שד"ל על ישעיהו כ״ב

« שד"ל על ישעיהו כ״א:י״ז שד"ל על ישעיהו כ״ג:א׳ »

15 מגילה פתח ↗

קַנְקַנְתּוֹם — חַרְתָּא דְאוּשְׁכָּפֵי. דִּיפְתְּרָא — דִּמְלִיחַ וּקְמִיחַ וְלָא עֲפִיץ. נְיָיר — מְחָקָא. עַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָה אַשּׁוּרִית, דִּכְתִיב: ״כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם״. ״עַל הַסֵּפֶר וּבִדְיוֹ וְכוּ׳״. מְנָלַן? אַתְיָא ״כְּתִיבָה״ ״כְּתִיבָה״. כְּתִיב הָכָא: ״וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה״, וּכְתִיב הָתָם: ״וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי כּוֹתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ״. מַתְנִי׳ בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ וּבֶן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לְעִיר, אִם עָתִיד לַחְזוֹר לִמְקוֹמוֹ — קוֹרֵא כִּמְקוֹמוֹ, וְאִם לָאו — קוֹרֵא עִמָּהֶן. וּמֵהֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִילָּה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָה? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כּוּלָּהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵ״אִישׁ יְהוּדִי״. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מֵ״אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״. גְּמָ׳ אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁעָתִיד לַחְזוֹר בְּלֵילֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר, אֲבָל אֵין עָתִיד לַחְזוֹר בְּלֵילֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר — קוֹרֵא עִמָּהֶן. אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּכְתִיב: ״עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיּוֹשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת״. מִכְּדֵי כְּתִיב: ״הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים״, לְמָה לִי לְמִיכְתַּב ״הַיּוֹשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת״? הָא קָא מַשְׁמַע לַן, דְּפָרוּז בֶּן יוֹמוֹ נִקְרָא פָּרוּז. אַשְׁכְּחַן פָּרוּז, מוּקָּף מְנָא לַן? סְבָרָא הוּא: מִדְּפָרוּז בֶּן יוֹמוֹ קָרוּי פָּרוּז, מוּקָּף בֶּן יוֹמוֹ קָרוּי מוּקָּף. וְאָמַר רָבָא: בֶּן כְּפָר שֶׁהָלַךְ לְעִיר — בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ קוֹרֵא עִמָּהֶן. מַאי טַעְמָא? הַאי כִּבְנֵי הָעִיר בָּעֵי לְמִקְרֵי, וְרַבָּנַן הוּא דַּאֲקִילּוּ עַל הַכְּפָרִים כְּדֵי שֶׁיְּסַפְּקוּ מַיִם וּמָזוֹן לַאֲחֵיהֶם שֶׁבַּכְּרַכִּין. הָנֵי מִילֵּי — כִּי אִיתֵיהּ בְּדוּכְתֵּיהּ, אֲבָל כִּי אִיתֵיהּ בְּעִיר — כִּבְנֵי עִיר בָּעֵי לְמִקְרֵי. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: בֶּן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לְעִיר — בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ קוֹרֵא כִּמְקוֹמוֹ. בֶּן כְּרַךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! בְּאִם עָתִיד לַחְזוֹר תַּלְיָא מִילְּתָא, אֶלָּא לָאו, בֶּן כְּפָר. וְלָאו תָּרוֹצֵי מְתָרְצַתְּ? תְּנִי: קוֹרֵא עִמָּהֶן. מֵהֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִילָּה וְכוּ׳. תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: מִ״בַּלַּיְלָה הַהוּא״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְכוּלָּן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמׇרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כׇּל תּוֹקֶף״, מַאן דְּאָמַר כּוּלָּהּ — תּוֹקְפּוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וּמַאן דְּאָמַר מֵ״אִישׁ יְהוּדִי״ — תּוֹקְפּוֹ שֶׁל מָרְדֳּכַי, וּמַאן דְּאָמַר מֵ״אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״ — תּוֹקְפּוֹ שֶׁל הָמָן, וּמַאן דְּאָמַר מִ״בַּלַּיְלָה הַהוּא״ — תּוֹקְפּוֹ שֶׁל נֵס. רַב הוּנָא אָמַר, מֵהָכָא: ״וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם״, מַאן דְּאָמַר כּוּלָּהּ: ״מָה רָאָה״ — אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֵלִים שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, ״עַל כָּכָה״ — מִשּׁוּם דְּחַשֵּׁיב שִׁבְעִים שְׁנִין וְלָא אִיפְּרוּק, ״וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם״ — דִּקְטַל וַשְׁתִּי. וּמַאן דְּאָמַר מֵ״אִישׁ יְהוּדִי״: ״מָה רָאָה״ — מָרְדְּכַי דְּאִיקַּנִּי בְּהָמָן, ״עַל כָּכָה״ — דְּשַׁוִּי נַפְשֵׁיהּ עֲבוֹדָה זָרָה, ״וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם״ — דְּאִתְרְחִישׁ נִיסָּא. וּמַאן דְּאָמַר מֵ״אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״: ״מָה רָאָה״ — הָמָן שֶׁנִּתְקַנֵּא בְּכׇל הַיְּהוּדִים, ״עַל כָּכָה״ — מִשּׁוּם דְּמָרְדְּכַי ״לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה״, ״וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם״ — ״וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ״. וּמַאן דְּאָמַר מִ״בַּלַּיְלָה הַהוּא״: ״מָה רָאָה״ — אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת, ״עַל כָּכָה״ — דְּזַמֵּינְתֵּיהּ אֶסְתֵּר לְהָמָן בַּהֲדֵיהּ, ״וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם״ — דְּאִתְרְחִישׁ נִיסָּא. אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר כּוּלָּהּ. וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר מֵ״אִישׁ יְהוּדִי״ — צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָה כּוּלָּהּ. וְאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: מְגִילָּה נִקְרֵאת ״סֵפֶר״, וְנִקְרֵאת ״אִגֶּרֶת״. נִקְרֵאת ״סֵפֶר״ — שֶׁאִם תְּפָרָהּ בְּחוּטֵי פִשְׁתָּן פְּסוּלָה. וְנִקְרֵאת ״אִגֶּרֶת״ — שֶׁאִם הֵטִיל בָּהּ שְׁלֹשָׁה חוּטֵי גִידִין כְּשֵׁרָה. אָמַר רַב נַחְמָן: וּבִלְבַד שֶׁיְּהוּ מְשׁוּלָּשִׁין. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הַקּוֹרֵא בִּמְגִילָּה הַכְּתוּבָה בֵּין הַכְּתוּבִים — לֹא יָצָא. אָמַר רָבָא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא מְחַסְּרָא וּמְיַיתְּרָא פּוּרְתָּא, אֲבָל מְחַסְּרָא וּמְיַיתְּרָא פּוּרְתָּא — לֵית לַן בַּהּ. לֵוִי בַּר שְׁמוּאֵל הֲוָה קָא קָרֵי קַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה בִּמְגִילָּה הַכְּתוּבָה בֵּין הַכְּתוּבִים. אֲמַר לֵיהּ: הֲרֵי אָמְרוּ, הַקּוֹרֵא בִּמְגִילָּה הַכְּתוּבָה בֵּין הַכְּתוּבִים — לֹא יָצָא. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַקּוֹרֵא בִּמְגִילָּה הַכְּתוּבָה בֵּין הַכְּתוּבִים — לֹא יָצָא. וּמָחוּ לַהּ אַמּוֹחָא: בְּצִבּוּר שָׁנוּ. וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁיּוּר הַתֶּפֶר — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וּמָחוּ לַהּ אַמּוֹחָא: וְלֹא אָמְרוּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקָּרַע. וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִלְמָלֵי נִשְׁתַּיֵּיר בִּמְעָרָה שֶׁעָמַד בָּהּ מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ כִּמְלֹא נֶקֶב מַחַט סִדְקִית, לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לַעֲמוֹד מִפְּנֵי הָאוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי״. וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: ״וַעֲלֵיהֶם כְּכׇל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ עִמָּכֶם בָּהָר״ — מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה דִּקְדּוּקֵי תוֹרָה וְדִקְִדּוּקֵי סוֹפְרִים וּמַה שֶּׁהַסּוֹפְרִים עֲתִידִין לְחַדֵּשׁ, וּמַאי נִיהוּ? מִקְרָא מְגִילָּה. מַתְנִי׳ הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִילָּה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן. גְּמָ׳ מַאן תְּנָא חֵרֵשׁ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא? אָמַר רַב מַתְנָה: רַבִּי יוֹסֵי הִיא, דִּתְנַן: הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאׇזְנוֹ — יָצָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא יָצָא. וּמִמַּאי דְּרַבִּי יוֹסֵי הִיא וְדִיעֲבַד נָמֵי לָא? דִּלְמָא רַבִּי יְהוּדָה הִיא, וּלְכַתְּחִלָּה הוּא דְּלָא, הָא דִּיעֲבַד — שַׁפִּיר דָּמֵי? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּקָתָנֵי חֵרֵשׁ דּוּמְיָא דְּשׁוֹטֶה וְקָטָן: מָה שׁוֹטֶה וְקָטָן — דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, אַף חֵרֵשׁ — דִּיעֲבַד נָמֵי לָא. וְדִלְמָא הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא! מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן — מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָאו רַבִּי יְהוּדָה הִיא. וְדִלְמָא כּוּלַּהּ רַבִּי יְהוּדָה הִיא! מִי דָּמֵי? רֵישָׁא לִפְסוּלָה, וְסֵיפָא לִכְשֵׁירָה. וְדִלְמָא כּוּלַּהּ רַבִּי יְהוּדָה הִיא, וּתְרֵי גַוְונֵי קָטָן קָתָנֵי לַהּ, וְחַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִילָּה חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּקָטָן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִינּוּךְ, אֲבָל בְּקָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִינּוּךְ — אֲפִילּוּ לְכַתְּחִלָּה. שֶׁרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן. בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא — כְּרַבִּי יְהוּדָה, וְדִיעֲבַד? אֶלָּא הָא דְּתָנֵי רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: חֵרֵשׁ הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ תּוֹרֵם לְכַתְּחִלָּה, מַנִּי? אִי רַבִּי יְהוּדָה — דִּיעֲבַד אִין לְכַתְּחִלָּה לָא, אִי רַבִּי יוֹסֵי — דִּיעֲבַד נָמֵי לָא. וְאֶלָּא מַאי — רַבִּי יְהוּדָה וַאֲפִילּוּ לְכַתְּחִלָּה? אֶלָּא הָא דְּתַנְיָא: לֹא יְבָרֵךְ אָדָם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּלִבּוֹ, וְאִם בֵּירַךְ יָצָא, מַנִּי? לָא רַבִּי יְהוּדָה וְלָא רַבִּי יוֹסֵי! אִי רַבִּי יְהוּדָה — אֲפִילּוּ לְכַתְּחִלָּה, אִי רַבִּי יוֹסֵי — אֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא!

1 תוכחה לאנשי ירושלים אשר לא היו שבים אל ה' בהיות חיל סנחריב קרוב לעיר כ"ב א' עד י"ד. גיא חזיון, הוא כנוי לירושלים, שהרי למטה הוא מזכיר עיר דוד וירושלים, ואמרו המפרשים וגם גיז' כי קרא ירושלים בשם גיא חזיון לפי שהיה שם מקור הנבואה נמשך ויוצא משֶפַע השכינה אשר בבית המקדש, ורוז' פירש ע"ש שהרים סביב לה, ומן ההרים רואים בגיא אשר למטה, וזה רחוק, וגיז' השיב כי דרך הלשון להשתמש בענין זה בשרש צפה, לא חזה. ודעת יוחן דוד מיכיליס כי טעם גיא חזיון על שם הר המוריה, אשר לפי דעתו נקרא כן משרש ראה, ע"ש ה' יראה בראשית כ"ב י"ד, וכן ארץ המוריה שם שם ב' מתורגם בתרגום שמרוני ארעה חזיתה; וגם זה רחוק, כי אין חזיון מורה ראיה בכלל אלא חלום וחזיון לילה. ונאמרה הנבואה הזאת בימי חזקיהו בבוא סנחריב על ירושלים Dathe, Eichhorn, רוז' וגיז', והעקר המכוון בה הוא להפחיד בני אדם אבירי לב שהיו בירושלים, שהיו אומרים אכול ושתו כי מחר נמות, ולא היו נותנים לבם לשוב אל ה' ולשוב מדרכם הרעה.

2 לגגות, לברוח מן האויבים; ולא אמר אל הגגות, כי לא היו עולים ממש אל הגגות, אך היו נחבאים בעלייה, ודרך לעג הוא אומר שהם עולים כאלו רצונם לעלות אל הגגות, ול"מד לגגות להוראת בשביל, כמו ויהונתן הלך לביתו ש"א כ"ג י"ח שענינו הלך לשוב אל ביתו.

3 תשואות מלאה, לשעבר היית עיר עליזה והומיה ומלאה תשואות.

4 חלליך לא חללי חרב, אלא חללי פחד. כמו שמפרש והולך.

5 מקשת אסרו, כפירוש רש"י מאימת המורים בקשת הם נאסרים להסגר בעיר, אלא שאני מפרש אוסרו, ידיהם אסורות, והוא משל על עצלותם ובלתי צאתם למלחמה. ור"דק וגיז' מפרשים נאסרו ע"י המורים בקשת; ואין זה מדרך הלשון לשמש באות המ"ם על הסבה הפועלת, מלבד כי לא יצדק זה על ימי סנחריב, כי לא בא אל ירושלים ולא ירה שם חץ.

6 שעו מני, הנביא בראותו בני עמו מרפים ידיהם מן המלחמה, עושה עצמו כמתאבל על השוד הקרוב לבוא עליהם, אע"פ שהוא יודע כי לא יבא עליהם שוד ושבר, אך הוא אומר עצלותכם כדאי היא להביא עליכם שבר גדול שראוי לקונן עליו במר נפש, והוא מדבר כן לפי מחשבת שומעיו, כי ידע שלא היו בוטחים בה' ולא היו מרפים ידיהם מפני בטחונם בו, אלא מפני שהיו אומרים אכול ושתה כי מחר נמות.

7 אמרר בבכי, אבכה במר.

8 אל תאיצו, לשון הפצרה, כמו ויאיצו המלאכים בלוט בראשית י"ט י"ו, והוא בנין קל מנחי ע"י.

9 מקרקר קיר ושוע אל ההר, פירשו לשון הריסת הקיר שיהרסהו האויב, ואנשי העיר יְשַוְּעוּ ויזעקו אל ההר, וזה לא היה בימי סנחריב, גם לא יבא לשון שועה על זעקת שבר אלא לתפלה ותחנה, ובראותי כי הנביא סומך לזה שמות אומות ועילם נשא אשפה וקיר ערה מגן, נ"ל כי גם כאן הוא מזכיר שמות אומות שהיו בחיל סנחריב, והנה קיר הנזכר בפסוק זה הוא הגוי הנזכר בפסוק שאחריו, ושוע הוא הנזכר ביחזקאל כ"ג כ"ג פקוד ושוע וקוע כל בני אשור אותם, ויונתן תרגם שלשת השמות האלה פקוד ושוע וקוע שמות אומות, ומקרא מסייעו ואל יושבי פקוד ירמיה נ' כא, וטעם מקרקר בל"ח ל' זעקה עיין בערוך והמלה מלה טבעית, והכוונה כי אנשי קיר העומדים בצבאות סנחריב ירימו קול על אנשי ירושלם וכן אנשי שוע ירימו קול לצד ההר ששם תוקפה של ירושלם, כלו' לצד הר ציון היא עיר דוד.

10 מקרקר קיר, לשון הנופל על הלשון.

11 ועילם נשא אשפה, אנשי עילם היו גבורי קשת, כמ"ש הנני שובר את קשת עילם ראשית גבורתם ירמיה מ"ט ל"ה, ואמר שגם הם באו עם סנחריב ואשפתם וחיציהם עמם, והם באים ברכב אדם כלומר בהמות הנושאות בני אדם, כלו' בפרשים.

12 קיר, שם מדינה תחת מלך אשור כמ"ש ויעל מלך אשור אל דמשק ויתפשה וַיַגְלֶהָ קִֽירה מ"ב י"ו ט', ואומרים שהיא בין הים השחור והכַסְפִי, ונקראת Gurgistan, ואצלנו Georgia.

13 ערה מגן, גלה המגנים, שהיה למגנים כסוי עור לבלתי ישחת יָפְיָם, ובשעת מלחמה היו מסירים הכסוי מעליהם, והיו מגלים אותם, וכן Caesar, de Bello gallico, Lib. Cap. 11 כתב: Scutisque tegimenta detrahenda tempus defuerit. וכן ציצירון.De natura deorum II הזכיר clypeorum involucra רוז' וגיז'.

14 וקיר ערה מגן, אין ספק שהטעמים מוטעים, והטפחא ראוי לבא תחת וקיר, וכן פירש רש"י. ודע כי בת"נך דפוס ברי"שא במקום ערה כתוב עפה, והוא הבן הבכור למדין בראשית כה ד', וארצו היא בארץ ערב ישעיה ס' פסוק ו', ולנסח זה תהיה הכוונה וקיר ועפה נשאי מגן, ולפי זה הטעמים על מקומם יבאו בשלום.

15 שת שתו השערה, לשון אשר סביב שתו עני תהלים ג' ז', וכן בשרש שים, ויאמר אל עבדיו שימו וישימו על העיר מ"א כ' י"ב, ושות מקור. ודע כי בדפוס ברי"שא שת שתו במרכא טפחא, וכן נכון.

16 ויגל את מסך יהודה, החכם שולטֶנס פירש המליצה הזאת על פי מנהג לשון ערבית שאומרים בה עֲשֵה זאת קודם שיתגלה המסוֶה, והטעם בטרם תכָרֵת ממך כל תקוה, ובתחלה קבלתי דבריו, חוץ ממה שאמר כי המשל לקוח ממסוה הנשים, כי הסרת המסוה מעל פניהם היא התחלת ההתעללות בהן, ואחר שישלח ידו האויב לגלות אותו אין להן עוד תקוה להנצל מידו, וכן אמר אחריו גיז'; ואני לא אדע היתכן זה במליצה הערבית, אך אין ספק כי מליצת המקרא הזה אין זה ענינה, כי לא יאמר מסך על מסוה שעל האדם, אלא על וילון שעל הפתח. והיה נ"ל כי המליצה לקוחה מהיכלות עבודת אלהים, אשר בהם מסך מבדיל בעד הדביר הפנימי, והנה אם יבוא האויב ויגלה את המסך או הפרוכת ההיא אין עוד תקוה שיירא מעשות כל נְבָלָה בבית ובאלהיו. ותלמידי מוה"רר דח"א ע"ה הקשה כי לא יתכן שיהיה המכוון בתחלת המקרא הזה הייאוש ואבדת התקוה, שהרי אח"כ מזכיר בטחונם בנשק בית היער ושקבצו המים ובִצרו החומה וכו'; לפיכך נ"ל עתה שנת תר"ג כי טעם ויגל את מסך יהודה שנפקחו עיניהם, כאלו היה שם וילון המעכב מהם ראיית הענין. ובני אוהב גר אומר כי מסך הוא בנין שעושין להִבָצֵר מן האויב וקוראים לו באיטלקי Cortina שענינו מסך ופרוכת.

17 ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער, יהודה או ירושלם בראותה האויב נגש, תשים בטחוֹנה בכלי זין אשר בבית יער הלבנון מ"א ז' ב', וי' י"ז ונקרא כן כי היו בו כלי זין רבים כעצים ביער הלבנון; אמר דרך מליצת השיר כאלו העיר בראותה האויב בא אומרת בלבבה עדיין יש בקרבי כלי זין להושיע לי.

18 ואת בקיעי וגו', הטעם אע"פ שראיתם כי בקיעי עיר דוד רבו, וא"עפ שהוזקקתם לסתום את המעינות מפני האויבים, ולנתוץ הבתים לבצר החומה, בכל זאת לא הבטתם אל עושיה ולא שבתם אל ה'.

19 ותקבצו את מי הברכה התחתונה, אספתם מימיה אל העיר, פן יבאו מלכי אשור וימצאו מים רבים, והוא מה שעשה חזקיה ד"ה ב' ל"ב ד' שסתם מי גיחון.

20 את מי הברכה, צריך להיות טפחא מרכא על דרך שכתוב למטה פסוק י"א.

21 ואת בתי ירושלם ספרתם, לראות היש מהם שאין בהם צורך ליושבי העיר, ואותם נתצתם להשתמש באבניהם לבצר החומה, כמ"ש ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה ד"ה ב' ל"ב ה', כל כך היה הדוחק גדול, ולא שמתם פניכם לשוב אל ה', וכפל מלת בתים, כדי שיובן יותר זרות הענין, כי החומה היא בנויה לתועלת הבתים, כלו' לתועלת יושבי הערים, וכאן נתצו הבתים לתועלת החומה, כל כך היה פחדם גדול.

22 ומקוה עשיתם, גם בד"ה שם מזכיר שתי חומות, שאומר ולחוצה החומה אחרת, ובין שתי החומות הביאו מי הברכה הישנה, שהיא העליונה, והנה פירש איך הביאו לתוך העיר שתי הברכות, העליונה והתחתונה.

23 ולא הבטתם אל עושיה, זה עיקר המכוון, שבכל זאת לא שבתם אל ה'.

24 עושיה, העושה זאת, המאורע הזה.

25 ויוצרה, הגוזר אותה; כטעם הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחושב עליכם מחשבה ירמיה י"ח י"א.

26 מרחוק, מזמן רחוק, ולמטה ל"ז כ"ו ישעיה אומר על הענין הזה שני הלשונות האלה, יצירה, מרחוק, הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי מימי קדם ויצרתיה.

27 ויקרא, ה' קורא אל הבכי ואל המספד שיבא בעיר הזאת, כלומר אתם רואים עצמכם קרובים לנפול בשוד ושבר גדול, ובכל זאת הנה אתם בששון ושמחה ולא תשובו אל ה'.

28 והנה ששון ושמחה, כן דרך ההמון בבוא עליהם צרה גדולה שאינם רואים דרך להמלט ממנה, והם רואים עצמם בסכנת מיתה פתאומית, כמו שהוא הענין בשעת המגפה, הם נשקעים בהנאות הגופניות, וכמו שהעיד Boccaccio בספור המגפה בעיר פלורינץ בשנת חמשת אלפים ק"ח, שלא היו הקרובים בוכים על מתיהם, אך היו מלעיגים עליהם ועושים משתה ושמחה,.

29 עד תמותון, אין זה עונש להם שימותו, כי כבר היו אומרים מחר נמות, אמנם מכאן שהם היו מצפים למות מהר ביד האויב, והנביא היה יודע שלא ימותו, כי לא יבא האויב ירושלימה, והוא אומר להם דעו כי אע"פ שלא תמותו, עונכם שמור לכם, וביום פקדי ופקדתי עליכם, כי לא יְכֻפַר לכם לעולם; וכל זה על הבלתי מאמינים בתשועה שהיה הנביא מבשר, והיו מדמים בלבם שלא תהיה להם תקומה לפני סנחריב, ובכל זאת לא אמרו איה ה'.

30 נבואה על מפלת שבנא אשר על הבית אשר תנתן שררתו לאליקים ט"ו עד כ"ה. כה אמר, נבואה אחרת, ונאמרה לפני הקודמת, כי בבוא סנחריב כבר היה אליקים על הבית למטה ל"ו ג'.

31 הסוכן, כמו רֵעֵה המלך מ"א ד’ ה’, רֵעַ המלך ד"ה א' כ"ז ל"ג, וכן אצל היונים והרומיים והמלה מלשון ערבי, סכן ענינו familiaris fuit, וכן ותהי לו סוכנת מ"א א' ב' קרובה אליו לשרתו י' ד' מיכיליס וגיז', שבנא, אין ספק שאיננו אותו שבנא שהיה סופר כשהיה אליקים על הבית למטה ל"ו ג' כדברי גיז' שאמר כי לא נתקיימה נבואת ישעיה, כי חזקיה לא גרש את שבנא, אלא הורידו ממעלתו ועשה אותו סופר, ואיך יתכן שיבטח בו חזקיה וישימהו סופר, אחר שמצא בו איזה פשע אשר בעבורו הורידו מהיותו על הבית? ואיך לא הבין המלך כי אף אם לא פשע בו קודם לכן, הנה עתה אחר שהורידו מממשלתו, אי אפשר שלא תהיה בלבו איבה עליו, ואיך יבטח בו ויתנהו סופר? ואיך יתכן שישלחהו חזקיהו אל ישעיהו ל"ז ב'? אשר על הבית, שכל עניני בית המלך נוהגים על פיו, כמו אתה תהיה על ביתי בראשית מ"א מ', האיש אשר על בית יוסף מג' י"ט עובדיהו אשר על הבית מ"א י"ח ג', ואחישר על הבית שם ד' ו'.

32 מה לך פה ומי לך פה, הנביא היודע כי עוד מעט יֵרד שבנא מגדולתו, ויגלה רחוק מירושלים מדבר עמו כאלו גם עתה לא היה לו שום גדולה, וכאלו לא היתה דירתו ודירת בניו בירושלים, והוא אומר לו דרך התול מה לך פה ומי לך פה, והכוונה לומר מה אתה חושב שיש לך כאן גדולה, וכבוד, ומי אתה חושב שישארו כאן מבניך וממשפחתך, שעל כן חצבת לך פה קבר, כלומר אתה חצבת פה קבר לך ולכל בני ביתך, להיותך בטוח שתמות בעיר הזאת אתה ובניך בגדולה וכבוד, וה' גזר עליך שתמות נע ונע בארץ אחרת; והמפרשים פירשו מה לך פה לעת עתה, ולא יתכן, כי היה לו לשבנא להשיב יש לי פה עושר ונכסים וכבוד, ע"כ חצבתי לי קבר כאחד מנכבדי הארץ, וגם אם לא היה שבנא מאנשי ירושלים כדעת רד"ק ואחרים עדיין לא יתכן לומר לו מה לך פה, מאחר שהיה לו שם גדולה וכבוד; וקצת מר"זל אמרו שחצב לו קבר בקברי בית דוד, והוא דבר רחוק מאד, שיזיד איש מהעם לשום קברו בקבורות המלכים, מלבד שאם אתה אומר כן אין צורך לחציבה, כי קברי בית דוד כבר היו חצובים, ובמות איזה מלך לא מצאנו שחצבו לו קבר, אלא שהביאוהו לקברי המלכים, גם לא מצאנו שמלך פלוני הובא לקברו אשר חצב לו בחייו, אלא בקברי אבותיו, או עם אבותיו; והנכון שהיה דרך העשירים והשרים והחשובים בעם מלבד המלכים להכין למשפחתם קברים חצובים, ועוד היום יש בירושלים וסביבותיה קברים חצובים בעושר ובכבוד גדול, וכחצי מיל חוץ לשער אפרים יש חפירה גדולה לקברות, ובה שבעה חדרים, ולפניהם חדר אחד גדול, והכל חצוב בסלע, והעם קוראים אותם קברות המלכים, והאיש Chateau briand, אשר הלך לשם העלה אחרי החקירה בספרי הקדמונים שהם להורדוס אנטיפס בן הורדוס שחצב לו כשבנא קברות תפארה לו ולבני ביתו, ואח"כ מת בעניות ודלות על ארץ אחרת בעיר Lion, אשר שלח אותו שם הקיסר קאליגולה.

33 חוצבי מרום קברו, אמר קברו לשון נסתר, כי כן דרך לה"ק אחר מלות אתה אשר, או אתם אשר, ועיין למעלה א' ד', ובזה טעה Pagninus, גם Vatablus, שהוסיפו בתרגום כ״ף הדמיון ואמרו כחוצבי, כחוקקי, וטעו Diodati ואחרים שפירשוהו כמאמר מוסגר, והוא דרך ספור, כאלו אמר, ומה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר כי אמנם היה חוצב במרום קברו וחוקק בסלע משכן לו, וטעה גם גיז' במה שאמר כי הנביא דלג מנמצא לנסתר, כמו שמעו עמים כלם מיכה א' ב', ולא ידע כי הוא חק קבוע בלשון.

34 מטלטלך. טלטול לשון הגבהה, והוא משרש נטל, ואין ענינו השלכה כשרש טול בהפעיל, ולשון טלטול שגור בדברי חז"ל, ואין ספק שאין ענינו אצלם השלכה, אלא הגבהה ונענוע, והם אמרו על הטלטול כל הכלים ניטלין בשבת, הרי ששרש המלה נטל, ועיין דקדוקי 502 §.

35 טלטלה גבר, בכח, כמעשה גבר חזק, ור"דק ורוז' ואחרים פירשו גבר דרך קריאה לשבנא, ועוטך עטה, יניעך בסיבוב סביבות גופו, כאדם העוטה עצמו במעטה וכן נראה דעת רד"ק; ור"שי פירש יפריחך, לשון עיט, ואיננו משרשו, גם היה משפטו להיות בבנין הפעיל. ויונתן תרגם תכסך בושה, מלשון ויעטו כמעיל בשתם, אלא שהעקר חסר, שהי"לל ועוטך בושה, ואולי פירש מענין אבל וחפוי ראש וקרוב לזה ויטרינגא ורוז' וכמו המצורע שהיה עוטה על שפם, ואמנם כל זה רחוק מענין מה שלפניו ושלאחריו.

36 צנוף יצנפך, יניעך סביב סביב לא לבד כאדם העוטה, אלא כצונף שמחזיר המצנפת על ראשו סביב סביב פעמים הרבה.

37 צנפה כדור, כדרך שמחזירים סביב הראש כדור שרוצים לזרוק אותו למרחוק. צנפה כדור, שם הפעולה סמוך לשם דבר שאחריו, ע"ד טלטלה גבר, אע"פ שלא בא בהם סימן הסמיכות; וכדור, הכ"ף שרש. ולפירוש המפרשים וב"הט הי"לל וכדור, ורוז' אומר כי הכ"ף שמושית והשם דור, שענינו בערבי כפעַל גָלַל בעברי, אמנם אין דור שם לכידור בערבי, ואף כי בעברי.

38 אל ארץ רחבת ידים, כל הנִענועים והסִבובים האלה יהיו לזרוק אותך בכח אל ארץ רחבת ידים.

39 ושמה מרכבות כבודך, יש שפירשו שם יהיו, ויש שפירשו שם ימותו, כלומר יאבדו מרכבות כבודך, ואני אומר כי אין הכוונה על המרכבות ממש, אלא שם יהיה המקום אשר בו ירכב כבודך, המקום אשר בו יתראה כבודך בגדולתו ובגאותו, כטעם רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים דברים ל"ג כ"ו, וכן והדרך צלח רכב תהלים מ"ה ה', וכל זה אמנם דרך לעג.

40 קלון בית אדוניך, אתה שאתה עתה קלון לבית המלך אשר אתה ממונה עליו רוז' וגיז'.

41 וממעמדך יהרסך, אמרו שהוא על האל, ולא יתכן אחר שכבר הזכירו כמדבר בעדו באמרו והדפתיך, והנכון שחוזר אל המלך, שהזכירו למעלה באמרו קלון בית אדוניך, והטעם כי ה' גזר מפלתו, והמלך הוא המוציא אותה לפעל.

42 ואבנטך אחזקנו, אחגרהו; חזק, בארמי וסורי ענינו חגר.

43 מפתח בית דוד, Grotius ואחריו רוז' פירשוהו כפשוטו, שאולי האיש אשר על הבית היה נושא על שכמו מפתח לסימן גדולתו, ולדעת גיז' אין זה אלא משל, כמו ותהי המשרה על שכמו.

44 ותקעתיו יתד, אשים אותו כיתד התקועה במקום נאמן, וזה בשתי בחינות, אם בבחינת עצמו, שלא ירד מגדולתו, ואם בבחינת קרוביו שיתכבדו בו, דוגמת היתד שתולין בה שאר דברים, ועל הבחינה השנית אמר והיה לכסא כבוד לבית אביו, שיהיה להם כעין כסא נכבד, שכל הקרב אליו יְכֻבַד, ואמר עוד ותלו עליו וגו'.

45 ותלו עליו, טעו המפרשים ויונתן ורוז' וגיז' ששמו ותלו פועל עומד, יתלו עצמם עליו, ואיננו אלא יוצא, כל כבוד בית אביו הצאצאים והצפיעות יתלו עליו כל כלי הקטן, ויפה הקשה מיכיליס כי הצאצאים אם הם הבנים והבנות, לא יתכן לומר שיתלו עצמם על היתד, ולפירושי הדברים מתחוורים כל צרכם, כי אמר כי בני משפחתו יתלו עליו כל כליהם.

46 והצפיעות, גם הוא לשון צאצאים הנגזר מלשון יציאה, כי הנה מצאנו צפיעי הבקר יחזקאל ד' ט"ו שענינו צאה.

47 כל כלי הקטן, נ"ל לקרוא כְלִי בחירק ל' יחיד, כלומר אפילו כל כלי קטן ישוב גדול ונכבד בהיותו תלוי על היתד ההיא.

48 מכלי האגנות ועד כל כלי הנבלים, אגנות הם מזרקי זהב וכסף, והנבלים הם כלי חרש, והטעם הנכבדים והבלתי נכבדים יתכבדו בו, כן נראה לי.

49 תמוש היתד התקועה, עתה, והוא שבנא; והזכיר משל תקיעת היתד כנגד מה שאמר למעלה ותקעתיו יתד במקום נאמן.

50 ונכרת המשא אשר עליה, בני משפחתו וסיעתו וכו' עיין ר"שי; ולפי שהזכיר באליקים כי כל בית אביו יתכבדו בו, הזכיר בשבנא כי כל המתכבדים בו ונסמכים עליו יפלו בנפילתו.

« שד"ל על ישעיהו כ״א:י״ז שד"ל על ישעיהו כ״ג:א׳ »