שד"ל על ישעיהו מ״ב

1 הן עבדי אתמך בו, יונתן רד"ק ודון יצחק פירשו על מלך המשיח, רבנו סעדיה על כרש, ראב"ע ורוז' בדפוס ראשון וגיז' על הנביא או על להקת הנביאים, והנכון כדעת רש"י ורוז' בדפוס שני, וכתרגום יוני המיוחס לשבעים זקנים, שהפרשה אמורה על ישראל, הנקראים כלם עבד ה' ובחירו, כמו למעלה ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך, ואומר לך עבדי אתה בחרתיך ולא מאסתיך, וכן למטה ועתה שמע יעקב עבדי וישראל בחרתי בו מ"ד א', זכור אלה יעקב וישראל כי עבדי אתה וגו' שם כ"א, למען עבדי יעקב וישראל בחירי מ"ה ד', גאל ה' עבדו יעקב מ"ח כ', והראיה הברורה כי עבד ה' האמור בפרשה הזאת אינו אלא ישראל היא כי למטה אומר מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח מי עור כמשלם ועור כעבד ה', ואח"כ אומר והוא עם בזוז ושסוי, ואח"כ מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים, הנה מבואר כי העבד והמלאך הם הם העם, והעם הוא יעקב וישראל; והזכיר כאן שבח ישראל העובדים אל אמת, כנגד מה שהזכיר גנות עכו"ם אשר כלם און אפס מעשיהם.

2 נתתי רוחי עליו, העמדתי בישראל נביאים ונודעתי להם קודם לכל שאר האומות.

3 משפט לגוים יוציא, כמו והוציא כאור צדקך ומשפטך כצהרים תהלים ל"ז ו', ישראל יוציא לאור ויפרסם בין האומות המשפט והאמת בענין אחדות האל. ועיין למטה פסוק ג'.

4 לא יצעק ולא ישא, אין רוחו גבוהה כגוים עובדי האלילים, אע"פ שהוא יודע שהאמת אתו.

5 קנה רצוץ וגו', משל על שפלות ישראל בגלות.

6 לאמת יוציא משפט, לא שהם יעשו זה, אלא הכוונה, אע"פ שהם שפלים ונמוכים, הנה חפץ ה' בידם יצלח, ועל ידיהם יצא משפט לאמתו, ותתגלה האמת בארץ, כי כן גזר ה'.

7 יוציא משפט, כמו על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט חבקוק א' ד' שענינו אין הדין נעשה, כלומר הדין מעוות, אף כאן ישראל יגרמו שיהיה המשפט יוצא לאמת, שיוודע ויעשה הדין על אמתתו; והמשפט האמור כאן הוא הדין אשר לאל עם האלילים, והוא הריב הנזכר למעלה יחדו למשפט נקרבה, והטעם כי ע"י ישראל ברצון ה' יתגלה ייחוד האל בעולם.

8 לא יכהה ולא ירוץ, זה פירוש לאמת יוציא משפט, עם כל שפלותו לא ישאר כהה ורצוץ, כי אמנם לבסוף תעלה בידו לקבוע המשפט בארץ, ויהיה ה' אחד ושמו אחד בכל העולם, ואז כל הגוים ייחלו לתורתו, כמה שנאמר למעלה ב' ג' כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם.

9 יכהה וירוץ, הזכיר שני לשונות אלה כנגד מה שאמר הנה רצוץ ופשתה כהה. וירוץ פעל עומד.

10 עד ישים, יתקיים ויעמוד עד כי לבסוף ישים בארץ משפט.

11 ונוטיהם, אין צורך לומר שהוא ל' רבים כמו ישמח ישראל בעושיו תהלים קמ"ט ב', כי אמנם זה משפט בשמות מנחי ל"ה, פעמים רבות נראים כלשון רבים ואינם אלא לשון יחיד, כמו והיה מחניך קדוש דברים כ"ג ט"ו, ומראיהן רע בראשית מ"א כ"א, מראיהם טוב דניאל א' ט"ו, ולא יכנף עוד מוריך למעלה ל' כ', ירעה מקניך שם שם כ"ג, ומזה בתפלות רצון קוניהם, ובחכמה לא אמרו רצון קונם, מפני ההוראה האחרת שהיתה למלת קוֹנָם בימיהם, שהיתה כנוי לקרבן, והיתה משמעותה אצלם ענין נדר ואיסור כקרבן ובעל ויעתר יצחק סימן קמ"ו הגיה רצון קונם, ונפתו אחריו רבים. וענין ונוטיהם איננו ענין מתיחה בלבד, אלא מתיחה בשיפוע כאהל, כמו ויט אהלו, וכן ויט שכמו לסבול, וזולתם רבים, והוא ל' מתנגד לרוקע הארץ שאחריו, שענינו מתיחה ביושר.

12 רוקע הארץ, בורא הארץ אשר היא שטוחה לדעת הקדמונים ובורא ג"כ צאצאיה, והוא כל הנולד עליה, אדם ובהמה וזולתם.

13 נתן נשמה, נשימה, כמו מגערתך ה' מנשמת רוח אפך, מנשמת אלוה יאבדו.

14 לעם עליה, עם ל' קהלה וקבוץ, אף שלא מבני אדם, כמו הנמלים עם לא עז משלי ל' כ"ה, שפנים עם לא עצום שם שם כ"ו, והכוונה לקבוץ בהמות וחיות שעליה.

15 ורוח להלכים בה, הם בני אדם, כי הם לבדם יקראו הולכים סתם, כי סתם הליכה היא בקומה זקופה; ורא"בע ורד"ק ורוז' כתבו בהפך נשמה על האדם ורוח על החיות, כי יחשבו נשמה שם לעצם הרוחני בעל המחשבה, ואיננו כן בתחלת הוראתו, אלא הושאל אח"כ להורות גם עליו, עיין למטה נ"ז י"ו.

16 קראתיך בצדק, אקרא לכם בצדקה וחסד, ואחזיק בידכם ואשמרכם בגלות.

17 ואצרך, אשמור אותך כדעת רד"ק ולא כפירוש רש"י וגיז' יצרתיך.

18 לברית עם, להיות עם ברית לי רש"י למטה מ"ט ח', ואע"פ שישראל הם עם ברית לה' מאז תמימו אברהם, הנה בהיותם בגלות אין הדבר הזה ניכר ומפורסם, וכשיגאלו יוודע שהם עם ברית וסגולה לה', וכן מפורש למטה מ"ט ח' ואתנך לברית עם להקים ארץ להנחיל נחלות שוממות, וכן כאן לפקוח עינים עורות להוציא ממסגר אסיר.

19 לאור גוים, להיות מפורסם לתהלה ולתפארת בין הגוים.

20 לפקוח עינים עורות, אני ה' אפקח עיני ישראל היושבים בחשך הגולת, והוציא ממסגר אסיר וגו'; וגיז' אומר שעיני שכלם עורות, והביא לראיה הוציא עם עור למטה מ"ג ח', ומי עור כי אם עבדי מ"ב י"ט, והוא לא הבין טעמם.

21 אני ה' הוא שמי, מכאן כי שם בן ארבע מורה על תכונת האל האמתי.

22 וכבודי לאחר לא אתן, לא אניח כבודי לפסילים לעולם, אבל עוד יבא יום שאפרסם ייחודי בעולם.

23 הראשונות הנה באו, מה שנבאתי על סנחריב כבר נתקיים רד"ק.

24 וחדשות אני מגיד, היא גאולת בבל.

25 שירו, צווי במקום עתיד.

26 שירו לה' שיר חדש, כי כאשר יגאל ה' את עמו ע"י כרש יוודע הדבר בגוים רחוקים, ויתנו כבוד לה', ואין הכוונה לימות המשיח, כי לא אמר שיעבדו כל העמים את ה', אלא שיגידו תהלתו, ולכך הזכיר יורדי הים. כי הם יגידו הגאולה באיים הרחוקים.

27 ומלאו, גם האיים שבאמצע הים ישירו, ופירש ואמר איים ויושביהם.

28 ישאו, קול בשיר רש"י.

29 מדבר ועריו, ארץ ערב שיש בה מדבר ויש בה ערים.

30 חצרים תשב קדר, החצרים שיושבים בהם בני קדר ראב"ע ורד"ק; והנה פָרַט המקומות הרחוקים לא הרבה מא"י, כי על גאולת בבל מדבר ולא לימות המשיח.

31 יצוחו, שרש צוח מורה הרמת קול, ונמצא למעלה כ"ד י"א ובירמיה י"ד ב' ומ"ו י"ב ותהלים קמ"ד י"ד, לענין זעקת שבר, וכאן מורה הרמת קול לשמחה ר' אליה בחור בנימוקיו.

32 יעיר קנאה, כמו ולא יעיר כל חמתו ישתמש ויפעל בה וכאלו היתה נרדמת ויעיר אותה.

33 קנאה, התלהבות חמה; וכל זה על מלחמות כרש על בבל, וקורא הבבליים אויבי ה' כי הגלו את ישראל.

34 החשיתי מעולם, עד עכשו נחתי ושקטתי מנקום נקמתי.

35 החשיתי, אין ענינו העדר הדבור לבד, אלא העדר הפעולה והתנועה, כמו ויחשו גליהם תהל' ק"ז כ"ט.

36 אחריש אתאפק, עד עתה הייתי מחריש ומתאפק.

37 אחריש, גם זה ל' מנוחה ושביתה מפעולה, כמו אל תחרש ואל תשקוט אל שם פ"ג ב', ועקר הוראתו עשה עצמו כחֵרֵש.

38 כיולדה אפעה, עתה הרים קול כיולדה שרש פעה ידוע בתלמוד ובמדרשים, עיין ערוך.

39 אשם, משרש נשם Coccejus ורוז' וגיז' היא הוצאת הרוח.

40 ואשאף, אכניס הרוח.

41 יחד, בזמן אחד, כלומר אעשה נשימותי קצרות, כן דרך מי שהוא בקצף גדול vor Zorn schnauban.

42 אחריב הרים, הרוח יוצא מפי ומנחירי יחריב הרים וגו', על דרך כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבולה ותלהט מוסדי הרים דברים ל"ב כ"ב, והכל משל. טז והולכתי עורים בדרך לא ידעו, משל על הצלת עולי הגולה מכל אויב ואורב בדרך.

43 בדרך לא ידעו, כי העור הולך בדרכים הידועים לו מלפנים.

44 עשיתים, אעשה אותם, ורוז' וגיז' פירשו אעשה להם ולא אעזור אותם עולי הגולה, ואין צורך, כי כבר מצאנו עזיבה שאינה על האדם, אלא על הפעולה, כמו אשר לא עזב חסדו ואמתו.

45 למסכה, לאלהי מסכה.

46 החרשים שמעו, כנגד האומות שאמר עליהם שיבושו בראותם גאולת ישראל, אומר להם פקחו עיניכם וראו כי לא היתה גאולה זו לישראל מצד גבורתם, כי הם כעורים וחרשים, נעלבים ואינם עולבים, וכמו שאמר למעלה לא יצעק ולא ישא וגו' קנה רצוץ וגו', א"כ יד ה' עשתה זאת.

47 מי עור כי אם עבדי, מפני שהזכיר אנל האומות תאר החרשים והעורים, המשיל גם את ישראל בתארים האלה, והנה כמו שאומרים בלה"ק החריש והכוונה שקט מלפעול ועשה עצמו כחרש לא ישמע, וכטעם ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא אפתח פיו, כן יאמר על ישראל שהם חרשים ועורים להיותם סובלים השעבוד בגלותם בלא להתקומם בשום פנים נגד נוגשיהם, וכאלו אינם מרגישים במצבם הקשה. ורא"בע ורד"ק פירשו אתם אומרים כי נביא ה' הוא העור והוא החרש; ורש"י פירש אחר שקבלתם ענשכם אין עוד איש מכם עור וחרש, כי כל אחד מכם הוא עבדי ומלאכי; ורוז' וגיז' פירשו ל' תוכחה לישראל, ומפרשים נגד ישראל גם המקרא שלמעלה החרשים שמעו, ועליהם הוא אומר מי עור כישראל שבחרתי בהם להיות עבדי, ומי חרש כמו הם שבחרתי בהם להיות מלאכי, והם לא אבו לשמוע אלי, והנה כאן אף גיז' מודה כי עבד ה' איננו הנביא, אלא ישראל, והוא אומר כי יש לתמוה איך קרא לישראל מלאכי, ומשיב כי מלאך ה' נרדף לעבד ה', כמו מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלם למטה מ"ד כ"ו; וגיז' לא זכר כי שם הכוונה באמת על הנביאים שה' ממלא ומקיים דברי נבואותיהם, וא"כ אי אפשר שיהיו ישראל נקראים מלאך ה' אם לא היתה כוונת האל שעל ידיהם יתפרסם דברו ויחודו בכל הארץ; אמנם שיאמר עבדי ומלאכי למי שהיה ראוי שיהיה עבד ה' ומלאכו, והוא איננו אלא חוטא ומורד, הלא זה דבר שאין הדעת סובלתו.

48 כמשלם, פירש Docderlein, ואחריו גיז' מלשון ערבי מָשְלֵם Musulmanus. ודע כי המלה הזאת עקר הוראתה מי שהשלים ומסר עצמו לעבודת האל, ואחר כן ישתמשו בה להורות בעל האמונה האמתית; ואמנם אין המלה הערבית הזאת מגזרת שָׁלוֹם כדעת גיז' בליקסיקון, אלא מפעל הַשְלִים, בארמי הַשְלִים, שענינו מסירה, כמו השלם קדם אלה ירושלם עזרא ז' י"ט, וכן וה' הסגירם תרגם אנקלוס וה' אשלמינון, וכן בתלמוד ואשלמיה לר' שמעון בן איסי בן לקוניא ב"מ דף פ"ה, והדר משלימנא ליה לדומה חגיגה ה'; וכן ברש"י שמות י"ד י"ט ויסע עמוד הענן, כשחשכה והשלים עמוד הענן את המחנה לעמוד האש; וכן במדרש רבה הוא עשנו ולו אנחנו, לו אנו משלימין נפשותינו, ונכשל בזה החכם ר' משה אלבלדה בספרו ראשית דעת וכתב כי דעת בעל המאמר שהנפש כח והכנה לבד, ושהאדם משלימה ומוציאה אל הפעל; והחכם ר' מנשה בן ישראל נשמת חיים מאמר ב' פרק א' דחה דבריו, וטעה גם הוא בהבנת המדרש, ופירש גם הוא את המלה מל' שלמות, ובאמת אינה אלא ענין מסירה.

49 ראות רבות ולא תשמור, כן היא מדתו של עבד ה' בגלות, הוא רואה מה שעושים לבזותו ולהכלימו, ולא ישמור, לא ישגיח ולא ינטור בלבו, ואזניו פקוחות והוא שומע כל מה שמדברים בו קלון וחרפה ונאצות, ועושה עצמו כאלו לא ישמע, וכמו שאמר למעלה לא יצעק ולא ישא וגו'.

50 ראות, כתיב רָאִיתָ, הדבור מוסב לעבד ה', כמו לא תשמור, ואח"כ הופך פניו ממנו ואומר כנגד אחרים פקח אזנים ולא ישמע.

51 ה' חפץ למען צדקו, למען צדקתו וחסדו של האל.

52 יגדיל תורה ויאדיר, רצה שישראל יורו את האומות הוראה ולמוד גדול ואדיר, והוא ע"י שיראו שעם כל שפלותם יגאלו, ובכן יכירו כי יד ה' עשתה זאת, וזו היא תורה גדולה ולמוד חזק הבא לעמים מפאת ישראל ומאורעותיהם.

53 והוא עם בזוז, עבד ה' זה הנזכר לא היה בו כח לגאול את עצמו. הפח בחורים כלם, בחוריו אשר לפי הטבע ראוי להם להיות חזקים, הם רכי לבב וחסרי אומץ, כאלו יצאה מהם רוחם.

54 הפח, ל' אמללה ילדת השבעה נפחה נפשה ירמיה ט"ו ט', ונפש בעליה הפחתי איוב ל"א ל"ט Gussetius, וכאלו כתוב בחוריו כלם הפח יפיחו נפשם וזה אמנם נגד הנגינה, וקרוב לזה פירש רש"י בחוריהם פחי נפש כלם; ודעת Vitringa גם Coccejus שהבחורים מאומות העולם מפיחים בו, כלומר מחרפים אותו, כמו כל צרריו יפיח בהם, אשית בישע יפיח לו; ורא"בע רד"ק רוז' וגיז' פירשו בחורים כמו בְחוֹרים, במערות, והפח ל' פח.

55 ובבתי כלאים, במערות הדומות לבית כלא.

56 מי בכם, כנגד האומות מדבר, מי היה בכם שבהיות ישראל בגלות היה מאזין זאת אם היה אדם אומרה אליו, ומי היה בכם שיקשיב, ומתוך כך ישמע לאחור, יבין מה אחרית דבר, כטעם לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם, איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מכרם, אף כאן מי בכם היה מאזין אם היו אומרים לו מי נתן למשיסה יעקב הלא ה' זו חטאנו לו, ומתוך כך יבין לאחור וידע כי עתיד ה' לגאול את בניו ולנקום נקמתם. והמפרשים כלם פירשו מי בכם על ישראל.

57 זו חטאנו לו, היל"ל חטאו, אלא שרצה הנביא לשתף עצמו עמהם.

58 זו, ענינו אשר, כמו די בארמית בחלוף דל"ת בזי"ן כנהוג, ובחלוף יו"ד בוי"ו, כמו פְעיל בארמית, פָעוּל בעברית.

59 חמה אפו, חמה שהיא אפו, אפו הוא פירוש חמה, ורא"בע וגיז' פירשו מוכרת במקום סמוך, חמת אפו, ורד"ק ורוז' חמת אפו, או בחמה אפו, ואין צורך, כי באמרו וישפוך עליו חמה הכוונה שפך עליו אש וחמימות, ואח"כ פירש כי האש הוא אפו.

60 ותלהטהו, החמה. לא המלחמה כרד"ק ורוז' וגיז', כי אין המלחמה מלהטת, אך חמה היא ל' חמימות ואש, וכן חרון, וע"כ אמר תשלח חרונך יאכלמו כקש, שלא היה לו ענין אם לא שמלת חרון ענינה כענין אש.

61 ותלהטהו מסביב ולא ידע, תחלה אחזה האש פתאום בסביבותיו, קודם שיכיר בדבר, ואח"כ בערה גם בתוכו פתאום קודם שיבין.

62 ולא ידע ולא ישים על לב, מליצות נהוגות, והכוונה פתאום, כמו המעתיק הרים ולא ידעו איוב ט' ה'.