רש"י על סנהדרין ז׳ א:א׳

1 מצוה למימר להו - ברישא אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו דפתחינן להו בפשרה:

2 היינו ת"ק - דאמר נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע הא מקודם גמר דין רשאי לבצוע וה"נ רשות הוא:

3 איכא בינייהו מצוה - להזכיר פשרה לת"ק ליכא מצוה: