שד"ל על ישעיהו י״ט

1 ועוד רעות רבות וצרות לארץ מצרים, והצלחה גדולה ליהודה. משא מצרים, גרוציוס ואחריו רוז' וגיז' פירשו הנבואה הזאת על זמן שמלכו במצרים שנים עשר נשיאים שחלקו הממלכה ביניהם, ומלכו חמש עשרה שנה, ואח"כ נלחמו זה בזה וגָבַר אחד מהם הוא Psammetichus ומלך לבדו על מצרים כלה, ועליו נאמר וסכרתי את מצרים ביד אדונים קשה. והפירוש הזה הוא בעיני בלתי צודק, כי למטה הוא אומר אך אוילים שרי צען חכמי יועצי פרעה, איך תאמרו אל פרעה, א"כ היה אז על מצרים מלך אחד, פרעה אחד, לא רבים, גם עיר ממלכה אחת היתה במצרים, והיא צען, לא זולתה, מאחר שהוא אומר שרי צען חכמי יועצי פרעה. וגם אם נאמר שהנשיאים ההמה אשר מלכו במצרים לקחו כלם כנוי פרעה, ושהזכיר צען מפני שהיתה קרובה וידועה יותר לישראל, ושאמנם עוד ערי ממלכה אחרות היו במצרים, עדיין יקשה מאד שהוא אומר אח"כ אים אפוא חכמיך, והיה לו לומר חכמיכם אם היו המלכים שנים עשר. ולדעתי נאמרה הנבואה הזאת לימים רחוקים אחרי ישעיה, כי כמו שנבא ישעיה על גלות ישראל לבבל ועל חזרתם משם לארצם, כן התנבא כי אז בהיות ישראל על אדמתם לבטח תחת מלכי פרס, יעלה קמביזיס בן כרש וישחית את מצרים; והמשיל עוצם הצרה אשר תמצא אז את מצרים במשל יובש הנהר, וכן דעת רש"י ורד"ק, גרוציוס גם Vitringa, רצוני שיובש הנהר משל על הצרות.

2 הנה ה' רכב על עב קל, משל על צאת גזרתו, והֵרָאות פעולתו.

3 ונעו אלילי מצרים, דרך מליצת השיר ייחס החיים למה שאין בו רוח חיים, כטעם גם ברושים שמחו לך, והכוונה שלא יהיה בהם כח להציל את עמם.

4 ונעו, כמו למטה כ"ד כ' נוע תנוע ארץ כשכור.

5 וסכסכתי מצרים במצרים, עיין למעלה ט' י'.

6 ממלכה בממלכה, לא ממלכה ממש, אלא מדינה ואיפרכייה, שהיתה מצרים נחלקת לשלשים ושש איפרכיות, וסופרי היונים קוראים אותן נוֹמוֹס, וכן בתרגום המיוחס לשבעים זקנים מתורגם כאן נומוס על נומוס.

7 ונבקה, מן בקק, בנק נפעל, והיה משפטו וְנָבַקָּה, אלא שהוקל, כמו אשר יָֽזְמוּ לעשות במקום יָזֹמּוּ, וְנָֽבְלָה במקום וְנָבֹלָּה, וענין שרש בקק ענין הרקה, כמו הנה ה' בוקק הארץ למטה כ"ד א', תהיה רוח מצרים ריקה בקרבו, תהיה כדבר ריק, שאין בו ממש, על דרך ובקותי את עצת יהודה ירמיה י"ט ז', וכן מלת לריק ענינה להבל.

8 ועצתו אבלע, אשיתהו אובד עצות, כלומר לא תשאר להם עצה, לא ידעו מה לעשות, כי הרעה אשר תבא עליהם, לא ימצאו לה תקנה, ועי"כ ידרשו אל האלילים, כי יראו כי חכמתם ועצתם לא תועילם; וזה סיוע לפירושי, כי אמנם אם הרעה אשר תבא עליהם לא היתה אלא מריבה ביניהם, הלא כשיכירו שהמריבה רעה להם יחדלו ממנה וישובו לאגודה אחת, ואין צורך לדרוש אל האלילים.

9 האטים, המדברים לאט, בקול נמוך.

10 וסכרתי, הכ"ף במקום גימ"ל, כמו ויסכרו מעינות תהום בראשית ח' ב', כי יסכר פי דוברי שקר תהלים ס"ג י"ב, וכאן הוא מלשון הסגיר ביד אויב איכה ב' ז', סגר אלהים היום את אויבך בידך ש"א כ"ו ח', ענין נתינה ביד.

11 אדנים קשה ומלך עז, הוא קמביזיס.

12 ונשתו, נפעל משרש נשת, ענינו חסרון והעדר, כמו נשתה גבורתם ירמיה נ"א ל', לשונם בצמא נָשָתָּה למטה מ"א י"ז, וכן בהפוך אותיות אם ינתשו מים זרים קרים נוזלים ירמיה י"ח י"ד, והפסוק הזה לקוח מאיוב י"ד י"א, ושם כתוב אזלו, וגם הוא ענין העדר.

13 כהים, נ"ל שהוא מקוה מים גדול שעשה במצרים המלך Moeris, והיה נקרא על שמו Lacus Moeridis, והיו נקוים בו המים היתרים כשהיה נילוס עולה יותר מדי, והנה אמר תחלה שלא יהיה שם מותר מים שיקוה בים, ואח"כ שהנהר יחרב מכל וכל וייבש. ורוז' וגיז' ואחרים פירשו ים על נילוס עצמו.

14 והאזניחו, יהיה ריחם רע, כדרך המים הנחים ונמוכים; זנח בערבי באוש, וקרוב לו צחנה שרֵידֶר ורוז' וגיז', וההפעיל איננו כאן פעל יוצא, רק הוראתו על שנוי ההוֶֹה בגוף הדבר, כמו ילבינו למעלה א' י"ח; ולענין האל"ף, נראה שהיה להם שם התאר אֶזְנָח שהיה ענינו דבר סרוח, ועשו ממנו הפעיל, בשמירת האל"ף מן השם, על דרך שֵׁרִיתִךָ ירמיהו ט״ו י״א מן שֵׁרִית שְׁאֵרִית..

15 מצור, היא מצרים, וכן במ"ב י"ט כ"ד, ומיכה ז' י"ב.

16 קנה וסוף, שגדלים על שפת הנהר.

17 קמלו, אין לו רק אח אחד למטה ל"ג ט', ובלשון סורי ענינו חלישות וחולי.

18 ערות, נ"ל לשון ערום ועריה יחזקאל י"ו ז', וכן ערות יסוד עד צואר חבקוק ג' י"ג, ערו ערו עד היסוד בה תהלים קל"ז ז', והוא מקור עומד במקום כל הזמנים, והטעם אף השדות שעל היאור, ועל פי היאור, גם הם יהיו ערומים מכל.

19 נדף, אין ענינו כענין שרש הדף, אך הוראתו פירוד חלקי הגוף היבש והיותם לאבק פורח, וכן יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו למטה מ"א ב', וכן כהנדוף עשן תנדף כהמס דונג וכו' תהלים ס"ח ג', תעשה אותם נִדָפים כמו העשן שחלקיו מתפרדים ומתפזרים ואיננו.

20 וכל מזרע יאור. אפילו אם יזרעו ביאור עצמו בקרקעיתו בהיותו חסר מים תלמידי מוה"רר הלל קנטוני, ולדעת תלמידי מוה"רר אליעזר אליה איגל ערות על יאור מה שצומח מאליו על שפת היאור, וכל מזרע יאור מה שנזרע על שפת היאור ע"י אדם.

21 יבש, ביו"ד אחת, אולי הקריאה יָבֵש, לשון עבר, כמו נִדַּף..

22 ובשו עבדי פשתים, העושים מלאכה בפשתים, כטעם משפחות בית עבודת הבוץ ד"ה א' ד' כ"א, יבושו מתקותם שהיו בוטחים שתהיה להם מלאכה להשתכר בה; והזכיר צרת העושים מלאכה בפשתים כי הם צריכים למים הרבה לשרות בהם הפשתן, ובחסרון המים אף אם יש להם פשתן מן השנה הקודמת, לא יוכלו לעשות מלאכתם בה תלמידי מוה"רר מרדכי מורטארה.

23 שריקות, המפרשים פירשו תאר לפשתים על שם שנסרקים במסרק, ואין בזה טעם, כי איננו שבח לפשתים היותם צריכים סריקה, ואין בהודעה הזאת שום תועלת במליצה, גם בעלי הטעמים הפרידו פשתים מן שריקות. ולדעתי שריקות הוא שם האומנים הסורקים הפשתן, וקרוב לזה במשנה כלים פי"ב משנה ב' קנה מאזנים של סרוקות, ופירושו סורקי צמר ופשתים.

24 חורי, ראב"ע וגיז' פירשו בגדים לבנים; ובעל מכלל יופי ורוז' פירשו בגדים עשויים חורים חורים; ויונתן ורש"י ורד"ק פירשו מצודות של דגים העשויות חורים חורים. ואני בראותי כי מן ונשתו מים מהים עד אך אוילים שרי צען, כלומר בכל ציור יובש היאור, אין שום חלק מהפסוק שלא יהיה בו נושא ונשוא יחדו ונשתו מים, ונהר יחרב, והאזניחו נהרות, דללו וחרבו יארי מצור, קנה וסוף קמלו, ערות על יאור, וכל מזרע יאור יבש נדף, ואנו הדיגים, ואבלו כל משליכי, ופורשי מכמורת אמללו, שתותיה מדכאים, כל עשי שכר אגמי נפש, לשון עגמת נפש, ובראותי בישעיה כ"ט כ"ב לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו, אני אומר כי חורי הוא הנשוא, וענינו הסורקים והאורגים ילבינו פניהם, והאתנח ראוי להנתן תחת פשתים; ומלת חורי קריאתה חִוָּרַי, כלומר לבנים, יהיו לבנים, ילבינו פניהם. ותלמידי מוה"רר אברהם גריגו הקשה כי לא מצאנו שרש חָוַר להלבנת הפנים בלא מלת פנים, והשיבותי כי כן מצאנו שרש חָפַר הנגזר מן חָוַר, בלא מלת פנים, כגון כי בושו כי חפרו תהלים ע"א כ"ד.

25 והיו שתתיה, האנשים הנכבדים והגדולים, שהם כמו היסודות בעם, לשון כי השתות יהרסון תהלים י"א ג', וכן למטה פנת שבטיה על נכבדי העם דון יצחק בשם אחרים וגיז'.

26 כל עשי שכר, לשון וזורע צדקה שכר אמת משלי י"א י"ח, ענין שָכָר ושכירות, כלומר הפועלים הנשכרים לעבוד עבודה לודוביקוס de Dieu ורוז' וגיז', והנה זכר החשובים והפחותים בעם גיז'. ורוז' ואחרים פירשו שתותיה האורגים, לשון שתי וערב, ובלשון סורי אַשְתִי ענינ' ארג; ורש״י ורד״ק פירשו שֶׂכֶר ענין סגירה.

27 אגמי נפש, לשון עגמה נפשי איוב ל' כ"ה, ואחרים פירשו אגמים שבהם נפש, כלומר דגים. ובתרגום היוני המיוחס לשבעים זקנים מתורגם כאלו כתוב עושי שֶׂכֶר בשי"ן ימנית, והוא זיתום המצרי, ואין הדבר רחוק, ולפי זה יתכן לפרש גם שתותיה העושים מיני שתיה.

28 אך אולים, אחר שהזכיר הצרות שתבאנה על מצרים, התחיל ללעוג על המלך ועל שריו ועל חכמיו שהיו מתפארים בידיעת העתידות.

29 חכמי יועצי פרעה, חכמי פרעה היועצים את פרעה, היועצים אותו עצה נבערה יונתן ואחרים. ואולי עצה נבערה הוא הנשוא יועצי פרעה הם יועצים נבערים, ותהיה עצה כנוי ליועצים, כמו משפט שהוא לפעמים כנוי לשופטים, כמו ונגשו אל המשפט ושפטום; וסיוע לזה כי לא מצאנו נבער אלא על האדם, נבער כל אדם ירמיה י' י"ד, כי נבערו הרועים שם כ"א.

30 איך תאמרו 6אל פרעה, איך יתפאר כל אחד מכם לפני פרעה לאמר בן חכמים אני? כי החכמים במצרים היו כלם משבט אחד, דוגמת הכהנים בישראל; ומלות בן מלכי קדם הן ווקאטיף, אם אתה אדוני המלך מזרע מלכי קדם, הלא גם אני מזרע חכמים יונתן ורש"י.

31 וידעו, הידיעה קודמת להגדה, וכאן הכוונה יגידוה אם ידעוה, ואח"כ הוסיף ידעו אם יוכלו מה יעץ ה', ויפה בא האתנח אחר ויגידו נא לך.

32 אים אפוא, טעות נפלה כאן בטעמים, ומלת אפוא צריכה להיות דבקה לשלפניה אי֤ם אפוא֙, כמו איה אפוא פיך שופטים ט' ל"ח, ולא שלחתי ידי להגיה, יען לא מצאתי כן בשום ספר. ובאיוב י"ז י"ו וְ֖איה אפ֣ו תקות֑י, המפסיק במלת ואיה, ואין ספק כי גם זה טעות, ובדפוס ברישה ואי֣ה אפ֣ו, והוא נכון לפי הענין, אבל להיות תקותי מלה ארוכה לא יתכן שיבאו לפניה שני מונחים, אלא מונח ודחי ואי֣ה אפ֣ו. והסופרים טעו והפכו סדר הטעמים, ונתנו הדחי במקום המונח והמונח במקום הדחי.

33 נשאו, מלשון הנחש השיאני בראשית ג' י"ג, שענינו התעני על ידי שהסיר ממני הפחד עיין מה שכתבתי בבכורי העתים תקפ"ח עמוד קמ"ג, אף כאן טעו כי לא יָרֽאְו את האויב.

34 נף, היא Menfi, ונקראת גם כן הושע ט’ ו’ מֹף, ולדעתי עקר שמה מנף, ופעמים השמיטו ממנו המ"ם, ופעמים הנו"ן, וכן לדעתי דודנים בראשית י' ד' ורודנים ד"ה א' א' ז' עקר שמם דרדנים, וכן דעואל במדבר א' י"ד, וז' מ"ב, וי' כ' ורעואל שם ב' י"ד, עקר שמו דרעואל.

35 פנת שבטיה, השרים והנכבדים שהם אבן פנה שכל העם נשען עליהם, והם חכמי יועצי פרעה, הם התעו את מצרים.

36 מסך, ענינו עירוב דברים במשקה, כמו למעלה ה' כ"ב ואנשי חיל למסוך שכר, והכוונה כי בקרב כל אדם יש רוח, וברוח הטבעי ההוא אשר בקרב מצרים ה' עירב רוח בחרת והיא רוח עועים.

37 עועים, כפול מן עוה שענינו עִווּת ונְטִיָה מן היושר.

38 והתעו את מצרים, אחרים והם חכמי יועצי פרעה מתעים אותה, כלומר את אנשי מצרים, כשכורים.

39 כהתעות שכור, כמו שהשכור נתעה ע"י אחרים, שאחרים משחקים ומתעתעים בו להתעותו, והוא אינו מבין.

40 בקיאו, מקור מבנין הקל מנחי ע"י, והטעם כשהגיע בשכרותו לשיעור שיקיא. מה שכתוב בתרגום בְתוֹכֵיהּ צ"ל בִּתְיוּבֵיה כמו במשלי כ"ו י"א, וכן בלשון סורי קורין לקיא תְּיוּבָא, כלומר חזרת המאכל, ובנביאים כ"י על קלף שבידי עם תרגום ופירוש רש"י כתוב בתוביה.

41 ולא יהיה למצרים מעשה וגו', מאחר שהוא נתעה אחרי יועצים אוילים, נמשך מזה שלא תעלה בידו לעשות שום מעשה מתוקן, ולא יהיה להם שום מעשה שיצמח ממנו דבר שלם, שיהיה לו ראש וזנב אם הוא ממיני בעלי חיים, ושיהיה לו כפה ואגמון אם הוא ממיני הצמחים. ועיין למעלה ט' י"ג. וגיז' פירש ראש וזנב פוֹעֵל לא פָעוּל, לא יהיה למצרים שום מעשה שיעשה אותו מי שהוא ראש, או מי שהוא זנב וכו'; וזה רחוק, כי מצרים כלו הוא כאן כאיש אחד, לא כקבוץ אנשים הרבה.

42 בנשים, משל לחולשה ומורך לב, כמו הנה עמך נשים בקרבך לאויביך פתוח נפתחו שערי ארצך נחום ג' י"ג, נשתה גבורתם היו לנשים ירמיה נ"א ל'.

43 לחגא, האל"ף במקום ה"א, והוא מלשון יחוגו וינועו כשכור תהלים ק"ז כ"ז, והנה שרש חגג מורה תנועה בלתי מסודרת, אם לשמחה, ומזה כל לשון חַג, ואם מפני שכרות כמו בפסוק הנ"ל, ואם מרוב הבהלה והפחד, כמו כאן, והכוונה כי ארץ יהודה והצלחתה תהיה סבת חרדה ואימה למצרים.

44 כל אשר יזכיר אתה אליו יפחד, רש"י ראב"ע ורד"ק לא חשו לפרש המלות האלה, כי כל מי שהורגל בדבור העברי לא יטעה בהבנתן, אבל חכמי האומות נכשלו בהן, ונדחקו לפרש אותן בדרכים מדרכים שונים, כלם בלתי נכחים למבין. ויש לתמוה על איש יהודי, פיליפסון, שתרגם המלות כמשמען איין יעדער דער עס איהם ערוועהנט, ערבעבט, והמובן מן המלות האלה בלשון אשכנז הוא שהמזכיר אדמת יהודה למצרים, הוא עצמו המזכיר אותה ירעד; וזה ודאי איננו כוונת הכתוב. אבל האמת הוא כי יפחד חוזר למצרים, ומלות כל אשר יזכיר אותה אליו אינן נושא המאמר, אבל הן להורות על הזמן, כאלו אמר: יהיה מי שיהיה שיזכיר אותה למצרים, כלומר כל שעה שיבא אדם ויזכיר אותה אליו, מיד יבא בלב מצרים אימה ופחד. ודוגמת זה כל איש זובח זבח ובא נער הכהן ש"א ב' י"ג, הכוונה כשהיה אדם, יהיה מי שיהיה, זובח זבח, מיד היה בא נער הכהן וכו'. וכן בתלמוד קמא פ"ז מאן דאמר לי אין הלכה כר' יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן. וכן בלשון איטלקי יתכן לומר Chi gliela nomini, egli si spaventerà, עיין Crusca מלת Chi סימן ד' - והנה רש"י ורד"ק פירשו זה בשיטת סדר עולם, שהיו במחנה סנחריב שבויים אשר שבה במצרים קודם בואו ירושלימה, וכשנִגַף מחנהו הוציאם חזקיהו לחרות ושבו על אדמתם והגידו הפלא הגדול, ועי"כ יָֽרְאו מצרים את ה' ואת עמו; וזה לא יתכן, כי ידענו נאמנה כי סנחריב לא עלה על מצרים קודם עלותו על ארץ יהודה, כי רבשקה לא הזכיר מצרים בין שאר המקומות שכבש אדוניו, ובהפך אמר הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ הזה על מצרים, א"כ עדיין היתה מצרים ממלכה בלתי משועבדת. וכן אומרים כי סנחריב כבש ג"כ ארץ כוש קודם בואו ביהודה, וגם זה לא יתכן, כי בשמעו שיצא תרהקה להלחם אתו עלה מעל ארץ יהודה, ואם היה כבר משועבד תחתיו היה הכתוב אומר כי פשע בו ומרד בו, לא שיצא להלחם אתו. אמנם לשטתי הדבר פשוט, כי בזמן שהמצרים יראו עצמם ברעה גדולה ובתכלית השפלות בימי קמביזס שהכריתו ממלכתם, הנה אנשי יהודה כבר חזרו על אדמתם והיו בשלוה, וכל כך תהיה שפלות המצריים עד שיפחדו גם מיהודה שמא יבאו להרע להם ברשות הפרסיים אדוניהם ובעזרתם. והנה הפסוק הזה ומה שאחריו עד סוף הסימן, הם דברים שלא נתקיימו בשום זמן, עד שהוצרך דון יצחק לפרש הנבואה הזאת כלה לעתיד. ונ"ל כי הייעודים האמורים כאן הם קשורים עם ייעודי ישעיה על הצלחת עולי הגולה בימי עזרא ונחמיה מן נחמו נחמו עמי, עד הנה ישכיל עבדי, והייעודים ההם מציירים לנו הצלחה גדולה הרבה ממה שהיה לישראל בבית שני, כי הנביא מצייר הטובות שהיו מזומנות להם אם היו רוצים לשוב כלם על אדמתם כמאמר כורש; והדבר ברור כי אחר שלא עלו לא"י אלא במתי מעט, לא היה אפשר שתגדל הצלחתם וירבה כבודם כמו שהיה אם היו שבים כלם. והנה כיון שלא נתקיימה הצלחת עולי הגולה באותה מדרגה שהיה מן הראוי לפי דברי ישעיה, היה מן ההכרח שלא יתקיים ג"כ מה שישעיה אומר כאן על מצרים. ומכל מקום אף אם לא נתקיימה התפשטות אמונת ה' ושמירת תורתו בארץ מצרים, כבר נתקיימה בארץ קרובה למצרים, הלא היא ארץ כוש איטיאופיאה, או אביסיניאה, אשר יושביה קבלו עליהם בימי בית שני דת משה וישראל, והחזיקו בה כמה דורות עד שלבסוף זה אלף וחמש מאות שנה נכנסו בדת הנוצרים, ועם כל זה הם שומרים עד היום קצת חקים הלקוחים מתורת משה, ועדיין נשארו ביניהם עם כל חמת המציקים, אשר רדפום עד חרמה כמה וכמה יהודים הנאמנים עם ה' ועם תורתו, הלא המה הנקראים פאלאשיאן, אשר מראיהם ותארם מעידים עליהם שאינם מזרע ישראל, אבל קדמוניהם היו כושים, ולמדו תורת משה מן קצת יהודים שהלכו לשם מאותם שנתיישבו במצרים אחר ימי אלכסנדר מקדון. מדי דברי ביהודים ההמה נפשי תתמוגג בזכרון בני בכורי ז"ל אשר בלה כחותיו באהבתו ובחמלתו עליהם, והעמיק הרחיב חקירותיו על אודותם מאז בטרם מלאת לו שלש עשרה שנה, ובהיותו בן שש עשרה כתב להם אגרת שאלות על אמונתם ועל מנהגיהם, על ספריהם ועל קורותם, ואחר זמן רב השיג מהם תשובה. ומן אז והלאה לא זז מדרישותיו, וכמה תעלומות הוציא לאורה בכל מה שנוגע לאותה יהודים, ועד סוף ימיו והוא מוטל על ערש דוי בתחלואים קשים ממות, לא חדל מחקירותיו בספרי הקדש אשר אתם בלשון כושית. ישלם ה' פעלו, ויאמר די לצרותי.

45 יהיו חמש ערים, יהיו חמש ערים במצרים שיהיו יושביהן שומרים תורת ישראל ומדברים לה"ק שהיא שפת כנען.

46 עיר ההרס, אם היא עיר איננה הרס, ואם היא הרס איננה עוד עיר; ע"כ נ"ל לפרש עיר שהיא עיר והיתה תחל נהרסת, והכוונה שאיזה אויב יהרוס אחת מאותן ערים, וה' ישלח מושיע ויציל המצרים מהאויב ההוא, ואז יעבדו מצרים את ה', ויקראו לאותה העיר עיר ההרס, שנהרסה וחזרה ונבנתה. ואין לפרש עיר העתידה להיות נהרסת, כי אין הנביא מדבר כאן לרעה כ"א לטובה, ולא יתכן שיזכיר שיהיו מצרים יודעים את ה' ועובדים אותו, ואח"כ יאמר שיהיו עריהם נהרסות. ובקצת ספרים ובדפוס ברישה כתוב עיר החרס בחי"ת, ובנסח זה דבקו רוז' וגיז' ואחרים, ואומרים שהכוונה על עיר בית שמש שהיתה במצרים, ונקראת בלשון המצרים אֹן, ובלשון יון Heliopolis עיר השמש, וידוע כי השמש נקרא ג"כ חרס. וכן תרגמו קצת מן הקדמונים סומכוס ויירונימוס עיר השמש, אבל עקילס ותיאודוציאון קראו עיר ההרס. ויונתן הרכיב שתי הנסחאות זו על זו, ותרגם קרתא בית שמש דעתידא למחרב. ובתרגום יוני יש חלוף נסחאות, בקצתן כתוב Acheres, ובקצתן Asedec הַצֶּדֶק. והנה העיר ההיא נקראה בת שמש והיליאופוליס מפני שהיה בה היכל גדול לעבודת השמש, ואם היתה כוונת ישעיה לומר כי גם העיר שהיתה מפורסמת מפני היכל השמש שהיה בה, תשוב לעבודת אלהי ישראל, היה לו לומר וגם בית שמש אחת מהן; ואיך יתכן שיאמר שיקראו לאחת מהן עיר החרס, והוא שם לעבודה זרה, ולא לעבודת אלהי האמת. גם נ"ל שאם נתכוון ישעיה למלת חרס, היה אומר עיר חרס בלא ה"א הידיעה, כמו קיר חרש, וכמו בית שמש - והנה Eichhorn ואחרים כתבו כי כל הענין הזה הוא תוספת שהוסיפו בספר ישעיה היהודים שבמצרים, ויפה השיב רוז' שא"כ איך היה שקבלוהו בספריהם אותם שבארץ ישראל; ואיך יתכן שישמעו אנשי א"י לאנשי אלכסנדריאה להוסיף פסוקים בספר ישעיה, אשר לא היו בספרים אשר בירושלם, וישעיה לא ירד למצרים, ולא נִבא חוץ לארץ יהודה, ואם לא נמצאה הנבואה הזאת בספרי ירושלם, איך יאמינו שבאה ביד אנשי מצרים? ואם רצו אנשי מצרים להתעות את אנשי ישראל בשלחם ידיהם בגוף ספרי הנביאים, למה הניחו בספר ירמיה כל נבואתו עליהם לרעה? והנבואה ההיא נאמרה לירמיה אחרי היותו במצרים, ויכולים היו בני מצרים לגונזה לבלתי תתפשט בישראל; והנה לא עשו כן בנבואה ההיא אשר תחלת כתיבתה היתה ביניהם, ואיך יאומן שהוסיפו נבואה בישעיה שנכתב בירושלם וכבר פשט ביהודה מאה שנה קודם לכן? וגיז' אומר כי אולי בימי ירמיהו, כשהיה הוא מאיים על יהודה שלא ישובו מצרימה, אנשי הכת שכנגדו שהיו חפצים ללכת שמה, בדו מלבם המקראות האלה, וכתבום בתוך נבואה שמצאו לישעיה המדברת על מצרים; וזו רחוקה מן הראשונה, שאם לחלוק על ירמיהו נעשה הזיוף, איך החריש ירמיהו ולא הזכיר מזה דבר בספרו, וידענו את ירמיה כי היה איש מלחמה מנעוריו נגד נביאי השקר. ועוד מדברי ירמיהו אתה למד בטול הדבר הזה, כי הוא אומר כי אחר שאיים על היהודים היושבים בארץ מצרים, ונִבא עליהם כלה ונחרצה, כל העם ענו אותו לא שנבואתו נבואת שקר, ושכבר קדמו ישעיה ונבא עליהם טוב, לא כן, ומה ענו אותו? כי עשה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו לקטר למלכת השמים וכו' וכו'; ראֵה אם היו האנשים ההמה חוששים לנביאים ולנבואותיהם, עד שיצטרכו להערים ולהכניס בדברי ישעיה נבואה מזוייפת.

47 ורב, הרי"ש נקודה קמץ, והמלה משרש ריב, כמו הנני רב את ריבך ירמיה נ"א ל"ו, וכמהו ידיו רב לו דברים ל"ג ז', וכן תרגם יונתן ודיין.

48 נגף ורפוא, יגוף אותם נגוף וירפאם רפוא, כמו ויצא יצוא ושוב בראשית ח' ז' שענינו ויצא יצוא וישב שוב.

49 ביום ההוא תהיה מסלה, הנבואה הזאת על ימי מלכי אשור ומצרים שאחר אלכסנדר, הלא המה הנקראים סיליוקוס או אנטיוכוס באשור, ותלמי במצרים, והיו ביניהם מלחמות, ובקצת הזמנים היה ביניהם שלום.

50 ובא אשור במצרים ומצרים באשור, נ"ל מלשון לא תבאו בהם והם לא יבאו בכם מ"א י"א ב', ענין התחתנות, וזה נתקיים בקצת מהמלכים ההם.

51 ועבדו מצרים את אשור, נ"ל כפשוטו, ורד"ק ורוז' וגיז' פירשו שיעבדו את ה' זה עם זה.

52 שלישיה, שלישי להם, כלומר חבר להם ומעלתו כמעלתם, וזה נתקיים לפעמים בימים ההמה, שהיו מלכי אשור נעזרים ע"י ישראל במלחמותיהם, וגם מלכי אשור וגם מלכי מצרים היו מעלים עולות וזבחים לאלהי ישראל. עיין קדמוניות ישראל ליוסף הכהן, ספר י"ב, וספר מאור עינים פרק נ"א. ולדעת תלמידי חביבי החכם יח"ף ז"ל שלישיה מענין עגלת שלישיה למעלה ט"ו ה', כלומר תהיה ישראל מובחרת וחשובה יותר ממצרים ואשור, ונכון, כי כן בפסוק שאחריו מבאר שיהיה ישראל מבורך יותר ממצרים ואשור.

53 ברכה בקרב הארץ, ישראל יהיה ברכה, כטעם בך יברך ישראל לאמר ישימך וגו' בראשית מ"ח כ'. וגיז' ואחרים פירשו כי אז תהיה הברכה מצויה בקרב הארץ, ולא הבינו המליצה, גם ההמשך מורה כפירושי, שאומר אשר ברכו ה' צבאות וגו'.

54 אשר ברכו, לישראל.

55 ברוך עמי וגו' מצרים חביב לי ואברכהו והוא לי לעם, ואשור חביב לי כמעשה ידי, וישראל חביב לי מכלם, והוא נחלתי וסגולתי; וגם זה נתקיים בבית שני, לא שהיו ישראל גדולים ותקיפים יותר ממצרים ואשור, אבל היו מבורכים ומצליחים יותר מהם, כי היה שלום בגבולם יותר מבשאר ארצות, וכשהתחילו לנפול בשחת המלחמות והצרות בימי אנטיוכוס ומשם והלאה, לא נפלו רק יען עזבו תורת ה' ובקשו ללכת בחקות הגוים, כידוע מדברי הימים לבית שני.

56 ביום תמול שלשום י"ד אב תרי"ו בא לידי פירוש Ewald על הנביאים בהשאלה מאת ידידי מוה"רר משה הלוי אירנרייך, רב בעיר מודינה, ובדקתי פירושו על מליצת כל אשר יזכיר אותה אליו יפחד, והנה הוא מפרש כל אשר להוראת בכל עת בלי שום ראיה מספרי ישראל, ופירש אליו כמו לעצמו בלי שום ראיה, כלומר כל זמן שמצרים יזכיר ללבו אדמת יהודה, יפחד. ועדיין יש לשאול: מה צורך לומר יזכיר אותה לעצמו? ולמה לא אמר בכל עת אשר יזכרנה? - אז תמהתי על קצת מחכמי ישראל אשר באשכנז, אשר לא יבושו לפאר ולרומם חכמת איוואלד בהבנת לה"ק וספרי הקדש. ואע"פ שהוא מרחיב פה בגנותו של גיזיניוס, ראיתיו הולך אחריו בלי הזכיר שמו בכמה וכמה מאותם הפירושים אשר כבר הוכחתי בטולם.