רש"י על סנהדרין מ״ו ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על סנהדרין מ״ו ע״ב:א׳ רש"י על סנהדרין מ״ו ע״ב:ג׳ »

1 חכמת שלמה על סנהדרין פתח ↗

רש"י בד"ה משהין אותו כו' שמא יתרשלו בקבורתו כו'. נ"ב גם נראה לפרש שלא ישהה ויתלה ודו"ק:

2 סנהדרין פתח ↗

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אִילּוּ נֶאֱמַר ״חֵטְא וְתָלִיתָ״, הָיִיתִי אוֹמֵר תּוֹלִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ מְמִיתִין אוֹתוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמַּלְכוּת עוֹשָׂה. תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהוּמָת וְתָלִיתָ״ – מְמִיתִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ תּוֹלִין אוֹתוֹ. הָא כֵּיצַד? מְשַׁהִין אוֹתוֹ עַד סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה, וְגוֹמְרִין אֶת דִּינוֹ, וּמְמִיתִין אוֹתוֹ, וְאַחַר כָּךְ תּוֹלִין אוֹתוֹ. אֶחָד קוֹשֵׁר וְאֶחָד מַתִּיר, כְּדֵי לְקַיֵּים מִצְוַת תְּלִיָּיה.

1 גמ' משהין אותו - את גמר דינו ואין תולין אותו שחרית שמא יתרשלו בקבורתו ויבא לידי שכחה אלא סמוך לשקיעת החמה כדי שיקברוהו מיד:

2 אחד קושר ואחד מתיר - כלומר אין שהות בינתים:

1 קונטרס אחרון על שולחן ערוך הרב פתח ↗

מצוה עוברת שזמנה בו ביום. כן הוא בגמ' דשבת דף כ"ד ע"ב גבי מילה שלא בזמנה דלא אמרינן מתוך שהותרה חבורה לצורך אוכל נפש כו' כדאמרינן בפרק קמא דכתובות עיין שם, וסתמא קתני אפילו לא היה אפשר למולו קודם יו"ט מחמת חלישותו, אלא על כרחך צריך לומר משום דאפשר למולו אחר יו"ט כדפירש רש"י שם. ואע"ג דקיימא לן בסימן תקכ"ו דמותר להוציא המת לקבורה ולהחם לו חמין במתוך שהותרה הוצאה והבערה לצורך אוכל נפש כו', לא קשיא מידי דהתם הוי מצוה עוברת, דמצוה לקברו קודם שקיעת החמה כדכתיב כי קבור תקברנו ביום ההוא והלילה הוא מיום שלאחריו, ומפסוק זה ילפינן קבורה לכל המתים בסנהדרין, וכן משמע בגמרא שם דמשהין אותו עד סמוך לשקיעת החמה עיין שם ברש"י, משמע דסמוך לשקיעת החמה ליכא למיחש לפשיעותא, דמצוה לקברו בו ביום, אלא שאין עובר עליו בלא תעשה עד שילינו:

« רש"י על סנהדרין מ״ו ע״ב:א׳ רש"י על סנהדרין מ״ו ע״ב:ג׳ »