1ה' אלהי אתה וכו', הוא שיר ושבח לאל על מפלת בבל.2ה' אלהי אתה, נ"ל להטעים ה֙’ אל֣הי את֔ה, וכן פירשו רד"ק וגיז'; ועיין בפירושי על אנכי ה' אלהיך שמות כ' ב'.3עצות מרחוק אמונה אמן, עשית וקיימת באומן ואמונה את העצות אשר יעצת בימים קדמונים,.4כי שמת מעיר, היא עיר בבל, וראוי היה שיאמר כי שמת עיר לגל, וטעם מעיר, הסירות העיר כמו הנה דמשק מוסר מעיר ושמת לגל; וטעם לגל, גל אבנים.5ארמון זרים מעיר, עיר בבל שהיא כמו ארמון הזרים היא נשבתת ומוסרת מהיות עיר. ולדעת Doderlein טעו הסופרים וכתבו מעיר במקום מעי כמו והיתה מעי מפלה; ומפני שמצאו למעלה מעיר חשבו כי גם כאן צריך שיאמר מעיר.6על כן יכבדוך, כשיראו מפלת בבל, שאר עמים עזים ועריצים יצטרכו לתת כבוד לאלהי השמים מהעדה מלכין ומהקם מלכין ושליט במלכות אנשא, וייראו ממך לבלתי התגאות בגדולתם ולרמוס שאר עמים באף וחמה.7כי היית מעוז לדל, לישראל ולכל האומות שהיו נאנחות תחת יד בבל.8כי רוח עריצים כזרם קיר, נ"ל שאין כי זה נותן טעם, אלא כענין כאשר, אתה היית מחסה מזרם בשעה שהיה רוח עריצים כזרם קיר, כלומר הפלת מלכות בבל עודנה בתוקפה.9כזרם קיר, כמטר סוחף ומפיל קיר. רש"י ור"דק.10כחרב בציון, כחום גדול בארץ ציה בלא מים, שהוא מכניע ומשבר האדם, ככה שאון זרים הִכְנַעְתָ רש"י ור"דק, ורוז' וגיז' פירשו כמו שיכניע צל עב את החרב בציון ככה וכו'.11חרב בצל עב זמיר עריצים יענה, רא"בע רוז' וגיז' פירשו יענה לשון עוני ושפלות, יִכָּנַע זמיר עריצים כמו שיכנע החרב ע"י צל עב, ואני אומר כי אחר שהזכיר לשון זמיר ושיר לא יתכן שיאמר יענה בענין ההכנעה, כי שרש ענה מצוי להורות על הזמר, כמו עלי באר ענו לה במדבר כ"א י"ז, ענו לה' בתודה תהלים קמ"ז ז', הלא לזה יענו במחולות ש"א כ"א י"ב, כרם חמר ענו לה ישעיה כ"ז ב', ואחר שהתחיל בזמיר איך יבינו השומעים שיאמר יענה לענין ההשפלה ולא לענין הזמר? לכן אני אומר כי באמרו שאון זרים תכניע סיים השיר ועתה הוא חותמו במלות האלה ואומר כמו בני אדם היושבים ביום שרב תחת צל יער עב כמו באו בעבים ירמיה ד' כ"ט שהוא להם תענוג גדול, ככה ישמחו וישישו בני אדם במפלת בבל, ובשמחה ובטוב לבב יענו השיר הזה אשר יקרא שמו זמיר עריצים, כלומר זמיר נגד העריצים, כטעם שירת הזונה, נגד הזונה; ולפרש זמיר לשון כריתה מענין לא תזמור כר"שי ור"דק לא יתכן, כי שרש זמר מיוחד לכריתת זמורות הגפן, ולא נמצא להורות שאר כריתה כלל.12ועשה ה' צבאות, הנה מפלת בבל תהיה לתועלת ישראל, כי כורש ישיבם על אדמתם, אמנם התשועה לא תהיה לישראל לבדם, כי גם לכל העמים, כמו שאמר נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה י"ד ז', והנה ישעיה אומר כאן דרך משל כי ע"י התשועה שיעשה ה' לישראל בהר הזה, כלומר בארץ ישראל אשר ישיבם עליה, יעשה משתה לכל העמים, כי כלם ישמחו ויעלזו על מפלת בבל; והמקרא הבא אחר זה מעיד על הפירוש הזה, שאין כוונת הנביא אלא להזכיר תשועת כל האומות בהשבר מטה רשעים הרודה באף גוים. ורוז' ולפניו Vogel פירשו כי כל העמים יתחברו ויתקרבו לישראל וישמחו עמהם, ונ"ל שאם היתה זאת בדעתו של נביא, לא היה מיחס המעשה לאל כי אם אל העמים שיבאו ויתקרבו לישראל, ובאמרו ועשה ה' משמע מעשה נסים שיעשה ה' לטובת העמים. וגיז' אומר כי כוונת הנביא כי כל העמים ינהרו אל ציון להיות לעם אחד עם ישראל ולקבל תורתם ולשבת עמהם, וה' יעשה להם משתה גדול לכבדם בבואם, כטעם יזכרו וישובו אל ה' כל אפסי ארץ וישתחוו לפניך כל משפחות גוים, אכלו וישתחוו כל דשני ארץ תהלים כ"ב, והנה אם כדבריו העקר חסר, כי עדיין לא הזכיר שיבואו העמים אל הר ציון.13בהר הזה, כל א"י נקראת הר לפי שהיא ארץ הרים.14משתה שמנים, משתה כולל גם האכילה רוז' וגיז', ועיין פירושי בבראשית י"ט ג'.15שמנים, מאכלים שמנים רא"בע רוז' וגיז', והנפרד שֶמֶן, מל' ובשרי כחש משמן, והוא שם דבר גיז'.16משתה שמרים, משתה של יין ישן הנשאר שקט על שמריו ימים רבים, ועל ידי כן הוא טוב וחשוב, עיין ירמיה מ"ח י"א Lowth ורוז' וגיז'; ולפי חשיבות היין וטוב טעמו כן ירבו בו השמרים מה"רם מורטארה.17שמנים ממוחים, משרש מחה, מל' כאשר ימחה את הצלחת מחה והפך על פניה מ"ב כ"א י"ג, אכלה ומחתה פיה משלי ל' כ', וכן למטה ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים, לשון קנוח, והטעם מאכלים שכל האוכל אותם מקנח את הכלי לטוב טעמם, ודוגמת זה בלשון איטלקי leccume, leccornia, ובלשון אשכנז Leckerbissen. והמפרשים כלם פירשו ל' מוח, ונ"ל שלא יתכן להזכיר מוח העצמות בסעודה של כבוד, כי עצם לא ישברו בה; ואם נפרש מאכלים מבשר בהמות בריאות שעצמותיהם מלאו מוח, אין זה ענין מוסיף על מלת שמנים, גם היה ראוי שתהיה מלת שמנים סמוכה; ודקדוק מלת ממוחים, בינוני פֻעל משרש מחה, וכמו שמצאנו משרש מחה ימחאו כף בא"לף, כן נכתב ממוחים במקום ממוחאים, כמו פתאים ופתים.18שמרים מזקקים, יין המשומר על שמריו, ואח"כ קודם שתייתו מסננים אותו שלא יהיו בו שמרים רוז' וגיז', ואולי ג"כ שע"י השקיטה על שמריו הוא מיטהר ומזדקק.19ובלע בהר הזה, בלע פני נ"ל מליצה מורה הסרת ראיית דבר, הסרתו מהיותו עוד נראה, כאלו פניו נבלעו ולא יראו עוד הלוט הלוט על כל העמים, המסוה המכסה פני כל העמים, לשון וילט פניו באדרתו מ"א י"ט י"ג, הנה היא לוטה בשמלה ש"א כ"א י' הלוט הראשון שם, והשני בינוני, והיה משפטו הלוט הלט, אלא שהנביא בנבואה הזאת רודף אחר זווג המלות הדומות בהברה, ואולי ראוי לקרוא המלה השניה בשורק, ותהיה פעול כמו לוטה כמו הנסוכה שאחריו.20והמסכה, הוא המכסה שעל המטה, כמו והמסכה צרה כהתכנס למטה כ"ח כ', והשם משרש נסך, ונסך קרוב לסכך, וטעם הפסוק על בבל שפשטה מלכותה על כל העמים, כמכסה הפרוש על גוף האדם, ומדה כנגד מדה ה' יבלע פניה שלא תראה עוד. ורוז' וגיז' פירשו כי ה' יעביר האבל מן הארץ, והמשיל זה במסוה, כי האבל היה חפוי ראש; ואם יצדק זה בפירוש הלוט הלוט, נ"ל שלא יצדק בפירוש המסכה הנסוכה, כי האבל לא יתכסה בשמיכה.21בלע המות לנצח, הפלגה שיריית, ואח"כ מפרש ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים, כי בהשבר מטה רשעים שבט מושלים לא יהיו עוד העמים נאנחים, וכאלו אין עוד מות. וגיז' אומר המות ממש, כי לפי ציור הנביאים יחיו בני אדם לימות המשיח קרוב לאלף שנה, ולי נראה שלא נזכר כאן שום דבר המתיחס לימות המשיח, אלא למפלת בבל ולתשועת העמים הנאנחים תחת עֻלה.22וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ, כטעם והסירות דמי חנם אשר שפך יואב מעלי ומעל בית אבי מ"א ב' ל"א, שענינו תסיר מעלי ומעל בית אבי עון דמי חנם אשר שפך יואב, אף כאן יסיר מעל כל הארץ עון חרפת עמו, שאם לא היתה בבל נענשת על שהגלתה את ישראל, היה כל העולם חייב, ולארץ לא יכופר העון הזה כ"א בהענש החוטאים, כי ישראל קדש לה', והענין כענין חרם עכן, שעד שלא נענש עכן היה כל העם נתפס בעונו. ור"דק פירש יסיר החרפה שהיתה לישראל בהיותם מפוזרים בכל הארץ, ונ"ל שא"כ היה לו לומר יסיר מתוך או מקרב כל הארץ, לא מעל.23ואמר, עמו הנזכר.24הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו, הנה עתה הראה כחו אלהינו שהיינו מקוים לו שיושיענו. והנה המקרא הזה שהוא השיר והשבח אשר יושר בעת ההיא, איננו מתיחס אלא לגאולת בבל, ואין בו רמז כלל לתקון העולם ולהסרת המות, כדעת גיז' ושאר המפרשים.25כי תנוח יד ה' בהר הזה, גבורתו והשגחתו תתגלה בקביעות בא"י.26ונדוש מואב תחתיו, מואב היה עומד על גבול א"י מצד אחד, ופעמים רבות פשטו המואבים והסיגו גבול ישראל ולכדו מעריהם, והנה עתה יצטרך מואב להצטמצם בחלקו, ולא יפשוט עוד בא"י, ואמר הנביא דרך לעג כי יצטמצם מואב כהצטמצם התבן במדמנה שהוא מקום הדומן, כי חלף שהתבן מתחלתו נצב הקומה וקמה אלומתו וגם נצבה, הנה כשמוציאים אותו מן הרפת אחר ששכבו עליו הבהמות ונותנים אותו במקום הזבל, הוא מצטמצם מאליו, וגם מכים עליו כדי שיצטמצם; והנה לשון דישה שהזכיר אצל מואב לאו דוקא, אלא מפני שהזכיר הדישה בתבן, הזכיר לשון זה גם במואב דרך בזיון, ואין הכוונה אלא שיצטמצם כהצטמצם התבן, וטעם תחתיו שלא יצא ממקומו ומגבולו, כמו שבו איש תחתיו.27מתבן, עֲרֵמָה של תבן, וכן מדמנה ערמה של דומן. ורוז' וגיז פירשו ונדוש כמשמעו, ופירשו מואב פרט במקום כלל, והכוונה שכל אויבי ישראל ישפלו וידכאו, וזה סותר לגמרי ענין התחברות העמים לישראל שפירשו על פסוק ועשה ה' צבאות לכל העמים בהר הזה משתה.28ופרש ידיו, מואב יפרש ידיו בקרבו, בתוך גבולו, כדי לצאת מתוכו ולעבור גבול ישראל, כלומר יתחזק ויתאמץ להתגבר עליהם.29כאשר יפרש השוחה לשחות, כמו השט במים שהוא מפרש זרועותיו בכל כחו.30והשפיל גאותו עם ארבות ידיו, אך הק"בה ישיבהו אחור ותם לריק כחו, וישפיל גאותו שהיה מבקש להתגדל על ישראל, וישפיל ג"כ ויטביע במים את ארבות ידיו, הן ספינות קטנות שמתלמדין בהן לשוט במים, ונקראות בל' משנה חבית של שייטים כלים פרק ב' משנה ג' והמשורר Plautus קרא אותן בשם scirpea ratis ספינות גמא; והנה אחר שהמשיל מואב לשוחה, אמר שלא תועיל לו השתדלותו לצאת מתוך מימיו כלומר לצאת מגבול ארצו, ואפילו ישען על ספינות הגמא, לא יועיל לו, כי ישפל וירד מטה מטה ולא יצא משם.31ארבות, לשון ארמי ארבא בל' תלמוד ספינה; ורוז' פירש כי ה' יפרש ידיו בקרב מואב להכותו בכל ארצו כרא"בע, ופירש עם ארבות ידיו עם קשרי ידיו מלשון ערבי שבהם הכח והחוזק; וגיזי פירש כי אחר שיהיה מואב נדוש במי מדמנה, יפרש ידיו לצאת משם ולהנצל, ולא תרגם כלל מלת בקרבו, ופירש עם ארבות ידיו כי ה' ישפיל גאותו, ויענישהו על תחבולותיו ועל נכליו אשר ארב לישראל. אח"כ מצאתי באוצר השרשים לבן זאב שפירש ארבות לשון ספינה, ולא פירש יותר.32ומבצר משגב חומותיך, חומותיך שהיו לך מבצר ומשגב, ור"שי ורא"בע מפרשים כנגד מואב, ורוז' מסב הדבור לקריה בצורה שהזכיר למעלה, שהוא לדעתו שם כולל לכל הערים הבצורות של האומות, וגיז' גם הוא מסב לקריה בצורה שהזכיר למעלה, שהיא לדעתו וכן לדעתי בבל, וכן נכון, כי סיים באשר פתח, שהוא מפלת בבל, וכנוי חומותיך מוסב ליושב הארץ, שאמר למעלה פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ, והוא יושב בבל, וחתם בבבל כדי לסמוך אליו השיר אשר יושר על מפלתה כי השח יושבי מרום קריה נשגבה.33השח השפיל וגו', ולמטה כ"ו ה' ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר, הכל משל לקוח מהאדם, תחלה אמר השח כאדם הכופף ראשו, ואח"כ השפיל כאדם הכופף קומתו, ואח"כ הגיע לארץ כאדם המשתחוה אפים ארצה, אלא שאומרים על אדם שהשתחוה ארצה אף אם לא הגיע ממש עד הקרקע, לפיכך הוסיף עד עפר.
