מקור ישעיהו נ״ח
1 קְרָ֤א בְגָרוֹן֙ אַל־תַּחְשֹׂ֔ךְ כַּשּׁוֹפָ֖ר הָרֵ֣ם קוֹלֶ֑ךָ וְהַגֵּ֤ד לְעַמִּי֙ פִּשְׁעָ֔ם וּלְבֵ֥ית יַעֲקֹ֖ב חַטֹּאתָֽם׃
2 וְאוֹתִ֗י י֥וֹם יוֹם֙ יִדְרֹשׁ֔וּן וְדַ֥עַת דְּרָכַ֖י יֶחְפָּצ֑וּן כְּג֞וֹי אֲשֶׁר־צְדָקָ֣ה עָשָׂ֗ה וּמִשְׁפַּ֤ט אֱלֹהָיו֙ לֹ֣א עָזָ֔ב יִשְׁאָל֙וּנִי֙ מִשְׁפְּטֵי־צֶ֔דֶק קִרְבַ֥ת אֱלֹהִ֖ים יֶחְפָּצֽוּן׃
3 לָ֤מָּה צַּ֙מְנוּ֙ וְלֹ֣א רָאִ֔יתָ עִנִּ֥ינוּ נַפְשֵׁ֖נוּ וְלֹ֣א תֵדָ֑ע הֵ֣ן בְּי֤וֹם צֹֽמְכֶם֙ תִּמְצְאוּ־חֵ֔פֶץ וְכׇל־עַצְּבֵיכֶ֖ם תִּנְגֹּֽשׂוּ׃
4 הֵ֣ן לְרִ֤יב וּמַצָּה֙ תָּצ֔וּמוּ וּלְהַכּ֖וֹת בְּאֶגְרֹ֣ף רֶ֑שַׁע לֹא־תָצ֣וּמוּ כַיּ֔וֹם לְהַשְׁמִ֥יעַ בַּמָּר֖וֹם קוֹלְכֶֽם׃
5 הֲכָזֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֔הוּ י֛וֹם עַנּ֥וֹת אָדָ֖ם נַפְשׁ֑וֹ הֲלָכֹ֨ף כְּאַגְמֹ֜ן רֹאשׁ֗וֹ וְשַׂ֤ק וָאֵ֙פֶר֙ יַצִּ֔יעַ הֲלָזֶה֙ תִּקְרָא־צ֔וֹם וְי֥וֹם רָצ֖וֹן לַיהֹוָֽה׃
6 הֲל֣וֹא זֶה֮ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֒הוּ֒ פַּתֵּ֙חַ֙ חַרְצֻבּ֣וֹת רֶ֔שַׁע הַתֵּ֖ר אֲגֻדּ֣וֹת מוֹטָ֑ה וְשַׁלַּ֤ח רְצוּצִים֙ חׇפְשִׁ֔ים וְכׇל־מוֹטָ֖ה תְּנַתֵּֽקוּ׃
7 הֲל֨וֹא פָרֹ֤ס לָרָעֵב֙ לַחְמֶ֔ךָ וַעֲנִיִּ֥ים מְרוּדִ֖ים תָּ֣בִיא בָ֑יִת כִּֽי־תִרְאֶ֤ה עָרֹם֙ וְכִסִּית֔וֹ וּמִבְּשָׂרְךָ֖ לֹ֥א תִתְעַלָּֽם׃
8 אָ֣ז יִבָּקַ֤ע כַּשַּׁ֙חַר֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲרֻֽכָתְךָ֖ מְהֵרָ֣ה תִצְמָ֑ח וְהָלַ֤ךְ לְפָנֶ֙יךָ֙ צִדְקֶ֔ךָ כְּב֥וֹד יְהֹוָ֖ה יַאַסְפֶֽךָ׃
9 אָ֤ז תִּקְרָא֙ וַיהֹוָ֣ה יַעֲנֶ֔ה תְּשַׁוַּ֖ע וְיֹאמַ֣ר הִנֵּ֑נִי אִם־תָּסִ֤יר מִתּֽוֹכְךָ֙ מוֹטָ֔ה שְׁלַ֥ח אֶצְבַּ֖ע וְדַבֶּר־אָֽוֶן׃
10 וְתָפֵ֤ק לָֽרָעֵב֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְנֶ֥פֶשׁ נַעֲנָ֖ה תַּשְׂבִּ֑יעַ וְזָרַ֤ח בַּחֹ֙שֶׁךְ֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲפֵלָתְךָ֖ כַּֽצׇּהֳרָֽיִם׃
11 וְנָחֲךָ֣ יְהֹוָה֮ תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו׃
12 וּבָנ֤וּ מִמְּךָ֙ חׇרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם מוֹסְדֵ֥י דוֹר־וָד֖וֹר תְּקוֹמֵ֑ם וְקֹרָ֤א לְךָ֙ גֹּדֵ֣ר פֶּ֔רֶץ מְשֹׁבֵ֥ב נְתִיב֖וֹת לָשָֽׁבֶת׃
13 אִם־תָּשִׁ֤יב מִשַּׁבָּת֙ רַגְלֶ֔ךָ עֲשׂ֥וֹת חֲפָצֶ֖ךָ בְּי֣וֹם קׇדְשִׁ֑י וְקָרָ֨אתָ לַשַּׁבָּ֜ת עֹ֗נֶג לִקְד֤וֹשׁ יְהֹוָה֙ מְכֻבָּ֔ד וְכִבַּדְתּוֹ֙ מֵעֲשׂ֣וֹת דְּרָכֶ֔יךָ מִמְּצ֥וֹא חֶפְצְךָ֖ וְדַבֵּ֥ר דָּבָֽר׃
14 אָ֗ז תִּתְעַנַּג֙ עַל־יְהֹוָ֔ה וְהִרְכַּבְתִּ֖יךָ עַל־בָּ֣מֳתֵי במותי אָ֑רֶץ וְהַאֲכַלְתִּ֗יךָ נַחֲלַת֙ יַעֲקֹ֣ב אָבִ֔יךָ כִּ֛י פִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ פ
פירוש שד"ל על ישעיהו נ״ח
1 קרא בגרון, האל אומר לנביא שיוכיח ישראל שבגלות.
2 ואותי יום יום ידרשון, הם מתפללים אלי יום יום.
3 ודעת דרכי יחפצון, עושים עצמם כאלו חפצים לדעת הדרכים הטובים בעיני, כדי ללכת בהם, כטעם ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו איוב כ"א י"ד וט"ו; וגיז' דוחה פירוש זה ומפרש הכל על תאות הגאולה, ומפרש דעת דרכי לדעת גזרתי, ומשפטי צדק משפטיו באויבי ישראל, וקרבת אלהים התגלותו לגאול עמו, וכל זה נגד פשט הכתוב.
4 למה צמנו, שרש צום לא הונח מתחלתו להורות על התענית, אלא תחלת הוראתו קבוץ עם והוא קרוב לשרש צמם הידוע בערבי, וממנו צומת הגידים כאשר העיר ר' יוסף קמחי וצמצום, וקרוב לו ג"כ שרש עמם שממנו עָם ועם, והונח לאסיפת העם לתשובה ולתפלה, כטעם כי יצומו אינני שומע אל רנתם ירמיה י"ד י"ב, קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים כל יושבי הארץ יואל א' י"ד, וכן קראו צום והושיבו את נבות בראש העם מ"א כ"א ט' שהמכוון בו שיושיבו את נבות לדרוש ברבים ולהוכיח את העם על חטאותם, כי זה היה עיקר כוונת יום צום, שיתאסף העם ויתפלל לה' וישמע דברי תוכחה, ואח"כ הושאל ל' צום על התענית עצמו, אשר אמנם עקר שמו איננו צום, כ"א ענוי נפש.
5 תמצאו חפץ, כטעם ממצוא חפצך האמור למטה י"ג, תתעסקו בצרכיכם.
6 וכל עצכיכם תנגשו, מל' ועצביך בבית נכרי משלי ה' י', הוא הממון שהוא יגיעו של אדם, רד"ק.
7 תנגשו, מוסב על הממון, כמו נגש את הכסף ואת הזהב מ"ב כ"ג ל"ה, והכוונה תנגשו בעל חוב שלכם שישלימו לכם את חובם.
8 לא תצומו כיום להשמיע, וגו', ועתה אין אתם צמים כדי שתשמע תפלתכם השמימה.
9 כיום, עתה; יונתן פירש אל תצומו כמו שאתם צמים היום.
10 הלכף כאגמן וגו' האם תחשבו כי עקר התשובה והתענית אינו תלוי אלא בזה, ושאחר שעשיתם זה רשאים אתם לריב ולנגוש ולהכות איש את רעהו, ושאין המעשים האלה מפסידים התענית?
11 פתח חרצבות רשע, לקרוא דרור לבעלי חוב המשועבדים שלא במשפט; חצרב בהפוך אותיות, בערבי ענינו קשירת חבל בחוזק גיז'.
12 אגדות מוטה, קשרי העול; מוטה ל' מוט והכוונה עול.
13 פרס, ל' בציעה ושבירה, כלומר שתתן חצי לחמך לרעב.
14 מרודים, כמו ימי עניה ומרודיה איכה א' ז', זכור עניי ומרודי שם ג' י"ט, והוא מן אריד בשיחי תהלים נ"ה ג', והיה כאשר תריד בראשית כ"ז מ', ענין אנחה.
15 ומבשרך, מחברך שהוא בשר כבשרך, כן תרגם רבנו סעדיה; והנה המסתכל בתוכחה זו ימצא ענינה שוה לענין חזון ישעיהו סימן א' אלא ששם הוא מדבר בזמן הבית, ואומר למה לי רוב זבחיכם וכו' וכו', וכאן מדבר לזמן הגלות והוא מזכיר התפלות והתעניות שאנו עושים במקום הקרבנות; ושם דבר על עוות הדין, וכאן השמיטו, כי כן באמת בתי דינים שהיו בישראל בגלות לא שמענו שהיו חברי גנבים ואהבי שחד.
16 והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך, דוגמת כי הלך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל למעלה נ"ב י"ב, זכותך תלך לפניך וה' מאחריך, ואתה תהיה שמור מכל רע.
17 מוטה, עֺל ושעבוד בחברך.
18 שלח אצבע, Grotius ואחריו רוז' וגיז' פירשו סימן לעג וקלס, כלשון Martialis II.28‎: Rideto multum.... et digitum porrigito medium. ולפי ענין הפרשה הזאת נ"ל כי שליחת האצבע אינה אלא סימן שלטון ורבנות והתגאות על אחרים, כטעם וישלח ירבעם את ידו לאמר תפשוהו מ"א י"ג ד'.
19 ותפק לרעב נפשך, המפרשים פירשו ל' הוצאה משרש נפק, וגיז' פירש תוציא לרעב שבר רעבון נפשך, ול"נ תפיק כמו תמציא, כמו אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה משלי ג' י"ג, כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון שם ח' ל"ה, מצה טוב ויפק רצון שם י"ח כ"ב; ונ"ל כי משרש יצא נעשה אח"כ שרש מצא, שהוא כמו הפעיל משרש יצא, כי המוצא דבר מה הוא מוציאו ממצפונו; ועל הדרך הזה אמרו הֵפִיק כאלו הוא ההפעיל מן נפק, והשתמשו בו להוראת מצא, וכשרצו להשתמש בו להוראת המציא כמו כאן לא היה בידם להוסיף סימני ההפעיל על מלת הפיק שכבר היא הפעיל, והשתמשו בלשון אחד בשתי הוראות, כמו שהוא הענין במלת הֵבִין, שלפעמים הוראתה כהוראת בנין הקל, ולפעמים הוראתה כהוראת ההפעיל, כמו הבינני תהלים ק"יט ל"ד.
20 ונחך ה', כמו ה' רועי לא אחסר, כי מרחמם ינהגם למעלה מ"ט י'.
21 ותשביע בצחצחות, בזמן בצורת, כתרגומו.
22 יחליץ, יחזק, מל' חלוצי צבא במדבר ל"א ה' רש"י רוז' וגיז'.
23 ובנו ממך, אנשים שלך, ועם כל ישראל מדבר גיז'.
24 מוסדי דור ודור תקומם, הבנינים אשר מכמה דורות נהרסו ולא נשארו אלא יסודותם, תקומם ותגביה יסודותם בבנותך עליהם בנין חדש.
25 משובב נתיבות לשבת, מחזיר הדרכים לקדמתן, שיהיו בני אדם עוברים בהם, מה שלא היה כשהיו הערים שוממות, והנה גדרת הפרצות והשבת הנתיבות, הוא כלו לשבת, לישוב הערים; והנה חרבות עולם מעיד בבירור כי על הגאולה העתידה מדבר ולא על גאולת בבל, כי איך יקרא חרבת עולם ומוסדי דור ודור לחרבות שלא היו כך אלא כחמשים שנה?
26 אם תשיב וגו' אם תעשה שרגלך תשוב אחור מפני כבוד השבת מעשות חפציך ביום קדשי.
27 ודבר דבר, להשגיח על עסקיך ולעוץ עצה ולהסכים על מה שראוי לך לעשות, כמו עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום למעלה ח' י' תלמידי מוהר"ר יצחק פארדו. ויונתן תרגם מלין דאונס, כלומר דברי און, ואחריו החזיק גיז', אך לפי זה העקר חסר.
28 אז תתענג על ה', אז תהיה נשען לבטח עליו בשמחה ובלי פחד רעה, וכן והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך תהלים ל"ז ד', אם על שדי יתענג יקרא אלוה בכל עת איוב כ"ז י', כי אז על שדי תתענג ותשא אל אלוה פניך שם כ"ב כ"ו.
29 והרכבתיך על במתי ארץ, על המקומות הגבוהים, והנה אצל הקדמונים שלא היו להם כלים שבימינו, היו המקומות הגבוהים למחסה ליושבים שם, ואותם שלמטה קשה היה להם מאד לעלות אליהם, על כן משגב שענינו מקום גבוה, מורה ג"כ מקום מחסה וכיוצא בזה בלעז מלות insormontabile, insuperabile, והנה והרכבתיך על במתי ארץ ענינו לא יהיה דבר עומד בפניך.
30 נחלת יעקב, ארץ ישראל.