1ה' מבטן קראני, המפרשים פירשו על הנביא וכן דעת גיז'; ול'נ כרוז', Paulus, Döderlein, שהוא על ישראל.2מבטן קראני וגו' כמו יוצרך מבטן למעלה מ"ד ב' וכ"ד.3וישם פי כחרב חדה, למטה נ"א י"ו אומר כנגד ישראל ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, דומה למה שאומר כאן, והוא משל דומה למה שבא במקום אחר כחצים ביד גבור כן בני הנעורים אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער תהלים קכ"ז ה', וכאן הכוונה כי ה' בחר בישראל שיריבו ריבו לפני האומות עובדי אלילים, ויפרסמו ייחודו, והוא מגן בעדם שלא יוזקו.4ישראל, J. D. Michaëlis וגיז' בדפוס ראשון רצו למחוק המלה הזאת, כי לא ידעו לפרשה לשטתם שהפרשה אמורה על הנביא, וגיז' חזר בו בדפוס שני, ופירש, אתה הנביא אתה הוא האיש הראוי להקרא בשם הנכבד הזה ישראל, אתה ישראל באמת, וראב"ע פירש חשוב אתה בעיני ככל ישראל; ובאמת אין צורך לכל זה כי לישראל מדבר.5ואני אמרתי, ישראל בגלות.6אכן, אך עתה אני רואה שהוא משלם לי שכר טוב על אשר סבלתי בגלות, והייתי נאמן עמו.7ועתה אמר ה', מלות יוצרי מבטן לעבד לו הן מאמר מוסגר, ומלות לשובב וגו' חוזרות לאמר ה', ה' אמר לשובב יעקב אליו וזאת ג"כ דעת בה"ט, וזה פירוש אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי.8וישראל לא יאסף, אין ספק שהכוונה לו בוי"ו כתרגום יונתן וכפירוש רש"י.9ויאמר נקל, כמו ויהי הנקל לכתו בחטאות ירבעם בן נבט מ"א י"ו ל"א, הנקל לבית יהודה מעשות את התועבות אשר עשו פה יחזקאל ח' י"ז, כלומר היותך לי עבד הוא מעט כי רבה מזאת אעשה לך, ואתן אותך לאור גוים, שיתפרסם שמך וִיכֻבד ביניהם, ואעשה שהישועה שאושיעך תוודע ותתפרסם עד קצה הארץ. ובתחלה הייתי מפרש כי על ידי ישראל יאורו עיני העמים ויוושעו כלם, אבל עזבתי הפירוש הזה, מפני שאין דרך הנביאים להזכיר ל' ישועה אצל האומות לענין חזרתם מעבודת האלילים, כי אמנם אין הגוים נענשים על עבודת האלילים.10ונצורי ישראל, המקומות אשר היו לחרבה, כמו ובנצורים ילינו למטה ס"ה ד', ראב"ע ורד"ק, וכן הוא אומר למטה פסוק ח' להקים ארץ להנחיל נחלות שוממות.11לבזה נפש, לישראל שהם בגלותם נבזים בעיני כל נפש, וראב"ע אומר שהוא על הנביא שהיה עומד בבבל בימי כרש, ואמנם גיז' ואחרים האומרים גם הם כרא"בע כי עבד ה' הוא הנביא, ראו והבינו, כי משמעות הנבואות האלה היא שנכתבו ימים רבים לפני המאורעות, ולפיכך הוכרחו לומר כי מי שכתב אותן התחכם לעשות מלאכתו באופן שיחשב כי קדמוניות הנה, ולפיכך הוקשה להם הפסוק הזה מאד, כי מאחר שהכותב העלים שמו ולא רצה להתכבד במלאכתו, אך רנה שתיוחס לישעיה, איך יאמר כי המלכים יכבדו את הנביא בראותם שנתקיימו דבריו? ולמי יכבדו? האם את ישעיה שמת כמה דורות קודם לכן? או יכבדו את המחבר אשר היה בבבל? והלא אם היו יודעים שהוא הכותב, היו רואים שאין כאן נבואה כלל, כי הכל נכתב אחר המאורע. לפיכך התחכמו ואמרו כי הכוונה כאן לא על הנביא עצמו אלא על להקת הנביאים. ואולם אף אם מצאנו בימי שמואל להקת נביאים, ובימי אלישע בני הנביאים, הנה מעולם לא היו הנביאים בישראל קהל בפני עצמו, באופן שיהיו נקראים בשם כולל עבד ה', ומעולם לא נעשה כבוד לנביא אחד מחמת שנתקיימה נבואת נביא אחר. אמנם קיום הנבואות יהיה לכבוד לכל ישראל. כי כלם עבדי האל המגיד העתידות, אשר בחר בהם להיות לו לעם סגולה. ועוד הנה למטה פסוק כ"ג הוא אומר והיו מלכים אמניך וכו' אפים ארץ ישתחוו לך וכו', ושם הכוונה בלא ספק וגם גיז' מודה בזה על ישראל כלם.12לבזה, שם התאר על משקל קדוש ראב"ע וגיז', ואולי הקריאה לבזֵה, ויהיה בינוני, פעול על דרך לשון ארמית, כמו בְנֵה עזרא ה' י"א שענינו בנוי, שְרֵה דניאל ב' כ"ג שרוי, חֲזֵה שם ג' י"ט ראוי, אף כאן בזה כמו בזוי.13למתעב גוי, אין ספק שהכוונה כפירוש רס"ג ורש"י ורד"ק שכל גוי מתעב אותו, שהוא מתועב ונמאס לכל גוי, אלא שזה בלתי מתישב עם הנקוד; ורוז' וגיז' פירשו מתעב מי שמביא תיעוב ומיאוס לגוים, כלומר שהוא גורם להם שימאסוהו; וגם זה רחוק מאד. ונ"ל כי הקריאה הנכונה לפי כוונת הנביא אינה אלא לִמְתֻעַב גוי, בינוני פֻעַל כמוך לגוי, ע"ד בְרוך ה' שענינו בָרוך מה', וכן בבינוני פֻעַל מברכיו מקלליו תהלים ל"ז כ"ב, והסמיכות והכנוי משפט אחד להם. ונראה כי חז"ל התחכמו להחליף הקריאה כדי שלא יהיה הדבר למוקש להמון שיראו כיות ישראל נקראים מתועבים, גם המתרגם התחכם ושנה הענין באמרו לדמטלטלין ביני מלכוותא, וכבר ראינו בכמה מקומות כי הנקוד והתרגום, כוונה אחת להם. אלא שמה שהיה אפשרי למתרגם לא היה לבעל הנקוד, ועל כל פנים לא חדל לעשות מה שהיה בידו, שלא להניח מכשול לפני עור.14בעת רצון עניתיך כמו ענני במרחב יה ר' משה הכהן וכמו ענני באמת ישעך, הטעם אענך ע"י שאתן לך עת רצון ויום ישועה.15לברית עם, להיות עם ברית לי רש"י, ועיין למעלה מ"ב ו', וכן באמת ישעך, בישעך שהוא ישע אמת, ורבים כן; אבל אם היתה הכוונה לקשור שאר עמים בברית, כדעת רוז', היל"ל לברית עמים.16על דרכים ירעו, תחת שהיו כלואים במאסר הגלות והעוני, יוכלו לרעות על הדרכים, כלומר בפומבי, והוא משל לקוח מן הבהמות.17שפיים, ידוע, ורבנו תם גטין דף נ' ד"ה מאי עדית מפרש שפיים סוף השדה - העומד אצל הנהר, שמניחין אותו למרעה בהמות ואין זורעין אותו מפני שהנהר בא ושוטף מה שזורעים שם.18כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם, גם זה ד"מ כרועה עדרו ירעה, וכטעם ה' רועי לא אחסר בנאות דשא וגו'.19ושמתי וגו', כטעם כל גיא ינשא וגו'.20הרי, אין היו"ד לכנוי, אלא כמו הרים, כמו חיתו שדי וחבריו רוז' והוא לפי דעתי ע"ד ל' ארמית בהשמטת האל"ף, הָרָיָא.21ומסלתי ירמון, שמא הקריאה ומְסִלָתִי, כמו למעלה נבלתי יקומון, והוא רבוי הנקבות בל' ארמית, אֳבָהָתִי, ולפיכך ירמון ביו"ד, ולא תָרֹמֳן, כי כן בארמית יִקְטְלָן. ואחר שנים רבות מצאתי כן בנביאים כ"י על קלף עם רש"י ותרגום שבידי, נקוד למ"ד קמץ ותי"ו חירק.22מארץ סינים, גיז' אומר כי הנכון כדעת Arias Montanus, Junius ואחרים, שהיא ארץ China, הנקראת בערבי אלצין, גם אלגין, ובסורי צִינָיֵא.23מרחם, באופן שלא תרחם.24גם אלה, גם הנשים.25הן על כפים חקתיך, כאלו את חקוקה על כפות ידי שאראה אותך תמיד, וכמו שמפרש חומותיך נגדי תמיד, ופירש J. D. Michaëlis כי זה משל לקוח ממנהג בני קדם לחקוק בבשרם כתבת קעקע צורת איזו עיר הקדושה אצלם.26מהרו בניך, לשוב לתוכך; וקצת מן המתרגמים הקדמונים קראו בניך, ונטה אליהם רוז' בפירושו בדפוס ראשון בעבור מהרסיך ומחריביך שאחריו, ויפה השיב גיז' כי אחריו הוא אומר כלם נקבצו באו לך, ואח"כ מי ילד לי את אלה, והכוונה על הבנים, לא על הבונים.27כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה. הנני נשבע כי בניך ישובו לתוכך, באופן שתשמחי בהם ותתפארי בם ותדביקי אותם לך כאשר תעשה בתולה בעדיה וכלה בקשורים. ומכאן לקח ירמיה מליצתו ב' ל"ב התשכח בתולה עדיה כלה קשוריה.28כי חרבתיך ושממתיך וארץ הריסתיך, הוא מאמר בלתי נשלם, כי היל"ל כי חרבותיך תמלאנה יושבים, ושנה הלשון להגדיל הענין, ואמר כי עתה תצרי מיושב.29מבלעיך, ל' השחתה, עיין למעלה ג' י"ב.30בני שכליך, הבנים שהיית שכולה מהם רש"י.31גשה לי, התקרב לצד אחר בשבילי כדי שאוכל לישב רש"י, ומצאנו לו נגישה נופל על הריחוק, כמו גש הלאה, וכן בהפך סור מורה ריחוק ומורה קירוב, לפי המלות שהוא נקשר עמהן סורו ממני, סורה אלי, ולשון נגש בבנין הקל כשענינו התקרבות נקשר תמיד עם אל ויגש אליו, לא עם למ"ד, וכאן שכתוב גשה לי ענינו להנאתי ובשבילי.32מי ילד לי, בשבילי, כלומר כמעט לא אאמין שהם בני, אלא בני אשה אחרת.33גלה וסורה, הייתי גולה ממקום למקום ומתרחקת ממקומי.34סורה, מתרחקת, כמו וסורי בארץ יכתבו ירמיה י"ז י"ג.35גלה, הוא מדמה את ציון לאשה שמתו בניה והיא גולה ממקום למקום.36הנה אשא אל גוים ידי, משל למלך או כשר הצבא המקבץ אנשי חילו בנטות ידו או בהרימו נסו, וכטעם ונשא נס לגוים מרחוק וגו'.37בחצן, בכפילת הבגד, כמו גם חצני נערתי נחמיה ה' י"ג, וחצנו מעמר תהלים קכ"ט ז', והכל משל לשובם על אדמתם ברשות המלך ובגזרתו ובכבוד ובמתנות מאתו.38היקח מגבור מלקוח, היתכן שיוקח מיד גבור מלקוח? הלא כל אדם יאמר כי זה לא יתכן, וכן ישראל שהלכו שבי לפני מלך בבל לא יתכן שימלטו מידו; ואף על פי כן אני מבטיחכם כי גם שבי גבור יקח ואת בניך אנכי אושיע.39ואם שבי צדיק ימלט, מלת צדיק קשה מאד במקום הזה, כי אין שבי צדיק מסכים עם תחלת הפסוק היקח מגבור מלקוח ורבה מזאת כי מקרא שאחריו הוא תשובה לשאלת המקרא הזה, ושם הוא אומר גם שבי גבור יקח ומלקוח עריץ ימלט, הנה כפל בלא שנוי אלא בהפוך קל מלות יקח, גבור, מלקוח שבי, ימלט, רק במקום צדיק אמר עריץ; ורש"י ורא"בע וגיז' פירשו שבי צדיק מה שהיה לצדיק ולקחוהו מידו, ורד"ק מפרש שהם דברי האומות, והם קוראים למה ששללו ובזזו, שבי צדיק, כי לדעתם בצדק ובמשפט בזזו בז. ודעת Schultens ואחריו רוז' כי צדיק כאן ענינו חזק ותקיף, והביא ראיות מל' ערבי. וגיז' בדפוס שני פירש כי אין הפסוק השני תשובת הראשון בלבד, אלא השני מוסיף על הראשון. היקח מגבור מלקוח ואם שבי צדיק שהוא עתה ביד עריצים ימלט? לא, בנוהג שבעולם. אמנם אל תרחיקו זה, כי לא סוף דבר שיהיה הדבר הזה, כי גם כה אמר ה': גם שבי גבור יקח, גם ממון הגבור ילקח בשבי, וגם מלקוח עריץ ימלט, וגם ממון העריץ יהיה לבז, כי לא לבד יחזיר את אשר גזל, כי גם את אשר לו יגזלו מידו; ולפי הפירוש הזה אין צורך שיהיה הפסוק השני מסכים בכל מלותיו אל הראשון. אמנם מלת ימלט עומדת מנגד אל הפירוש הזה, אע"פ שגיז' רוצה לדחוק ולפרש כמו יוצנע ויתן במקום המשתמר, מה שאיננו ענין שרש מלט, שאין ענינו שמירה, אלא יציאה וחלוף מקום. ולדעת Musculus ואחריו Lowth במקום שבי צדיק צריך להיות שבי עריץ.40ואת יריבך, ועם בעל ריבך, כמו ריבה ה’ את יריבי לחם את לוחמי תהלים ל"ה א'.41והאכלתי את מוניך את בשרם, יונתן תרגם: אאכיל בשרם לעוף השמים, ורוזנ' וגיז' פירשו על המלחמות הפנימיות במדינה, מה שלא נתקיים בבבל, ונראין לו דברי ראב״ע שהוא דרך צחות, כלומר שהיתה מליצה לומר שאדם אוכל את בשרו לומר שהוא בתכלית הצרות.42מוניך, מלשון ולא תונו ויקרא כ"ה י"ז.
