1ויצא חטר, לא יתכן שיהיה כאן תחלת נבואה חדשה לימות המשיח, ותחלתה בוי"ו החבור, ובלא שום הודעה על הזמן, והי"לל והיה באחרית הימים ויצא חטר, ועל כן התחכם דון יצחק ואמר כי תחלת הנבואה הוא למעלה בפסוק הנה האדון ה' צבאות מסעף פארה, אלא שגם זה לא יתכן, כי איך יהיה סוף הנבואה הקודמת עוד היום בנוב לעמוד ינופף ידו וגו', ומה טעם כל ספור המסעות ההמה בא על עית וגו' אם לא לסיים כי בשעה שיהיה האויב סמוך לירושלם ובטוח בלבו שלא תמלט מידו, פתאום יגדענו ה'. והנה המשך הפרשה מורה באצבע כי אין כאן נבואה חדשה לימים רחוקים, אך המשך הנבואה הקודמת, ועל חזקיה נאמרה, כדעת ר' משה הכהן הביאו ראב"ע ואחריו גרוציוס וגיז'; והנה ויצא חטר הוא נמשך אל ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול, כי תחת שמלך אשור עם כל כבודו ישפל וְיִגָדֵעַ, בית דוד ירום ונשא, ומפני שהמשיל מלך אשור ליער גדול, המשיל בית דוד לחטר קטן, הצומח מחדש בגזע ישן. ואם ישאל אדם: והיכן נתקיימו בחזקיהו כל הייעודים הנזכרים בנבואה הזאת? שלש תשובות בדבר: האחת, כי קצת מדברי הנבואות הם דרך משל ודרך הפלגת השיר, ואם יִלָֽקְחוּ כפשוטן לא יתקיימו לעולם; כגון וגר זאב עם כבש וכל אותו ענין לא נאמר אלא למשל, כי אחריו הוא אומר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה', ומי יאמר שהכוונה כי חיות השדה תהיינה יודעות את ה'? אבל הכוונה בלא ספק על בני אדם, א"כ וגר זאב עם כבש לא נאמר אלא למשל על בני אדם, וגם זה בארץ יהודה בלבד ותחת ממשלת חזקיה, כי לא אמר לא ירעו ולא ישחיתו סתם, אלא לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי. והשנית, כי קצת מן הייעודים אפשר שנתקיימו אעפ"י שלא נזכר הדבר בספרי הקורות, אם מפני שכן הוא דרך כל ספרי הקורות להאריך בקורות הרעות ולקצר בספור ימי השלום והשקט. והשלישית, כי קצת מן הייעודים אפשר ג"כ שלא נתקיימו, וכמו שפירשתי על להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם, כי הנביא בִשֵר הטובות שהיו ראויות לבא על ישראל בעבור צדקת המלך אשר ימלוך עליהם, ובכל זאת אפשר שלא יהיה העם הגון וראוי לקבל כל הטובות ההנה, וכמו שכתב בעל העיקרים מאמר ד' פרק מ"ב וז:ל: וכן רז"ל מסכימים שהנבואות נאמרו על חזקיה, אלא שלא נתקיימו בו, אמרו בקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח עכ"ל. ומכל מקום עם כל מה שהפליג ישעיה בציור הצלחת חזקיה ועמו, הנה לא הזכיר כלל ענין לא ישא גוי אל גוי חרב, ובהפך אמר ועפו בכתף פלשתים ימה יחדו יבוזו את בני קדם, הרי כי הצלחת ישראל תחת מלך מבית דוד, והצלחת העולם כלו, היו שני ענינים נבדלים בדעתו של ישעיה, למעלה סימן ב' הזכיר הצלחת העולם כלו ושביתת המלחמות וכתתו חרבותם לאתים וגו', ואמר כי זה יהיה באחרית הימים, וכאן לא דבר רק על הצלחת א"י ואמר שזה יהיה בימיו תחת ממלכת חזקיה אבל אחר גלות בבל, כשלא היה עוד לישראל מלך מבית דוד, נתחברו שני הענינים בדעת בני ישראל וחכמיהם, והצלחת האומה הישראלית והצלחת העולם כלו נהיו לדבר אחד המקוה בזמן עתיד, הנקרא ימות המשיח.2חֹטֶר, מלשון ארמי חוטרא, והוא מטה או מקל, וכן בפי אויל חטר גאוה משלי י"ד ג', דוגמת מטה עז מקל תפארה ירמיה מ"ח י"ז, וכן למטה פסוק ד' בשבט פיו. וטענת הכורם אין בה ממש.3ונצר, נטיעה חדשה. נטע קטון הצומח מחדש, וכן ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב למטה י"ד י"ט כנטיעה נתעבת שתולשין אותה מן הקרקע ומשליכים אותה, ואיננו לשון ענף, וכן נצר מטעי מעשה ידי למטה ס' כ"א, נטיעה שנטעתי אני.4ונחה עליו, הניח המשל ובא אל הנמשל, שהוא בן אדם.5ונחה, מלרע בעבור האות הגרונית שאחריו, שלא תתבלע בקריאה, כמו למה ה', קומה ה', שובה ה', והבאת עלינו בראשית כ"ו י', ורעה עינך דברים ט"ו ט'.6ונחה עליו, מענין נחה ארם על אפרים למעלה ז' ב', וכן ברוח, ותנח עליהם הרוח במדבר י"א כ"ו, כחה רוח אליהו על אלישע מ"ב ב' ט"ו, הכוונה על המצא הרוח ההוא באדם בקביעות, לא לפרקים.7רוח ה', לפעמים הכוונה ברוח ה' על הנבואה, כמו רוח ה' דבר בי ש"ב כ"ג ב', ולפעמים הכוונה בו רוח אלהי, כלומר כח פרטי שאדם עושה בו מה שלא היה ממנהגו לעשות, או מה שאין דרך שאר בני אדם לעשות, כגון ורוח ה' לבשה את גדעון שופטים ו' ל"ד, ותהי על יפתח רוח ה' שם י"א כ"ט, ותצלח עליו רוח ה' וישסעהו שם י"ד ו', ותצלח עליו רוח ה' וירד אשקלון שם י"ד י"ט, ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה ש"א י"ו י"ג, וכאן רוח ה' שהזכיר הוא מה שמפרש והולך רוח חכמה ובינה וגו', וכן תרגם רד סעדיה רוח הד שהוא רוח חכמה ובינה רוח אללה וה' רוח אלחכמה.8וגבורה, אין הכוונה גבורה למלחמה, כי שלום יהיה בימיו, אבל גבורה לענוש הרשעים, עיין למטה פסוק ד'. והיה אפשר לפרש גבורה כמשמעה על שם מה שכתוב מ"ב י"ח ח' הוא הכה את פלשתים עד עזה ואת גבוליה, אלא שזה היה קודם בוא סנחריב. והנבואה הזאת היא לזמן שאחר מגפת חיל סנחריב.9רוח דעת ויראת ה', רד"ק וגיז' ואחרים פירשו רוח דעת ה' ויראת ה'. אך אין מדרך הלשון שיבא הסמוך בלתי סומכו אחריו. והנכון שיהיה דעת, שם נפרד, וענינו קרוב לחכמה שלפניו וליראת ה' שאחריו, כי בספרי הקדש ההליכה בדרכי הצדק וביראת אלהים נקראת חכמה ונקראת דעת, כמו כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי ותשכח תורת אלהיךהושע ד ו', ואם לא ישמעו בשלח יעבורו ויגועו בבלי דעת איוב ל"ו י"ב, עיני ה' נצרו דעת משלי כ"ב י"ב הכוונה השגחת ה' שומרת איש דעת, כלומר איש צדיק וירא ה'; וזה מיוסד על היסוד הגדול שהכל תלוי בו, והוא כי תחלת חכמה יראת ה', ויראת ה' ראשית דעת, כלומר שהדרך המביא להצלחה אמתית האפשרית לאדם בעולם הזה אינה אלא ההליכה בדרכי ה?ק וביראת אלהים; אבל העושר והעצמה, והשכל והערמה, אין בכחן לתת לאדם הצלחה אמתית ושמחה קיימת.10והריחו, הריח בדבר נאמר על ההתענגות בדבר, כמו ולא אריח בעצרותיכם עמוס ה' כ"א, אף כאן לא יתענג אלא ביראת ה'. אחר שאמר שתנוח עליו רוח יראת ה' הוסיף שיתענג כשימצא יראת ה' גם באחרים, ולא יהיה אדם מוצא חן בעיניו כי אם ע"י שיהיה ירא אלהים Coccejus ורוז' וגיז'.11ולא למראה עיניו וגו', שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואזניו שומעות, ולכן ידמה לו לפעמים הרשע כאלו הוא צדיק בריבו, ובחלקלקות דברי החנף יאמין לו, אבל הוא בנוח עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגו', יבין מצפוני לב התובע והנתבע, המאשים והנאשם, וישפוט לפי חומר הדין, כי לא יפול ברשת הרמיה והחנופה הכורם.12יוכיח, ענינו חתוך הדין, כמו ויוכיחו בין שנינו בראשית ל"א ל"ז.13לענוי ארץ, ליותר שפלים שבארץ.14והכה ארץ, ועם היותו אוהב הענוים והדלים, הנה לא יחסר כח וגבורה להעניש הרשעים, כי יכה ויפחיד הארץ, כלומר אנשי עם הארץ.15בשבט פי ו, בדבר פיו אשר יהיה כשבט, כי דבר מלך שלטון. וברוח שפתיו, מיד שיפתח שפתיו ימות לב הרשע בקרבו ויהיה לאבן, להיותו יודע כמה הוא שונא עול וחמס, וכמה הוא חכם להבין תעלומות לב. והנה זה ציור הממשלה ההגונה, שהטובים יושבים בטח, והרעים יאחזמו רעד. אבל לפרש ימית רשע כמשמעו, שבדבר פיו יגזור עליו מיתה, לא יתכן לפי תפארת המליצה, כי מי לא ידע כי המלך אם ירצה יוכל להמית אדם? והכה ארץ, אין המכוון בו הרשעים כדעת רד"ק רוז' וגיז', אבל אנשי הארץ בכלל, והטעם כי כל העם ייראו ממנו ולא יעשו עולה.16והיה צדק, כטעם כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל ירמיה י"ג י"א, והכוונה כי הצדק והאמונה לא יפרדו ממנו לעולם ראב"ע רוז' וגיז'. ורד"ק פירש שהצדק והאמונה שיחזיק בהם יהיו לו חוזק שלא ימעדו מתניו.17וגר זאב אז כשיפחדו הרעים ויעלזו צדיקים באור פני מלך, לא יהיה עוד בארץ מלכותו אדם תקיף שיזיק לחברו החלש ממנו, אלא התקיף שהיה רגיל לבלע את החלש, יתחבר אליו בשלום ובמישור, וכל זה נמשל במאמר וגר זאב עם כבש וגו’, אלא שהוסיף ליפוי המשל ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטון נוהג בם, ופרה ודוב וגו’, ושעשע יונק וגו’, הכל לתפארת המליצה, כי ישעיהו ע״ה נמשך בדבריו הרבה מאד, כדברי הרמב״ם במורה חלק ב’ פרק כ״ט. והנה רד״ק הזכיר הפירוש הזה, ודחה אותו מפני שכתוב אחרי כן לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, ואם כן בשאר ארצות יהיה עוד רשע מתגבר על הצדיק, וזה לא יתכן לימות המשיח, כי השלום יהיה אז בכל הארצות, לא בארץ ישראל לבדה. ומאחר שלפי דעתו של רד״ק הנבואה נאמרה לימות המשיח, אם כן וגר זאב ענינו כמשמעו, שבארץ ישראל לבדה יגור הזאב עם הכבש ממש. ואני אומר כי מזה יש ללמוד שלא נאמרה הנבואה הזאת לימות המשיח. אמנם לפרש הדברים כמשמעם לא יתכן, בעבור החתימה כי מלאה הארץ דעה את ה’, מה שלא יתכן לאמרו על הבהמה והחיה. אמנם רד״ק משיב כי מלאה הארץ דעה את ה’ הוא הטעם למה יברך ה’ את ארץ ישראל שלא תהיינה החיות מזיקות בה, מפני שהארץ ההיא תהיה מלאה דעת ה’, ובזכות הזאת ה’ יגן עליהם. ולזאת יש להשיב כי לימות המשיח העולם כלו יהיה מלא דעה את ה’, וכמו שראינו למעלה סימן ב הלכו עמים רבים וגו' ויורנו מדרכיו וגו' וכתתו חרבותם וגו' - וזה לשון הרמ"בם במאמר תחיית המתים: וכן הסתפק עליהם אמרֵנו שמאמר ישעיה וגר זאב עם כבש וגו' שהוא משל, וזה לא אנחנו לבד אמרנוהו, אלא כבר קדמונו להבנת זה הענין אנשי התבונה מן המפרשים, כמו ר' משה גקטילא ואבן בלעם ז"ל וזולתם מן המפרשים, וסוף הדברים יורה עליו, והוא אמרו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה', הנה כבר נתן העִלה בהיותם אז בלתי חומסים ולא מזיקין, לדעתם ה'; הֲתִראו אתם קהל ישראל מי שיש לו שכל, שיהיה מצייר האריה בזמננו זה מורֶה, ולזה הוא טורף, ואז ישוב וידע מבוראו מה שצריך, וידע שאין ראוי להזיק וישוב לאכול תבן? הנה נתקיים מה שנאמר ותהי להם חזות הכל כדברי הספר החתום, עכ"ל. ובפרק האחרון מס' משנה תורה כתב: וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש וגו' משל וחידה וכו'.18שרש ישי, כמו חטר ישי, החטר היוצא משרש ישי, כמו למטה נ"ג ב' ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה רוז' וגיז'.19אשר עמד לנס עמים, שהוא עתיד להתנשא עד שיהיה נראה מרחוק כנס, והוא דרך משל על החטר שיגדל וירום.20אליו גוים ידרשו, ינהרו אליו ויתאספו אצלו; ואין הכוונה בדרישה הזאת לשאול תורה ודבר ה', אלא כטעם כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה דברים י"ב ה', שאינו אלא ענין ביאה והתאספות. ואמנם טעם ביאת העמים אליו, הוא שיבאו לשמע צדקתו והצלחתו והצלחת בני עמו, וכמו שהיו באים לשמע חכמת שלמה מ"א ה' י"ד, וכן כתוב ורבים מביאים מנחה לה' לירושלם ומגדנות לחזקיהו מלך יהודה, וינשא לעיני כל הגוים ד"ה ב' ל"ב כ"ג. והנה מנוחת המלך הזה, כלומר מקום מושבו כמו זאת מנוחתי עדי עד תהלים קל"ב י"ד, ואי זה מקום מנוחתי, למטה ס"ו א', יהיה כבוד, יהיה מקום נכבד, בעבור רוב העמים אשר ידרשוהו.21ביום ההוא יוסיף, על ידי הגדולה והכבוד שיכבדו העמים את מלך יהודה, ישחררו את היהודים העומדים בארצותם בשבי ויניחום לשוב לארצם.22שנית, קנייה שנית כנגד יציאת מצרים, כי גם במצרים היו עבדים וה' הוציאם משם לחרות וקנה אותם לעבדים לו יתברך.23מאשור וממצרים וגו', השאר שישאר מגלות אשור ומצרים וגו', כלומר הנשארים מאותם שגלו לאשור ומצרים, כי קצתם כבר מתו, והנשארים בחיים יקבצם ה'. ואין לפרש הממ"ין האלה חוזרות למלת לקנות לקנות מאשור וממצרים את שאר עמו אשר ישאר, כי למטה כתוב והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור, ואין שם מלת לקנות. וכאן יש לשאול: אם הנבואה לימי חזקיהו, היכן מצינו שגלו ישראל קודם לכן בכל המקומות הנזכרים כאן? והתשובה כי הכוונה על עשרת השבטים שגלו לאשור, ומשם יתכן שנתפזרו קצתם בכל המקומות הנזכרים כאן, אם שהלכו מעצמם, ואם שמכרו אותם שוביהם, על דרך שמצאנו ביואל ד' ד' וגם מה אתם לי צור וצידון וכל גלילות פלשת וגו' ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם. ואמנם שרבים מעשרת השבטים חזרו לארצם והיו תחת יד מלכי יהודה, זה מוכח ממה שראינו מ"ב כ"ג כי יאשיהו נתץ את המזבח אשר בבית אל והסיר את כל בתי הבמות אשר בערי שמרון והרג את כהני הבמות. והנה אם לא חזרו כלם, לא היה אלא מפני שלא רצו, אמנם בידם היה לחזור.24פתרוס, אומרים שהוא מצרים העליונה, כי בתרגום היוני המיוחס לשבעים זקנים פתרוס מתורגם Pathoues ובלשון מצרי Thures ענינו ארץ הנגב, ואות הפ"א היא אצלם כמו ה"א הידיעה, והנה Pathoues ענינו הדרום, שהוא מצרים העליונה הנקראת Tebaide.25ומאיי הים, הארצות אשר מעבר לים, כגון ארצות יון ואזיאה הקטנה.26נדחי ונפוצות, שניהם שמות מופשטים, וכמו שאומרים גָלות וגוֹלָה על כלל הגולים, כן אומרים נדח ונפוצה על כלל הנפוצים, כמו אם יהיה נדחך בקצה השמים דברים ל' ד'; וכאן אמר נדחי לשון רבים, כמו שאומרים גליות, להיות הפזור במקומות רבים. וטעה רוז' שאמר ונפוצות יהודה, חסר נפשות, הנפשות הנפוצות אשר מיהודה; וטעה גיז' שפירש נדחי ישראל אלו הזכרים, ונפוצות יהודה אלו הנקבות.27נדחי, היתה הדל"ת ראויה להדגש, והושמט להיות הדל"ת נקודה שוא לפני אות גרונית, כמו שִלְחוּ, מִלְאוּ, וַיְקַנְאוּ.28וסרה קנאת אפרים, כי החוזרים מאשור ישתעבדו ברצונם למלך יהודה, וישכחו היותם מבני אפרים שהיו מתחלה צוררי יהודה.29וצררי יהודה יכרתו, נ"ל הכוונה לא ישָמַע עוד שֵם צוררי יהודה שהיה נאמר על בני אפרים, כי כיון שתסור קנאת אפרים, לא יהיו עוד בעולם אותם הנקראים צוררי יהודה, כי מעתה אחיהם המה ולא אויביהם.30ועפו בכתף פלשתים, יעופו בלב אחד על פלשתים, והכוונה שאם יהיה להם שונא יעופו עליו אפרים ויהודה כאיש אחד; והזכיר לדוגמא הגוים שהיו רגילים להזיק לישראל אלה ממזרח ואלה ממערב, ואין להבין מזה שבאמת יעשו המלחמות האלה.31בני קדם, ארם נקראת ארץ בני קדם בראשית כ"ט א' ובמדבר כ"ג ז', וכן למעלה ט' י"א ארם מקדם ופלשתים מאחור.32בכתף, בלב אחד, על דרך ולעבדו שכם אחד צפניה ג' ט', וכן דעת יונתן ורש"י.33והחרים, יונתן תרגם לשון יובש, כאלו כתוב והחריב, וכן דעתי נוטה. ורא"בע ורד"ק וגיז' פירשו לשון כריתה וכליון.34לשון ים מצרים, הוא ים סוף, ונקרא לשון על שם שהוא ים צר, וכן נקרא Sinus arabicus, וכן בערבי מה שאנו קוראים לו golfo נקרא לֵסַאן אַלְבַחְרְ.35על הנהר, הוא נהר פרת, שהוא סתם נהר במקרא, והזכיר ים מצרים ונהר פרת על שם קבוץ הנדחים ממצרים ומאשור כמו שמפרש והולך בעים רוח?, מלה שאין לה אח, ואף לא שום הוראה ברורה בשאר לשונות, ור' יונה פירש לשון איום ונורא. ולדעתי ישעיה כתב בעצם בְּעֹצֶם רוחו, ונתחלפה הצד"י ביו"ד, להיותן קרובות הרבה בכתיבה הקדמונית שהיא כתיבת השמרונים, כי צורת הצד"י אצלם 6, וצורת היו"ד 6. וזה אחד מן הדברים שגנב ממני גיזיניוס ע"ה.36והכהו לשבעה נחלים, יכה את פרת ויורידהו מגדולתו ויעשהו נחלים נחלים, ודרך הנחלים להיות חרבים לפעמים באין מים, עד שיוכל אדם לדרוך בהם בנעלים; וכל זה משל על שוב הנדחים אשר במצרים ובאשור, שיקל להם לשוב לארצם בלא מונע.37לשבעה, לשון רבוי, כמו למעלה ד' א' שבע נשים.38והיתה מסלה, דרך כבושה ונוחה להלך בה, כלומר לא יהיה שם מונע.39כאשר היתה לישראל. דרך הפלגת השיר, וחלילה לְדַמוֹת ענין לענין, כי ישעיה מדבר דרך שיר, ומשה מגיד המאורעות בצמצום ובאמתות כאשר היו.
