רש"י על סנהדרין ק״ה א:ט״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על סנהדרין ק״ה ע״א:י״ד רש"י על סנהדרין ק״ה ע״א:ט״ז »

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

401 הנה לשון הגמרא הוא יומא כט. "למה נמשלו תפלתן של צדיקים כאילת, לומר לך מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות, אף צדיקים כל זמן שמרבין בתפלה תפלתן נשמעת". ולא נתבאר כאן מדוע דבר זה מיוחד לתפילת צדיקים דוקא, ולא לתפילת כל אדם. וכמה פעמים המהר"ל עצמו עמד על שאלה מעין זו ח"א ליבמות סד. א, קמב., ח"א לחולין ס: ד, צח., ועוד. זאת ועוד, דאמרו חכמים ברכות לב: "אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל, שנאמר תהלים כז, יד 'קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה"", ופירש רש"י שם "קוה - והתחזק, ולא תמשוך ידך, אלא חזור וקוה". הרי שלכל אדם מהני התחזקות בתפילה "אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה", ומדוע כאן איירי דוקא ב"תפלתן של צדיקים". ועוד קשה, דאמרו חכמים סנהדרין קה. "חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני, מעיקרא כתיב במדבר כב, יב 'לא תלך עמהם', ולבסוף כתיב שם פסוק כ 'קום לך אתם'", ופירש רש"י שם "דאהני ליה מה שהחציף בלעם פניו לומר לשלוחי בלק לינו פה ראה שם פסוק יט, שאמר לו הקב"ה בתחילה 'לא תלך', והדר אמר 'לך'". ובח"א שם ג, רמה: כתב: "פירוש, כי השם יתברך נותן לאדם כפי רצונו. לכך כאשר מתחזק נגד השם יתברך, מניח לו לעשות כפי רצונו שהוא מחציף בו. וכמו כאשר האדם מתחזק בתפילה עושה השם יתברך רצון האדם, כך חוצפא, כל אשר מחציף הוא מעיז ומתחזק, לכך השם יתברך עושה רצונו". הרי שהשווה התחזקות בתפילה לחוצפא המהני כלפי שמיא, ובודאי שאין כוונתו שם דוקא להתחזקות בתפילתן של צדיקים, שהרי היא נלמדת מחוצפתו של בלעם הרשע, ומאי שנא הכא דאיירי דוקא בתפילתן של צדיקים. ונראה, שאע"פ שהתחזקות בתפילה מהני לצדיקים ולכל אדם, מ"מ ישנו הבדל גדול בין שתי התחזקויות הללו; התחזקות בתפילת כל אדם מהני מצד רצון האדם, שהואיל ו"השם יתברך נותן לאדם כפי רצונו" לשונו בח"א שם, לכך כאשר האדם מתחזק בתפילה בזה הוא מפגין את רצונו בהבלטה יתירה, ומהני הדבר שהקב"ה יעשה רצונו. אך אין זה דין בתפילה, אלא דין ברצון והראיה שדין זה נמצא גם אצל בלעם הרשע, שאינו קשור לתפילה כלל. אך תפילת צדיקים מהני מצד מעלת תפילתם, שתפילתם יוצאת אל הפעל ומגיעה למדריגה עליונה "ונגלה לפני השם יתברך" לשונו למעלה, וראה הערה 395. דוגמה לדבר לתפילת כל אדם; איתא בתנא דבי אליהו זוטא פרק ו "אמר הקב"ה, כשאני רואה בני אדם, אף על פי שאין בהם תהלה ושבח של תורה ומעשים טובים, לא במעשה ידיהן ולא במעשה אבותיהן, אלא רק בשביל שהן עומדין ומודין ומברכין ומשבחין ומרבין תחנונים לפני, אני נזקק להם, וכופל להם מזונותיהן, שנאמר תהלים קב, יח 'פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם'". וכן בספר חסידים סימן קל, כתב: "יש אדם שאינו זכאי שיקבל המקום תפלתו, אלא בעבור תוקף תחנונים ודמעת עיניו, אשר תמיד בוכה ומתחנן, אע"פ שאין בידו זכות ומעשים טובים, מקבל הקב"ה תפלתו ועושה חפצו". הרי שזהו דין ברצון, ולא דין בתפילה. אך תפילת צדיקים פועלת מצד מעלת תפילתם. ולשון חכמים מרפא; בנוגע לתפילת צדיקים אמרו כאן "תפלתן נשמעת", ואילו בנוגע לתפילת כל אדם אמרו בתנא דבי אליהו זוטא "אני נזקק להם". והם הם הדברים; כאשר מדובר במעלת התפילה, אזי לשון חכמים הוא "תפלתן נשמעת", כי זהו דין בתפילה. אך כאשר לא איירי במעלת התפילה, אלא במעלת הגברא, אז לשון חכמים הוא "אני נזקק להם". וצרף לכאן דברי הגמרא יבמות סד., שאמרו "'ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו' בראשית כה, כא... למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר, מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום, כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות". ובח"א א, קמב. כתב בזה"ל: "כי תפילת צדיקים דבק ברחמים הגמורים, ולפיכך מהפך התפילה של צדיקים מדת השם יתברך מן מדת הדין לרחמים לגמרי. ולא כן שאר אדם, אע"ג שהשם יתברך עושה בקשתו ותפילתו, אין מהפך אל ההפך ממדת הרגזנות למדת רחמנות. אבל דבר זה נעשה ע"י תפילות צדיקים, כי תפילתן מגיע עד הרחמים הגמורים". וראה להלן פ"ב הערה 572.

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרוש על התורה פתח ↗

463 אודות קדושת המלכות, כן כתב בח"א לר"ה כא: א, קכג.: "כי מצד מדריגות המלכות יש מדריגה גדולה, ובפרט מלך ישראל, כמו שלמה שנאמר דהי"א כט, כג 'וישב על כסא ה'', שהיה מולך על עליונים ועל תחתונים סנהדרין כ:, אשר ראוי אליו מצד המלכות מדריגה פנימית". ואמרו חכמים ר"ה ח: "מלך וציבור, מלך נכנס תחילה לדין "כשהקב"ה דן אותם, מלך נכנס תחילה" רש"י שם... מאי טעמא, אי בעית אימא לאו אורח ארעא למיקם מלכא אבראי". ובח"א שם א, צג: כתב: "פירוש, כי לעולם מדריגתו של מלך הוא פנימי יותר להיות קרוב אל משפט השם יתברך, ולפיכך אין ראוי להיות מלך אבראי, ומפני זה הוא נכנס תחלה". ובדר"ח פ"ד מכ"ג תעט: כתב: "לאו אורח ארעא דמלכא למיקם מאבראי, כי המלך לפי מדרגתו ומעלתו הוא קרוב אל השם יתברך, והקרוב הוא קודם לדין". ועוד אמרו חכמים סוטה י: "כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה, זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים". ובח"א לב"ב קכג. ג, קכו. כתב: "כי הצניעות מביא המלכות, שהוא המדריגה העליונה. כי לפי מדריגת הצניעות, שהוא צנוע ונסתר, מגיעה למדריגה העליונה, שהמדריגה צנועה ונסתרת מן הכל". והביטוי המובהק לקדושת המלך הוא שהמלך נמשח בשמן המשחה הוריות יא., וכמו שכתב כמה פעמים. כגון, בגבורות ה' פמ"ז תקיב. כתב: "יש לישראל עוז מצד כח המלכות, שיש למלכות של ישראל בפרט כח אלקי, ולכך היו נמשחים בשמן הקודש, כי כח מלכות ישראל יש לו מדריגה אלקית". ובדר"ח פ"ד מ"ד צז. כתב: "כל כתר גם כן יש בה קדושה, ולכך המלכים היו מושחים אותם כמין כתר בשמן המשחה". ושם פ"ו מ"ו קכז: כתב: "יש אל המלך מעלה אלקית בודאי... ולכך המלכים נמשחים בשמן המשחה. ואם לא היה במלכות צד קדושה אלקית, לא היה ראוי שיהיו נמשחים המלכים בשמן של קדושה". ובתפארת ישראל פ"מ תרכא. כתב: "כנגד הקדושה שיש ביום הזה נקרא השבת 'מלכתא', כי המלך נמשח בשמן הקודש". ובנצח ישראל פ"ה קט. כתב: "המלך הוא נבדל משאר העם, כי דבר זה ידוע כי המלך הוא נבדל מכל העם, ואין צריך לזה ביאור. ולפיכך היו המלכים נמשחים בשמן המשחה, שהוא קדוש". ובח"א לסוטה י. ב, מב. כתב: "כי המלכים יש להם מעלה נבדלת מן הגשמי, שהמלך נבדל משאר עמי הארץ כ"ה הגירסא במהדורת כשר, ולכך היו המלכים נמשחים בשמן המשחה, כמו כהן וכלי קודש". ובח"א לסנהדרין קה: ג, רמו: כתב: "המלכות הוא נבדל גם כן, ולכך היו נמשחים המלכים בשמן המשחה, כמו שהיו נמשחים כלי בית המקדש. ואיך לא יהיה המלכות נבדל, שהרי המלך נבדל מכל העולם". ובח"א לשבועות ט. ד, יא: כתב: "יש למלך בשביל זה מעלה אלקית, ולכך מושחים המלכים בשמן הקודש. והמעלה האלקית הזאת כמו שאמרנו הוא מה שהמלך מושל על הכלל, והכלל הוא נבדל, כי הגשמי פרטי". ואע"פ שגם לאומות יש מלכות, מ"מ קדושת המלכות נמצאת רק אצל ישראל, וכמו שכתב בנצח ישראל ר"פ כא תמד.: "ישראל האומה היחידה, היא מלכות שיש בה הקדושה האלקית, והיא מובדלת מן המלכות האומות. וזה כי המלכיות האלו הם מתייחסים מצד עולם הזה, אשר העולם הזה יש בו שני דברים; כי הוא עולם גשמי כאשר ידוע, ומצד הזה אין בו קדושה. ומכל מקום אי אפשר שלא יהיה העולם הזה בו מדריגה קדושה בדבר מה... כי העולם הזה בא מן השם יתברך, שהוא קדוש, ומאחר שבא מאתו יתברך, אי אפשר שלא יהיה לעולם הזה התיחסות אליו יתברך. שלא יבא דבר מדבר אם אין לו התיחסות אליו בדבר מה... ומפני זה העולם אשר הוא בעל גשם, יש בו בחינה נבדלת בלתי גשמי... וכנגד זה עמדו בעולם שתי בחינות מחולקות; האומות שהם נוטים אל הגשמי, וזהו בחינה אחת. והאומה הישראלית, האומה הקדושה, כנגד הבחינה השנית, שיש בעולם בחינה שראוי לעולם צד בחינה קדושה בלתי גשמית... ומפני כי העולם הזה הוא גשמי, והגשם יש לו רחקים, והרחקים הם ד', שהם רחוקים מחולקים, והם ד' רוחות העולם... כנגדם יש בעולם ד' מלכיות... ומפני שיש בכל שטח אמצעי, והוא מסולק מכל ד' צדדין, לכך כנגד זה הוא המלכות הקדושה, הוא מלכות ישראל" ראה להלן הערה 1037. ובגבורות ה' פי"ח קלג. כתב: "כי מלכות ישראל הקדושה, שיש לה מדריגה אלקית פנימית, היא צומחת מתוך מלכות בלתי קדושה של האומות, שכך ראוי למלכות שיש לה מעלה אלקית מעלה פנימית". ובנצח ישראל פל"ה תרנז: כתב: "מלכות בית דוד הוא מלכות אלקי, לא כמו שאר מלכות שהוא חול". ואמרו חכמים סנהדרין קה. "חוצפא מלכותא בלא תאגא היא", ופירש רש"י שם "כלומר, שררה גדולה, ואינו חסר אלא כתר מלכות". ובח"א שם ג, רמה: כתב: "כי המלכות יש לה כח וחוזק ביותר. ומי שהוא עז, יש לו תוקף וכח, מצד זה יש לו כח מלכות. רק שהוא בלא תגא, כי התגא שהוא הכתר מורה על כח אלקי קדוש. ולכך היו מושחים המלכים על הראש בשמן הקודש. והתגא, שהוא נבדל מן הראש, מורה כי יש למלך קדושה נבדלת אלקית. והחוצפה, שהוא כח מלכות כמו שאמרנו, אבל כח זה אינו אלקי קדוש, המורה על זה התגא, ותוקפו הוא הפך הקדושה, וזה מבואר". וברי הוא שמלכות האומות היא "מלכותא בלא תאגא".

3 סנהדרין פתח ↗

אָמַר רַב נַחְמָן: חוּצְפָּא אֲפִילּוּ כְּלַפֵּי שְׁמַיָּא מַהֲנֵי. מֵעִיקָּרָא כְּתִיב: ״לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם״, וּלְבַסּוֹף כְּתִיב: ״קוּם לֵךְ אִתָּם״. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: חוּצְפָּא מַלְכוּתָא בְּלָא תָּאגָא הִיא, דִּכְתִיב: ״וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי וְגוֹ׳״.

15 חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני - דאהני ליה מה שהחציף פניו לומר לשלוחי בלק לינו פה שאמר לו הקב"ה בתחילה לא תלך והדר אמר לך:

16 מלכותא בלא תגא - כלומר שררה גדולה ואינו חסר אלא כתר מלכות:

17 אנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה קשים ממני - כלומר איני גדול מהם אלא משיחת מלכות:

« רש"י על סנהדרין ק״ה ע״א:י״ד רש"י על סנהדרין ק״ה ע״א:ט״ז »