רש"י על סנהדרין י״א א:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על סנהדרין י״א ע״א:ז׳ רש"י על סנהדרין י״א ע״א:ט׳ »

1 תוספתא כפשוטה על סוטה פתח ↗

60. אף הוא אומ' בשעת מיתתו וכו'. וכ"ה בבבלי ובמדרש שהש"ר הנ"ל. ופירש"י סנהדרין י"א א': אף הוא הוכיח סופו ששרתה עליו שכינה, שנתנבא בשעת מיתתו. והוא ע"פ הסיגנון במקורות הללו שהסמיכו רוח הקודש לרוח הקודש עיין מ"ש לעיל, שורה 48, ד"ה ובירושלמי. אבל בירושלמי כאן פ"ט הי"ד, כ"ד ע"ב: ובשעת מיתתו אמר וכו', וכן במס' שמחות פ"ח סה"ז, הוצ' היגר, סוף עמ' 152: וכן אמר בשעת מיתתו וכו'. ועיי"ש במבואו, עמ' 36 ואילך.

2 סנהדרין פתח ↗

שׁוּב פַּעַם אַחַת הָיוּ מְסוּבִּין בַּעֲלִיָּה בְּיַבְנֶה, וְנִתְּנָה עֲלֵיהֶם בַּת קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם: יֵשׁ כָּאן אֶחָד שֶׁרָאוּי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו שְׁכִינָה, אֶלָּא שֶׁאֵין דּוֹרוֹ זַכַּאי לְכָךְ. נָתְנוּ חֲכָמִים אֶת עֵינֵיהֶם בִּשְׁמוּאֵל הַקָּטָן. וּכְשֶׁמֵּת, אָמְרוּ עָלָיו: הִי חָסִיד, הִי עָנָיו, תַּלְמִידוֹ שֶׁל הִלֵּל. אַף הוּא אָמַר בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ: שִׁמְעוֹן וְיִשְׁמָעֵאל לְחַרְבָּא, וְחַבְרוֹהִי לִקְטָלָא, וּשְׁאָר עַמָּא לְבִיזָּא, וְעָקָן סַגִּיאָן עֲתִידָן לְמֵיתֵי עַל עָלְמָא.

3 סנהדרין פתח ↗

4 סנהדרין פתח ↗

4 עבודה זרה פתח ↗

הוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו. וְהֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָתְנַן: אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא — הָאוֹמֵר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְאֵין תְּחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו! לְהִתְלַמֵּד עֲבַד, כִּדְתַנְיָא: ״לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת״, אֲבָל אַתָּה לָמֵד לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת. אֶלָּא מַאי טַעְמָא אִעֲנַשׁ? מִשּׁוּם הוגה דְּהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּפַרְהֶסְיָא הֲוָה, וְעַל אִשְׁתּוֹ לַהֲרִיגָה דְּלָא מַיחָה מַחַתָה בֵּיהּ. מִכָּאן אָמְרוּ: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מוֹחֶה נֶעֱנָשׁ עָלָיו. וְעַל בִּתּוֹ לֵישֵׁב בְּקוּבָּה שֶׁל זוֹנוֹת, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: פַּעַם אַחַת הָיְתָה בִּתּוֹ מְהַלֶּכֶת לִפְנֵי גְּדוֹלֵי רוֹמִי, אָמְרוּ: כַּמָּה נָאוֹת פְּסִיעוֹתֶיהָ שֶׁל רִיבָה זוֹ, מִיָּד דִּקְדְּקָה בִּפְסִיעוֹתֶיהָ. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב ״עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי״? עֲוֹנוֹת שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה מְסוּבִּין לוֹ לְיוֹם הַדִּין. בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּן, צִדְּקוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין, הוּא אָמַר: ״הַצּוּר תָּמִים פׇּעֳלוֹ וְגוֹ׳״, וְאִשְׁתּוֹ אָמְרָה: ״אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל״, בִּתּוֹ אָמְרָה: ״גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כׇּל דַּרְכֵי וְגוֹ׳״, אָמַר רַבִּי: כַּמָּה גְּדוֹלִים צַדִּיקִים הַלָּלוּ, שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לָהֶן שָׁלֹשׁ מִקְרָאוֹת שֶׁל צִדּוּק הַדִּין בִּשְׁעַת צִדּוּק הַדִּין. תָּנוּ רַבָּנַן: כְּשֶׁחָלָה רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִיסְמָא, הָלַךְ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן לְבַקְּרוֹ. אָמַר לוֹ: חֲנִינָא אָחִי, אָחִי, אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאוּמָּה זוֹ מִן הַשָּׁמַיִם הִמְלִיכוּהָ? שֶׁהֶחְרִיבָה אֶת בֵּיתוֹ וְשָׂרְפָה אֶת הֵיכָלוֹ, וְהָרְגָה אֶת חֲסִידָיו וְאִבְּדָה אֶת טוֹבָיו, וַעֲדַיִין הִיא קַיֶּימֶת. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים, וְסֵפֶר מוּנָּח לְךָ בְּחֵיקֶךָ! אָמַר לוֹ: מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ. אָמַר לוֹ: אֲנִי אוֹמֵר לְךָ דְּבָרִים שֶׁל טַעַם, וְאַתָּה אוֹמֵר לִי ״מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ״? תָּמֵהַּ אֲנִי אִם לֹא יִשְׂרְפוּ אוֹתְךָ וְאֶת סֵפֶר תּוֹרָה בָּאֵשׁ! אָמַר לוֹ: רַבִּי, מָה אֲנִי לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא? אָמַר לוֹ: כְּלוּם מַעֲשֶׂה בָּא לְיָדֶךָ? אָמַר לוֹ: מָעוֹת שֶׁל פּוּרִים נִתְחַלְּפוּ לִי בְּמָעוֹת שֶׁל צְדָקָה וְחִלַּקְתִּים לַעֲנִיִּים. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, מֵחֶלְקְךָ יְהִי חֶלְקִי וּמִגּוֹרָלְךָ יְהִי גּוֹרָלִי. אָמְרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁנִּפְטַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִיסְמָא, וְהָלְכוּ כׇּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי לְקׇבְרוֹ וְהִסְפִּידוּהוּ הֶסְפֵּד גָּדוֹל, וּבַחֲזָרָתָן מְצָאוּהוּ לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְסֵפֶר תּוֹרָה מוּנָּח לוֹ בְּחֵיקוֹ. הֱבִיאוּהוּ וּכְרָכוּהוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה, וְהִקִּיפוּהוּ בַּחֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וְהִצִּיתוּ בָּהֶן אֶת הָאוּר, וְהֵבִיאוּ סְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר וּשְׁרָאוּם בְּמַיִם וְהִנִּיחוּם עַל לִבּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ מְהֵרָה. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ: אַבָּא, אֶרְאֲךָ בְּכָךְ? אֲמַר לַהּ: אִילְמָלֵי אֲנִי נִשְׂרַפְתִּי לְבַדִּי הָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה לִי, עַכְשָׁיו שֶׁאֲנִי נִשְׂרָף וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמִּי, מִי שֶׁמְבַקֵּשׁ עֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה הוּא יְבַקֵּשׁ עֶלְבּוֹנִי. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, מָה אַתָּה רוֹאֶה? אָמַר לָהֶן: גִּלְיוֹן גְּוִילִין נִשְׂרָפִין וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת. אַף אַתָּה פְּתַח פִּיךָ וְתִכָּנֵס בְּךָ הָאֵשׁ. אָמַר לָהֶן: מוּטָב שֶׁיִּטְּלֶנָּה מִי שֶׁנְּתָנָהּ, וְאַל יְחַבֵּל הוּא בְּעַצְמוֹ. אָמַר לוֹ קְלַצְטוֹנֵירִי: רַבִּי, אִם אֲנִי מַרְבֶּה בַּשַּׁלְהֶבֶת וְנוֹטֵל סְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר מֵעַל לִבְּךָ, אַתָּה מְבִיאֵנִי לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא? אָמַר לוֹ: הֵן. הִשָּׁבַע לִי, נִשְׁבַּע לוֹ. מִיָּד הִרְבָּה בַּשַּׁלְהֶבֶת וְנָטַל סְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר מֵעַל לִבּוֹ, יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ בִּמְהֵרָה. אַף הוּא קָפַץ וְנָפַל לְתוֹךְ הָאוּר. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן וּקְלַצְטוֹנֵירִי מְזוּמָּנִין הֵן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת, וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּכַמָּה שָׁנִים. בְּרוּרְיָא דְּבֵיתְהוּ דְּרַבִּי מֵאִיר, בְּרַתֵּיה דְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן הֲוַאי, אֲמַרָה לֵיהּ: זִילָא בִּי מִלְּתָא דְּיָתְבָא אֲחָתַאי בְּקוּבָּה שֶׁל זוֹנוֹת. שְׁקַל תַּרְקַבָּא דְּדִינָרֵי וַאֲזַל, אֲמַר: אִי לָא אִיתְעֲבִיד בַּהּ אִיסּוּרָא — מִיתְעֲבִיד מִתְרְחִישׁ נִיסָּא, אִי עֲבַדָה אִיסּוּרָא — לָא אִיתְעֲבִיד מִתְרְחִישׁ לַהּ נִיסָּא. אֲזַל נְקַט נַפְשֵׁיהּ כְּחַד פָּרָשָׁא, אֲמַר לַהּ: הַשְׁמִיעִנִי הִשָּׁמְעִי לִי. אֲמַרָה לֵיהּ: דַּשְׁתָּנָא אֲנָא. אֲמַר לַהּ: מִתָּרַחְנָא מִרְתָח. אֲמַרָה לֵיהּ: נְפִישָׁן טוּבָא וְאִיכָּא טוּבָא הָכָא דְּשַׁפִּירָן מִינַּאי. אָמַר: שְׁמַע מִינַּהּ לָא עֲבַדָה אִיסּוּרָא, כֹּל דְּאָתֵי אָמְרָה לֵיהּ הָכִי. אֲזַל לְגַבֵּי שׁוֹמֵר דִּידַהּ, אֲמַר לֵיהּ: הֲבַהּ נִיהֲלַי, אֲמַר לֵיהּ: מִיסְתְּפֵינָא מִמַּלְכוּתָא, אֲמַר לֵיהּ: שְׁקוֹל תַּרְקַבָּא דְּדִינָרֵי, פַּלְגָא פְּלַח וּפַלְגָא לֶהֱוֵי לָךְ, אֲמַר לֵיהּ: וְכִי שָׁלְמִי מַאי אֶיעְבֵּיד? אֲמַר לֵיהּ: אֵימָא ״אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי״ וּמִתַּצְּלַתְּ, אֲמַר לֵיהּ:

1 אף הוא - הוכיח סופו ששרתה עליו שכינה שנתנבא בשעת מיתתו:

2 שמעון וישמעאל לחרבא - רשב"ג הנשיא ורבי ישמעאל בן אלישע כ"ג יהרגו בחרב:

3 וחביריו - כגון ר"ע ורבי חנניא בן תרדיון:

4 לקטלא - לשאר מיתות ר"ע במסרקות של ברזל בפרק הרואה ברכות דף סא: ר' חנניא בשריפה במסכת ע"ז דף יח.:

4 ברכות פתח ↗

בְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיאוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא לַהֲרִיגָה זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הָיָה, וְהָיוּ סוֹרְקִים אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וְהָיָה מְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבֵּינוּ, עַד כָּאן?! אָמַר לָהֶם: כׇּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל פָּסוּק זֶה ״בְּכָל נַפְשְׁךָ״ אֲפִילּוּ נוֹטֵל אֶת נִשְׁמָתְךָ. אָמַרְתִּי: מָתַי יָבֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּימֶנּוּ, וְעַכְשָׁיו שֶׁבָּא לְיָדִי, לֹא אֲקַיְּימֶנּוּ? הָיָה מַאֲרִיךְ בְּ״אֶחָד״, עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּ״אֶחָד״. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתְךָ בְּאֶחָד״.

« רש"י על סנהדרין י״א ע״א:ז׳ רש"י על סנהדרין י״א ע״א:ט׳ »