ההמון, שיהיה האל בשפל והשרפים למעלה ממנו, לפיכך עמדו חכמינו ז"ל ופירשו ממעל לו כאלו הכוונה השרפים העומדים ממעל בשמים הם לו מוכנים לעבודתו, וכן תרגם יונתן שמשין קדישין ברומא קדמוהי, ופירש רש"י עומדים ממעל בשמים, לו לשמשו. וכן עשו בעלי הטעמים, שהפסיקו מלת ממעל בפשטא, ולפי הפשט כך היה ראוי להטעים שרפ֗ים עמדים֙ ממ֣על ל֔ו.8בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו, פניו כולל כל החלק העליון מהגוף, ורגליו החלק התחתון, ושתי הכנפים נראה שהיו אחת לפנים ואחת לאחור; והנה היו השרפים מכוסים בכנפיהם, על דרך שראה יחזקאל א' י"א את החיות בארבע כנפים, ושתים מהן מכסות את גויותיהנה ולולא מקרא זה שביחזקאל, אולי היה אפשר לפרש שהיו השרפים מכסים בכנפיהם את פני האל ואת רגליו, לבלתי יהיה נראה.9יכסה, יעופף לשון יחיד, חוזר לכל אחד שש כנפים לאחד, כל אחד היה מכסה פניו ורגליו של עצמו. ולענין טעם הכסוי הזה, יונתן הוסיף אחר יכסה פניו דלא חזי ופירש רש"י שלא יביט לצד השכינה, ואחר יכסה רגליו הוסיף דלא מתחזי פירש רש"י לצניעות, שלא יתראה כל גופו לפני בוראו, וכן היא ג"כ דעת ראב"ע ואחרים. אך אם היו השרפים כדמות שרי המלך העומדים בסודו, לא יתכן שלא יראו פניו, כמו שמצאנו אסתר א' י"ד שבעת שרי פרס ומדי רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות. והקרוב אלי שכסוי גופם הוא דרך כבוד להם, כי כמו שהאל מתראה בתוך הענן, כן שריו מכסים גויותם, וכל זה סימן גדולה וחשיבות. ולפי זה יתכן שלא היו מכסים פניהם ורגליהם בעמדם לפני האל, והנביא במראה הנבואה ידע שהכנפים היו משמשות לכסות פניהם ורגליהם, אף אם כשראה אותם לא היו כנפיהם פרושות לכסותם.10וקרא זה אל זה, הרימו קולם יחד בשוה, כלשון תהום אל תהום קורא לקול צנוריך תהלים מ"ב מ' שענינו התהומות משמיעים קולם יחדיו, ופירוש זה אל זה, זה כנגד זה, וכן תהום אל תהום ענינו תהום כנגד תהום; ופירוש וקרא לשון הרמת קול, לא קריאה. והקדמונים פירשו ענין זירוז או נתינת רשות, אחד לחברו; ואם כן ואמרו היה לו לומר, לא ואמר; אבל לפירושי הרי הוא כאלו כתוב וקרא זה אל זה ואמר זה אל זה, כלומר זה כנגד זה. והנה השרפים היו רבים, כי למטה פסוק ו' כתוב אחד מן השרפים, ואין אומרים אחד מן אם אין שם אלא שנים בלבד קדוש קדוש קדוש, השלוש להפלגת הקדושה, על דרך עוה עוה עוה אשימנה ויחזקאל כ"א ל"ב.11מלא כל הארץ כבודו, כבודו הוא ממלא כל הארץ, כל הארץ מלאה מכבודו. כמו וימלא כבוד ה' את כל הארץ במדבר י"ד כ"א אין מקום שלא יהיה כבודו ידוע ומפורסם שם. והנה ידוע כי המלאכים אם יקלסו את הבורא לא יזכירו את הארץ, כי מה תחשב הארץ הלזו נגד כל הבריאה? אלא ה' השמיע את אזן הנביא במראה הנבואה מה שהיא יכולה לשמוע.12אמות הספים, דברים שהיו בולטים חוץ למזוזות הבית, אנחנו לא נדע צורתם ומה היו משמשין, ואולי לא היו אלא לנוי, ולהיותם בולטים היה הנענוע נראה בהם. וגיז' רצה לפרש יסודות האסקופות, מן אמתא דריחיא ברכות י"ח, אבל אין הדבר ברור שיהיה המכוון שם יסודות הריחים, ורש"י והערוך לא פירשו כן, ואם המלה נגזרת מן אֵם כמו שהוא אומר, היה ראוי לקרוא אִמּות אמות בחירק.13וספים נראה לי שהם המזוזות, כי דוגמת המליצה הזאת מצאנו בעמוס ט' א' הך הכפתור וירעשו הספים, והם המזוזות, כמו שהכריח רד"ק בשרשים מפני שהזכיר כפתור אחד וספים רבים.14הקורא אמר לשון יחיד מפני שהיו קוראים יחד פה אחד, כמו שאומרים החלוץ והמאסף על החלוצים והמאספים ההולכים ביחד, וכן האורב יהושע ח' י"ט והבית ימלא עשן, השרפים בשעה שאמרו קדוש קדוש קדוש הקטירו קטרת לכבוד האל על המזבח הנזכר למטה פסוק ו', ומתוך כך הבית ימלא עשן. והנה הקטרת היא החשובה מכל העבודות, ולכך תיוחס אל השרפים. ומה נכבד הציור הזה, שהשרפים בשעת עבודתם מקלסים לפניו ואומרים קק"ק וגו'.15ואמר, הקריאה והעשן גרמו לו שהבין פחיתותו, וגדולת הכבוד היושב על הכסא, ואז ירא לנפשו פן ימות כי אלהים ראה נדמיתי. אבדתי ונגזרתי.16כי איש טמא שפתים אנכי, בערך האל אשר הוא קק"ק ובערך מלאכיו אשר כלם קדושים וראוים לומר לפניו השבח הזה, אני טמא שפתים וגם בני עמי טמאי שפתים והנה המלות האלה כי איש טמא שפתים וגו' אֲמָרָם ישעיה במראה הנבואה, והיה דבורו כאשר ישים אלהים בפיו, והמכוון מאת האל בשומו הדבר הזה בפיו. הוא כדי לתת מקום להגעת הרצפה על שפתיו למען יתהפך לאשש טהור שפתים ויהיה ראוי לדבר אל העם בשם ה'.17כי את המלך לא אמר שראו עיניו את ה', כי לא ראה פני כבודו, אבל ראה המלך, כלומר הכסא והשולים והשרפים העומדים לפניו וקוראים שבחו, והנה ראה את ה' כמלך גדול ונורא, אעפ"י שלא ראה פניו.18רצפה, כן נקרא בערבי אבן מלובנת באש, ומשתמשים בה לבשל המאכלים רוז' וגיז'.19וסר עונך וגו', כל עון וכל חטאת שיש לך כבר סר ממך, כלומר תְכֻפַר ולא תֵחָשֵב לך לחטאת, והנך כמלאך אלהים. והנה ידוע כי האש היא משל על נקוי וטהרת כל דבר, וכל אשר יבא באש היו מעבירים באש לטהרו, וכל אשר לא יבא באש יעבירו במים.20ואשמע, אחר ששב טהור כמלאך שמע הדבור, גם מלאו לבו לענות הנני שלחני.21את מי אשלח דרך משל, כמלך המדבר עם שריו ונועץ עמהם, על דרך מי יפתה את אחאב; והנביא כבר חשב עצמו כאחד מהם ולא ירא מענות את המלך כאלו גם אליו היה הדבור.22מי ילך לנו, הוא פירוש מי אשלח, כלומר מי אשלח שיהיה ראוי והגון ללכת בשליחותי, ואמר לנו בלשון רבים כי השליחות היתה מוטלת על השרפים משרתי המלך, והנה מי שילך ידבר בשם המלך והוא הולך בשליחותו, אך הוא הולך ג"כ במקום השרפים ויעשה השליחות שהיה להם לעשותה, אמנם אמר את מי אשלח בלשון יחיד, כי המלך לבדו הוא השולח. ומה נשגב הלמוד הרמוז בציור המראה הזאת, והוא כי האיש ההולך בשליחות האל להוכיח את העם על חטאתם, צריך שיטהר עצמו תחלה עד שיהיה במדרגת מלאכי עליון. ואמנם טעם הכפל את מי אשלח ומי ילך לנו, תחלה אמר מי מכם אבחר ואשלח? ואח"כ אמר ידעתי כי כלכם הגונים ללכת בשליחותי, ואין צורך שאבחר אחד מכם, אבל מי שיתנדב ללכת הוא ילך.23שמעו שמוע ואל תבינו, אַל הוא לשון צווי, לא לשון הודעת העתיד, והנה הוא כאלו יאמר, אני מצוה שכל זמן שתשמעו לא תבינו, וכל זמן שתראו לא תדעו; והטעם, כך נגזר עליכם שלא תתנו לב לדברי ה' ולנביאיו, ולא תשגיחו ג"כ כשתראו בעיניכם הפורענות מתחלת לבוא עליכם. והמכוון בכל זה לא שילך ויאמר להם כך, שא"כ לא היה מקום שיוכיחם עוד; אבל הוא משל, והכוונה, אם תרצה ללכת בשליחותי, על מנת כן צריך אתה ללכת, על מנת שלא ישמעו אליך.24השמן, כטעם טפש כחלב לבם תהלים קי"ט ע', שמנת עבית כשית ודברים ל"ב ט"ו, דרך משל כאלו הלב מכוסה בשומן עד שלא יכנסו בו ציורי הדברים, ובהפך מילת הלב היא הסרת העור האוטם ומכסה הלב ומונע ממנו ההשגה.25השע, כטעם כי טח מראות עיניהם ישעיה מ"ד י"ח והמלה לשון ארמית, וטח את הבית ויקרא י"ד מ"ב מתורגם וישוע.26פן יראה בעיניו, באופן שלא יקרה שעל ידי שיראה וישמע ויבין ישוב מדרכו וירפא את עצמו מתחלואיו.27ורפא לו, רפא נקשר עם ל' כמו הרופא לשבורי לב, וכן רבים.28השמן לב העם הזה, הנביא במאמרו כאלו הוא נותן הוייה אל הדברים, כמו שמצאנו בירמיה א' יו"ד ראה הפקדתיך היום הזה על הגוים ועל הממלכות לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע, שפירושו אחר שנתתי דברי בפיך, הנה כל מה שתדבר יתקיים, אם לטוב ואם לרע, והרי זה כאלו נתתיך שליט בגוים ובממלכות לעשות בהם כחפצך וכן ביחזקאל כ"א כ"ד ואתה בן אדם שים לך שנים דרכים לבוא חרב מלך בבל, הכוונה. הנבא שיהיו לחרב מלך בבל שני דרכים, ואח"כ אמר ויד ברא, פַנֵה מקום מן הקוצים ומן האבנים; בראש דרך עיר ברא, המקום הזה שתעשה פנוי לצורך חיילות מלך בבל, יהיה בפרשת דרכים, במקום שהדרכים מתחלקים, ואחד מהם מוליך אל העיר. והנה יחזקאל לא היה בידו לעשות דבר מזה, אבל נצטוה להנבא שכן יהיה. וכן כאן האל מצוה לישעיה שישמין לב העם, כלומר שינבא ויגזור עליהם שלא יטו אזן לדבריו; וכל זה להודיעו שכך יהיה, שדבריו לא יהיו נשמעים. ומתחלה פירשתי כרש"י השמן והכבד והשע מקור בחסרון העתיד, אני אשמין השמן ואכביד הכבד, והוא צודק לפי הענין, אבל הוא דחוק מצד הלשון. ופיליפסון כתב שאם לא היה הנביא מוכיח את העם, היו שוגגין ולא היו מזידין, והנה תוכחותיו הן הן שהוציאו אל הפעל קשי ערפם ועורונם. שמו שמים על זאת! האל שלח ישעיה להוכיח את ישראל, כדי להוציא רשעתם לפעל, ולהכביד את עונשם, ואם לא היה ישעיה מוכיחם היה חטאם יותר קל!! מלבד כי מאמר השמן לב העם הזה וכו' אם יובן כפשוטו, לעולם לא תהיה משמעותו עשֵה שיתגלה ויוָדע קשי ערפם, אבל משמעו עשה שלא יוכלו להבין ולשמוע ולראות אף אם ירצו, ואח"כ פיליפסון מוסיף שהענין נאמר כאן כאלו הנביא עצמו הוא סבת הדבר, על דרך ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה דברים כ"ט ג'. אבל אם הענין נאמר דרך משל, א"כ נפל הפירוש.29עד אשר אם שאו, הפורענות הזאת נגזרה עליהם, ועד שלא תבא עליהם בימי אחז לא ישובו ולא ישמעו לקולך; והנה הציור הזה של חרבן הערים ושממת האדמה יש בו מן ההפלגה כדרך מליצת השיר, והמכוון בו נפילת העם במלחמה עם מיתת עם רב, ולכת עם רב שבי לפני צר, כמו שהיה בימי אחז.30ורחק ה' את האדם, אין הכוונה כדעת המפרשים שיגלו למקום רחוק, כי לא אמר שירחק היושבים מעל אדמתם, אבל אמר שירחק את האדם, כלומר שהמין האנושי יהיה רחוק זה מזה, שלא ימצאו בארץ יהודה שנים יחד, אך כל אדם יהיה בודד ורחוק מחברו; ופירש ואמר ורבה העזובה בקרב הארץ, רבים יהיו המקומות העזובים בארץ ההיא, והנה היושבים יהיו מפוזרים מפני מיעוטם.31ועוד בה עשיריה, ישאר בארץ החלק העשירי מיושביה, והוא דרך גוזמה.32ושבה והיתה לבער, ארץ ישראל תשוב להיות לבער, תשוב להיות קרובה לכלייה תלמידי חביבי החכם יח"ף ז"ל, באלה ובאלון, אשר במה שמשליכים מעליהם ארצה, והוא הפרי, אלא שאינו נקרא פרי, כי אינו מאכל אדם, ונקרא שלכת כי אין בני אדם לוקטים אותו, אבל העץ משליכו מאליו; מצבת בם יש להם נטיעה וקיום תרגום ויטע, ונצב, כי הפרי הנופל נזרע בארץ וצומח ממנו עץ אחר; כן זרע קדש שיקום בימי חזקיה אחרי תם החטאים, יהיה מצבתה, יהיה נטיעה חדשה בארץ, כטעם והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו.33מצבתה, כנוי הנקבה כנגד הארץ, זרע קדש יהיה נטיעת א"י, שישוב ויצמח בה כנטיעה חדשה.
