רש"י על סנהדרין ל״ט ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על סנהדרין ל״ט ע״ב:א׳ רש"י על סנהדרין ל״ט ע״ב:ג׳ »

1 סנהדרין פתח ↗

רַבִּי אֶלְעָזָר רָמֵי: כְּתִיב ״טוֹב ה׳ לַכֹּל״, וּכְתִיב ״טוֹב ה׳ לְקֹוָויו״. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּרְדֵּס: כְּשֶׁהוּא מַשְׁקֶה – מַשְׁקֶה אֶת כּוּלּוֹ, כְּשֶׁהוּא עוֹדֵר – אֵינוֹ עוֹדֵר אֶלָּא טוֹבִים שֶׁבָּהֶם.

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרשת שבת הגדול פתח ↗

482 הוצרך לומר כן "משגיח אף על הפרט כמו על הכלל", כי סיפא דקרא "בן אנוש ותחשבהו" מוסיפה תמיה על רישא דקרא "מה אדם ותדעהו", כמו שמבאר והולך. ואם היחס המוזכר בסיפא דקרא לפרט הוא פחות ממה שנזכר ברישא דקרא לכלל, אין בזה תמיה המוסיפה והולכת, אלא תמיה שוה בשתיהן על היחס המיוחד לכלל, ועל היחס הפחות מיוחד לפרט. אך אם היחס לפרט הוא כמו היחס לכלל, ועל היחס לכלל היתה תמיה "מה אדם ותדעהו", ק"ו שתהיה תמיה כאשר אותו יחס קיים אף כלפי הפרט, בזה יש תמיה המוסיפה והולכת, שלא רק שהיחס זה תמוה כלפי הכלל, אלא הוא עוד יותר תמוה שיחס זה גופא קיים אף כלפי הפרט. ופשטות לשונו מורה שההשגחה על הפרט שוה להשגחה על הכלל, ואין הבדל ביניהם. וכן כתב החינוך מצוה קסט: "אנחנו בעלי הדת האמתית, לפי מה ששמעתי, נשים השגחתו ברוך הוא על כל מיני בעלי החיים בכלל... ובמין האדם נאמין כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט, והוא המבין אל כל מעשיהם. וכן קבלנו מגדולינו, וגם נמצא על זה הרבה כתובים יורו כי הענין כן". אך קשה על כך מדבריו בגבורות ה' פע"ב תצז., שכתב: "כי הדבר שהוא בפרטי המין, נוכל לומר שהוא במקרה. אבל דבר שהוא מגיע לכלל האומה, אין דבר זה במקרה". הרי שמחלק בין כלל האומה לבין הפרטים, ודלא כדבריו כאן. זאת ועוד, כי יש ראשונים הסוברים כדבריו בגבורות ה', שהפרטי נתון למקרים. וכגון, המו"נ ח"ג פנ"א כתב: "לפיכך נראה לי כי כל מי שפגעה בו רעה מרעות העולם מן הנביאים או החסידים השלמים, שלא פגעה בו אותה הרעה אלא בעת ההעלם, ולפי ערך אורך אותו ההעלם או פחיתות הדבר אשר היתה... יהיה עוצם הפגע... והנה נתבאר לך כי סבת היות כל אחד מבני אדם מופקר למקרים... הוא היותו מוסתר מה'. אבל אם היה אלוקיו בקרבו, לא יגע בו רע כלל". והרמב"ן בראשית יח, יט כתב: "כי ידיעת השם שהיא השגחתו בעולם השפל, היא לשמור הכללים, וגם בני האדם מונחים בו למקרים, עד בא עת פקודתם. אבל בחסידיו ישום אליו לבו לדעת אותו בפרט, להיות שמירתו דבקה בו תמיד, לא תפרד הידיעה והזכירה ממנו כלל, כטעם איוב לו, ז 'לא יגרע מצדיק עיניו'. ובאו מזה פסוקים רבים, כדכתיב תהלים לג, יח 'הנה עין ה' אל יראיו'" ראה להלן הערות 814, 844. הרי יש השגחה מיוחדת בבעלי מעלה, אך שאר בני אדם "מונחים בו למקרים". וכן רש"י סנהדרין לט: כתב: "הקב"ה זן טובים ורעים הכל בדבור אחד ממלא את כל העולם כולו טובה, שהכל שלו, אבל כשבא להגין מן הפורעניות ולשלם שכר אינו אלא לקוויו". וכן כתב הספורנו ויקרא יג, מז. ויל"ע בזה.

2 כשהוא משקה - אינו מונע המים לילך לטובים ולרעים לפי שאינו אלא טורח אחד וכשהוא עודר דהוי טורח לכל אחד ואחד אינו עודר אלא הטובים:

3 עודר - חופר. כך הקב"ה זן טובים ורעים הכל בדבור אחד ממלא את כל העולם כולו טובה שהכל שלו אבל כשבא להגין מן הפורעניות ולשלם שכר אינו אלא לקוויו:

« רש"י על סנהדרין ל״ט ע״ב:א׳ רש"י על סנהדרין ל״ט ע״ב:ג׳ »