שד"ל על ישעיהו ל׳

1 המשך התוכחה לבוטחים על מצרים, וספור תשועת ה' אשר יגוף את מחנה אשור. לעשות עצה, הם סוררים במה שעושים עצה ולא מני.

2 מני, ממני.

3 ולנסוך מסכה, הנכון כתרגום יונתן ולאתמלכא מלך, וכן דעת Lud. de Dieu, Dathe ורוז', והוא לשון יציקת מתכת בדפוס. כהוראת המלות האלה בכל מקום, והושאל ל' המורה על ציור מתכת בדפוס להורות על ציור המחשבות בדעת האדם, וכן ראינו שרש יצר הושאל על העצה והגזרה ולא רוחי, בלא הסכמתי. וגיזי פירש ולנסוך מסכה כדעת Lud. Cappellus לשון נסך, כי היונים כשהיו כורתים ברית היו מנסכים נסכים, ומזה בל' יוני σπονδὴ מורה נסך וגם ברית; אך לא מצאנו מסכה להוראת נסכים. ויירונימוס תרגם ordire telam כהוראת מסכה בשופטים י"ו י"ג וי"ד ספות, משרש ספה. ומענין הוספה, כמו אותם שהיו תועי רוח יבינו וישכילו ואותם שהיו רוגנים ומתנגדים למוכיחים אותם, ילמדו ויקחו מוסר מדברי הנביאים המוכיחים אותם.

4 לקח, נקראו כן דברי חכמה המושכים הלבבות ולוקחים הנפשות, כמו יערוף כמטר לקחי דברים לב ב, כי לקח טוב נתתי לכם משלי ד' ב', והושאל אח"כ לדברי פתוי האמורים בערמה לצודי נפשות, כמו הטתו ברוב לקחה שם כ"א. לספות עוד על חרון אף ה' במדבר ל''ב י''ד וכן למעלה כ"ט א' ספו שנה על שנה.

5 לבושת, יהיה לכם מבטח בוגד. ותבושו ממה שהייתם בוטחים בו, כטעם כי יבושו מאלים למעלה א' כט, ובושו עובדי פשתים י"ט ט', וחתו ובושו מכוש מבטם כ' ה'.

6 כי היו בצען שריו, דבק עם מקרא שאחריו כשיהיו שריו של העם הזה בצען, וכשיגיעו מלאכיו לחנם לשאול ממצרים עזרה ולכרות עמהם ברית, אז כל הבאיש וכו'.

7 חנס אומרים שהיא Heracleopolis במצרים האמצעית, ונקראת בלשון מצרי hnes ובערבי אהנאש, והיא עיר גדולה הבנויה באי למערב נילוס.

8 כל הבאיש, פירשוהו ל' בשת, כאלו כתוב הוביש, כל אחד משריו ומלאכיו יבוש ונ''ל שהקריאה הנכונה הבאיש, הכל הבאיש אצל אותו העם אשר לא יועילו למו, כלומר כשיגיעו למצרים ימצאו כי גם שם הכל נפסד ונשחת מרוב פחדם מאשור או מתרהקה מלך כוש, ולא יוכלו לעזור ליהודה. הִבְאִיש ענין באוש וקלקול, כמו ורשע יבאיש ויחפיר משלי יג ה'.

9 על עם לא יועילו למו, הכל יהיה במצב נפסד אצל העם ההוא אשר לא יועילו למו ואמנם בחר הנביא במלת הבאיש להיותה לשון הנופל על לשון בושת שהזכיר למעלה ולמטה, ולדעת תלמידי מוה"רר אב"יי מלת הבאיש באה לו מהענין שהוא בו, כי בדברו על מצרים עלה על דעתו הנהר נילוס שלפעמים יבאש, והעתיק זה על יושבי מצרים ואמר שכלם הבאישו, ואין לקוות מהם שום תועלת.

10 משא בהמות נגב, המשך הנבואה נגד ההולכים לרדת מצרימה לעזרה, והתחיל דרך חידה ללעוג עליהם ואמר משא בהמות נגב, כאלו כוונתו להנבא על הבהמות עצמן אשר על גביהן היו המלאכים יורדים מצרימה, ועל גביהן העמיסו משא כסף וזהב ומגדנות שהיו שולחים שחד למלך מצרים ולשריו, אח"כ התחיל מצייר השליחות הגדולה ההיא, והסכנה הגדולה שהיו חושבים שהם בה, ושעל ידי מצרים ינצלו ממנה, ואמר בארץ צרה וצוקה, אנשים העומדים בארץ צרה וצוקה, כלומר שהם לפי מחשבתם בסכנה גדולה, להעדר אמונתם בה' ובנביאיו.

11 לביא וליש מהם, כלומר אנשים היושבים בארץ אשר היא ארץ צרה וצוקה וארץ לביא וליש, וכל זה מהם, כי לא מהשם היתה להם הצרה הזאת, אלא מהם, שאינם מאמינים בו, והם מציירים בדעתם צרה וצוקה לביא וליש, גם אפעה ושרף מעופף, וכל השמות האלה להגדיל ציור דאגת קטני אמנה ופחדם ממלך אשור קודם בואו.

12 ישאו על כתף עירים וגו', האנשים האלה יושבי ארץ צרה וכו', הם נושאים חילם והונם על כתף עיירים ועל דבשת גמלים, להביא אצל עם אשר לבסוף לא יועיל נגב, הוא מצרים, שהיא לדרום א"י דבשת, לדעת הכל היא חטוטרת הגמל, וקשה לברר גזרת המלה, ורש''י פירש ע''ש שמתרקבת בר"שי כ"י שלי שמשתקבת, ונ''ל שמסתקבת, והוא ענין חבורה עיין ערוך ערך סקב תמיד, ודרך לסוך עליה דבש לרפואה, כדאמרינן בב''מ דף ל"ח ושבת קנ''ד דבש והדביש חזי לכתיתא דגמלי וגיז' כתב שנקראה החטוטרת דבשת ע"ש צורתה, שהיא דומה לכוורת דבורים, ואחר זמן כתב כי שרש דבש קרוב לשרש דוש, ולשרש לוש, ושהדבש נקרא כן להיותו דומה לבצק כמו שאומרים חלת דבש, וכן חטוטרת הגמל היא של שומן רך, וכל זה דחוק. ול''נ שהד''לת עומדת במקום גימל על דרך שאומרים בלשון ארמית שדר, ושגר להוראת השלוח, וכן בלשון חכמים גלוסקמא ודלוסקמא בלשון יוני גלוסוקומון; וכן בלשון איטלקי diaccio, vedo, veggo, radunare, ragunare, ghiaccio והנה ״דַּבֶּשֶׁת״ כמו ״גַּבֶּשֶׁת״, והוא מלשון גבשושית הידוע בלשון חכמים, שעקרו גב וענינו גל ותל, וכן חטוטרת הגמל כעין תל על גבו, וקרוב לו בלשון רומי gibbus.

13 משא בהמות נגב, יונתן, רש"י ודון יצחק והכורם, Vitringa ורוז פירשו לשון משאוי, הבהמות נושאות משא אל ארץ הנגב ורא''בע ור''דק פירשו ל' נבואה, שישעיה מתנבא שההולכים להביא השחד למצרים יפגשו בדרך בהמות וחיות שישחיתו בהם; וגיזו ואחריו פיליפסון אומר כי שלש המלות האלה משא בהמות נגב תוספת הן שהוסיף אדם שחשב כי כאן תתחיל נבואה אחרת, ובראותו שהיא מדברת על בהמות ההולכות למצרים, קרא שם הנבואה משא בהמות נגב; וזה שגעון, כי מי לא יראה שאין כאן נבואה חדשה מאחר שלמעלה אמר ההולכים לרדת מצרים וגו', על עם לא יועילו למו לא לעזר ולא להועיל וגו' ולמטה הוא אומר על עם לא יועילו, ומצרים הבל וריק יעזורו, והנה הכל ענין א', ועוד מהיכן לקח המוסיף ההוא מלת נגב שלא הזכירה ישעיה? ולמה לא אמר מצרים ועוד מי האיש הסכל יחשוב שהנבואה על הבהמות והי''לל משא יורדי נגב, וכיוצא בזה, ואם נפל ספר ישעיה ביד איש טפש כזה החושב שנאמרו הנבואות על הבהמות, איך היה שלא הוסיף בו בכל פרשה ופרשה שגעונות כאלה? ומלבד כל זה נ"ל כי לשון בארץ צרה וצוקה לביא וליש וגו' איננו נקשר עם הפסוק הקודם, אבל הוא כהתחלת נבואה אחרת, ורחוק בעיני מאד שיאמר ישעיה הפסוק הזה אחר הקודם אם לא הפסיק ביניהם במלות משא בהמות נגב, שעל ידיהן הראה עצמו כאלו מתחיל נבואה חדשה. ובסוף הפסוק ובבאים אחריו גלה כוונתו, בארץ צרה וצוקה, רש"י, רד"ק, דון יצחק וגיזו פירשו על הדרכים שהולכים בהם מא"י למצרים, והוא המדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב דברים ח' ט"ו, ול"נ שאין המדבר נקרא ארץ צרה וצוקה, גם לא מצאנו שפגעו ישראל בהיותם במדבר ארץ לביא וליש ולדעת Koppe, Vitringa ורוז' הכוונה על מצרים עצמה, ויטרינגא ורוז' אומרים שקרא למצרים ארץ צרה וצוקה ע"ש שהיו מלכי מצרים מעבידים את אנשי ארצם בעבדות פרך, ולדעת Koppe קראה כן ע"ש שלא היה עתיד להמשך ממנה עזר ותועלת ליהודה, כ"א בושה ונזק, וכל זה רחוק מאד.

14 לכן קראתי לזאת רהב הם שבת, רא"בע ור"דק וגרוציוס פירשו זאת על ירושלם, רהבם וחזקם הוא לשבת בעירם בלי לבקש עזרת זרים, ולפי זה תקשה מלת הם ובס' בעל כנפים כ"י מצאתי כי מלות רהב הם משפטן להיות מלה אחת, רָהְבְּהֶם, והוא כמו רָהְבָּם. ואחרים פירשו זאת על מצרים, רש"י ורוז' וגיז פירשו מצרים היו רהב, כלומר בעלי גאוה, ועתה הם עם בטל ויושב דומם. ודון יצחק פירש כל ענינם הוא גאוה ולא גבורה, והם יושבים בביתם ולא יוכלו לעזור לאחרים ודעת Vitringa ו-Coccejus רהב הם? וכי כח יש להם שבת הם, בטלים הם ונ"ל כי אין הכוונה בנבואה הזאת ללעוג על מצרים אלא על הבוטחים בם, ועדיין לא ספר כלל בגנות מצרים, רק אמר שלא יעזורו ולא יועילו ליהודה, ע"כ רחוק בעיני שתהיה הכוונה ברהב הם שבת על מצרים, וגם יקשה למה התחיל בזאת וסיים בהם. ודעת Doederlein, Lowth שראוי להגיה רהב המשבת, ומיכיליס קורא רהב המשבית רהב פעל עבר, וענינו לפי דעתו נס וברח, והמשבית עננו העוזר ודעת Hensler רהב המשבת וכל אלה מחכמי הנוצרים אומרים כי השתמש ישעיה בשם רהב מפי שהוא כנוי למצרים למטה נ"א ט', תהלים פ"ז ד' ופ"ט י"א. ואני אומר כי כנוי זאת ענינו הדבר הזה, והוא שליחות המלאכים לבקש עזר ממצרים, וכנוי הם על אנשי יהודה השולחים המלאכים, ומל יצת רהב שבת משל הדיוט הוא שהיה אצלם, ענינו חריצות וזריזות שהיא שוה אל הבטלה, כלומר שלא תצא ממנה שום תועלת, כענין אמרם יש זריז ונפסד. רהב, ענין זריזות ונחיצה בלשון סורי, ומזה ירהבו הנער בזקן, לך התרפס ורהב רעך, שענינם הפצרה ונגישה, וכיוצא בזה מצאנו שרש איץ מורה על ההפצרה והנגישה, כמו והנוגשים אצים לאמר כלו מעשיכם שמות ה' י ג, וגם על הזריזות, כמו אץ בדבריו, אז להעשיר, וכל אץ אך למחסות ואץ ברגלים חוטא, ודוגמת זה בל' איטלקי מהירות ונחיצה, הפצרה וזירוז.

15 שבת, ענין בטלה, כמו רק שבתו יתן ורפא ירפא קראתי לזאת רהב חם שבת, אני קורא על המעשה הזה שהם עושים לשלוח מלאכים למצרים, ואני אומר עליהם שהם כלשון המשל רהב שבת, זריזות שהיא שוה אל הבטלה. ואם תאמר ואיך נכנסה מלת הם בין רהב שבת, אחר שאין שתי המלות האלה אלא כשם אחד דע כי מצאנו קרוב לזה בישעיה כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים, שענינו כי ביתי יקרא בית תפלה לכל העמים.

16 עתה בא כתבה על לוח, הנבואה הזאת האומרת כי מצרים הבל וריק יעזורו, וכל הקודם אתם, לעיניהם או שישאר אצלם. לעד עד עולם, יונתן ויירונימוס תרגמו כאלו קראו לעד, וכן Lowth Hensler וגיז'.

17 כחשים, בא הסגול בכ"ף בעבור הח"ית הקמוצה שאחריה, והמלה בפלס גנבים, והטעם רגילים לכחש, כלומר נעדרי אמונה.

18 לחוזים, למוכיחים.

19 מהתלות, אומר אני כי התל הפעיל משרש תלל, ומזה ותוללינו שמחה תהלים קל"ז ג', ומזה בל"ח בחלוף דטל"נת חוכא ואטלולא; אלא שנשארה ה"א ההפעיל בעתיד, ואמרו תהתלו בו איוב י"ג ט, כמו שאמרו יהודוך, אהודנו, ואחר זמן מצאתי קרוב לדברי בדקדוק ובהבנת המקרא לר' וואלף היידענהיים בראשית ל"א ז'. אבל התלת בי שופטים י"ו ו' הוא משרש ״תּוּל״, ״וַיְהַתֵּל״ בהם אליהו מלכים א' יח כז היא משרש התל, והם שלשה שרשים, והשרש האמת אינו אלא תל. וכל הפסוק הזה ושאחריו אין להבינם כמשמעם שכן היו אומרים לנביאים, כי לא יתכן שיאמרו לא תחזו לנו נכוחות, אלא מתוך שהיו מואסים התוכחות, היה נמשך מזה כי המוכיחים החפצים למצוא חן בעיני העם לא היו יכולים לדבר להם נכחות, והיו יודעים כי רק בדברם להם חלקות ומהתלות ימצאו חן בעיניהם, והנה זה כאלו העם יאמר להם כן בפירוש לא תחזו לנו נכחות וגו'.

20 הטו מני ארח, לפעמים כח ההפעיל ככח הקל וזה מפני שמשמיטין הפעול, כגון ולא אט איוב כג יא הכוונה ולא אטה רגלי.

21 השביתו מפנינו, הסירו אותו מנגד עינינו, אל תדברו בשמו, אל תזכירו שמו, ועל ידי כן יחדל להיות נגד פנינו כטעם שויתי ה' לנגדי תמיד.

22 מני, באה מלת מן כאלו היא ל' רבים, כמו עֲלֵי, אֱלֵי.

23 בדבר הזה, בדברי נכחות שהנביאים מדברים לכם, בעשק ונלוז, בממון אשר רכשתם ע"י עושק וחמס, לשלוח שחד למצרים רא''בע רד"ק ורוז' עשק ונלוז, נ"ל כי כמו שנלוז ל' נטיה מן הדרך והושאל על המעשים הרעים, כן שרש עשק תחלת גזרתו משרש עקש.

24 כפרץ נופל, כפרצה בקיר הגורמת מפלתו, והושאל ל' נופל מן הקיר אל הפרץ.

25 נבעה בחומה נשגבה, הנכון שיהיה מל' נבעו מצפוניו עובדיה ו, פרץ הנכנס בעובי החומה ובפנימיותה, כן פירש Coccejus וקרוב לזה רש''י. אמנם דונש וראב''ע רד''ק וגיז' פירשו מל' אבעבועות כלומר נפיחה ובליטה בחומה, כשהקיר נטוי וקרוב לנפול הוא מתעקם מתחתיו כאלו הוא נפות אך רחוק הוא בעיני שיהיה לשון אבעבועות נופל על הקיר הנוטה.

26 ושברה, אחר שהזכיר משל הפרץ בחומה, אמר כי ה' ישבור אותה חומה כשבר נבל חרס, ואחר שהזכיר הנבל אמר שלא ימא במכתתו חרס, אעפ''י שאין בחומה חרס, אך הנבל הוא של חרס.

27 ושברה, ה' ישבור אותה; ודעת Vitringa ורוז' לקרא ושברה, כלומר שבר החומה יהיה כשבר נבל, ולא ראו כי באמרו לא יחמול, הורה שכבר הזכיר הפועל.

28 כתות, בדפוסים עתיקים בשורק, ולקריאה זאת מסכים תרגום יונתן ופירוש רד"ק, ובעל מנחת שי; אך בשני כ"י ארפורט בחולם, וכן בדפוסי אמשטרדם וקנת דפוסים אחרים, וזה מתישב יותר לפשוטו של מקרא, ה' ישבור אותה כתות בלי חמלה, והכתיתה תהיה באופן שלא ימצא במכתתו של האל השובר והכותת אפילו חתיכה אחת שתהיה כשיעור שיוכל אדם לחתות בה אש מיקוד ולקחת מים מן הבור.

29 ולחשוף, ל' גלוי, ויפה פירש רד"ק כי הושאל ל' גלוי על השאיבה וההרקה ע"ש הכלי הנשאר מגולה כשמסירין ממנו המשקה שבתוכו, וכן לחשוף חמשים פורה חגי ב' י''ו, וכיוצא בזה שרש ערה תחלת הוראתו על הגלוי והושאל להורות שפיכה ותער כדה אל השקת כי הכלי נשאר מגולה אחר שפיכת מה שבתוכו, וקרוב לזה אריק חרבי שמות ט"ו ט', עיין שם רש"י.

30 מגבא, בור מים, כמו וגבאיו יחזקאל מ"ז י"א, ומשקל אחר גבים ירמיה י"ד ג' ובארמית גֹּב, גֻּבָּא, ענינו חפירה.

31 בשובה, לשון ישוב ומרגוע רש''י והביא סיוע מן בשיבתו במחנים ש"ב י''ט ל'ג, כלומר בהשקט; ויש להביא עוד סיוע מן ושביה בצדקה, עיין מה שכתבתי שם למעלה א' כ"ז.

32 על סוס ננוס, הנכון כדברי ר' יונה שהביא רא''בע שהוא מל' נס אשר עקרו משרש נשא ומזה נתת ליראיך נס להתנוסס, וכן פרשתי למעלה והיה כמסוס נוסס, וענינו להראות בהוד והדר על הסוכים, ולפי זה היה ראוי לקרוא ננוס בחולם, להיותו מן הכפולים וישעיה בחר בלשון זה, כדי לומר אחריו על כן תנוסון והנה ישעיה מתלוצץ באותם שהיו מבקשים להתחבר למצרים, כי ראה שהיו למדים דרכיהם, ולא לבד היו מבקשים שיעזרום בסוסיהם ובאנשי מלחמתם, אבל היו גם הם מרגילים עצמם ומתגאים ברכיבת הסוסים, והיו מסירים בטחונם מה'. וגיז' והכורם פירשו ננוס כמו נרוץ, ורוז פירש כדעת N. G. Schroeder כי נוס כמו נוץ שענינו בערבי הזהיר והופיע. וענין הניסה שהוא מיעד להם, הוא בבוא סנחריב ולכד כל ערי יהודה ונסו מפניו מעיר לעיר, כמו שאמר חרדה הרמה גבעת שאול נסה וגו'.

33 אלף אחד, הוסיף מלת אחד כדי שתהיה מקבלת לגערת אחד מפני גערת חמשה תנוסו, רש''י ושאר מפרשים פירשו תנוסו כלכם, ודעת Lowth וגי' כי חסרה מלת רבבה מפני גערת חמשה רבבה תנוסו, ונ"ל שאם כן הי"לל ומפני בו"ו, כמו ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו, ונ"ל שהמאמר אינו אלא אחד, תנוסו אלף מפני גערת א' או מפני גערת חמשה, כמו שנים שלשה גרגרים בראש אמיר, ארבעה חמשה בסעיפיה, שענינם שנים או שלשה, ארבעה או חמשה. ולפי זה ראוי להטעים א֣לף אח֞ד מפנ֣י | גער֣ת אח֗ד. עד אם נותרתם וגו'. הטעם שיתפזרו בנוסם עד שיהיו נראים כיחידים, אחד הנה ואחד הנה, כמו הנס והתרן שאין מעמידים שנים מהם זה אצל זה, וכענין שנאמר ויהי הנשארים ויפוצו ולא נשארו בם שנים יחד ש"א י"א י"א תלמידי מוה"רר אברהם חי ריגיו, וקרובים לזה דברי רד''ק. ואני הייתי אומר אחר שיראו האויבים שאתם נסים לפניהם יוסיפו לרדוף אתכם, ויתקבצו עליכם, כמו שהעם מתקבץ סביבות הנס והתרן שמגביהים על ראש ההר לאסוף את העם. תרן, אע"פי שכך נקרא עץ הספינה, נראה שאיננו שם מיוחד אליו, אך כל עץ ארוך שמעמידים אותו זקוף נקרא כן, ונס גם הוא עץ ארוך וזקוף כמו ושם אותו על נס במדבר כ"א ח' ופורשים עליו סודר כמו שכתב רש"י כאן.

34 ולכן יהכה ה' לכן על העדר אמונתכם בו ועל בטחונכם במצרים, ימתין ה' לחננכם עד שתדעו כי אין מבלעדיו מושיע.

35 ירום, יתרחק ר"שי, כמו ה' רמה ידך בל יחזיון, מרום משפטיך מנגדו, הרמו מתוך העדה הזאת אשרי כל חוכי לו, כי המסירים בטחונם ממנו יפחדו יבושו יחד.

36 כי לשון חזוק.

37 עם בציון ישב בירושלם, אתה העם אשר ישב בציון או בירושלם, ישב, ל' נסתר, כמשפט אחר מלות אתה אשר, והקורא יושב לא הפסיד, וכן דעת Doederlein, Hensler אלא שהם מפרשים כן. אתה עם בציון, אתה היושב בירושלם בכו לא תבכה; ורוז' פירש עם של ציון עתיד לישב בירושלם, והוא דחוק. וגיז' פירש עם ציון היושב בירושלם, ובנביאים כ"י על קלף שבידי כתוב יושב בו"יו.

38 בשמעתו מיד אחרי שמעו ענך, ענייה במעשה כמו יענך ה' ביום צרה ענך, הכנוי ע"ד ל' ארמית, וכן מה ענך ה' ירמיה כ"ג ל"ח עצמות חונך תהלים נ"ג ו'.

39 ונתן לכם, ביאת סנחריב גרמה רעב בארץ יהודה, כי החיילות השחיתו השדות ומנעו עבודת האדמה.

40 ולא יכנף, אז לא ייראו עוד הנביאים מהשמיע קולם, כאשר יראו כל העם כי שוא מחסה מצרים יכנף יתכסה בכנף בגדיו, יסתתר רשי.

41 והיו עיניך ראות את מוריך, נ"ל, רואות כמו מביטות, שתסתכלו בנביאים ולא תסבו פניכם מהם, מוריך, אע"פי שהוא בי"וד הוא ל' יחיד, לפיכך כתוב יכנף בל' יחיד, עיין למעלה א' ל'.

42 ואזניך תשמענה דבר. אז תכנעו לשמוע דבר הנביאים ותוכחותיהם ותחזיקו עצמכם כתינוקות שמנהלם הולך אחריהם ואומר להם פנו לכם אל הימין או אל השמאל, והם נשמעים לו, אף אתם תשמענה אזניכם לתוכחות הנביא האומר לכם מאחריכם זה הדרך לכו בו כשתרצו ללכת אנה ואנה.

43 כי תאמינו וכי תשמאילו, כשתצטרכו ללכת אל הימין או אל השמאל, זה הוא הדרך ובו לכו, כלומר בכל עסק שיהיה לכם תלכו אחר פי הנביא. וראב"ע ורוז וגיז' סמכו כי תאמינו וכי תשמאילו לתחלת הפסוק, ואזניך תשמענה דבר מאחריך כאשר תאמינו וכאשר תשמאילו כאשר תטו מן הדרך הישרה לאמר זה הדרך לכו בו; אבל מאחר שתחלת הפסוק ל' יחיד, ואמצעיתו וסופו לשון רבים, נ"ל לסמוך סופו לאמצעיתו, וכן דעת ב"הט.

44 תאמינו, כמו תימינו, ל' ימין, כי אותיות יה"וא מתחלפות זו בזו, מלבד כי אולי עיקר גזרת מלת ימין אינו אלא משרש אמן, ונקראת כן להיותה היד החזקה, והיותר מזומנת לעשות בכל מלאכה.

45 וטמאתם, אז כאשר תשמעו בקול הנביאים, תתרחקו מעבודת אלילים, ואז לא תחמדו כסף וזהב שעליהם, ולא בלבד תשביתו האלילים, אך גם הכסף והזהב שעליהם יהיה בעיניכם כדבר טמא. וטמאתם, תחשבו טמא, ותקראו טמא, כמו וטמאו הכהן. וגיז' אומר תטמאו אותם בידים להסיר מהם קדושתם, כטעם וטמא את התפת מ''ב כ"ג ח', ול"נ שהיו מטמאים את המקומות, כי לא היו יכולים, או לא היו רוצים לאבדם, אבל המטלטלים לא היו מטמאים אותם, אלא מאבדים אותם, כי הם אסורים בהנאה, וזהו שהזכיר כאן הצפוי והאפודה, שאע"פי שהם של כסף וזהב יאבדום וירחיקום כמו דוה. צפוי פסילי כספך, צפוי כסף שעל פסיליך, וכן אפודת מסכת זהבך, אפודת זהב שעל אלהי מסכה שלך, אפילו הכסף והזהב שעליהם יהיה בעיניך כדבר טמא הפסל איננו של כסף, אלא של עץ או של אבן, על שם שפוסלין אותו ומלת כספך דבקה עם צפוי.

46 תזרם, תשליכם ותפזרם, כמו ויזר על פני המים שמות לב כ'. והכוונה תרחיקם מעליך כמו דוה, כמו שמרחיקים אשה דוה; ורוז' וגיז' פירשו כבגדי אשה דוה, ואין צורי גם אין הענין עולה יפה, כי בגדי הנדה מכבסים אותם והם טהוריו ואין צורך לאבדם.

47 צא תאמר לו, כמו שאומרים לאשה דוה צאי מן בית, כי היו מרחיקים הנדה ממושבם לבלתי יגעו בה או בבגדיה, ולדעת המסרה צא הוא שם מענין זוהמה וטנוף.

48 ונתן מטר זרעך כנגד מה שסבלו רעב בשנת בוא סנחריב ובשנה שאחריה, וכמו מר אכול השנה ספיח ובשנה השנית מחיס ובשנה השלישית זרעו וקצרו וגו' למטה ל"ז ל' מטר זרעך, מטר הראוי ומועיל לזרעך בזמן הראוי ובשיעור הראוי.

49 ולחם תבואת האדמה והיה דשן ושמן, רד''ק ורוז' פירשו ונתן לחם תבואת האדמה וכן דעת בה"ט, וגיז. תרגמו מאמר אחד לחם תבואת האדמה יהיה דשן ושמן, ולזה דעתי נוטה והוי"ו כוי"ו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו.

50 ירעה מקניך, תחת כי בהיות חיל מלך אשור בארץ היו בעלי המקנה צריכין לאסוף מקניהם הביתה ולא יתנום להתפשט במקומות המרעה, פן יקחום האויבים או ירעו בעמקים נרחבים, ואין מחריד מקניך, בי"וד אעפ"י שהוא לשון יחיד, כמו מוריך, ועיין למעלה א' ל"ו כר, מישור כמו לבשו כרים הצאן תהלים ס"ה י"ד וממנו ככר.

51 בליל, כן נקרא מאכל הבהמות, כמו אם יגעה שור על בלילו איוב ו ה', בשדה בלילו יקצרו שם כ"ד ו' והוא משרש בלל מענין בלבול וערוב, והפעל מזה ויבל לחמורים שופטים י"ט כ"א, ע"ש שהיו מערבים בו מינים שונים.

52 חמיץ, לשון חמץ, והטעם בליל מתובל במלח כדרך שעושים לבהמות, שעריב המלח במאכלם הוא להם כתבלים וגם טוב לבריאותם, ובערבי נקרא חמץ בנקודה על הצ"די מין עשב הנקרא בלשון אשכנז Salzkraut ובאיטלקי erbacali ובלשון החכמה Salsola Kali, ובני מזרח מאכילים אותו לבהמות גיזניוס בשם Bochart.

53 אשר זרה, מרוב התבואה יאכילו את הבהמות דגן נקי מן התבן ברחת, ל' רוח, שזורה לרוח.

54 והיה על כל הר גבוה, משל על הצלחת יהודה אחר מגפת חיל סנחריב.

55 ביום הרג רב, באותו זמן שיהיה הרג רב במחנה אשור.

56 בנפול מגדלים, משל הוא והטעם כשיפלו חיילות גדולים, שהיו נראים חזקים, ובלתי עלולים לנפול, כמו המגדלים.

57 והיה אור הלבנה, ידוע כי אור משל על ההצלחה והשמחה, כמו שהחושך משל על הצרה, והנה רבוי האור משל לרבוי השמחה, וכל זה במפלת חיל סנחריב. כפירוש ר' משה הכהן, הביאו רא''בע, וכפירוש רמבם ור"דק וגם דון יצחק שבעתים, כפול וגדול הרבה, כמו כי שבעתים יוקם קין רד''ק.

58 כאור שבעת הימים, פירש הרמ''בם מורה חלק ב' פרק כ''ט שהוא רומז אל שבעת הימים של חנוכת הבית אשר היו בימי שלמה, אשר לא היתה מעולם לאומה מעלה והצלחה ושמחת הכל כמו שהיתה בימים ההם וה"א שבעת הימים סיוע לפירושו, שאם היה טעמו שיהיה האור כפול שבעתים כאלו יהיה ביום אחד אור של שבעה ימים הי"לל כאור שבעה ימים. וגיז' ולפניו Lowth אמרו כי מלות כאור שבעת הימים נוספות, מפני שלא נמצאו בתרגום יוני המיוחס לשבעים זקנים, וזה שבוש, שאם בימי התרגום היוני לא היו המלות האלה בישעיה, גם את'כ אין ספק כי לא נוספו, כי אז כבר היו ישראל מפוזרים בארצות והספרים היו ביד כל אדם, וחשש התוספת אינו נופל רק בימים הקדמונים בימי בית ראשון, אם כן בהכרח נאמר או שמעתיקי התרגום היוני השמיטו המלות האלה בטעות, או שהמתרגמים עצמם השמיטו אותן מפני שלא הבינו ענינן. כז

59 הנה שם ה' מצאנו שם אצל האל שנראה כיתר, או שעומד במקום עצם האל, כמו אלהים בשמך הושיעני תהלים נד ג', ובשמי תרום קרנו שם פ"ט כ"ה ישגבך שם אלהי יעקב שם כ' ב ואולי הוא דרך כבוד דוגמת מה שאומרים: דולת המלך י והכוונה המלך. וככד משאח, מל' והמשאת החלה שופטים בי מ' היא התנשאות העשן רא"בע והטעם אחר שאמר בוער אפו, אמר שהוא מעלה עשן כבד, כמו וענן כבד על ההר ורוז' וגיז' פירשו לשון בערה, ונ"ל כי אין תאר כבד נופל על הבערה.

60 בא ממרחק, כאלו מרחוק יראה, בעבור האש והעשן היוצאים ממנו.

61 ורוחו הרוח היוצא מפיו כנחל שוטף עד צואר, הוא חזק ושוטף הכל, כמו נחל שוטף המגיע עד צוארו של אדם.

62 יחצה, רוז וגיז. פירשו נראה כחולק גוף האדם לשני חלקים, כי עד צוארו הוא במים וראשו למעלה, ול"נ לקרוא יֵחָצֶה והטעם רוחו היוצא מפיו כנחל שוטף המגע עד צואר יחצה הנה והנה להנפה גוים וכו'.

63 להנפה גוים בנפת שוא, רוחו יֵחָצֶה בכח גדול לנענע הגוים כאשר ינוע בכברת אך הכברה הזאת והנענוע הזה הוא נפת שוא ונענוע השמד, שבאותו נענוע יכרית אותם, והזכיר ענין זה אצל רות כי זורים את התבואה לרוח ברחת ובמזרה נפה, ידוע בלשון חז"ל.

64 להנפה, הוא ע"ד ל' ארמית, כמו להזדה דניאל ה' כ', ואולי בא כן להשאיר בו צורת שם נפה, שאם היה אומר להניף לא היה מובן שהוא מענין נפה, וכיוצא בזה לפי דעתי אם לא שריתך לטוב ירמיה ט"ו י"א הוא פעל הנגזר משם שארית, וכן וכל מקנך תזכר שמות לד יט בא בקמץ הכ"ף להודיע שהוא מלשון זכר וכן אפאיהם דברים ל"ב כ"ו הוא שלא כמנהג, לסימן שהוא מן פֵאָה ורסן מתעה וגו', רוח ה' ידחה מחנה סנחריב לבוא לירושלם לנפול שם רש''י כאלו הוא על לחיי העמים ההם אשר במחנהו כרסן, כמו שהרסן יוליך הבהמה לאשר שמה רוח הרוכב עליה, אבל הרסן הזה יהיה רסן מתעה שיוליך העמים ההם למקום שימותו דון יצחק.

65 השיר יהיה לכם, אז תשירו בשמחה ותודו לה' כמו בלילה שמקדשים חג בכניסתו, ונ"ל כי כל חג במשמע, ומכאן שהיו מקדשים המועדים בכניסתם בשמחה ושירים, וסימן לדבר הקידוש שאנו מקדשים על היין, ורשי ע"פ המדרש פירש כליל פסח מצרים, כלומר כליל התקדש החג הראשון אשר חוגגו ישראל מאז היותם לעם. ורא"בע וגיז' פירשו כליל פסח של כל שנה ושנה, משום שנאמר ליל שמורים הוא לה', ומנהג ישראל בכל דור להודות לה' בלילה ההוא, אך לא מצאנו שיקרא חג סתם לפסת אלא לסוכות.

66 כהולך בחליל לבוא בהר ה', כמי שבא מעירו לבוא לירושלם להקריב זבחים או להביא בכורים רש"י כמו ששנינו החליל מכה לפניהם עד שהגיעו קרוב לירושלם בכורים פרק ג'.

67 ונחת זרועו, לשון ירידה, כמו ותנחת עלי ידך תהלים ל"ח ג', ראה לכל איך זרועו יורדת בכח.

68 נפץ, רוח סערה רוז', לשון ככלי יוצר תנפצם רא"בע והוא כטעם רוח גדולה וחזק מפר' הרים ומשבר סלעים מלכים א' י"ט יא, וגיז' פירש מטר סוחף. ולא מצאנו שרש זה אלא בענין שבירה.

69 בשבט יכה, רא"בע, דון יצחק רוז' וגיז' פירשו האל יכה את אשור בשבט, ויונתן ור"שי פירשו אשור שהיה מכה בשבט, ור"דק הביא שני הפירושים, ואני אומר מקול ה' יחת אשור אשר היה לפנים השבט אשר בו היה ה' מכה.

70 בשבט יכה, שבט אשר בו יכה, וכיוצא בזה עם אשר תמצא את אלהיך לא יחית ענינו האיש אשר עמו תמצא את אלהיך, וכן עמדי נא בחבריך וברוב כשפיך באשר יגעת מנעוריך למטה מ"ז י"ב, ענינו אשר בהם יגעת מנעוריך, אף כאן בשבט יכה, שבט אשר בו יכה, והשמטת מלת אשר מצויה מאד.

71 והיה כל מעבר מטה מוסדה, אחר שקרא את אשור שבט ה' קראו ג''כ מטה מוסדה כטעם הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי, ומוסדה כטעם וצור להוכיח יסדתו חבקוק א' יב, מטה שהיא נגזרת מהאל, וכן בשרש יעד הקרוב לשרש יסד, שמעו מטה ומי יעדה מיכה ו' ט', ובשני המקראות האלה מטה לשון נקבה, ומוסדה בינוני מבנין הפעל רא''בע. ומטה צריך להנקד סגול, ולפי נקודו עתה הוא סמוך, מטה של גזרה וכוונת הכתוב כי כל המקומות אשר עבר שבט האף הזה, הלא הוא אשור וכטעם שוט שוטף כי יעבור, כלומר כל הארצות אשר כבש, ירננו יחדו בתופים ובכנוהות רש"י Vitringa ורוז' ואמר והיה כל מעבר מטה מוסדה ופירש ואמר אשר יניח ה' עליו כלומר כל מקום אשר יניח ה' עליו את שבט אפו, הוא אשור, כל המקומות ההמה יהיו בתופים ובכנורות. ודעת בה"ט, איננה כן, גם מלת יניח לפירושי צריכה להיות בי"וד פתח ונ"ון דגושה וכן הוא בנביאים כ"י על קלף שבידי ובמלחמות תנופה נלחם בם, חוזר למעלה, כל מקום אשר יניח ה' עליו שבט אפו. ובמלחמות תנופה נלחם בם, יהיו בתופים ובכנורות, וטעם ובמלחמות תנופה נלחם בם, כי ה' ע"י אשור שבט אפו לא הוצרך להלחם בגוים אלא מלחמות של תנופה, כלו' להניף עליהם המטה ההוא, כי מיד שהיו רואים המטה ההוא היו נופלים, והטעם שלא היו מתחזקים לעמוד בפני מלך אשור. ולפי הכתיב בה חוזר למטה, כי ה' נלחם באותה מטה כלומר ע"י אותה מטה, מלחמות תנופה מוה"רר א"א איגל.

72 תנופה, הגבהה והולכה והובאה, עיין משתדל שמות כ"ט כ"ד וגיז' פירש כל זמן מעבר מטה גזרת ה' על חיל סנחריב להכותו, יהיו ישראל בתופים ובכנורות, בעוד יהיה ה' נוגף במחנה אשות ישראל ירננו, ורחוק הוא מאד שיהיה מעבר על הזמן ולא על המקום, מלבד כי השמחה היתה לישראל אחרי תם המגפה, ולא בעודה, כי בלילה היתה. ורא"בע ורד"ק פירשו בכל מקום שיעבור מלאך ה' לנגוף במחנה אשור, יהיה בלא יגיעה, אלא בשמחה וכמי שמנגן בתוף וכנור ומלחמתו בהם לא תהיה אלא כמי שמניף ידו לנגן, וזה דחוק ורחוק מאד. ורוז' פירש מלחמות תנופה מלחמה חזקה, כמו מפני תנופת יד ה' צבאות אשר הוא מניף עליו למעלה י"ט י"ו, וגיז' בפירושו פירש במלחמות תנופה בתנופות מלחמה in agitationibus belli ובלקסיקון פירש bella agitationis כלומר tumultuosa וכל זה איננו ענין תנופה. ודוגמת המקרא הזה לפי פירושי כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל מיום הראשון עד יום השביעי ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה'. ואפשר ג"כ לפרש המקרא בלא סירוס, סנחריב ילחם בירושלם מלחמות תנופה, שלא תהיה מלחמתו אלא כאלו בא להעמיד עצמו תנופה לפני ה' להיות נזבח שם; ולפירוש זה יצדק יותר הכתיב שהוא בה, והוא חוזר לעיר ירושלם.

73 כי ערוך מאתמול תפתה תפת הוא גיא בן הנום, ושם היו שורפים בניהם ובנותיהם למולך ירמיה ז' ל"א, מלכים ב' כ"ג יו"ד, ונראה שנקרא כן ע"ש שהיו מתופפים שם בתפים לבלתי ישמע קול נאקת הנרפים. ודעת Lorsbach ואזריו גיזו שהוא מל' פרסי toften שענינו הבעיר אש; והראשון נראה לי עקר, כי נראה שהזכיר כאן תפתה מפני שהזכיר קודם לכן בתפים ובכנורות והזכיר זה כאן למשל על מגפת חיל סנחריב, כאלו הוכן מקום שישרפו שם יחדו כל חיילותיו רא''בע דון יצחק רוז' וגיז' גם הוא למלך הוכן, מלך אשור לא מת שם, אבל הכוונה לשרוף צבאו ולאבד חילו, והזכיר למלך כי התופת היה לכבוד המולך, וישעיה אוהב לשון הנופל על הלשון.

74 גם הוא, ברוב הספרים הוא כתוב, היא קרי, וזה זר מאד, אחרי שהפעלים ערוך, הוכן העמיק הרחיב, כלם לשון זכר. אבל בנביאים כ"י על קלף שבידי היא כתיב, הוא קרי, וקריאה זו נכונה בעיני. ואולי האחרונים טעו בדברי רד"ק, כי כתב ותפתה זְכָרו בפסוק בלשון זכר ובלשון נקבה, וחשבו שלשון הנקבה הוא במלת היא, ולא הבינו שהוא במלת מדורתה ובמלת בה. אך מצאתי כי המסרה בתהלים ע"ג ובמערכת ה' מקיימת גירסת הספרים, על כן משכתי ידי מלהגיה.

75 העמיק הרחיב, התפת הזה הוא עמוק ורחב. העמיק הרחיב פעלים עומדים, כמו ילבינו, יאדימו.

76 מדורתה, של תפת, והזכירו בל' זכר ובלשון נקבה, ומדורה ידוע בל"ח וביחזקאל כ"ד ט', והפעל דור דור העצמים תחתיה, שם פסוק ה' ענינו כדעת יונתן ור"שי עריכת דברים הרבה זה אצל זה בשורה, וכן בתלמוד קדושין דף פ"א דייר גולפי, ופי' רש"י לשון דרי דרי מגלה י"ב שורות שורות נשמת, נשימת ונפיחת ה', והוא משל.

77 בוערה בה. איננו פעל יוצא כתרגום רוז' וגיז', אבל נשימת ה' דולקת בה כאלו היא נחל גפרית שלא תכבה. ור"שי ור"דק פירשו מקרא זה על עונש הנשמה, אך לא מצאנו בכל הנבואות כשמדבר על מפלת האויבים שיזכיר עונש נשמתם גם לא מצאנו תפתה או תפת על ענין זה כלל, אלא שבימי בית שני, התחילו לקרוא מקום עונש הנשמות בשם גיהנם ומזה גם בל' ערבי ובשאר לשונות להיות גיא בן הנום מקום שרפת החיים, ולא מצאו לצייר עונש הנשמה הרוחנית, אלא ע"י האש שהוא עצם דק ביותר; ואחר שנקרא מקום עונש הנפשות גיהנם. חשבו שכן ראוי שיקרא ג"כ תפת שהוא שם גיא בן הנום. וגיז Thesaurus ערך גיא כתב כי נ"ל שקראו כן למקום פורענות הנפשות, ע"ש שהוא מקום הרוחות הרעות, וגיא בן הנום היה מקום עבודת האלילים שהם הרוחות הרעות. וזה רחוק, כי גיא בן הנום לא היה מקום עבודת אלילים רבים אלא מולך לבדו, והאלילים לא היו בעיני הקדמונים, כמו הרוחות הרעות ומלאכי חבלה שלנו אך היה בהם כח להרע ולהיטיב כרצונם.